טיפ שבועי לפרשת ויחי

השבת נקרא את פרשת ויחי, הפרשה המסיימת את ספר בראשית. אחד הנושאים המרכזיים בפרשה הוא דברי יעקב לבניו המובאים בפרק מט. התורה מספרת שיעקב קורא לבניו ומבקש לומר להם: "...את אשר יקרא אתכם באחרית הימים"(מט, א. ראו דברי רש"י  בפירושו לפסוק, (בהסתמך על דברי התלמוד הבבלי פסחים, נו , א ומדרש בראשית רבה צח, ב): "בקש לגלות את הקץ, ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים". ראו כנגדו את דברי שד"ל בפירושו לפסוק זה, המדגיש: "ואין הכוונה כאן על ימות המשיח אלא על כיבוש ארץ ישראל וחילוקה").

בטיפ השבועי בשנה שעברה (תשפ) עסקנו בפרק מט פסוק י, פסוק המצוי בתוך דברי יעקב ליהודה, המפורטים בפסוקים ח-יב. הפעם נעסוק בפסוק ח: "יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך. ישתחוו לך בני אביך".

 הפסוק מתחלק באתנחתא במילה איביך. בפסוק שלוש ברכות או שלושה עניינים, המתייחסים ליהודה: אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויבך, ישתחוו לך בני אביך. נקודת האתנחתא  בפסוק מחלקת אותו אפוא ביחס של רוב ומיעוט(1-2).

צלע א של הפסוק מתחלקת בזקף במילה אחיך, בין שתי האמירות שיש בה: אתה יודך אחיך- ידך בעורף איביך.

דברי יעקב ליהודה באים אחר דבריו לראובן, ולשמעון ולוי (שיעקב דיבר אליהם כאילו היו אחד). נראה אפוא כי יש להבין את תחילת פסוקנו על רקע דברי יעקב הקודמים. יעקב אומר ליהודה: יהודה- אתה - יודוך אחיך, ואכן כך מפרש רשב"ם (ר' שמואל בן מאיר. נכדו של רש"י) את הפסוק, וכותב: "...לפי שגינה את הראשונים... אמר ליהודה אבל אתה יתנו לך אחיך הוד מלכות...". גם  שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בפירושו לפסוקנו כותב:"אתה- אבל אתה, כלומר אינך כראובן שמעון ולוי"(ובדרך זו מפרש גם פרופ' משה וינפלד את הפסוק. ראו: עולם המקרא, בראשית, תל אביב תשנ"ג, עמ' 248).

 בעלי הטעמים הטעימו את המילה יהודה בטעם רביע, שהוא טעם מפסיק, ואת המילה אתה בטעם פשטא שאף הוא טעם מפסיק, אך קטן בכוח הפסקו מן הרביע.  על פי הטעמים, יש לקרוא  את הפסוק כך:"יהודה - אתה, יודוך אחיך".

המילה אתה(בניקוד כבפסוקנו, וללא ו"ו החיבור) מופיעה במקרא ארבעה מאות חמישים ושלוש פעמים(המידע על פי מערכת אחזור המידע באתר מקראות גדולות הכתר mgketer.org).  למרות שכיחותה הרבה יחסית של מילה זו במקרא, נראה כי פסוקנו הוא חריג בשימוש שנעשה בה, שכן לא מצאנו פסוק שבו יש פניה לאדם כל שהוא ולאחר הזכרת שמו נאמר - אתה(עם זאת יצוין, כי נמצאו פסוקים שנראים דומים במידת מה לפסוקנו כגון: דברים  ג, כג: שם ט, א: ירמיה נא, סב: תהלים סט, ו: שם צט, ח- אך במקומות אלה, המילה אתה מוטעמת בטעם משרת, בניגוד לפסוקנו. שונה מהם הוא הפסוק בזכריה ג, ח שבו המילה אתה מוטעמת בפשטא לאחר הזכרת שמו של יהושע הכהן הגדול- אך שם לא בא פועל לאחר מכן, בניגוד לפסוקנו. פסוק שונה מכל אלה הוא הפסוק בתהלים צ, א- אלא שבפסוק זה בין נמען הפניה- ה', לבין המילה אתה יש מילה נוספת - מעון. יצויין גם הפסוק בדברי הימים ב, כב, ז שבו מבנה דומה למבנה פסוקנו, מבחינת פיסוק הטעמים,  אך ללא המילה אתה: "...בני- אני היה עם לבבי לבנות בית..." המילה בני(בנו כתיב) מוטעמת בזקף גדול. המילה אני מוטעמת בפשטא. אני מודה לידידי אהרן גל מניו ג'רסי שהסב את תשומת ליבי לפסוק זה).

 על רקע המידע שלעיל ודברי הפרשנים שהבאנו, שפירושם מתאים לפיסוק הטעמים, נבחן עתה את פירושיהם של שני מפרשים: רש"י וראב"ע, בפירושיהם לפסוקנו, בפרט בשאלת התאמתם לפיסוק הטעמים.

 נפתח בדברי רש"י (ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040)המפרש: "לפי שהוכיח את הראשונים בקנטורים, התחיל יהודה נסוג לאחוריו.. וקראו יעקב בדברי ריצוי:'לא אתה כמותם". כרקע לפירושו של רש"י מן הראוי להזכיר את תרגום אונקלוס(היה בן אצולה ממשפחת קיסרי רומי שהתגייר. חי במאות ה 2-1 לספירה) לפסוקנו:  "יהודה את אודיתא ולא בהיתתא, בך יודון אחך"(פירוש התרגום- אלו דברי שבח ליהודה על כך שהודאתו(במעשה תמר) נחשבת לו לשבח. המילים ולא בהיתתא מביעות שבח כפול - לא בושת וגם לא פחדת(ראו: הרב רפאל בנימין פוזן, פרשגן- בראשית, ירושלים תשע"ב, עמ' 875) - נראה כי על פי התרגום יש לפסק את הפסוק כך: יהודה אתה - יודוך אחיך, ולפיכך אין התרגום עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים (פוזן שם, הערה 81. דיון  מפורט באפשרויות השונות להבנת תרגום אונקלוס ראו אצל: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד,(להלן: קוגוט) עמ' 169).

ברור  מדברי רש"י שהוא מפרש את המילה יהודה כמילת פניה, ובנקודה זו נראה כי פירושו מסכים עם הטעמים(שהטעימו את המילה יהודה בטעם מפסיק), אלא שפרופסור קוגוט מעלה בספרו אפשרות לפיה דברי רש"י מכוונים לפרש את הפסוק כך: יהודה- יהודה אתה. המילים יהודה אתה, לפי הבנה זו, הינם דברי ריצוי של יעקוב ליהודה,  ופירושן- לא אתה כמותם(אלא - את אודיתא). הבנה כזו של הפסוק נראית על פניה כמנוגדת לפיסוק הטעמים.

לדעת פרופ' קוגוט, מקרה זה מהווה דוגמה להתלבטות של רש"י בין מחויבותו לפיסוק הטעמים מחד גיסא, לבין מחויבותו לפרש על פי התרגום הארמי מאידך גיסא. לפיכך, לדעת פרופ' קוגוט, רש"י אינו מכריע בפירוש לפסוקנו באופן ברור בין שתי האפשרויוות(קוגוט שם עמ' 170. הדיון בסוגיה העקרונית של מחוייבות רש"י לטעמים מול מחויבותו לתרגום מתחיל בעמ' 167). אולם נראה כי גם לדעת פרופ' קוגוט, האפשרות לפיה רש"י פירש את הפסוק בהתאם לטעמים נראית האפשרות הפשוטה והסבירה יותר, אלא שרש"י איננו מצהיר עליה באופן ברור.

נעבור עתה לדון בפירוש של ראב"ע(ר' אברהם אבן עזרא. חי בספרד ובאיטליה במאה ה - 11) לפסוקנו. ראב"ע, בניגוד לרש"י, מצהיר באופן גלוי על מחויבותו לפרש את הפסוקים על פי הטעמים. כך כתב בספרו מאזני לשון הקודש: "אזהירך שתלך אחרי בעלי הטעמים, וכל פירוש שאינו על פי הטעמים לא תאבה לו ולא תשמע אליו"(ראו דיון בהצהרה זו ובמשמעותה אצל קוגוט, עמ' 40 ואילך). לנוכח הצהרה זו, יש עניין מיוחד בבחינת פירושו של ראב"ע.

 ואלה דברי ראב"ע: "יהודה אתה- כשמך, וכן יודוך אחיך...". נראה כי פירושו של ראב"ע לפסוק אינו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים(לדעת פרופ קוגוט, ראב"ע כיוון בפירושו לדברי המדרש המובא בבראשית רבה  צט, ח: "...והיה מתיירא יהודה שלא יזכר לו מעשה תמר. התחיל קורא לו: יהודה אתה יודוך אחיך. אמר לו: אתה הודית במעשה תמר, יודוך אחיך להיות מלך עליהם").

נשאלת השאלה- מה ראה ראב"ע לסטות בפירושו לפסוקנו מהפירוש העולה מפיסוק הטעמים(ובפרט לנוכח הצהרתו על מחוייבותו לפירוש על פי הטעמים)? פרופסור קוגוט משער כי ראב"ע התקשה במילה אתה, שבאה אחרי מילת הפניה ליהודה.  סמיכות המילים הללו נראתה לראב"ע (לדעת פרופ קוגוט) כגיבוב לשון, שכן הכתוב יכול היה לומר: יהודה - יודוך אחיך(ואכן כפי שראינו, אין פסוק דומה במבנהו לפסוקנו בכל המקרא כולו). כמו כן נראה, לדעת פרופסור קוגוט כי גם  את המילה יהודה שבראש הפסוק פירש ראב"ע כחלק ייחוד, וזאת בשל היותה פותחת את הפסוק וכן בגלל  שהכינוי שבמילה יודוך מכוון אליה, כמו גם למילה אתה.

לעומת הסבר זה, הרי שפירוש הפסוק בהתאם לפיסוק הטעמים נראה כייתור לשון ולפיכך העדיף ראב"ע(על פי הסבר זה) לדבוק בפירוש העולה מן המדרש שהבאנו, חרף העובדה שמדרש זה איננו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים(קוגוט, עמ' 211-210 וראו שם דיון בפירושו של ראב"ע להמשך הפסוק, שגם ממנו עולה התנגדות לפירוש העולה מפיסוק הטעמים).

נמצאנו למדים אפוא כי הלשון המיוחדת שנוקטת התורה בפסוקנו, נראתה לראב"ע כה משונה וחריגה, עד שביכר לסטות מן הכלל הפרשני שקבע לעצמו ולפרש את הפסוק על פי המדרש וכנגד פיסוק הטעמים(בשולי הדברים יוער כי מבנה טעמים דומה למבנה הטעמים בו דנו הפעם, נמצא בצלע ב של הפסוק בבראשית כד, כז. שד"ל בפירושו לפסוק ההוא השווה במפורש ביין שני הפסוקים מבחינת פיסוק הטעמים. לדיון נרחב על פירוש הפסוק בבראשית כד כז, בזיקה לפיסוק הטעמים ראו: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא ב תשל"א, מס' 58-57).

לסיכום: הפעם עסקנו בפסוק מפרשת השבוע וראינו כמה אפשרויות לפרשו. עיקר ענייננו היה בבחינת פירושו של רש"י לפסוק ובשאלת הטעם לסטיית ראב"ע מפירוש הפסוק על פי הטעמים במקרה זה חרף מחויבותו המוצהרת לדבוק בפירוש על פי הטעמים. הבאנו את השערתו של פרופ' קוגוט לפיה הסטייה מהפירוש על פי הטעמים במקרה זה, באה לנוכח סגנונו המסורבל לכאורה והחריג של הפסוק.

שבת שלום

Edit Post Text