טיפ שבועי לפרשת נשא

השבת נקרא את פרשת נשא שהיא הפרשה הארוכה בתורה (176 פסוקים). בין הנושאים שנמצאים בפרשה, נמצא גם קורבן אשם, נושא שכבר נזכר בפרשת ויקרא אך נראה שהעניין שב והוזכר כאן בשל דין שלא הוזכר בפרשת ויקרא, והוא הדין הקרוי "גזל הגר"(ראו פירוש רמב"ן  ור"ע ספורנו  לבמדבר ה, ו).

המסד העובדתי לקורבן אשם שבו נעסוק, מפורט בפרק ה, פסוק ו: "דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה'. ואשמה הנפש ההוא(ההיא קרי)". הכתוב מפרט בפסוק זה באופן כללי את העובדות המחייבות  אדם להביא קורבן אשם. ואולם, בניגוד לפירוט שבפרשת ויקרא(שבו עסקנו בהרחבה בטיפ השבועי שלנו השנה על פרשה זו)- כאן אין פירוט של החטאים וגם לא של הקורבן (שכן הדבר כבר נאמר, כאמור).

בפסוק ז מפורט הדין. הדין המפורט בפסוק  קובע, כי על החוטא להתוודות על חטאתו ולהשיב את החוב לנגזל (בצירוף חומש). בדין זה כשלעצמו אין חידוש על פני מה שכבר ראינו בפרשת ויקרא(ה, כג-כד).

בפסוק הבא, פסוק ח, מפורט החידוש: "ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן. מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו". הדין המפורט בפסוק קובע, כי אם אין למי להשיב את הגזלה, יחול דין אחר: "האשם המושב לה' לכהן"(וזאת בנוסף להקרבת קורבן לכפר על החוטא).

מפסוק זה נלמד כי פרשה זו עוסקת ב"גזל הגר". בלימוד ההלכה מן הפסוק הזה, משמשת המילה גר  בפירוש-  נכרי שהתגייר(וראו דברי רש"י בפירושו לפסוק ח: "ואמרו רבותינו וכי יש לך אדם בישראל שאין לו יורשין? או אח או בן אח או שאר בשר הקרוב קרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב? אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין". המקור לדברי רש"י אלה נמצא בדברי הברייתא  המובאת בתלמוד הבבלי במסכת בבא קמא קט, א: "דתניא: 'ואם אין לאיש גואל להשיב האשם'. וכי יש אדם בישראל  שאין לו גואלים? אלא בגזל הגר הכתוב מדבר"). במקרה כזה,  קרובי המשפחה המקורית של המתגייר אינם נחשבים עוד לקרובי משפחה(שכן הם לא התגיירו) ולכן רק במצב דברים כזה ייתכן מצב שבו  'אין לאיש גואל'.

 מבחינת פיסוק הטעמים, פסוק ח נחלק באתנחתא במילה לכהן. נראה כי חלוקת הפסוק היא בין דין ההשבה - שבצלע א, לבין הקורבן , המפורט בצלע ב.

מה פשר הדין "האשם המושב לה' לכהן"? מעבר להבנת הכתוב, יש בו גם קושי, שכן, אם  האשם צריך להיות מובא לה', מדוע הוא מובא לכהן(ראו פירוש ר' שבתאי בס שפתי חכמים על אתר).

רש"י(ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לפסוק מפרש: "האשם המושב - זה הקרן והחומש. לה' לכהן - קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר". רש"י בא ליישב את הקושי שהעלנו ואמר (על בסיס האמור בסוגיה במסכת בבא קמא שהזכרנו לעיל)- הדין הוא שיש להשיב את האשם לה'. איך עושים זאת בפועל? נותנים אותו לכהן, שהוא נציגו של ה'(בהקשר לכך יש לציין את  השאלה התלמודית המפורסמת: "הני כהנא שלוחי רחמנא או שלוחי דידן? ראו הסוגיה התלמודית בבלי קידושין כג, ב וכנגדה הסוגיה בבלי נדרים לה, ב. ראו גם דברי ר"ע ספורנו בפירושו לפסוק: "כי כשאין הבעלים קיימים ראוי להשיב הגזל לבעלי בעליו והוא האל יתברך...") .

פירוש שונה למילים אלה מצינו בדברי ראב"ע(ר' אברהם אבן  עזרא. נולד בספרד. חי במאות ה 12-11) בפירושו לפסוקנו, וזו לשונו: "המושב לה'- בעבור יראת השם השיבו"- נראה כי לפי ראב"ע, אין ה' היעד של ההשבה, אלא ה' הוא המוצא של ההשבה. לפי פירוש זה, יתפרש הכתוב כאומר: אם אין לאיש גואל - אותו חוב (אשם) שהחוטא מעוניין להשיב אותו, בגלל יראתו את ה'(שהרי לנגזל עצמו אין דרך לגבות את החוב הזה) - חוב זה ייגבה באמצעות התשלום לכהן.

 שד"ל(שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בספרו המשתדל(פירושיו של שד"ל לפסוקים נבחרים שכונסו בספר בשם זה בין השנים 1847-1846) מכריע כרש"י וכנגד ראב"ע ואלה דבריו: " (הציטוט שלהלן מובא מתוך מהדורת פנחס שלזינגר של פירוש שד"ל לתורה שיצאה בשנת תשכ"ו): "עדיין לא הזכיר שיהיה האשם ניתן לה'...ואיך יאמר פתאום 'האשם המושב לה'? ולפרש כראב"ע... הוא רחוק ודחוק. לפיכך הנכון כפירוש  רז"ל ...ואחריהם רש"י ז"ל 'קנאו ה' ונתנו לכהן', כלומר האשם שהיה ראוי להיות  מושב לאיש אשר חטא לו, עכשו שהאיש איננו וגם גואל אין לו, האשם ההוא הוא לה', כלומר יינתן לכהן".

שד"ל מעורר את הקושי הענייני הקיים בפסוק, שהרי לפי פתיחת הפסוק,  וגם לפי האמור בפסוק ז - צריך להשיב את האשם למי שנגזל ממנו, ומן הפתיחה לפסוק ח אנו למדים שאותו  הפסוק יעסוק במקרה שבו לא ניתן לקיים את המצווה הזו(ולכן פירשוהו שמדובר בגזל הגר- שאין לו יורשים). אבל בהמשך הפסוק נאמר: האשם המושב לה' - לכהן כלומר, האשם שאמור להיות מושב לה'- יושב לכהן   אבל - את הקביעה העקרונית, שיש להשיב את האשם לה' - עוד לא שמענו!!!!

 לנוכח קושי זה, מפרש שד"ל את הפסוק כדעת רש"י ואומר: קנאו ה' ונתנו לכהן. לפי דרכו של רש"י(בעקבות חז"ל) יש לפרש את הפסוק כך - אותו אשם שאמור  להיות מושב לאיש אשר חטא לו - במקרה הזה  שהנגזל הלך לעולמו ואין לו יורש(גר, שאין לו יורשים על פי הדין) - האשם ההוא יינתן לה', באמצעות הכהן.

ומה דעת בעלי הטעמים?  בעלי הטעמים הציבו את הטעם תביר תחת המילה האשם והעמידו טיפחא תחת המילה לה'. יש לקרוא אפוא את הביטוי הזה כך: האשם המושב לה'- לכהן( כלומר האשם שיש לתת אותו לה'- יש לתת לכהן).

אלא שאם  נקרא את הפסוק בדרך זו, שבה ונעורה קושייתו של שד"ל- שהרי את הדין הזה עצמו – שאם אין לאיש גואל- יש לתת את האשם לה'- עוד לא השמיע לנו הכתוב, וכיצד נעשית כאן ה"קפיצה הלוגית" הזו, שבה משמיע לנו הכתוב שאת האשם שיש לתת לה' נותנים לכהן, אבל לא משמיע לנו את הדין העיקרי שקובע שאם אין  לאיש גואל יש לתת את האשם לה'?

לנוכח קושי זה, מציע שד"ל שינוי בפיסוק הטעמים ואלו דבריו(בספר המשתדל): "ולפי זה ראוי שיהיה התביר תחת 'המושב' ו'האשם' ראוי להיות בדרגא: ואני לא אחליט אם נשתבשו הטעמים בשתי תבות אלו בטעות סופרים או כך יצאו מתחת יד בעלי הטעמים"

שד"ל מציע לשנות במעט את פיסוק הטעמים. לפי פיסוק הטעמים החילופי, יש להעמיד את הטעם דרגא, שהוא טעם משרת, תחת המילה האשם והמילה  לה' תוטעם בטיפחא. לפי דרך זו יש לקרוא  את הפסוק כך: האשם המושב, לה'- לכהן.

 הייתרון בפיסוק הטעמים החילופי שמציע שד"ל הוא, שיש לנו הפסקה נוספת בין המילה המושב לבין המילה לה'(מה שלא  קיים בטעמים שלפנינו, ששם מוטעמת המילה המושב במשרת- מרכא). אם יש לפנינו טעם מפסיק תחת המילה המושב(תביר) נמצא כי הכתוב מוסר לנו בדרך זו, את שתי ההלכות. האחת - האשם המושב- לה'. השניה- האשם המושב לה'- יהיה לכהן.

 כך 'נסגר' למעשה הפער שעליו תמה שד"ל, שהרי לא נאמר בשום מקום שבמקרה של גזל של מי שאין לו יורש(הגר)- יש להביא האשם לה'(יצוין כי  גם בפירושו הרגיל של שד"ל לפסוק זה הוא מעיר שיש לשנות את פיסוק הטעמים בפסוק, באותו אופן בו הוא מציע להטעים, בפירוש המשתדל, אלא שבספר המשתדל הדברים מפורטים יותר ולכן הבאנום משם).

לסיכום: עסקנו הפעם בדין האשם שבפרשתנו, המפורש כדין מיוחד שחל במקרה שהנגזל נפטר ואין לו יורש- גזל הגר. התמקדנו בדין הקבוע בפסוק  "האשם המושב לה' לכהן", בקושי הקיים בביטוי זה ובדרכים להסבירו. ראינו ששד"ל מקבל דעת רש"י ודוחה את דעת ראב"ע. באשר לפיסוק הטעמים, מציע שד"ל שינוי קל שייתרונו הוא בכך שהוא גורם לכך שניתן יהיה להבין מן הפסוק את הדין הכפול - שיש להשיב את האשם לה'(בהעדר יורש לנגזל) ואת הדין שאת האשם המושב לה'- יש לתת לכהן(כנציגו של ה').

שבת שלום 

Edit Post Text