טיפ שבועי לפרשת תרומה
השבת נקרא בתורה את פרשת תרומה. נעסוק צמד מילים אחד בפרשה ובפיסוק טעמיו. אציין כי הרעיון לעסוק בביטוי זה נבע מתוך התכתבות עניפה שהיתה לי לפני כשנתיים ימים עם פרופסור אהרן מונדשיין ז"ל, שסייע בידי רבות בגיבוש רעיונות לכמה מן הטיפים השבועיים שכתבתי במהלך השנים האחרונת. יהי זכרו ברוך).
הפרשה פותחת בציווי ה' למשה על התרומה שעל בני ישראל להביא לצורך בניית המשכן.
התורה מפרטת את התרומה אשר על בני ישראל להביא: "וזאת התרומה.. זהב וכסף ונחושת...."(כה, ג-ז).
ברשימת החומרים אנו קוראים:"שמן למאר. בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים"(ו).
הפסוק נחלק בטעם אתנחתא במילה למאור. נראה כי הפסוק נחלק בין שני חומרים. צלע א עוסקת בשמן. צלע ב נראית לכאורה כעוסקת בבשמים- שנועדו לשימוש לצורך שתי מטרות: האחת- הכנת שמן המשחה. השניה- הכנת קטורת הסמים.
ואולם, פיסוק הטעמים של צלע ב מציב בפנינו שאלה: המילה ולקטורת מוטעמת בטיפחא שהוא טעם מפסיק(נראה כי הטעם הוא טיפחא ולא מאיילא שהוא טעם משרת. ראו על ההבחנה בין שני הטעמים בטיפ לפרשת אמור בשנה שעברה, וכן אצל: א"ב הלבני, "טיפחא או מאיילא- עיון בשני פסוקים", מגדים מז (תשרי תשס"ה), עמ' 107-103).
כיצד יש לקרוא ולפרש ביטוי זה? האם יש לקרוא את הביטוי ולקטורת הסמים כביטוי אחד(המילה הסמים היא לוואי של המילה ולקטורת), או שמא יש להפריד בין המילים ולפרש: ולקטורת(שימשו) הסמים?.
רשב"ם(ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י) כותב בפירוש לפסוקנו: "כלומר לצורך קטורת הביאו סמים כדכתיב בקטרת 'קח לך סמים'(שמות ל, לד-לה)"- לפי דעת רשב"ם, המילים ולקטורת הסמים מייצגות מוצר ותכליתו, כמו שני הזוגות הקודמים, אלא שבניגוד אליהם, בזוג השלישי, קודמת המטרה לאמצעי(ראו פירוש דומה בדברי ר' יוסף בכור שור לפסוקנו).
לדעת פרופסור שמחה קוגוט(ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד(להלן: קוגוט), עמ' 89-88) ניתן להבין מפירוש רשב"ם שהוא הכיר את סממן הקישוט הזה, של היפוך הסדר האופייני לסיום משפט. אפשרות אחרת היא שרשב"ם תמה על הטעמת המילה ולקטורת בטעם מפסיק, טיפחא, חלוקה ששוללת לכאורה את הבנת הביטוי ולקטורת הסמים כצירוף של סמיכות. על כל פנים נראה כי פירושו של רשב"ם הולם את פיסוק הטעמים ולדעת פרופסור קוגוט פירושו של רשב"ם מאיר את כוונת פיסוקם.
ראב"ע(ר' אברהם בן עזרא חי בספרד ובאיטליה במאה ה - 11) בפירוש הארוך מצטט לכאורה את דבריו רשב"ם ואלה דבריו: "אמרו חכמי הדור(ראה רשב"ם) כי טעם 'ולקטורת הסמים' - כי הוא הפוך, וכן הוא: הסמים בעבור הקטרת. אם כן למה לא אמר כן: ולשמן המשחה- בשמים? ועוד: "את הבשם ואת השמן. למאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים(שמות לה כח)? והנכון בעיני שמלת בשמים כוללת: לשמן המשחה ובשמים שהם מעורבים עם הסמים – לקטרת, וככה קבלת האמת(ראה כריתות ו, א)".
ראב"ע מפנה לדברי התלמוד:"אמר ר' יוחנן: י"א סמנין נאמרו לו למשה בסיני. אמר רב הונא מאי קראה? 'קח לך סמים- תרי. נטף ושחלת וחלבנה- הא חמשה, וסמים אחריני חמשה. הא עשרה ולבונה זכה- חד, הא חד סרי"(כריתות ו, ב). ראב"ע מבחין אפוא בין בשמים המיועדים לשמן המשחה לבין בשמים (המוערבים עם סמים) – לקטורת.
האם פירוש זה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים? לדעת פרופסור קוגוט התשובה היא שלילית שכן פרשנות שכזו היתה מחייבת לכאורה שינוי של פיסוק הטעמים כך שהמילה 'בשמים' היתה מוטעמת בזקף גדול והמילה 'המשחה' תהיה מוטעמת בטיפחא( פרופ' קוגוט אינו דן בהרחבה בשיטה זו לרבות בשאלת הסתירה שבין הצהרתו הכללית של ראב"ע ביחס לפיסוק הטעמים מול פירושו את הפסוק הזה בניגוד לפיסוק הטעמים. לדיון בשאלה זו ראו בספרו של פרופסור קוגוט, עמ' 41-40 , 196 ואילך, וכן אצל: ל. חרל"פ, "פיסוק הטעמים ככלי פרשני בידי ראב"ע", מים מדליו תשנ"ז, עמ' 103-93) .
הרמב"ן (ר' משה בן נחמן. מגדולי הפוסקים בימי הביניים. חי בין השנים 1270-1194)בפירושו לפסוק מביא שלושה פירושים, ואלה דבריו: יש אומרים שזה מקרא קצר : בשמים לשמן המשחה וסמים לקטרת הסמים. לדעת פרופ' קוגוט (עמ' 102) פירוש זה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים מבחינת ההבחנה שבין צלע א- שעניינה שמן, לבין צלע ב שעניינה הבשמים, ואולם פירוש זה של רמב"ן מזקיק הוספת מילה לכתוב שאיננה כתובה בו. הוספה כזו כמובן מטמיעה בחובה שינוי של פיסוק הטעמים.
הפירוש השני בדברי הרמב"ן: "ואחרים אמרו... שהוא כאלו בהפוך: ולקטרת יביאו הסמים.." – פירוש זה נראה דומה לפירוש רשב"ם, וכאמור, פירוש זה מסכים עם הטעמים.
הפירוש השלישי המובא בדברי רמב"ן הוא פירוש ראב"ע "ורבי אברהם אמר שהוא כמשמעו ובשמים לשניהם: לשמן המשחה ולקטרת...". פירוש זה כאמור אינו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים, שכן הוא דורש כביכול הוספת מילה בכתוב, כאילו נאמר: "בשמים לשמן המשחה- וסמים לקטורת הסמים".
לדעת פרופסור קוגוט, הרמב"ן נוטה לאמץ את הפירוש השלישי דווקא(קרי פירושו של ראב"ע) אך אינו מוותר על שני הפירושים האחרים, בבחינת "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך"(קהלת ז, יח), אם כי לדעתו, מרוב 'עצי פירושים' אין דעתו באשר לפיסוק הטעמים ניכרת ב'יער'(קוגוט עמ' 103).
לסיכום: עסקנו הפעם בביטוי 'ולקטורת הסמים' שבפרשתנו ובחנו כמה אפשרויות לפירושו. מבחינת פיסוק הטעמים, ראינו קושי בעובדה שהמילה 'ולקטורת' מוטעמת בטעם מפסיק (טיפחא). הבאנו מדברי כמה מן המפרשים וראינו כי מקצת מן הפירושים מסכימים עם הטעמים ומקצתם מתנגדים לפירוש העולה מהם (לעיון נוסף בנושא הנדון בטיפ זה ראו: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא ה (תשל"ד) מס' 170).
שבת שלום
