טיפ שבועי לפרשת וישב

הפעם נעסוק בפסוק אחד מתוך פרשת השבוע, פרשת וישב, ובשני ביטויים המצויים בו. נתייחס לפירוש ביטויים אלה, כדרכנו, גם בהתאמה לפיסוק הטעמים.

 בפרק לח מספרת התורה על פרישתו של יהודה מאחיו, נישואיו עם ביתו של שוע הכנעני, לידת בניו ובעיקר פרשת ביאתו של יהודה על תמר כלתו, בחושבו כי היא זונה(על פרשה זו ראו: י גרוסמן, " סיפור יהודה ותמר- שלושה מבנים ושלוש קריאות". פורסם באתר של ישיבת הר עציון במרשתת).

התורה מספרת כי כאשר שמע יהודה כי תמר כלתו זינתה (ובשלב זה  לא ידע כי הוא האיש שעימו "זינתה" תמר) פסק יהודה את דינה של תמר לשרפה(על פשר פסק דין זה ראו דברי רש"י לפסוק כד בדיבור המתחיל ותשרף, וראו כנגדו עמדת רשב"ם, נכדו. ראו גם פירושו של ר' יוסף בכור שור לפסוק, וכן פירושיהם של רד"ק ורמב"ן).

התורה ממשיכה ומספרת שכאשר תמר הוצאה לשריפה, בהתאם לפסק דינו של יהודה, שלחה אל יהודה מסר ואמרה: "הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה"(פסוק כה)

 את הרגע שבו הבין יהודה שטעה בפסק דינו, מתארת התורה במילים אלה: "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני. ולא יסף עוד לדעתה"(פסוק כו).

הפסוק מתחלק באתנח במילה בני. נראה כי טעם החלוקה הזו היא להבחין  בין מאמרו של יהודה שבצלע א, לבין התוצאה של הכרתו של יהודה בחטאו- בצלע ב.

נתמקד תחילה בביטוי 'ויכר יהודה' שבצלע א. מה פשר "הכרה" זו?

שד"ל(שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) משווה בין הביטוי הזה לביטוי"ויכירה ויאמר כתנת בני..." (לז, לג. דברי יעקב לאחר שבניו הביאו לו את כתונת יוסף המגואלת בדם)  והוא מסביר את ההבדל בין שתי המשמעויות של המילה ויכר שבשני הפסוקים ובהתאמה לכך גם את פיסוק הטעמים השונהׁ (בפסוק שבפרק לז מוטעם הביטוי ויכירה ויאמר-  במהפך פשטא, ואילו בפרק לח פסוק כו מוטעם הביטוי ויכר יהודה במונח וברביע), ואלה דבריו בפירוש לפרק לז, לג "ויכרה ויאמר: ביהודה(למטה לח כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, סיפור ההכרה מופסק בטעם רביע, וכאן ההכרה רהוטה למלת ויאמר, כי יעקב תיכף שראה צווח: כתונת בני! אבל יהודה התמהמה והירהר מעט קודם שיודה חטאו(כך שמעתי מפי כמוהר"ר אברהם חי די קולוניא ז"ל).

שד"ל מעגן את ההבדל בפיסוק הטעמים בין שני הביטויים בטיבה השונה של ההכרה בשני הפסוקים. זיהוי יעקב את כתונת בנו היה מיידי. לכן מיד צווח- כתנת בני. לפיכך לא הטעימו בעלי הטעמים את המילה ויכירה בטעם מפסיק. לעומת זאת, הכרתו של יהודה בחטאו היתה ממושכת יותר, איטית יותר. גם לאחר שראה את החותמת הפתילים והמטה, הוא התמהמה והרהר מעט. לכן המילים ויכר יהודה מוטעמות בטעמים מונח ורביע, להמחיש את ההפסקה, את פרק הזמן שחלף.

ובפירוש לפרק לח פסוק כו מוסיף שד"ל וכותב: " מלבד מה שכתבתי... הנה האמת הברורה בענין טעמי הפסוק הזה ופסוק 'ויכירה ויאמר' הוא, כי שם מאמר 'כתנת בני' הוא הודעת ההכרה, אבל 'צדקה ממני' הוא רעיון אחר, ואם היה יהודה אומר,'לי הם', אפשר להטעים : ויכר יהודה ויאמר- לי הם...".

כאן מוסיף שד"ל ומסביר כי לא רק שמובנה של ההכרה בשני הפסוקים אינו זהה, אלא שבפסוק כו יש להבחין בין שני דברים: האחד- ההכרה. השני- הודאתו של יהודה בצדקותה (או צדקתה- ועל כך ראו להלן) של תמר. לעומת זאת, תגובת יעקב למראה כתונת בנו היתה מיידית והרעיון הוא אחד- יעקב נבעת כשראה את הכתנת וצעק- כתנת בני!!!"

מה פירוש הביטוי 'צדקה ממני'?

כך  דרשו רבותינו: "מנא ידע? יצתה בת קול ואמרה: ממני יצאו כבושים" (בבלי סוטה י, ב). המדרש שואל מנין ידע יהודה שממנו נתעברה תמר? תשובת המדרש היא שבת קול היא זו שאמרה- ממני יצאו כבושים. המדרש מפריד אפוא בין המילה צדקה, לבין המילה ממני,  כאילו נכתב: צדקה!ממני!.

 בעקבות חז"ל הלך רש"י ((ר' שלמה בן יצחק. חי בצרפת בין השנים

1105-1040 בפירושו לפסוק, ואלו דבריו: "צדקה, בדבריה. ממני, היא מעוברת ורבותינו ז"ל דרשו שיצאה בת קול ואמרהף ממני ומאתי יצאו הדברים, לפי שהיתה צנועה בבית חמיה גזרתי שיצאו ממנה מלכים...".  ראוי לציין כי רש"י מציג אומנם שני פירושים לביטוי,' צדקה ממני' אך בשני הפירושים הוא מפריד את המילה צדקה מן המילה ממני, ולא מפרשם כביטוי אחד.

לעומת פירושים אלו, פירש הרמב"ן(ר' משה בן נחמן. מגדולי מפרשי התורה והתלמוד. חי בין השנים 1270-1194) את הביטוי "צדקה ממני"  כך: " צדקה במעשיה יותר ממני". לפי פירוש הרמב"ן, האות מם (הראשונה) במילה ממני היא מם הייתרון- על פי פירוש זה, יהודה מצדיק את מעשיה של תמר ואומר כי מעשיה טובים ממעשיו (בדרכו של הרמב"ן בפירוש זה הלכו גם  רשב"ם, ר' יוסף בכור שור ורד"ק).

ומה פירוש המילה צדקה? בעלי המסורה כתבו כי מילה זו יחידה בכל המקרא כולו. על כן נראה כי פירושה טעון ביאור. מילה זו ניתנת להתפרש באחד  מן הדרכים החילופיות הבאות: 1. היא צדיקה יותר ממני- לפי הבנה זו המילה צדקה מתארת מצב  סטטי.2. צדקה הפעם ממני- לפי הבנה זו הפועל צדקה מתיחס לארוע חד פעמי.

 המדרש שהבאנו לעיל  אינו מסכים לכאורה עם  אף לא אחת משתי הדרכים הללו. נשאלת אפוא השאלה מה הביא את חז"ל לדרוש את הפסוק כפי שדרשוהו? לדעת פרופ' שמחה קוגוט, דרשת חז"ל נובעת מהיקש שעשו בין הביטוי צדקה ממני שבפסוקנו לבין הביטוי השכיח "פלוני צדק מאלמוני" ולפסוקים כגון"האנוש מאלוה יצדק"(איוב ד, יז) "ומה יצדק אנוש עם אל"(שם ט, ב), ולפיכך הבינו את הביטוי ביחס למקרה ספציפי.

 אלא שבהבנה כזו של המילה צדקה בפסוקנו יש קושי, שכן אין  דיון ישיר בין יהודה ותמר שהרי יהודה נמצא במקום אחד ואילו תמר נמצאת במקום אחר. לכן לא ניתן לפרש את  הביטוי כהודאה בצדקת טענות הצד השני.

דרשת חז"ל שפירקה את הביטוי 'צדקה ממני' לשני חלקים, היא זו שאפשרה להבין  את המילה צדקה במשמעות :צדיקה(ראו: ש.  קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד עמ' 115-114). ומן המפורסמות היא העובדה שחז"ל בדרשותיהם נוהגים לעיתים קרובות להפריד בין מילים צמודות ולהצמיד בין מילים שאין ביניהן כל קשר תחבירי, וזאת על פי אחד העקרונות המנחים את בעלי המדרש והוא הזנחת הלוגוס(על עקרון זה ראו בהרחבה בספרו של  י. היינמן ז"ל, דרכי האגדה והמדרש. הספר יצא במספר מהדורות. ראו על עיקרון זה גם אצל: י. פרנקל, מדרש ואגדה, כרך ראשון, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשנ"ז, עמ' 149 ואילך. על  דרכו של רש"י בפירושו לתורה בהבאת מדרשים כגון אלה, כבפסוקנו ראו: נ. ליבוביץ ומ. ארנד, פירוש רש"י לתורה- עיונים בשיטתו, כרך שני, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תש"ן, עמ 364 ואילך. יצויין כי גם במסגרת הטיפ השבועי כבר ראינו מדרשים שונים של חז"ל  המפרידים בין ביטויים שבהם שתי מילים צמודות. ראו טיפ שבועי לפרשת ואתחנן).

ומה דעת בעלי הטעמים? בעלי הטעמים הטעימו את הביטוי צדקה ממני במונח (תחת המילה צדקה) ובזקף(במילה ממני). נראה אפוא כי פירושם  של בעלי הטעמים מתאים לדרכו של הרמב"ן, ככול שהדבר נוגע למילה ממני - המ"ם הראשונה היא מ"ם הייתרון ואין להפריד בין המילה צדקה לבין המילה ממני, אך המדרש כאמור אינו רואה עצמו כפוף לכללי הלשון והתחביר ומפאת אי כפיפות זו יכול היה לפרש כפי שפירש.

לסיכום:  עסקנו הפעם בשני עניינים בפסוק אחד מתוך פרשת השבוע.  שני הענינים נוגעים בתפר שבין פרשנות הכתוב לבין טעמי המקרא. ראינו הסבר לפשר ההבדל בטעמים בין הביטוי, 'ויכירה ויאמר', לבין הביטוי, 'ויכר יהודה'. כמו כן עסקנו בביטוי 'צדקה ממני', ובפער שבין  פירוש בעלי המדרש את הביטוי הזה לבין דרכם של בעלי הטעמים.

שבת שלום וחנוכה שמח

Edit Post Text