טיפ שבועי לפרשת בהעלתך
השבת נקרא בתורה את פרשת בהעלתך. בין העניינים שבפרשה מספרת התורה על דברי משה שנאמרו כאשר היה הארון נוסע וכאשר היה הארון חדל ממסעו ונח (י, לה-לו). שני פסוקים אלה "זכו" לסימון מיוחד לפניהם ולאחריהם (ועל כך נאמר:"עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו לומר שאין זה מקומו...". ראו דברי רש"י לפסוק לה).
נעסוק בפסוק השני: "ובנחה יאמר. שובה ה' רבבות אלפי ישראל"(י, לו).
זהו פסוק קצר הנחלק באתנחתא במילה יאמר. בעלי הטעמים חלקו את הפסוק הזה בין הפתיחה שבצלע א, לבין האמירה שבצלע ב. כבר הזכרנו כמה פעמים בעבר כי ישנן שתי אפשרויות לחלק פסוקים שיש בהם לשון אמירה. האחת- בין הפתיחה לבין הנאום, תוכן האמירה(האפשרות הנדירה יחסית) והשניה- חלוקה בין שני חלקי הנאום כאשר הפתיחה מצורפת לחלק הראשון של הנאום(ראו: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא מס' 4 ) .
פסוקנו הוא דוגמה לשימוש בדרך הראשונה, הנדירה יחסית, ונראה כי יש לתלות עובדה זו במאמר הקצר, בין חמש מילים בלבד.
מה פירוש הביטוי "שובה ה' רבבות אלפי ישראל"? מהו היחס בין המילים 'שובה ה', לבין המילים 'רבבות אלפי ישראל'?
פרופסור שמחה קוגוט מציג שתי אפשרויות להבנת היחס בין שני חלקי צלע ב. האחת - המילה שובה היא פועל יוצא. המילים 'רבבות אלפי ישראל' הן המושא (ופירוש הפסוק יהיה: " שובה ה' - (את) רבבות אלפי ישראל).
האפשרות השניה היא שהמילה שובה היא פועל עומד(פועל שאינו צריך משלים). לפי אפשרות זו, המילים רבבות אלפי ישראל הן תיאור. פירוש הפסוק על פי דרך זו הוא אפוא: "נוח ה' (בקרב)רבבות אלפי ישראל(ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות ירושלים תשנ"ד, עמ' 249).
כיצד משתקפות שתי האפשרויות הללו בפרשנות לפסוקנו?
נפתח בעיון בתרגום אונקלוס (היה בן אצולה ממשפחת קיסרי רומי. חי במאות ה 2-1 לספירה) לפסוקנו: "ובמשרוהי אמר: תוב ה', שרי ביקרך בגו רבות אלפיא דישראל"(ובתרגום חוזר: שובה ה', השרה כבודך בקרב רבבות אלפי ישראל). נראה כי תרגום זה משקף את ההבנה לפיה הפועל שובה הוא פועל עומד.
הבנה דומה עולה מדברי רש"י (ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לפסוקנו, ואלה דבריו: "שובה ה : מנחם (כוונתו למנחם בן סרוק, בלשן ופילולוג יהודי. חי בספרד במאה ה- 10. נ.ו) תרגמו לשון מרגוע, וכן 'בשובה ונחת תושעון(ישעיהו ל, טו). רבבות אלפי ישראל: מגיד שאין השכינה שורה בישראל פחותין משני אלפים ושתי רבבות". הגם שפירוש של רש"י למילים 'רבבות אלפי ישראל' הוא פירוש יוצא דופן(ואין כאן המקום להרחיב בכך) הרי שמבחינת היחס שבין הפניה שובה לבין המילים רבבות אלפי ישראל נראה כי רש"י, כאונקלוס, מפרש את המילה 'שובה' כפועל עומד ופירוש הפסוק על פי רש"י הוא כאילו נאמר בו : שוב ה'(והשרה שכינתך על) רבבות אלפי ישראל (עשרים ושתים אלף - שני רבבות ושני אלפים).
הבנה אחרת של הפסוק עולה מפירושו של ראב"ע(ר' אברהם אבן עזרא. נולד בספרד. חי במאות ה 12-11) המביאו בשם ר' יהודה חיוג'(מדקדק שחי בספרד המוסלמית. נחשב ל'אבי' תורת 3 אותיות השורש בשפה העברית. חי בין השנים 1012-945) ואלו דבריו: "...שיניחם ולא ירגזו מאויב". לפי הבנה זו, המילים 'רבבות אלפי ישראל' הם המושא של הבקשה 'שובה ה', משל נאמר בפסוק: שובה ה' (על, או את) רבבות אלפי ישראל. לפי פרשנות זו, המילה שובה, הינה פועל יוצא.
על רקע שתי פרשנויות אלה מעניין לראות את דברי ר' עובדיה ספורנו(חי באיטליה במאה ה – 16) בפירושו לפסוקנו , ואלה דבריו: " שובה: תהי מנוחתך פה עמנו....תהי מנוחת שכינתך בתוכנו. ה' רבבות אלפי ישראל- כמו : ה' צבאות אלפי ישראל".
מדברי ספורנו עולה לכאורה פיסוק שונה של פסוקנו מפיסוק הטעמים. לדעתו יש להבין את הפסוק כקריאה לה': שובה! ואל מי מופנית הקריאה הזו? אל 'ה' רבבות אלפי ישראל". הבנה כזו של הפסוק בוודאי אינה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים, שכן על פי פיסוק הטעמים, יש לחבר בין המילה שובה למילה ה' שכן המילה שובה מוטעמת במונח( משרת) והמילה ה' מוטעמת בזקף.
מה פירוש הביטוי: ה' רבבות אלפי ישראל( שאליו מופנית הקריאה 'שובה')? הבנה נעיין בהמשך דברי ר' עובדיה ספורנו: "כאמרם ז"ל: לא נקרא 'צבאות' אלא על שם צבאות ישראל, ואומר 'רבבות אלפי' כעניין 'רבותים אלפי שנאן', כי אולי היו ישראל אז מגיעים לאותו מנין, בין אנשים ונשים וטף".
ר עובדיה ספורנו מפנה לדברי ר' יוסי בתלמוד הבבלי (שבועות לה, ב): "לא נקרא צבאות אלא על שם צבאות ישראל". מדבריו של רבי יוסי עולה כי שמו של ה- צבאות הוא על שם צבאות ישראל. לפיכך, הואיל ושמו של ה' הוא במקורו שם שמתאר את עם ישראל- אין זה שם קודש ומותר למחוק אותו(לגישה שונה ראו דברי האמורא ריש לקיש בתלמוד הבבלי חגיגה טז, א. על השם צבאות ראו בערך הנושא שם זה באנציקלופדיה ויקיפדיה ובמאמרים המוזכרים שם).
בהקשר זה מסביר ר"ע ספורנו את המספר 'רבבות אלפי'(1000 פעמים 10000=10,000,000). בניגוד לרש"י (המפרש את המספר כחיבור של שני אלפים ושני רבבות)מפרש ספורנו את הצירוף הזה כמכפלה של שני הגורמים ואף משער כי אולי היה זה מספרם של בני ישראל באותו הזמן(שהרי המפקדים של בני ישראל שבהם היה מניינם כ 600 אלף איש בלבד, לא כללו נשים וילדים).
ר"ע ספורנו משווה בין הביטוי 'ה' רבבות אלפי ישראל', לפסוק אחר: 'רבתים אלפי שנאן' (תהלים סח, יח) ולטעמו המספר בפסוק שבספר תהלים מכוון אף הוא למספר מתמטי המתקבל מהכפלת הגורמים ריבותיים אלפי(כמובן שניתן להעניק פרשנות שאיננה מתמטית למספרים הללו, הו בפסוקנו והן בפסוק בספר תהלים. על פי דרך פרשנית זו מדובר במספרים טיפולוגיים של ריבוי. על המספר הטיפולוגי ראו בערך הנושא שם זה באנציקלופדיה ויקיפדיה וכן: ג. בן עמי צרפתי: מספר (בתוך) אנציקלופדיה מקראית, כרך ה עמ'185-181 ראו בפרט בתת הערך: משמעות המספרים והוראתם הסמלית).
על כל פנים נראה בבירור כי פירושו של ספורנו אינו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים.
מדוע בחר ר"ע ספורנו לנטות מפיסוק הטעמים? לדעת פרופסור קוגוט, ספורנו קיבל את הפרשנות לפיה המילה שובה הינה פועל עומד, אך מאחר שבפסוקנו אין מילת יחס בין המילה ה' לבין המילה רבבות, העדיף לפרש נגד פיסוק הטעמים ולהציב את המילה שובה בנפרד משאר המילים של צלע ב. לפי פירושו, המילה שובה היא מילת הפניה המתייחסת אל 'ה' רבבות אלפי ישראל'.
לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק הקצר, המתאר את שירת משה בנוח הארון, פסוק שאנו מזכירים בתפילה בעת החזרת ספר התורה לארון הקודש לאחר הקריאה בתורה. ביקשנו לברר את היחס בין שני חלקי צלע ב של הפסוק, בין הבקשה "שובה" לבין המילים 'רבבות אלפי ישראל' והצגנו שתי גישות לשאלה זו הבאות לידי ביטוי במפרשים השונים. על רקע זה, בחנו גישה שלישית לפירוש הפסוק, גישת ר"ע ספורנו שמשתמע ממנו פירוש נגד חלוקת הפסוק על פי הטעמים. הבאנו את הסברו של פרופסור שמחה קוגוט לשאלה מדוע בחר ר"ע ספורנו לא לפרש במקרה זה את הפסוק בהתאם לפיסוק הטעמים, לפיו הטעם לדבר נעוץ בהעדרה של מילת יחס בין הבקשה 'שובה' לבין הביטוי 'רבבות אלפי ישראל'.
שבת שלום
Edit Post Text
