טיפ שבועי לפרשת במדבר

השבת נקרא בתורה את פרשת במדבר. הפרשה עוסקת בעיקר במפקד בני ישראל, ובמפקד שבט לוי אשר נמנה בנפרד (במדבר א, מז-נד: ג, יד-לט).

לקראת סוף הפרשה, לאחר תיאור מניינם של בני שבט לוי בנפרד מבני ישראל (ג, יד- לט) עוסקת התורה בחלוקת התפקידים של בני לוי בעבודה באהל מועד. בפרשת במדבר מפורט התפקיד של בני קהת(ד, א-כ), ואילו תפקידיהם של בני גרשון ובני מררי מפורטים בפרשה הבאה, פרשת נשא(על טעם ההפרדה הזו ראו דברי  דון (ר') יצחק אברבנאל בפירושו לפרשת נשא. על המנהג לקרוא את פרשת  במדבר בשבת שלפני חג השבועות, ראו: ר. שר שלום, "הקריאה בתורה במחזור השנתי: המנהגים שקדמו למנהג האחיד", המעין 237(ניסן תשפ"א), עמ' 23-8, ובפרט בעמ' 21-20).

  התורה מקדישה פסוקים רבים לחלוקת התפקידים בין הכוהנים, אהרן ובניו(ד, ה) לבין בני קהת.  על פי האמור בפרק ד, תפקידם של הכוהנים הוא לכסות את כלי המשכן, ואילו תפקידם של בני קהת מתחיל רק לאחר שבני אהרן מסיימים את פעולת הכיסוי. הדבר מודגש בפסוק טו: "וכלה אהרן ובניו לכסת את הקדש... ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקדש ומתו".

בפסוקים  יז-כ, מצווה ה' שוב: "אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים", ומסביר רש"י שם: "אל תגרמו להם שימותו"  ושוב מפרטת התורה בפסוק יט: "אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על עבדתו ואל משאו", ומסיימת התורה בפסוק כ: "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו"(בטעם הכפלת הציווי ראו דברי שד"ל בפירושו לפסוק יח: "אינו אלא כפל לחזק שייזהרו הכהנים שלא להניח הלווים לגשת ולגעת בקודש").

 פסוק כ שייך לקבוצת המיעוט של הפסוקים, שאינם מתחלקים חלוקה עיקרית בטעם אתנח. המפסיק העיקרי בפסוק הוא טיפחא, הנתון תחת המילה המוקפת אל - הקדש, ונראה כי הפסוק נחלק בין האיסור לבין התוצאה או העונש הצפוי למי שיעברו על האיסור(על פסוקים חסרי אתנח ומאפייניהם, לרבות נתונים סטטיסטיים ראו: ל. הימלפרב, "המאפיינים המבניים של פסוקים חסרי אתנח בטעמי כ"א ספרים"(בתוך) עיוני מקרא ופרשנות ו' -  מנחת זיכרון ליהודה קומלוש ז"ל,  עמ' 69-47) .

מהו האיסור המפורט בפסוק? האם האיסור הוא לראות את הכלים כשהם מגולים? או שמא האיסור הוא לראות את פעולת הכיסוי על ידי הכוהנים? נראה כי נחלקו המפרשים בשאלה זו.

נעיין תחילה בדברי רש"י(ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לפסוק: "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש - לתוך נרתק שלו כמו שמפורש למעלה..." האיסור על בני קהת הוא אפוא לראות  את הכוהנים מבצעים את פעולת כיסוי כלי הקודש.

 ואולם הרשב"ם, נכדו של רש"י, בפירושו לפסוק חולק לכאורה על סבו ומפרש כי האיסור החל על בני קהת הוא לראות את הכלים הנמצאים בקודש הקודשים(והארון- בפרט), ואלו דבריו: " כשסותרין את ההיכל נגלה ואם יראו - ימותו... וכן כתוב למעלה, שמשעה שהיו מתחילין לפרק את המשכן היו מתרחקים בני קהת כדכתיב...וכל הפרשה עד 'וכלה אהרן ובניו לכסות ...ואחרי כן יבואו בני קהת(לעיל טו).

ראב"ע(ר' אברהם אבן  עזרא. נולד בספרד. חי במאות ה 12-11) בפירוש לפסוקנו מציג את  שתי האפשרויות ואלה דבריו: "ולא יבאו הקהתים אל אהל מועד, לראות כבלע את הקדש, והטעם: כאשר יוסר בנינו ויוסר מסך הפרוכת ונגלה הארון. ויש אומרים... כי כבלע כמו ככסות, והטעם  כאשר יכסו הארון לשאת אותו. וזה הטעם קרוב מן הראשון".

 האפשרות הראשונה שמציג ראב"ע בפירושו לפסוק היא כדברי הרשב"ם- אסור לקהתים לראות את הארון כשהוא גלוי. האפשרות השניה היא שהאיסור החל על הקהתים הוא לראות את פעולת הכיסוי. אפשרות זו מתאימה לשיטת רש"י.

 ראב"ע מעדיף את האפשרות השניה על פני הראשונה, אך אינו מנמק את העדפתו, אלא מציין שיש בפסוק שתי אזהרות: האחת- שאין לגעת בכלי הקודש עצמם אלא באמצעות הכיסוי. השניה- שאין לראות את ארון הקדש כשהוא גלוי (וראו פירושו של רמב"ן לפסוקנו המפרט את פרושי קודמיו ומחמיא לפירושו של ראב"ע, אך גם  מציג פירוש "על דרך האמת". ראו גם פירושו של בעל רכסים לבקעה המעדיף אף הוא את הפירוש השני, המתאים לשיטת רש"י).

ומה דעת בעלי הטעמים? האם פיסוק הטעמים מכוון אותנו לנקוט כאחת מן הדרכים שהיצגנו? נראה שהתשובה היא שלילית, שכן שני הפירושים חלוקים רק בפירוש המילה 'כבלע', ובהתאמה בפירושו של הביטוי, 'כבלע את הקודש' האם כוונת הביטוי היא: כיסוי הקודש, או פירוק הקודש, פירוק הכלים. נראה כי טעמי המקרא 'אדישים' למחלוקת זו.

והנה ר' יעקב צבי מקלנבורג (חי בין השנים 1865-1785 בגרמניה) בפירושו הכתב והקבלה  מציג אפשרות שלישית לפירוש הפסוק, ואלה דבריו:"אמנם ברבה איתא: מהו כבלע? אמר ר' לוי: כבלע הזה שהוא נופל מן העין. פירשו, כבלע, כשיעור הרף עין שהעור המכסה את העין יורד עליו ומכסה אותו וחוזר ונגלה מהרה, וזהו 'הרף עין'... דומה לזה אמר חד מן המבארים: 'כבלע' עניינו זמן מועט 'כרגע' ו'הרף עין'(כבאיוב ז, יט) 'עד בלעי רוקי'. וכן המנהג בלשון ערבי... וטעם המקרא: "אף כרגע והרף עין לא יראו את הקדש".

 על פי הדרך השלישית בפירוש הפסוק, מתפרשת המילה 'כבלע' מלשון מהירות. לפי פירוש זה, האיסור שבפסוק הוא לראות את הקודש אפילו לזמן קצר, אפילו למשך אותו פרק זמן "שהעור המכסה את העין יורד עליו ומכסה אותו וחוזר ונגלה מהרה"(הקרוי בלשוננו – מצמוץ).

מיהו "חד מן המבארים' המוזכר בדברי בעל הכתב והקבלה? ייתכן לכאורה כי מדובר בשד"ל(שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) המפרש: "כבלע את הקודש: לראות את הקדש כאדם הבולע ואוכל בחיפזון דבר שהוא תאב לו, כלומר לא יבואו אפילו רגע, וגזניוס (הכוונה לוילהילם גזניוס שהיה תיאולוג, חוקר לשונות שמיות וחוקר מקרא גרמני שחי בין השנים 1842-1786) פירש מלשון 'עד בלעי רקי'(איוב ז, יט) אפילו רגע. אמנם לשאר פירושים היה ראוי 'בבלע'(אנו מייחסים בזהירות את  המפרש האלמוני לשד"ל, שכן פירושיו של שד"ל לתורה יצאו לאור בדפוס רק לאחר מותו, בין השנים 1870 ועד 1876, כלומר לאחר פטירתו גם של בעל הכתב והקבלה. עם זאת מדברי בעל הכתב והקבלה בפירושיו עולה כי ראה חלק מפירושיו של שד"ל. ראו על כך בספרו של אמו"ר: ש. ורגון, שמואל דוד לוצאטו: בקורתיות מתונה בפירוש המקרא,  רמת גן תשע"ג(להלן: ורגון) , בעמ' 356 הערה 54. עוד ידוע כי שד"ל ובעל הכתב והקבלה התכתבו ביניהם. ראו על כך  שם בעמוד 30 הערה 35).

והנה במהדורת שלזינגר(מהדורת פירוש שד"ל על חמשה חומשי תורה שהותקנה לדפוס על ידי דר' פנחס שלזינגר ויצאה לאור בשנת תשכ"ו) של פירוש שד"ל לתורה מבאר המהדיר את דברי שד"ל, ואלו דבריו: "וב'המשתדל' (פירושיו של שד"ל לפסוקים נבחרים שכונסו בספר בשם זה בין השנים 1847-1846. ראו ורגון, עמ'52)   לשד"ל לספר במדבר בא ביתר ביאור: אם היה פירושו לראות כשמכסין או כשמסתירין את הקודש, היה ראוי 'בבלע' בבי"ת, לא 'כבלע' בכ"ף, מלבד זה שלא מצאנו דוגמה לזה שיהיה הכסוי או ההסתר נקרא בליעה, ולדעתי טעמו 'לא יבואו לראות אפילו מעט ובחיפזון כאילו הם בולעים את הקודש"(על מהדורה זו של פירוש שד"ל ראו ורגון, עמ' 53-52).

 המהדיר מבאר את הקושי שמצא שד"ל בדברי המפרשים את האיסור שבפסוק לראות כשמסתירים את הקודש, שלפי דבריהם היה על התורה לכתוב "...בבלע את הקודש' ולא 'כבלע את הקודש'. הקושי הנוסף בפירוש זה לדעת שד"ל(בהסבר המהדיר) הוא שלא מצאנו מקום שבו ההסתר או הכיסוי ייקראו 'בליעה'. קשיים אלה הם שהובילו, לדעת המהדיר, את שד"ל לפרש כאילו נאמר  "ולא יבואו לראות כבלע - את הקודש" -  לא יבוא לראות בחיפזון ולזמן קצר - את הקודש.

 ומה דעת בעלי הטעמים על פירוש זה? המילה 'לראות' בפסוקנו מוטעמת בתביר שהוא טעם מפסיק, המילים 'כבלע את הקודש' מוטעמות במרכא ובטפחא. לפיכך הקריאה על פי פיסוק הטעמים היא: "ולא יבואו לראות, כבלע את הקודש - ומתו." מכאן שעל פי הטעמים, המילה כבלע איננה משמשת לתיאור הראיה עצמה אלא למראה שאותו מכוונת פעולת הראיה להשיג. נמצא כי הפירוש שמביא בעל הכתב והקבלה(וכן פירוש שד"ל)  איננו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים.

 ואכן, בעל הכתב והקבלה מקשה על הפירוש האמור מכח פיסוק הטעמים וכותב" אמנם התביר ב'לראת' והמרכא ב'כבלע' ימאן בפירוש זה".  עם זאת, ייתכן ליישב דעת שד"ל שנוהג לפרש בדרך כלל על פי הטעמים, ולהסביר שבמקרה זה חרג מדרכו לנוכח שני הקשיים בפירוש זה, קרי הלשון החריגה 'כבלע' במקום 'בבלע' וכן עצם קריאת פעולת הכיסוי בשם בליעה.

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק האחרון של הפרשה, ועיקר עיוננו הוקדש למילה 'כבלע' שבפסוק. ראינו שני פירושים מנוגדים למילה זו ובאשר לשני אלה  הבענו דעתנו כי אין לטעמי המקרא הכרעה ביניהם. הבאנו פירוש שלישי המובא בדברי בעל 'הכתב והקבלה' לפיו המילה 'כבלע' מתייחסת לפעולת הראיה ופירושה: לראות בחטף. מצאנו כי לכאורה גם שד"ל מפרש כך את המילה, וזאת למרות שנראה כי פירוש זה נוגד לכאורה את פיסוק הטעמים. בעקבות דברי המהדיר דר' פנחס שלזינגר הסברנו את סטייתו של שד"ל מפיסוק הטעמים במקרה זה בקשיים לשוניים העולים מהפירוש על פי הטעמים.

שבת שלום וחג שבועות שמח

Edit Post Text