טיפ שבועי לפרשת יתרו
במרכזה של פרשת השבוע, פרשת יתרו, מסופר על מעמד הר סיני ושמיעת עשרת הדברות על ידי בני ישראל (שמות כ, ב- יד). הפעם נחרוג ממנהגנו ונעסוק בפסוק מתוך ההפטרה שנקרא השבת.
ההפטרה שנהוג לקרוא בשבת פרשת יתרו (מנהג האשכנזים) לקוחה מספר ישעיהו פרק ו, והיא פותחת בפסוק: "בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' ישב על כסא רם ונשא. ושוליו מלאים את ההיכל"
המראה המתואר בפסוק זה, הוא מראה של התגלות השכינה לישעיהו הנביא ויתכן שזה הקשר לפרשת יתרו, שבה מסופר שה' נגלה אל כל העם (ראו פירוש מענה לשון לסוף פרשת יתרו, בתוך, תיקון קוראים -סימנים, ירושלים תשע"ג: הרב יוסף כרמל, "הפטרת יתרו"(בתוך) מפטירין בנביא, עיונים בהפטרות ובדברי הנביאים, ירושלים תש"ע, עמ' 182).
הפסוק מתחלק באתנחתא במילה 'ונשא'. בפסוק מתואר המראה שראה ישעיהו הנביא, ונראה כי בעלי הטעמים בחרו לקבוע את מקום האתנחתא בפסוק, לפני מה שמכונה "שוליו" של ה', המתוארים בצלע ב(בניגוד לצלע א שם מתואר ה' עצמו. 'שוליו'- התחתית, הרגלים(והשאלה הנשאלת: שוליו של מי? או של מה? ראו על כך פירושיהם של רש"י ור' יוסף קרא וכנגדם פירוש ראב"ע).
נתמקד בצלע א של הפסוק. הצלע מתחלקת בזקף במילה 'עזיהו'. המקטע שמכאן ועד לסוף הצלע: "ואראה את ה' ישב על כסא רם ונשא" מתחלק בטיפחא, במילה המוקפת 'על-כסא'.
למי או למה מתייחסות המילים 'רם ונשא' בפסוקנו? האם לכיסא, או לה' עצמו (ייתכן שההכרעה בשאלה זו תסייע גם בפירוש צלע ב- שוליו של מי, אך לא נעסוק בכך)?
נראה לכאורה, כי המילים 'רם ונשא' מתייחסות לכסא(שם העצם הסמוך להן), לא לה', ואומנם כך מפרש רד"ק(ר' דוד קמחי-מגדלי פרשני המקרא והמדקדקים בימי הביניים. חי בצרפת בין השנים 1235-1160) ואלו דבריו:"ורם ונשא- הוא על הכסא". קדם לו ראב"ע(ר' אברהם אבן עזרא. חי בספרד ובאיטליה במאה ה - 11) המפרש: רם ונשא- תואר הכסא, לא כאשר אמרו רבים...".
נראה כי אין התואר רם ונישא מלמד על גודלו של הכיסא, אלא מציין את מיקומו הגבוה ביחס לאובייקטים אחרים שבסביבתו, כגון החיות (הנזכרות במעשה המרכבה בנבואת יחזקאל. ראו יחזקאל א, כו).
כנגד פירוש זה, לפיו המילים 'רם ונשא' מתייחסות לכיסא, קיים פירוש חילופי, לפיו המילים 'רם ונשא' מתייחסות לה'. פירוש כזה עולה מתוך תרגום יונתן (תרגום נביאם וכתובים לארמית, המיוחס לתנא יונתן בן עוזיאל שהיה תלמידו של הלל הזקן, ראו: ר. כשר, "תרגומי המקרא הארמיים", פעמים 83 תש"ס, עמ' 107-70. ראו בפרט עמ' 88 ואילך) לפסוקנו: "בשתא דאתנגע בה מלכא עוזיה...חזיתי ית יקרא דה' שרי על כורסי רם ומנטל בשמי מרומא ...". אם נתרגם את המילים בארמית בתרגום חוזר לעברית נקבל משהו מעין: " .. ואראה את ה' רם ונשא(בשמי מרום) יושב על כסא..."(ראו תרגום יונתן להמשך הפסוק וכן בתרגום לפסוק ה-ו. בכל המקומות האלה, התרגום נמנע מלתרגם את הכתוב באופן שתישמע ממנו איזו שהיא הגשמה כלפי ה', וראו להלן).
לדעת פרופסור שמחה קוגוט(ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד(להלן: קוגוט), עמ' 139) פירוש זה המשתקף בתרגום יונתן עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים, אשר הטעימו בתביר את המילה ה' שבפסוקנו, והעמידו טיפחא תחת המילה המוקפת 'על-כסא', ובכך הפרידו בין הכיסא, לבין המילים 'רם ונשא', המתייחסות לה'(יש לזכור, כפי שציינו פעמים רבות במסגרת הטיפ השבועי, כי הטיפחא היא טעם מפסיק הגדול בכוח פיסוקו מן התביר שלפניו. על כן אילו רצו בעלי הטעמים לראות בכיסא 'רם ונישא' היה עליהם לכאורה להטעים את שם ה' בזקף, ולא בתביר).
מה פשרו של פירוש זה? לשאלה זו מתייחס שד"ל(שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-6800). בפירושו לפסוק, ואלה דבריו: " על כסא רם ונשא, לפי הפשט היה הכסא רם ונשא (כפירוש רד״ק) והיושב עליו ידוע שהוא רם ממנו, אבל לפי הטעמיםרם ונשא חוזר אל האל (והיה ראוי להטעים וארא֙ה את אדנ֔י יוש֕ב), והוא תיקון שתיקנו חכמים, וכן יונתן תירגם: חזית ית יקרא דה׳ שרי על כּוּרְסְיֵהּ (כלומר על כסאו) רם ומתנטל בשמי מרומא, פירש רם ונשא על היות כבוד ה׳ בשמי מרום, לא על היותו על כסא רם
שד"ל תולה את פיסוק הטעמים לפסוקנו ב"תיקון שתקנו חכמים", בניגוד לפשט של הפסוק, לפיו הכיסא הוא הרם והנישא. על פי התיקון הנ"ל, ה' הוא רם ונישא בהיותו יושב בשמי מרום.
מדוע חרגו חכמים(או בעלי הטעמים) מפשט הפסוק? נראה לכאורה כי הקושי שבדרך הפשט הוא קושי תיאולוגי, שהרי, "אין לו דמות ולא דמות הגוף"(כנוסח הפייטן בפיוט יגדל). לפיכך חרגו בעלי הטעמים מן הפשט ופירשו את המילים 'רם ונישא' כמעין מאמר מוסגר, המתייחס לכיסא ולא לה'(וכפי שהזכרנו בעבר, המאמר המוסגר תמיד מסתיים במפסיק גדול מן המפסיק שלפני פתיחתו).
והנה נראה כי הפירוש העולה מפיסוקם של בעלי הטעמים, עם היותו מנוגד לפשט הפסוק, משתקף גם ממדרש תנאים לספר דברים, וזו לשון המדרש: "כיוצא בו אתה אומר 'בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא' ואין אנו יודעים אם הכסא רם ונשא ואם המקום. תלמוד לומר 'כי כה אמר רם ונשא".
נראה אפוא כי מבחינה פרשנית סבור בעל המדרש כי ישנן שתי אפשרויות, שוות בסבירותן לפירוש הפסוק. הן הפירוש לפיו רם ונשא הוא הכיסא והן הפירוש לפיו רם ונישא הוא 'ה- אפשריים לדעת הדרשן, ועל כן הוא מתלבט בפירוש הפסוק. הכרעתו מתבססת על כתוב אחר - בפסוק שבישעיהו נז, טו. בפסוק זה ברור שהמילים רם ונישא מתייחסות לה'.
נוכח האמור, יש המפקפקים בהנחתו של שד"ל לפיה שיקול תאולוגי דווקא הוא זה שגרם לבעלי הטעמים לפסק את פסוקנו כפי שפיסקוהו, אלא נראה להם כי בעלי הטעמים בחרו להסתמך על הפסוק שבפרק נז שעמד לנגד עיניהם- לכן העמידו בעלי הטעמים פיסוק טעמים זה בפסוקנו(קוגוט, עמ' 139).
מכל מקום, ראינו לעיל שראב"ע (וכן רד"ק) אינם מקבלים פירוש זה ונראה , לדעת פרופ' קוגוט כי הם העדיפו להסתמך על פסוק בספר יחזקאל ולהסיק ממנו שהמילים 'רם ונשא' מתייחסות לכיסא דווקא.
מדוע העדיפו הפרשנים הנ"ל להסתמך על הפסוק ביחזקאל? לדעת פרופסור קוגוט, הנימוק להעדפה זו הוא שעל פיה עומד הביטוי "רם ונשא" בפסוקנו במקומו הנכון, ואילו לפי האפשרות השניה(המילים רם ונשא מתייחסות לה') היה לכאורה צריך להיכתב:"ואראה את ה' רם ונשא, יושב על כסא"(קוגוט, עמ' 217).ייתכן אפוא כי לאור שיקול זה הכריעו הפרשנים הנ"ל נגד פיסוק הטעמים.
כידוע, פסוקים רבים מן התנ"ך נכללו בתפילות, הן באמצעות אמירת פרקים שלמים או ליקוטי פסוקים, הן באמצעות נוסחי תפילה המבוססים על פסוקים מן התנ"ך(ראו בבלי ברכות לג, ב: יומא סט, ב.ראו גם ירושלמי ברכות ד, ג: "אמר רבי פינחס: משה התקין מטבעה של תפילה:'האל הגדול הגיבור והנורא'. ירמיה אמר... ולא אמר נורא. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה").
והנה, בסיום תפילת פסוקי דזמרא של שבת ויום טוב אנו אומרים: "האל בתעצומות עוזך הגדול בכבוד שמך, הגיבור לנצח והנורא בנוראותיך, המלך היושב על כסא רם ונשא". החלק האחרון של המשפט לקוח מהפסוק בו עסקנו הפעם.
כאמור, פיסוק הטעמים של הפסוק מפריד בין הביטוי 'יושב על כסא', לבין הביטוי רם ונישא, וזאת באמצעות הטעם המפסיק טיפחא תחת המילה המוקפת על-כסא. לפיכך ראוי שהציבור ובעלי התפילה באומרם את המשפט המלך היושב על כסא רם ונשא יקפידו אף הם להפריד בין המילים "המלך היושב על כסא" לבין המילים "רם ונשא".
ואכן בכמה סידורים בני זמננו, הנחשבים לסידורים טובים ומדויקים, סימן המהדיר סימני הפסקה בין המילים על-כסא, לבין המילים רם ונישא. כך בסידור רנת ישראל(ההדיר הרב יואל קטן, מהדורה חדשה משנת תשע"ז 2017) מסומן פסיק בין הביטויים. כמו כן בסידור קורן שיצא בשנת תשמ"ב 1982(שם הרבה המהדיר להשתמש בחלוקה לשורות כאמצעי פיסוק חליפי לפסיקים), הוקדשה שורה לביטוי "המלך היושב על כסא" ושורה נפרדת לביטוי "רם ונישא".
הפיסוק וההפרדה האמורים, הולמים את פיסוק הטעמים לפסוק שממנו לקוח ביטוי זה, וממחישים את ההפרדה שעל הציבור ובעלי התפילה להקפיד עליה באומרם פסוק זה(ולא היה צורך להדגיש זאת, אלמלא שמעתי בעלי תפילה רבים שאינם מקפידים על כך).
לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק הפותח את ההפטרה שנקרא השבת. ראינו את שתי האפשרויות לפירוש הביטוי 'רם ונשא' שבפסוק. הבהרנו כי על פי פיסוק הטעמים, יש לייחס את הביטוי לה' עצמו. כנגד תפיסתו של שד"ל לפיה הנימוק להכרעה זו הינו נימוק תאולוגי. היצגנו גישה אחרת לפיה הנימוק להכרעת בעלי הטעמים הוא פסוק אחר, שבו הביטוי 'רם ונישא' מתייחס לה' בלי ספק. הגישה המייחסת את המילים 'רם ונישא' לכיסא, רואה קושי בסדור המילים בפסוקנו, המרחיק את הביטוי 'רם ונישא' משם ה', ולכן פירשו כי הביטוי מתייחס לכיסא. הדגשנו גם את החשיבות שבאמירת הפסוק נכונה כאשר אנו מזכירים אותו בתפילה.
שבת שלום
Edit Post Text
