טיפ שבועי לפרשת תזריע- מצרע

השבת נקרא בתורה את פרשות תזריע - מצרע המחוברות. נעסוק הפעם בקבוצת הפסוקים העוסקת בדינו של הזב (טו א-טו) במבנה הפסקה ובפיסוק הטעמים.

כרקע  המסייע להבנת הפסוקים, נפתח בהקדמה קצרה.

טומאת הזיבה היא שם כולל לטומאה, בשל הפרשה שיוצאת מגופם של זב וזבה, נידה ויולדת (רמב"ם, הלכות מטמאי משכב ומושב א, א).

גבר נטמא בטומאת זב רק אם יוצאת מגופו הפרשה הנגרמת על ידי מחלה הפוגעת בכלי הזרע וההפרשה איננה נוזל הזרע עצמו(בבלי נדה לה, ב). אישה היא זבה כאשר יוצא ממנה דם מצוואר הרחם. כאשר הפרשה כזו מתרחשת בתחילת המחזור החודשי ועד שבעה ימים לאחר מכן , הדם נחשב לדם נידה, ואולם לאחר זמן זה, הדם נחשב לדם זיבה, ואם האישה רואה דם בימים אלה היא נחשבת כזבה(להרחבה ראו: רמב"ם הלכות מחוסרי כפרה ב, א: רמב"ם פירוש המשניות זבים ב, ב. כנגדו ראו פירוש ראב"ע לויקרא טו ח, ופירוש הרמב"ן לפסוק יא. ראו גם ספר החינוך מצווה קעח וראו שם דעתו בעניין שורשי המצוות הנוגעות לטומאת הזב).

   התורה מפרטת  את דיני הזב, את מה הוא מטמא: הזב מטמא את המשכב ואת הכלי שהוא יושב עליו (טו, ד). בלשון חז"ל נהוג לכנות טומאות אלה בשם טומאת מדרס(וראו דברי הרמב"ם: "כבר ביארנו שהזב וחבריו מטמאין משכב ומושב ומרכבו  ומושב אחד...". הלכות מטמאי משכב ומושב ו, א).

כיצד נטהר מי שנטמא בטומאה זו? התורה מפרטת זאת בפסוקים ה-ח, יא-יב. פסוקים אלה מתייחסים למקרים הבאים: מגע במשכב הזב, יושב על הכלי שישב עליו הזב, נוגע בבשר הזב, טומאת רוקו של הזב, נושא את מה שנמצא תחת הזה, מגע הזב. כל המקרים האלה - דין אחד להם. הנטמא טעון כיבוס בגדים וטבילה והוא נטהר ב'הערב שמש'. שישה פסוקים בפסקה זו עוסקים בעניין זה (ה-ח, י-יא).  

נתבונן עתה במבנה הפסוקים הללו מבחינת פיסוק הטעמים

לפסוקים ה-ח מבנה אחיד. צלע א מתארת את המקרה. צלע ב מתארת את הדין. הדין זהה בכל המקרים: תהליך הטהרה כולל כיבוס הבגדים, רחצה במים, וכשיגיע הערב- הזב נטהר ללא צורך בכל פעולה נוספת מצידו.

בפסוק י באים שני מקרים נוספים. צלע ב של הפסוק עוסקת במי שנושא את שהיה מתחת לזב - במקרה זה הדין הוא, שוב, כבמקרים קודמים "יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב". פסוק יא עוסק במי שהזב נגע בו ולא שטף את ידו במים. גם במקרה זה הדין זהה למקרים הקודמים.

שונה היא, דרך ההיטהרות של הזב עצמו, והיא מפורטת בפסוק יג.:"וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו. ורחץ בשרו במים חיים וטהר".

מכיוון שדרגת טומאתו של הזב עצמו חמורה מדרגת טומאתו של מי שנטמא ממנו, גם הליך טהרתו יהיה מורכב יותר. אכן אנו רואים בפסוק, כי  התהליך הזה כולל: ספירת שבעת ימים, כיבוס בגדים, רחיצה(ואחר כך  גם הבאת קורבן, כמפורט בפסוקים יד-טו)

נמצא אפוא כי יש לפנינו מבנה של שישה מקרים דומים בצורת ההיטהרות, לעומת המקרה השביעי שהוא שונה מהם וחמור מהם והליך ההיטהרות בו מורכב יותר.

 בעבר עסקנו כמה פעמים במבנים של שלושה וארבעה(ראו טיפ שבועי לפרשת שופטים) שזהו אפיונו המרכזי:  יחידה ספרותית או קטע ממנה המעוצבים בדפוסי הדגם הספרותי מספרי שלשה ארבעה... עשויים ארבעה נדבכים: שלשת הנדבכים (או האיברים) הראשונים חוזרים זה על זה או מונים שלשה אלמנטים שווי ערך ואין בהם בדרך כלל שינוי או התקדמות של ממש מאבר לאבר. באבר הרביעי חל המפנה החריף, השינוי שהוא עיקרה ושיאה של היחידה (י. זקוביץ, "הדגם הספרותי שלשה ארבעה במקרא", (עבודת דוקטור), ירושלים תשל"ח, עמ' 3).

 כאן לפניו מבנה שונה, מבנה של שישה ושבעה, מבנה שאף הוא שכיח למדי, וגם בו, ברכיב האחרון, במקרה זה הרכיב השביעי, יש שינוי מששת היחידות הראשונות. כך למשל: בריאת העולם -  ששת ימי המעשה ושבת (ראו בראשית פרק א). חג הפסח -  "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי..."(דברים טז, ח). כך גם מצוות השמיטה: "ושש שנים תזרע...והשביעית תשמטנה ונטשתה..."(שמות כג, י-יא). כך גם לגבי דין העבד העברי (שמות כא, ב). אף על דגם מודרג זה העמידנו חתן פרס ישראל פרופ' יאיר זקוביץ (שם, עמ' 39-38 וראו ההפניות לדוגמאות המובאות שם).

 ומה לגבי פיסוק הטעמים? נראה כי פיסוק הטעמים  בפסקה זו, המפרטת את דיני הזב, מתאים לדגם המתואר. אנו מוצאים כי הסיומת "יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב", מופיעה בכל ששת המקרים הראשונים. פיסוק הטעמים זהה בכל המקרים. לעומת זאת, לגבי טהרת הזב עצמו אנו מזהים מבנה שונה. כיבוס הבגדים- בצלע א רחיצה- בצלע ב. המבנה נובע מן הדין השונה. בשונה מכל הנטמאים האחרים, שטומאת גופם ובגדיהם שווה, הרי שלזב עצמו נקבע דין מיוחד שהוא טעון טבילה במים חיים, אך לעומת זאת אין צורך בטבילה במים חיים במקרים האחרים. שוני זה משתקף בפיסוק הטעמים.

נמצא אפוא כי פרשת טומאת הזב היא דוגמה נוספת למקרה שבו הולם המבנה של הפרשה ופיסוק הטעמים את ההלכה.

לסיכום: עמדנו הפעם על מבנה מיוחד, בפרשה המתארת את דיני הזב. ראינו כי קיים הבדל בין הליך ההיטהרות בששת המקרים הראשונים לבין הליך טהרתו של הזב עצמו. ראינו  כי הבדל זה משתקף גם  בטעמי המקרא.

שבת שלום 

Edit Post Text