טיפ שבועי לפרשת שלח

השבת נקרא בתורה את פרשת שלח. עיקרה של הפרשה עוסק בפרשת  שליחת משלחת מייצגת של בני ישראל אל ארץ כנען לתור את הארץ, בחטאם של אותם אנשים ובעונש שנגזר עליהם ועל עם ישראל בעקבות החטא (פרקים יג- יד).

הפעם נעסוק בפסוק המצוי בתוך דיני קורבן החטאת הנזכרים בפרשתנו (טו, כב-לא), במסגרת כלל דיני הקורבנות הנזכרים בפרק טו.

  דיני קורבן החטאת מפורטים כידוע בפרשת ויקרא(פרק ד) ולכאורה לא ברור מה טעם חוזרת התורה על דינים אלה כאן(וכבר כתב הרמב"ן בפירושו לפסוק כב כי: "הפרשה הזה סתומה במשמעה ויטעו בה בעלי הפשט..."). בעלי מדרש ההלכה בספרי (ומובאים הדברים בפירוש רש"י לפרשתנו) פירשו פסוקים אלה כמתייחסים לסוג אחד ויחיד של קורבן חטאת -  קורבן חטאת הבא על חטא של עבודה זרה, ואלה דברי רש"י (ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) ) בפירושו לפסוק כב: "ע"ז היתה בכלל כל המצות שהצבור מביאין עליה פר, והרי הכתוב מוציאה כאן מכללו, לידון בפר לעולה ושעיר לחטאת". לפי דברי המדרש, פרשה זו באה להחריג את קרבן הציבור הבא על חטא עבודה זרה מכל חטאת הציבור האחרות(וראו דברי רמב"ן בפירושו לפסוק כב).

בפסוק כז פותחת התורה בדין חדש, "חטאת היחיד": "ואם נפש אחת תחטא בשגגה...". אף פרשה זו מתפרשת כעוסקת בהבאת קורבן חטאת על חטא של עבודה זרה(ראו דברי רש"י בפירושו לפסוק וכן דברי ר' שבתי בס בפירושו שפתי חכמים על דברי רש"י).

 התורה קובעת בפסוק כז כי במקרה של יחיד החוטא, עליו להביא עז בת שנתה לקורבן חטאת.

 ובהמשך נאמר :"וכפר הכהן על הנפש השגגת בחטאה בשגגה לפני ה'. לכפר עליו ונסלח לו"(טו, כח).

הפסוק מתחלק  באתנחתא במילה ה'. צלע א מתארת את מעשה הכהן. צלע ב היא כמסתבר תכלית הבאת הקורבן על ידי החוטא ותכלית מעשה הכהן, 'לכפר עליו ונסלח לו' -  כדי שהחוטא יזכה לכפרה ולסליחה, עליו(על החוטא) להביא קרבן ועל הכהן לבצע הליך של  כפרה.

מה פירוש הביטוי: 'בחטאה בשגגה' שבפסוקנו? לכאורה פירוש המילה בחטאה הוא: בחטא שלה, כלומר בחטא של הנפש(האדם) אשר חטא בשוגג(נפש- לשון נקבה). לפי הפירוש זה, תפקידה של האות ה"א שבסוף המילה היא לקבוע את מינו של הפועל כנקבה. ואולם, אם נפרש כך את המילה בחטאה מתעורר קושי לשוני שכן פירוש כזה למילה היה מחייב הצבת מפיק באות ה, ומפיק זה – אינו קיים(וראו הערת המסורה על פסוקנו: ה, אינה מפיק ולכן אחריה רפי(הכוונה לאות ב במילה בשגגה שאיננה דגושה). כן ראו בפירוש מנחת ש"י לפסוקנו הכותב: "ה"א הכינוי נחה עפ"י המסורת...". וראו פירוש מענה לשון לפסוקנו בתוך תיקון קוראים סימנים, ירושלים  תשע"ג) .

כיצד משפיע העדר המפיק על פירוש המילה 'בחטאה'? על כך כותב שד"ל  (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בפירושו לפסוק: "...נראה שלא רצו ליחס החטא והעון אל הנפש... אך בפסוק 'והנפש האוכלת ממנו עונה תשא" (ויקרא ז, יח) הה"א במפיק, כי שם אין לטעות כי כתוב 'האוכלת' ואין הנשמה אוכלת...".

שד"ל מסביר(בשם תלמידו דוד חי אשכנזי)  כי בעלי הניקוד "...לא רצו ליחס החטא והעון אל הנפש" ורמזו זאת בעדרו של המפיק(אך נראה כי גם הם הבינו כי המילה בחטאה מתייחסת לאדם החוטא עצמו).

והנה, במדרש ההלכה ספרי נלמדה הלכה מן המילים 'בחטאה בשגגה', ואלה דברי המדרש: "להוציא את דקדוקי עבודת כוכבים, שהיה בדין, ומה אם מצות קלות הרי הוא חייב על דקדוקיהם, עבודת כוכבים חמורה אינו דין שיהיה חייב בדקדוקיהן? תלמוד לומר 'בחטאה בשגגה', להוציא את דקדוקי עכו"ם".

  מדרש ההלכה, כדרכו, לומד מן הייתור של המילים 'בחטאה בשגגה' הלכה המחריגה את "דקדוקי עבודה זרה"(מעשים שאינם עבודה זרה ממש כגון מגפף ומנשק את הפסל. אלו מעשים אסורים כמובן, אולם חומרתם פחותה מעבודה זרה של ממש ואין בהם אלא לאו "רגיל" (ראו  משנה סנהדרין ז, ו וכן הסוגיה התלמודית בבלי סנהדרין ס, ב: רמב"ם הלכות עבודת כוכבים ג, ו) מן החיוב בקורבן חטאת.

 על מה מבוססת דרשה זו?

 בשאלה זו עסק ר' יעקב צבי מקלנבורג(חי בין השנים 1865-1785 בגרמניה)   בפירושו "הכתב והקבלה" , ואלו דבריו: " ... יסוד דרשתם על מלת 'בחטאה' שהחי"ת בסגול והה"א נחה על פי המסורה, שזה יורה שאינו המקור מבנין הקל והה"א לכינוי נסתרת על הנפש, דאם לא כן, היה ראוי הפ"א (פ"א הפועל נ.ו) בק"ח (בקמץ חטוף נ.ו)בחטאה והה"א במפיק. עכשיו שהחי"ת בסגול הנה הוא שם דבר של חטא... והה"א הנחה היא הנוספת  בשמות להגדיל הדבר ולחזקו כמו ישועתה, עזרתה...".

 בעל הכתב  והקבלה כדרכו מבסס את דרשת חכמים על לשון הכתוב(סוג טיעון כזה הולם את דרכו הפרשנית של בעל הכתב והקבלה שהיא להראות ולהוכיח שקבלת חז"ל נלמדת כולה מן הכתוב בתורה, שהרי כך כתב  בשער ספרו: "לפרש את המקראות על דרך הפשט לאחדם עם התורה שבעל פה" ובסוף הפירוש לאחר ספר דברים כתב: "התורה הכתובה והתורה המקובלת תאומות הנה ושתיהם צדקו יחדיו... כי שתי תורת אלה תתלכדנה זו עם זו לא תפרדנה ושתיהם אמת אחת הנה גם יחד). במקרה שלפנינו, לדעתו, דרשת חז"ל הממעטת את המגפף ואת המנשק מן העבירה החמורה של עבודה זרה מבוססת על הניקוד החריג של המילה בחטאה, שאין בה מפיק והאות חי"ת מנוקדת בסגול. לכן פירושה של מילה הזו איננו: בחטא שלה(של הנפש) כי במקרה כזה היתה צריכה האות פ להיות מנוקדת בקמץ חטוף (כלומר, קמץ קטן)   והיה צריך לבוא מפיק באות ה. מכיוון שאין הדבר כן- יש לפרש את המילה בחטאה לא כצורת מקור אלא כשם עצם של חטא. לפי פירוש זה, האות ה"א שבסוף המילה לא נועדה להפוך את המילה ללשון נקבה, אלא לחיזוק הדבר כמו שמצינו דוגמאות רבות לכך בתנ"ך(ראו לדוגמה דברים לג, טז. ראו דברי ראב"ע  בפירושו לפסוק).

 מהו פירוש  המילה 'בחטאה' לפי פירוש זה? מוסיף הרב מקלנבורג וכותב: "וטעם 'בחטאה', בחטא חמור, ולהורות  שחיוב קרבן חטאת אינו אלא בששגג בגופו של עבודה זרה, להוציא בששגג במה שאינו אלא דקדוקי עבודה זרה... שאינו אלא בלא תעשה...".

 לדעת פרשן זה, פירוש המילה בחטאה הוא: בחטא חמור, והכתוב בא לומר לנו, את מה שהמדרש לומד ממנו והוא: החיוב בחטאת חל רק על עבודה זרה עצמה אבל לא על חטאים שהם 'שוליים' של העבודה הזרה (כגון מגפף ומנשק).

על רקע זה מתייחס ר' יעקב צבי מקלנבורג גם לפיסוק הטעמים בפסוקנו, ואלה דבריו:"והנה הטפחא שבתיבת 'בשגגה' הוא מפסיק יותר מן התביר שבתיבת 'השוגגת'. זה יורה דתיבות 'בחטאה בשגגה' הוא מאמר מוסגר ושעור לשון המקרא 'וכפר הכהן על הנפש השוגגת לפני ה', ובמאמר המוסגר יבאר שאינו רק בשגגת חטא חמור".

 ר' יעקב צבי מקלנבורג משלב גם את טעמי המקרא בפרשנות הפסוק על פי שיטתו.  הוא משתמש ב'כלל המאמר המוסגר' המוכר לנו, וקובע כי המילים בחטאה בשגגה שבפסוקנו הם מאמר מוסגר(המילה 'השוגגת' שלפניה - מוטעמת בתביר, והמילה 'בשגגה' החותמת את המאמר המוסגר, מוטעמת בטיפחא, הגדול בכח הפסקו מן התביר. מבנה זה הולם את 'כלל המאמר המוסגר' כפי שכבר ראינו פעמים  מספר בעבר במסגרת הטיפ השבועי).

 על פי דרך זו, בא האמור במאמר המוסגר 'בחטאה בשגגה', למעט את מה שנאמר קודם לכן במאמר העיקרי, כלומר - איזהו החטא שעליו יש להביא קורבן חטאת? רק על חטא חמור של עבודה זרה , ולא על החטא הקל של מגפף ומנשק.

נראה כי קיים הבדל עקרוני בין דרכו של שד"ל בביאור פסוקנו לבין דרכו של  ר' יעקב צבי מקלנבורג. אומנם שניהם עומדים על התופעה לפיה המילה בחטאה בפסוקנו נעדרת מפיק(וקדמו להם בכך כמובן חכמי המסורה), אבל המשמעות הניתנת לתופעה זו שנויה במחלוקת ביניהם. בעוד ששד"ל מייחס להעדר המפיק "רגישות" שלא ליחס את העוון לנפש, הרי שבעל הכתב והקבלה רואה בהעדר המפיק יסוד ללימוד ההלכה על ידי בעל המדרש בספרי. שיטה זו כפי שראינו היא גורם מנחה את בעל הכתב והקבלה בפרשנותו למקרא(על מגמתו של בעל הכתב והקבלה בחיזוק התורה שבעל פה כפי שבאה לדי ביטוי בפירושו ראו: מ. דל, "התמודדות הרי"צ מקלנבורג עם רוחות חילון במאה הי"ט". המאמר נמצא באתר של מכללת אורות במרשתת).

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מפרשת השבוע שיש בו מילה שניתן להבינה בכמה אופנים (בחטאה), וזאת לאור צורת כתיבתה החריגה(ללא מפיק באות ה"א). היצגנו דברי שני פרשנים העוסקים בעניין זה. ראינו את דברי שד"ל שנימק את צורת הכתיבה המיוחד במגמתם של בעלי הניקוד שלא לייחס את החטא אל הנפש. לעומתו ראינו את דברי בעל הפירוש 'הכתב והקבלה' לפיהם צורת כתיבתה המיוחדת של המילה  באה לרמוז על דרשת חז"ל הבאה למעט מן  החיוב בקרבן חטאת מעשים שונים שאינם עבודה זרה ממש. בשולי הדברים הבאנו את  התייחסותו של בעל 'הכתב והקבלה' לפיסוק הטעמים בפסוקנו, שיש בו יישום של " כלל המאמר המוסגר" שעסקנו בו  כמה פעמים בעבר.  

שבת שלום 

Edit Post Text