טיפ שבועי לשבת הגדול
השבת נקרא בתורה את פרשת צו, שהיא הפרשה השניה בספר ויקרא. השבת שלפני הפסח נקראת שבת הגדול (שם זה נזכר כבר במחזור ויטרי, שהוא ספר הלכה ומחזור תפילות שערך ר' שמחה בן שמואל מוויטרי (היה תלמידו של רש"י. ראו ריכוז טעמים לשמה המיוחד של השבת הזו, בערך שבת הגדול בויקיפדיה, ושם הפניה למקורות).
נעסוק בהפטרה שנקרא השבת, תחילה באופן כללי ולאחר מכן באחד מן הפסוקים שבהפטרה, שבו נדגיש היבט מסוים הקשור לפיסוק הטעמים.
בשבת הגדול, נוהגים לקרוא כהפטרה את הפרק האחרון בספר מלאכי: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם..."(מלאכי ג, ד עד סוף הספר).
בדרך כלל, ההפטרה הנבחרת לפרשה מסוימת, קשורה בצורה כזו או אחרת לפרשה, בתכני ההפטרה או אפילו בדמיון צורני כל שהוא(ראו בבלי מגילה כט, ב). בימים שבהם קוראים בשני ספרי תורה או יותר, קשורה ההפטרה בדרך כלל לקריאה של הספר האחרון (יוצא מכלל זה הוא חג שמחת תורה. ראו על כך בספרו של אברהם יערי, תולדות חג שמחת תורה, ירושלים תשכ"ד).
שבת הגדול מבחינה זו היא שבת חריגה, שכן מדובר בשבת רגילה לכול דבר. אין בה שום קריאה מיוחדת בתורה. אנו קוראים בה את פרשת השבוע(בשנים שאינן מעוברות זו פרשת צו, בשנים מעוברות - פרשת מצורע). אף על פי כן, ההפטרה שאנו קוראים בשבת זו אינה קשורה לפרשת השבוע (אכן, יש המנמקים את שמה של השבת 'שבת הגדול' בפסוק מתוף ההפטרה:"הנה אנכי שלח לכם... לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". טעם זה מובא בשם המהרש"ל - רבי שלמה לוריא, שחי בין השנים 1573-1510 ונחשב לאחד מגדולי מנהיגי אשכנז בדורו. אולם הדבר נראה מאולץ למדי).
נשאלת השאלה: כיצד נוצר מצב זה?
בשאלה זו דן פרופ' יוסף עופר(י. עופר, "הפטרת שבת הגדול", המעין, ניסן תשנ"ו, עמ' 20-16), והא מציע פתרון מעניין.
לדעת פרופסור עפר: "שורשיה של הפטרה זו בארץ ישראל, במנהג הקריאה התלת שנתי. כידוע נהגו בארץ ישראל לקרוא בתורה 'סדר' בכל שבת, ומחזור קריאת התורה נמשך כשלוש שנים וחצי. לכל סדר היתה הפטרה מיוחדת, שפסוקה הראשון קשור לפסוק הראשון של הסדר... ההפטרה 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים(מלאכי ג, ד ואילך) היא הפטרתו של הסדר שתחילתו 'זה קרבן אהרן ובנו... מנחה תמיד"(ויקרא ו, יב)"(עמ' 16 שם).
כיצד הפכה הפטרה זו להיות הפטרת שבת הגדול, הנקראת מדי שנה בשנה? פרופסור עופר במאמרו הנ"ל מסביר כי התשובה לכך נעוצה בעובדה שהגם שרוב הקהילות אימצו גם את ההפטרות שנהגו במנהג החד שנתי שנהג בבבל, היו מקצת קהילות שאמצו דווקא את ההפטרות הארץ ישראליות הקדומות והפטירו בכל שבת בהפטרת הסדר הראשון שבפרשת השבוע. ההפטרה, "וערבה" שאנו עוסקים בה התקבלה ברומניה כהפטרת פרשת צו.
במצב דברים זה נמצא כי לפרשת צו יש שתי הפטרות אפשריות. האחת- הפטרה חד שנתית מקורית(ירמיהו ז, כא ואילך). השניה- ההפטרה מספר מלאכי שמוצאה במנהג התלת שנתי(ראו על כך בחיבור אור זרוע שנכתב על ידי ר' יצחק מווינה שחי בין השנים 1250-1180 חלק ב הלכות קריאת מועדים והפטרות , סימן שצג).
לנוכח מצב דברים זה הוצעה "פשרה", בקריאת ההפטרות(פרופ' עופר מציין כי תוכן הפשרה עמום. לא ברור האם ההפטרה מספר מלאכי נקראת, לפי הפשרה, בכל פעם שחלה פרשת צו לפני פסח או רק כאשר ערב פסח חל להיות בשבת, כבשנה זו, שנת תשפא).
השלב הבא, האחרון בהשתלשלות, הוא השלב שאנו מכירים כיום: ההפטרה "וערבה", התנתקה לחלוטין מפרשת צו והפכה להפטרה הקבועה של שבת הגדול, גם כשהוא חל בפרשת אחרת כבשנים מעוברות (ראו במאמרו הנ"ל של פרופ' עופר בעמ' 19. על ההפטרות במחזור התלת שנתי בכלל ראו: י. עופר, "ההפטרות על פי המנהג התלת שנתי תרביץ נח (תשמט) עמ' 185-173: ראו גם : ח. מאק (עורך) קובץ ליקוטי תרביץ ו, מקראה בחקר התפילה, ירושלים תשס"ג עמ' 373-361).
בהפטרה כפי שאנו קוראים אותה היום, אנו קוראים פעמיים את הפסוק הלפני האחרון של ספר מלאכי: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא. לפני בוא יום ה' הגדול והנורא"(טעם הדבר הוא- להימנע מלסיים את קריאת ההפטרה בדבר רע, שהרי הפסוק האחרון בספר מלאכי מסתיים במילים:"פן אבוא והכיתי את הארץ חרם". על מנהג זה, ראו דברי הרמ"א אורח חיים קלח, א ויסודו של המנהג מוזכר בתלמוד הירושלמי מגילה ג, ז).
בעניין פסוק זה נציין שני דברים: האחד- נאמר בפסוק: "הנה ... את אליה הנביא" הנביא נזכר כאן בשם אליה(הוא מוזכר בשם זה גם במלכים ב א, ד) ולא בשם הנפוץ יותר – אליהו(נראה כי עובדה זו לא היתה נוחה למי ממלחיני הפסוק הזה, אשר בלחנו אנו שומעים את השם אליהו, שלא נכתב בפסוק. כך למשל בביצוע הנפוץ ללחנו של שאול ידידיה אלעזר טאוב וכן בביצועים הנפוצים ללחנו של ר' חיים בנט לפסוק זה).
השני - מבחינת פיסוק הטעמים: הפסוק נחלק במילה הנביא בטעם אתנחתא. נראה כי טעם החלוקה הוא: האבחנה בין שני השלבים עליהם מדבר הנביא בפסוק זה. השלב הראשון - שליחת אליה. השלב השני- בוא יום ה' הגדול והנורא(על תפקידו של אליהו בתהליך הגאולה ראו: י. רוזנברג, שיחות בספר מלאכי- מלאכי ג "הנה אני שולח לכם את אליה הנביא". ניתך לקריאה באתר דעת במרשתת: א. סמט, "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא". פורסם באתר בית המדרש הווירטואלי שלי ישיבת הר עציון במרשתת).
נתמקד עתה בצלע ב של הפסוק "לפני בוא יום ה הגדול והנורא". הצלע נחלקת בטעם זקף במילה ה'. המילה לפני מוטעמת ברביע שהוא טעם מפסיק (וגם בעניין זה הלחנים הנפוצים אינם הולמים את פיסוק הטעמים, שכן על פי לחנים אלה מושר הפסוק: לפני בא- יום ה', ואילו על פי פיסוק הטעמים יש לקרוא: לפני - בוא יום ה').
נשאלת השאלה: למי מתייחסות המילים "הגדול והנרא"? האם לה' או ל'יום ה"?
על פי פיסוק הטעמים, נראה כי המילים הגדול והנורא מתייחסות ליום ה', ולא לה' עצמו(המלה ה' מוטעמת בזקף ונראה כי המילים הגדול והנורא תתפרשנה כמאמר מוסגר(לוואי), וכפי שכבר הזכרנו פעמים רבות, המאמר המוסגר מסתיים במפסיק גדול מן המפסיק הבא לפני תחילתו. ראו פירוש מענה לשון על פסוק זה, בתוך תיקון קוראים סימנים, ירושלים תשס"ד. על "יום ה" ראו: הרב בני לאו: מהו יום ה?" נמצא באתר מכללת הרצוג במרשתת: ל. לוי: "יום ה' הגדול בנבואות יואל", מכלול יט(כסלו תשס) ניתן לצפיה באתר דעת במרשתת).
מאידך, מצאנו כי ה' עצמו נקרא "האל הגדל הגבור והנורא"(דברים י, יז: ראו דברי התלמוד הבבלי ברכות לג, ב:"ההוא דנחית קמיה דר' חנינא, אמר 'האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז... המתין לו עד דסיים. כי סיים אמר ליה: סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? למה לי כולי האי? אנן הני תלת דאמרינן, אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו ואת אמרת כולי האי...". ראו גם בבלי יומא סט, ב).
ואכן, ניתן אולי להבין את הפסוק בצורה שונה, לנוכח פירושו של רד"ק(ר' דוד קמחי. מגדולי פרשני המקרא והמדקדקים בימי הבינים חי בין השנים
1235-1160), ואלה דבריו: "הנה אנכי- אע"פ שאני מזהירכם על תורת משה בכל דור ודור... לטובתכם אשלח לכם את אליה הנביא והטעם שישיב נשמתו שעלתה השמים אל גוף נברא... ואחר שיחיה אותו הגוף, ישלחנו לישראל לפני יום המשפט, והוא יום ה הגדול והנורא: והוא יזהיר האבות והבנים..."
רד"ק כותב כי יום המשפט הוא "יום ה' הגדול והנורא" אך דבריו אינם חד משמעיים בנקודה זו ולא ניתן להכריע מלשונו כאן, האם כיוון בפירושו שה' עצמו הוא הגדול והנורא או שיום ה'- הוא הגדול והנורא.
על כל פנים, מבחינת פיסוק הטעמים, מאחר שהמילה ה' בפסוק מוטעמת בזקף, שהוא המחלק הראשי של צלע ב, ודאי שנכון וראוי לבטא בקריאה את היותו של מפסיק זה, המפסיק העיקרי של הצלע.
לסיכום: עסקנו הפעם בשני נושאים הנוגעים להפטרת שבת הגדול. הבאנו את דעתו של פרופסור יוסף עופר לפיה שורש המנהג לפיו קוראים את ההפטרה מספר מלאכי בשבת שלפני פסח נעוץ במחזור התלת שנתי של הקריאה בתורה, מחזור שהיה נפוץ בארץ ישראל. עמדנו על השלבים המשוערים של הפיכת הפטרה זו להפטרת השבת שלפני פסח.
אשר להפטרה עצמה, ניתחנו את הפסוק האחרון שלה והדגשנו את המיוחדות בהזכרת שמו של הנביא אליה ואי הזכרת שמו הרגיל - אליהו. כמו כן הבאנו דעות שונות לגבי משמעו של הביטוי "הגדול והנורא" שבפסוק.
שבת שלום וחג כשר ושמח
Edit Post Text
