טיפ שבועי לשביעי של פסח

במרכזה של קריאת התורה שנקרא מחר, שביעי של פסח, עומדת  פרשת קריעת ים סוף והנס הגדול שארע לעם ישראל על הים, שבעקבותיו נאמרה "שירת הים" על ידי משה ובני ישראל (שמות טו, א-יט) ועל ידי מרים הנביאה (טו, כ-כא).

ההפטרה שנקרא מחר, אף היא שירה - שירת דוד שנאמרה על ידו "ביום הציל ה' אתו מכף כל איביו ומכף שאול"(שמואל ב, כב, א. על הפטרה זו כהפטרת שביעי של פסח, ראו: ה. שחם, "הפטרת האזינו ושביעי של פסח"(בתוך): א. אלדר (עורך): מפטירין בנביא- עיונים בהפטרות ובדברי הנביאים, ירושלים תש"ע, עמ' 93-90. יצויין כי הפטרה זו משמשת גם כהפטרתה של פרשת האזינו, כשהיא נקראת בין יום הכיפורים לסוכות).

שירת דוד, נמצאת  בתנ"ך במקום  נוסף, בספר תהלים פרק יח(לדיון ביחס בין שתי השירות ראו שיעורו של הרב אמנון בזק, שירת דוד. השיעור נמצא באתר בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון במרשתת).

 כידוע, מערכת טעמי המקרא שאנו עוסקים בה במסגרת הטיפ השבועי משמשת בכ"א ספרים, מתוך כ"ד ספרי המקרא. בשלושת הספרים האחרים (איוב, משלי ותהלים - ספרי אמ"ת) משמשת מערכת אחרת של טעמים הקרויים טעמי אמ"ת(בפרקים מסוימים בספר איוב, החלקים ה'לא שיריים' שבספר, משמשים הטעמים הרגילים, אותם אנו מכירים מרוב ספרי המקרא).

והנה, ממבט ראשון, נראה כי אין כל סיבה לאבחנה זו בין שתי מערכות הטעמים ויש לתמוה על קיומן במקביל, שכן  גם טעמי אמ"ת כטעמי כ"א ספרים נחלקים לטעמים מפסיקים ומחברים. זאת ועוד- גם לטעמי אמ"ת, כלטעמי כ"א ספרים יש שלושה תפקידים: הם משמשים כתווי נגינה, הם מראים בדרך כלל את מקום ההטעמה של המילה, והם משמשים כסימני פיסוק(ראו: מ. פרלמן, כללי הטעמים של ספרי אמ"ת(איוב משלי תהלים) פרשנות ומסורה, חלק ראשון תל אביב תשמ"ה, עמ' 1).

יתר על כן, גם שיטת החלוקה של הפסוקים  זהה בין טעמי כ"א ספרים לבין טעמי אמ"ת. בשתי המערכות, הכלל הוא כי כל פסוק מתחלק לשניים וכל חלק חוזר ומתחלק לשניים.

לא זו אף זו - גם הנימוקים לחלוקה זהים בין שני שיטות הטעמים: הטעמים לחלוקה הם לרוב: בין שני עניינים, בין שני דוברים, בין פתיחה לבין אמירה וכד'.

 לא זו בלבד – גם כללי המרות הטעמים(טעם מפסיק הבא במקום טעם מחבר או טעם מפסיק בא במקום טעם מפסיק אחר, או טעם מחבר במקום טעם מפסיק) זהים בשתי מערכות הטעמים(ראו פרלמן שם, עמ' 2).

 לנוכח הדמיון הרב שבין טעמי כ"א ספרים לבין טעמי אמ"ת מבחינת תפקידיהם, נשאלת השאלה מדוע יוחדה מערכת טעמים שונה לספרי אמ"ת?

 בתלמוד הבבלי(בבא בתרא יד, ב) יש דיון לגבי הסדר של ספרי המקרא.

 בין יתר הנושאים הנידונים בסוגיה, נידון הצירוף של ספר איוב לספרי תהלים ומשלי: "סידרן של כתובים: רות וספר תהלים, ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות, דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים".

 בהמשך הסוגיה התלמודית, נשאלה שאלה על הסדר המוצג כאן, שכן ההנחה של המקשן היא שסדר הספרים אמור להתאים לסדר הכרונולוגי של האירועים המתוארים בהם, וזו השאלה: ולמאן דאמר: איוב בימי משה היה, ליקדמיה לאיוב ברישא? על פי הדעה הסבורה כי איוב חי בימי משה - הרי שספר איוב היה אמור להיות ראשון לספרי הכתובים?

 התשובה שניתנת בסוגיה לשאלה זו היא: "אתחולי בפורענותא לא מתחילינן"- מאחר שאין לפתוח את חלק הכתובים שבמקרא בענייני פורענות- לא פתחו בספר איוב, למרות שלפי הדעה שהוא חי בימי משה- היה ראוי לפתוח בו, בהיותו הספר שגיבורו הוא  הקדום ביותר, היסטורית.

והנה בדברי תוספות (בעלי התוספות הם קבוצה של  כמה מאות חכמים שחיו ופעלו במאות ה 13-12 בעיקר בצרפת ובאשכנז. ראו: א.א. אורבך, בעלי התוספות, תל אביב תשי"ד)על הסוגיה הזו(בדיבור המתחיל "בפורענותא") באים דברי ר"י הכותב: "ואומר ר"י דמשום הכי כתוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מענין אחד, כתובין מעין שירה ומקראות קצרים וניגון אחד, דבימיהם היה ניגון כדאמרינן(מגילה ג, א) 'ויקראו בספר תורת אלהים מפורש ושום שכל". מאי 'ושום שכל '?פסוקי טעמי...".

             ר"י מפרש שיש מכנה משותף נרחב לשלושת הספרים: איוב, משלי ותהלים: שלושתם הם 'מעין שירה', בשלושתם יש פסוקים קצרים, ובשלושתם יש ניגון אחד.

לעניין הניגון מפנה ר"י לסוגיה התלמודית במסכת מגילה(בתלמוד הבבלי)  הדורשת את הפסוק בספר נחמיה(ח, י)"ויקראו בספר בתורת האלהים...  ושום שכל – אלה פסוקי טעמים". לדעת ר"י, יש בביטוי זה רמז לחלוקת הפסוקים. ניגון הטעמים שימש כאמצעי עזר חשוב להבליט את החלוקה.

             ואכן, המעיין בספרי איוב, משלי ותהלים רואה כי ספר תהלים כולו, וכן ספר משלי כולו הם ספרי שירה, וגם ספר איוב, ברובו הגדול הוא ספר שירה(קינה).

 אשר לנימוק בדבר פסוקים קצרים, ניתן להיווכח בכך מתוך השוואת פסוקים שונים שבספר תהלים עם פסוקים זהים להם(או דומים עד למאוד) בספרי המקרא האחרים.

            כך למשל, הפסוקים  שאמרנו בליל הסדר: "שפך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו"- בהגדה של פסח הובאו הפסוקים מתוך ספר תהלים(עט, ו-ז), ושני הפסוקים הללו מתכווצים לידי פסוק אחד בספר ירמיהו: "שפך  חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו. כי אכלו את יעקב ואכלהו ויכלהו ואת נוהו השמו"(י, כה). דוגמה זו ממחישה את אחד המאפיינים של הפסוקים בספרי אמ"ת-  שהם פסוקים קצרים.

            בנוסף למכנה משותף נרחב זה שבין שלושת הספרים עצמם, המצדיק את הסמכתם זה לזה בסדר הספרים נעמוד עתה על  שוני חשוב בין מערכת הטעמים של כ"א ספרים לבין טעמי ספרי אמ"ת, זאת מתוך עיון בפסוקי שירת דוד שנקרא השבת בהפטרה.

             בשירת דוד שבספר שמואל, יש כמה פסוקים דומים עד למאוד לפסוקי השירה שבספר תהלים. כך למשל: בשמואל -  "מהלל אקרא ה' ומאיבי אושע(כב, ד), וכנגדו בתהלים: "מהולל אקרא ה' ומן איבי אושע(יח, ד).

 וכן בשירה שבספר שמואל: "כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור מבלעדי אלהינו(כב, לב) וכנגדו בתהלים " כי מי אלוה מבלעדי ה'  ומי צור זולתי אלהינו"(יח, לב).

            והנה מתוך השוואת הפסוקים בשמואל לפסוקים בתהלים מתגלית תופעה מעניינת. כל הפסוקים שציטטנו נחלקים באתנחתא כמפסיק עיקרי. האם ניתן להסיק מכך שתפקיד האתנחתא בטעמי אמ"ת שווה לתפקידו בטעמי כ"א ספרים?

התשובה היא שלילית, שכן שונה היא חלוקת הפסוקים לצלעות בספרי אמ"ת מן החלוקה לצלעות בכ"א ספרים. בעוד שבמערכת הטעמים המוכרת לנו, המשמשת בכ"א ספרים, יכולים טעמים להופיע בכל אחת משתי הצלעות(למעט, אתנתחא וסוף פסוק כמובן, אך גם זרקא וסגול), הרי שבמערכת הטעמים של ספרי אמ"ת, מפסיקים מסוימים מחלקים את משפט האתנחתא, ומפסיקים אחרים מחלקים את משפט הסילוק (ראו פרלמן שם, עמ' 9).

הנה נמצא מאפיין המבחין בין טעמי כ"א ספרים לבין טעמי שלושת הספרים: איוב, משלי ותהלים. הבדל זה מצטרף לאפיונים המיוחדים של שלושת הספרים לעומת כ"א ספרי המקרא האחרים כפי  שפורטו בדברי ר"י.

לסיכום: ניצלנו הפעם את העובדה שלהפטרה שנקרא מחר, שביעי של פסח, יש מזמור דומה בספר תהלים כדי לעסוק במיוחד שבשלושת ספרי אמ"ת ביחס לספרי המקרא האחרים. ראינו את דברי ר"י המפרט הבדלים אלו. לכל אלה הוספנו גם הבדל בחוקי טעמי המקרא בין שני מערכות הטעמים.

חג שמח ושבת שלום

Edit Post Text