טיפ שבועי לפרשת עקב

בתחילת פרשת השבוע עוסק משה, בהמשך נאומו לבני ישראל, בפחד שעלול לאחוז בבני ישראל בבואם לארץ כנען, למול העמים היושבים שם: "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני..."(ז, יז). משה "מרגיע" את חששות העם: "לא תירא מהם...."(ז,יח). בהמשך דבריו מזכיר משה לבני ישראל את הניסים שראו (אבותיהם) במצרים והוא מבטיח: "כן יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם" (ז, יט). ובהמשך אומר משה: "וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם. עד אבד הנשארים והנסתרים מפניך"(כ).

 משה מבטיח שה' ישלח בעמי הארץ את הצרעה, שהיא תגרום לאבד את  "הנשארים והנסתרים".

 הפסוק מתחלק באתנח במילה 'בם'. צלע א מתארת את פעולת ה. צלע ב מתארת את המטרה ואת התוצאה של הפעולה.

 צלע ב מתחלקת בטיפחא במילה 'והנסתרים' (אין בה זקף. וכפי שאנו מרבים  להזכיר- הטיפחא הוא טעם מפסיק גדול מן התביר). כלומר,  יש לקרוא את צלע ב כך: "עד אבד הנשארים והנסתרים – מפניך". הווה אומר: "הנשארים והנסתרים"- יאבדו, בעקבות פעולתה של הצרעה.

 פיסוק הטעמים לפסוקנו איננו מסמיך רק את המילה 'והנסתרים' למילה 'מפניך', אלא מפריד בין המילים 'הנשארים והנסתרים', לבין המילה 'מפניך', המתיחסת לשניהם, לנשארים ולנסתרים.

להלן נבחן כמה מן הפירושים שהוצעו על ידי המפרשים, לעניין הצרעה, ונבדוק האם פירושים אלה עולים בקנה אחד עם פיסוק הטעמים לפסוקנו.

 רש"י (ר' שלמה בן יצחק. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לפסוקנו מבאר: "הצרעה מן שרץ העוף, שהיתה זורקת בהם מרה ומסרסתן ומסמאה את עיניהם, בכל מקום שהיו נסתרים שם". נראה כי פירושו של רש"י מתאים לפיסוק הטעמים, באשר לפי פירושו, הצרעה תגרום לאובדנם של הנסתרים.

פירושו של רש"י מבוסס על דברי התלמוד הבבלי:" תנא: צרעה לא עברה עמהם. ולא? והא כתיב 'ושלחתי את הצרעה לפניך' (שמות כג, כח)? אמר ר' שמעון בן לקיש: על שפת הירדן עמדה וזרקה בהן מרה, וסימתה עיניהן מלמעלה וסירסתן מלמטה שנאמר: 'ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים. ואשמיד פריו מעל ושרשיו מתחת(עמוס ב, ט) רב פפא אמר: שתי צרעות הואי. חדא דמשה וחדא דיהושע. דמשה לא עבר דיהושע עבר" (סוטה לו, א). אין בדברי התלמוד התייחסות ל"נשארים ונסתרים" דווקא  וממילא לא ניתן ללמוד מדברי החכמים על יחסם לפיסוק הטעמים בפסוקנו.

  כמצויין בסוגיה התלמודית, אין זו הפעם הראשונה בה מופיעה הצרעה בתורה,  כגורם לאובדן האויב, וזהו הפסוק במלואו: "ושלחתי את הצרעה לפניך. וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך" (כג, כח).

נראה כי תפקיד הצרעה כמתואר בספר שמות שונה מתפקידה של  הצרעה בפסוקנו. בעוד שבפסוקנו נועדה הצרעה להאביד את "הנשארים והנסתרים", אשר אינם מזוהים בשמם או בלאומיותם, הרי שבספר שמות תפקידה של הצירעה הוא לגרש (ולאוו דווקא להאביד) עמים ספציפיים: החוי , הכנעני והחתי.

הרמב"ן (ר' משה בן נחמן. נולד  בספרד.  חי בין השנים  1270-1194) בפירושו לשמות כג, כה מבאר את תפקיד הצרעה:"... והוא מין ידוע, כגון הדבורה ומזכירין אותו חכמים תדיר... והענין כי ישלח המכה הזו באויר ארצם כמו הארבה ששלח במצרים והילק החסיל והגזם חילו הגדול שבא בימי יואל (כאן הרמב"ן רומז למגפת הארבה המתוארת בספר יואל א,ד ואילך. נ.ו)... והנכון בעיני כי ג' אלה  (כלומר: החוי, הכנעני והחתי נ.ו) לא יצאו רובם במלחמה ולא נפלו להם בחרב והיו נשגבים במצרים ושלח בהם רק את המות הזה.... והוא מה שאמר במשנה תורה 'וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך'. והצרעה הזאת עברה עם יהושע את הירדן, וכך העלו במסכת סוטה...וכתיב ביהושע כד 'ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמרי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם'(יא). וכתיב:'ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם..."(יב) וטעמו ותגרש אותם הנשארים בהם, כי אחרי נתנו בידכם כל הנזכרים, שלחתי הצרעה לגרש הנשארים והנסתרים...".

נראה כי גם פירושו של הרמב"ן בספר שמות תואם את פיסוק הטעמים בפסוקנו, באשר הוא כותב 'שלחתי הצירעה לגרש הנשארים והנסתרים"(פירושים נוספים בעניין הצרעה ראו בערך הצרעה במקרא בויקפדיה. ראו גם  בפירוש עולם התנ"ך ליהושע כד, יב).

לסיכום: ראינו הפעם פסוק, שבצלע ב שלו, מהווה הטיפחא המפסיק העיקרי. בחנו כמה מדברי המפרשים על אודות הצרעה וראינו שעד כמה שיש בהם התייחסות לביטוי 'הנשארים והנסתרים' שבפסוק, הרי שהם מפרשים את הפסוק בהתאמה לפיסוק הטעמים. נדגיש שוב, כי מבחינת הקריאה בתורה, יש להפסיק כמתחייב במקום הטיפחא במקרה זה, בהיות הטיפחא המפסיק הגדול של צלע ב של הפסוק.

שבת שלום

טיפ שבועי עקב.doc

Edit Post Text