טיפ שבועי לפרשת וירא​

בפרשת השבוע, פרשת וירא, מסופר על הציווי שנצטווה אברהם אבינו להעלות את יצחק בנו לעולה(כב, ב). פרשה זו הידועה בשמה "עקדת יצחק" היא אחת הפרשות המיוחדות, המרתקות והחשובות  במסורת  ישראל. היא משמשת כדגם של היענות ללא תנאי לדבר ה', ובזכות התנהגותו של אברהם בפרשה זו, עם ישראל מבקש את רחמיו של ה'(תפילת שחרית ותפילות הימים הנוראים), וכדברי דון יצחק אברבנאל בהקדמתו לפירושו לפרשת העקדה: "הפרשה הזו היא כל קרן ישראל וזכותם לפני אביהם שבשמים, ומפני זה ראוי להפליג בה העיון והחקירה יותר מבשאר הפרשיות".

לאור דברים אלה, נעסוק בפסוק אחד מתוך פרשה מיוחדת זו, כמובן, מן הזווית של פיסוק הטעמים.

התורה מספרת שלאחר שקרא מלאך ה' בראשונה אל אברהם וציווה  אותו  שלא להעלות את יצחק לעולה, ראה אברהם איל נאחז בסבך, ואברהם העלה אותו לעולה(כב, יג).

 ולאחר מכן נאמר: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. אשר יאמר היום בהר ה' יראה"(יד).

הפסוק מתחלק באתנחתא במלה יראה. נראה כי צלע א  מספרת על המעשה עצמו- קריאת השם. צלע ב מוסיפה ביאור לשם אשר ניתן על ידי אברהם.

בין המילה ה' לבין המילה יראה ישנו פסק(קו מאונך). בעבר כבר עמדנו על המיוחד בסימן זה וראינו שיש לו כמה תפקידים (ראו טיפ שבועי לפרשת ויקרא).

 אחד מתפקדי הטעם פסק, הוא  הפרדה בין שם  קודש לבין המילה הסמוכה לה (ראו: ל. הימלפרב, "תפקידו הפרשני של הפסק",(בתוך) דרכים במקרא ובהוראתו, רמת גן תשנ"ז, עמ' 129-117 וראו בפרט הערה 5). נראה כי גם בפסוק שלפנינו, משמש הפסק בתפקיד זה.

 מה פירוש השם: ה' יראה? רש"י מבאר: "פשוטו ותרגומו: ה' יבחר ויראה לו המקום הזה להשרות שכינתו ולהקריב כאן קרבנות"(וראו דברי ר' יוסף בכור שור בפירושו לפסוק).

ומי קרא את השם למקום הזה? הדבר נראה ברור- אברהם הוא זה אשר בחר את השם. הדבר נאמר במפורש בפסוק(וראו דברי רלב"ג ב"ביאור המילות":   "רוצה לומר שכבר קרא אברהם זה השם למקום ההוא, להורות על מעלת המקום ההוא, ושהוא מוכן מאד אל שידבק בו השפע האלהי". ראו גם: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 165).

 פסוק דומה  לפסוקנו בהקשר לתפקידו של הפסק הוא הפסוק: "ויבן משה מזבח. ויקרא שמו ה נסי"(שמות יז, טו). גם כאן מפריד פסק בין שם השם לבין המילה נסי. הדבר מתאים לכלל שהזכרנו לעיל. הפסוק שבספר שמות, מתחלק באתנחתא במילה מזבח, כלומר משה הוא הבונה את המזבח, ונראה  שהוא(משה)  הקורא את השם למזבח, ושמו של המזבח הוא: ה' נסי.

 בניגוד לפסוק שבפרשתנו, ממנו ברור כי אברהם הוא הקורא את השם, בפסוק שבספר שמות הדבר איננו חד משמעי. לכן אפשר לכאורה לפרש כי צלע א- בניית המזבח, מיוחסת למשה, אך צלע ב שהיא בעלת נושא סתמי מתייחסת ל"קורא" ולאוו דווקא למשה, שהוא הנושא של צלע א. ואולם, נראה כי אפשרות זו הינה פחות סבירה, שכן אילו ה' היה קורא את שמו של המזבח, לא ברור מדוע נקרא שמו ה' נסי, ולא: ה' נס. לפיכך נראה כי על פי פיסוק הטעמים של הפסוק שבספר שמות, משה הוא הקורא את השם למזבח(ראו בספרו של פרופסור קוגוט שם).

פסוק שונה משני הפסוקים דלעיל הוא הפסוק בספר שופטים: "ויבן שם גדען מזבח לה' ויקרא לו ה' שלום..."(שופטים ו, כד).

פסוק זה אינו מתחלק על פי המבנה שראינו בשני הפסוקים  בהם עסקנו עד כה.  על פי פיסוק הטעמים שבמקראות גדולות הכתר, מתחלק הביטוי כך: ויקרא-לו(מרכא) ה'(טיפחא) שלום". על פי פיסוק הטעמים הזה, יש לקרוא קטע זה כך: ויקרא לו ה'- שלום. שמו של המזבח הוא אפוא בן מילה אחת- שלום.

נראה מפיסוק זה כי ה' הוא אשר קרא למזבח שבנה גדעון,  בשם: שלום.

לדעת פרופסור קוגוט(שם, עמ 166-165) הפסוק בספר שופטים מאפשר לכאורה דו משמעות פרשנית, ובעלי הטעמים היו צריכים להכריע בין שתי אפשרויות פרשניות. בעלי הטעמים בחרו להכריע, כי ה' הוא זה שנתן את השם למזבח ושם המזבח הוא שלום. לדעת פרופ' קוגוט, הטעם להכרעה זו של בעלי הטעמים נעוץ בפסוק הקודם לפסוק זה: "ויאמר לו ה- שלום לך..." בפסוק זה, שם ה' מוטעם בטעם מפסיק (תביר), ולכן יש לקרוא את הפסוק כך: "ויאמר לו ה'- שלום לך". קריאה שכזו של הפסוק, מפרידה בין שם השם לבין תוכן האמירה.

 לפיכך ראו בעלי הטעמים, לדעת פרופ' קוגוט, להטעים גם את הפסוק העוקב במבנה דומה לפסוק שלפניו ולהפריד בין שם השם לבין המילה שלום.

 ואולם, נראה שפרשנות זו  אינה מקובלת על חלק מן המתרגמים והמפרשים ומצינו התנגדות משתמעת לה אף בדברי חז"ל.

 נפתח בתרגום יונתן לפסוק, המתרגם: "ופלח עלוהי קדם ה' דעבד ליה שלם" ה"קריאה אל ה'" בשפה העברית הופכת  לעבודת ה'- בשפה הארמית, וכך, המילים "ה' שלום" אינם עוד שמו של המזבח שבנה גדעון, אלא פירוש הביטוי הוא: ה' שעשה לו שלום (קוגוט, עמ' 166).

רש"י בפירושו לפסוק מפרש: "ויקרא לו :גדעון למזבח ה שלום- ה הוא שלומנו". גם רש"י, כמו תרגום יונתן, מפרש שגדעון הוא זה שקורא למזבח- ה' שלום, ופירוש השם- ה' הוא שלומנו. פירושים אלה אינם עולים בקנה אחד עם פיסוק הטעמים. ראו דיון בהם בספרו של פרופסור קוגוט בעמ' 167-166).

(מעניין לעמת את פירושו זה של רש"י עם פירושו לתלמוד הבבלי.  חז"ל למדו הלכה מעניינת מפסוק זה: "אסור לאדם שיתן שלום לחברו בבית המרחץ, משום שנאמר ויקרא לו ה' שלום"(בבלי שבת ו, ב) חז"ל למדו מן הפסוק שהמילה שלום היא אחד מכינויו של הקב"ה ולכן אין להתשמש בכינוי זה בבית המרחץ.

 והנה רש"י בפירושו לתלמוד מפרש את הדרשה כך:"ויקרא לו גדעון להקב"ה- ה' שלום". ברור שפירוש זה עומד בניגוד לפירוש של רש"י לפסוק, שכן לפי הפירוש לתלמוד גדעון נתן שם לה' ולא למזבח. נראה כי  רש"י בפירושו לתלמוד נאלץ להתאים לפסוק פירוש שיהלום את הדרשה שאותה הוא מפרש ולכן הלך בדרך זו(ראו קוגוט עמ' 166. על פירוש רש"י לתלמוד ראו: י. פרנקל, דרכו של רש"י בפירושו לתלמוד הבבלי, ירושלים תשל"ה).

והנה מצאנו כי יש לכאורה דרך ליישב את אי ההתאמה לכאורה בין פירושים אלה (זה המשתקף מתרגום יונתן ופירושו של רש"י לפסוק) לפיסוק הטעמים, שכן עיון בתנ"ך במהדורת קורן מלמד על פיסוק טעמים שונה מפיסוק הטעמים שבמהדורת מקראות גדולות הכתר. על פי פיסוק הטעמים שבתנ"ך קורן יש לקרוא את הפסוק כך: ויקרא לו- ה' שלום. המילה לו מוטעמת בטיפחא ובין המילה ה' למילה שלום יש פסק.

 כבר עמדנו בעבר על כך שתנ"ך קורן משקף את מהדורת רוו"ה הינדנהיים(חוקר מסורה ובלשן יהודי גרמני שחי בין השנים 1832-1757. החומשים שהדפיס היו נחשבים למדוייקים ביותר בשעתם), שהוא דפוס ראשון הנחשב לספר המייצג נוסח מדוייק. הדפוס יצא ברדלהיים בשנת תקע"ח(הלא היא שנת 1818. ראו: י שניידר, "נוסח הטעמים בתנ"ך ברויאר ובתנ"ך קורן הבדלים ומקורות" מגדים לב (אדר ב תש"ס) עמ' 95-87), ויש שינויים  לא מעטים בין הטעמים שבמהדורת קורן לבין הטעמים במהדורת הכתר(ראו פירוט חלק מן השינוים במאמר הנ"ל, המתיחס  לשינויים בתורה ולא בנביאים ובכתובים).

על פי פיסוק הטעמים שבמהדורת קורן יש לקרוא את הפסוק כך: ויקרא לו-  ה' שלום". כלומר השם של המזבח הוא: ה' שלום(ולא ה' הוא הקורא, אלא גדעון). על פי נוסח זה, יש פסק בין המילה ה' לבין המילה שלום(מה שלא נמצא במהדורת הכתר). יצויין כי הפסק כאן מתאים לכלל שראינו בתחילת דברינו בהתייחס לפסוק מפרשתנו(ה יראה- הפרדה בין שם השם לבין המילה הסמוכה לו).

 לפי פיסוק הטעמים החילופי הזה, נראה כי הפירושים שנראו לנו כפירושים שאינם עולים בקנה אחד עם פיסוק הטעמים-  דווקא מתאימים לפיסוק הטעמים. יחד עם זאת, אין אנו יודעים איזה פיסוק טעמים עמד לפני תרגום יונתן ורש"י  ועד כמה היתה בדבריהם לפסוק זה מודעות לפיסוק הטעמים בכלל ולקיומו של פיסוק חילופי בפרט(ראו למשל דברי בעל החיבור מנחת ש"י לפסוק בספר שופטים שמדבריו לא עולה כלל אפשרות לקיומו של פיסוק טעמים חילופי לפסוק).

לסיכום: עסקנו היום בכמה פסוקים בהם מופיע הטעם פסק לאחר שם השם, וזאת לאור פסוק בפרשתנו. פסוקים אלה מהווים דוגמאות לאחד השימושים של הטעם פסק. ראינו כי בפסוק מספר שופטים יש פרשנויות שונות שחלקן נראה ככאלו שאינן עולות בקנה אחד עם פיסוק הטעמים שמצוי בחומש מקראות גדולות מהדורת הכתר. כנגד זה היצגנו פיסוק טעמים חילופי המצוי במהדורת תנ"ך קורן שאם נאמצו נוכל ליישב את הפירושים הללו עם הטעמים.  

שבת שלום

Edit Post Text