טיפ שבועי לפרשת קרח

במרכז פרשת השבוע, פרשת קרח,  עומד הסיפור על  מרידתם של קרח ועדתו במנהיגותו של משה ובעונשם של המורדים. בהמשך הפרשה שבה התורה ומפרטת את מתנות הכהונה(יח, ח-כ. בטעם הדבר אומר רש"י בפירושו לפסוק ח בשם מדרש ספרי: "..אף כאן לפי  שבא קרח וערער  כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם ולכך נסמכה פרשה זו לכאן". ראו גם דברי מלב"ים בפירושו לפסוק).

הפעם נעסוק בפסוק יא: "וזה לך תרומת מתנם לכל תנופת בני ישראל לך נתתים ולבניך ולבנתיך אתך לחק  עולם. כל טהור בביתך יאכל אתו".

פסוק יא הוא פסוק "המעבר" בין המתנות שמקבל הכהן ושאותם עליו לאכול במשכן, לבין המתנות שמקבל הכהן ושאותם רשאי הוא לאכל בכל מקום (ראו דברי שד"ל בפירוש לפסוק: "עד כאן דיבר במה שישראל מקריבים דרך קודש, כלומר להישרף לגבוה, והתורה ציותה לכהנים לאכלם, ועכשו מדבר  במה שהתורה תצוה לישראל לתת לכהנים עצמם, שהוא תרומה וביכורים...").

 הפסוק נחלק באתנחתא במילה המוקפת לחק-עולם. נראה כי הפסוק נחלק בין שני דינים שניתן ללמוד ממנו. הדין הראשון נזכר בצלע א-המתנות הללו שהפסוק עוסק בהן מיועדות לאכילה גם לבני משפחתם של הכוהנים. צלע ב מבהירה דין נוסף - ניתן לאכול מתנות אלו בכל מקום, ולא רק במשכן.

על אילו מתנות מדבר פסוק זה? רש"י (ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לפסוק  מבאר: תרומת מתנם: המורם מן התודה ומהשלמים ומאיל נזיר. לכל תנופת- שהרי אלו טעונין תנופה".

על פי פירוש זה הפסוק עוסק רק בחלק קטן ממתנות הכהונה(מתנם היינו מתנתם. ראו דברי ראב"ע לפירוש בפסוק), באותן  מתנות שיש בהן רכיב של הנפה, תנופה, והן: תודה, שלמים איל נזיר(ראו: ויקרא ז, ל:  במדבר ו, כ. ההנפה היא הפעולה המעבירה את החפץ המונף, מרשות המקריב לרשות הכהן).

פרשנות מצמצמת זו של מתנות הכהונה שפסוקנו עוסק בהן עולה גם מפירושיהם של כמה מפרשים מלבד רש"י. כך למשל מפרש ר' יוסף בכור שור(פרשן מקרא ותלמוד, מבעלי התוספות. חי במאה ה- 12 בצרפת) את פסוקנו: "לכל תנופות בני ישראל- שיניפו מהם חזה ושוק... כגון תודה ואיל נזיר ושלמים- מה שיניפו יהא שלך. מהשלמים- חזה ושוק....".

 כך מתפרש פסוקנו גם על ידי רלב"ג(ר' לוי בן גרשום. פרשן מקרא, ומדען שחי בפרובנס בין השנים 1344-1288) ואלה דבריו: "וזה לך תרומת מתנם וגו'- כלל בזה חזה ושוק של שלמים ותודה, והוא מה שאמר 'לכל תנופות בני ישראל' כי היה בו תרומה ותנופה...וכלל בזה גם כן המורם מאיל נזיר...".

האם ניתן למצוא תימוכין בפיסוק הטעמים לפירוש לפיו הדין בפסוק זה עוסק רק בקורבנות שיש בהם הנפת תנופה? על פני הדברים נראה כי התשובה היא חיובית. צלע א שבה אנו עוסקים נחלקת במילה ישראל בטעם סגול. יש לקרוא אפוא את צלע א כך: "וזה לך תרומת מתנם לכל תנופת בני ישראל: לך נתתים ולבניך...". פירוש החלוקה על פי הטעמים הוא לכאורה שהמילים מתחילת הפסוק ועד המילה ישראל המוטעמת בסגול הן הכותרת, הנושא של הפסוק. החלק השני של צלע א מפרט כבר את הדין החל על מקרים אלה - הדין הוא שהחלקים הטעונים תנופה מיועדים לאכילה לכוהן ולבני משפחתו(וצלע ב מפרטת דין נוסף).

 על רקע דברים אלה, מעניין לראות את פירוש החריג של ר' יהודה  לייב שפירא (חי באלטונא בין השנים 1836-1743)לפסוקנו בפירושו הרכסים לבקעה, ואלה דבריו: "לכל תנופות בני ישראל - טעם הסגול שבישראל מלמד שהוא כלל לכל מתנות קדש וקדשים, שאם נאמר דוקא על הדברים הצריכים תנופה, היה הסגול בתיבת מתנם, ואפשר שבספרי רש"י ז"ל היה נמצא טעם אחר".

 לפנינו קריאה שונה של הפסוק מבחינת פיסוק הטעמים - על פי הקריאה המוצעת על ידי בעל רכסים לבקעה יש לקרא את הפסוק כך: "וזה לך תרומת מתנם לכל תנופות בני ישראל" -  משפט זה הוא מבוא לכל המתנות, לא רק לאלה הטעונות תנופה. כך עולה לכאורה מדברי המדרש בספרי: "מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי קדשים לגזור דין ולכריתת ברית, כך כלל את קדשים קלים לגזור דין ולכרות להם ברית. לכל תנופות בני ישראל – להביא את הדבר שטעון תנופה". מן המילה להביא אנו למדים שהמדרש מפרש את פסוקנו כעוסק במתנות בכלל ( קודשים קלים) וגם במתנות הטעונות תנופה.

למרות דברי המדרש, נראה לכאורה כי פיסוק הטעמים  אינו תומך  בגישה זו, שכן הסגול הוא המפסיק העיקרי בצלע א, וכפי שאמרנו בתחילת הדברים נראה כי חלוקת צלע א היא : "וזה לך תרומת מתנם לכל תנופות  בני ישראל - זה הנושא, הכותרת של הפסוק. כלומר הפסוק עוסק רק בקורבנות שיש בהן הנפה.

כיצד ניתן אפוא להבין את דברי בעל הרכסים לבקעה התומך יתדותיו בפיסוק הטעמים?

  כדי לנסות ולהבין את דבריו נעיין בדבריו: "שאם נאמר דוקא על הדברים הצריכים תנופה היה הסגול בתיבת מתנם". ננסה עתה לראות את הקריאה החילופית שמציע הרב שפירא בפסוק: "וזה לך תרומת מתנם: לכל תנופות  בני ישראל לכך נתתים....". לפי קריאה  כזו של הפסוק, המילים: וזה לך תרומת מתנם הם(ורק הם) הכותרת הכללית של הפסוק, ולאחריהם בא הפירוט: "לכל תנופות בני ישראל לכך נתתים". יש בקריאה כזו מעין מידה של כלל ופרט, ובמקרה  שבא כלל ואחריו פרט - אין בכלל אלא מה שבפרט(זו אחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן על פי שיטתו של התנא ר' ישמעאל. ראו ברייתא דרבי ישמעאל המובאת בתחילת מדרש ספרא לספר ויקרא. לדוגמה: בתורה נאמר: "אדם כי יקריב... מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם"(ויקרא א, ב). מן הבהמה -  כלל . מן הבקר ומן הצאן- פרט. אין בכלל אלא מה שבפרט ונעדרת החיה מן  הקורבן).

כך יפורש פסוקנו לפי דרך זו,  על פי פרשנות הרב שפירא: "וזה לך תרומת מתנם לכל תנופות בני ישראל- פיסוק הטעמים שלפנינו איננו על דרך כלל ופרט, אלא על דרך כלל בלבד- לכן לדעתו, הפסוק עוסק בכל המתנות(כאילו נכתב: וזה לך תרומת מתנם (וגם) לכל תנופות בני ישראל). לשיטתו, אילו היה הטעם הסגול ממוקם מעל למילה מתנם- רק אז היה ניתן לפרש את הפסוק הזה כ"כלל ופרט", כאילו נאמר בו:  וזה לך תרומת מתנם - כלל. לכל תנופת בני ישראל – פרט. ורק אז ניתן היה להחיל על הפסוק את הכלל ההלכתי של: אי אתה דן אלא כעין הפרט, ולפרש את הפסוק כמתייחס אך ורק לקורבנות הטעונים תנופה.

 אולם, מאחר שפיסוק הטעמים אינו כן - נראה שהרב שפירא מפרש את הפסוק שאין כאן כלל ופרט, אלא כלל בלבד הכולל את כל המתנות. נראה גם שבעל רכסים לבקעה משוכנע מאוד בדבריו עד כדי כך שהוא משער שלפני רש"י היה פיסוק טעמים אחר!!!

נראה כי ניתן בהחלט לקבל את ההנחה שאם היה הטעם סגול מוצב מעל המילה מתנם - ברור היה שהפסוק יפורש כמתייחס רק לתרומות הטעונות תנופה. אולם נראה כי גם לפי פיסוק הטעמים הקיים, הניסיון לראות בפסוק כמתייחס לכל המתנות מאלץ אותנו להבין כאילו  יש להוסיף לפסוק את המילה, 'וגם' לאחר המילה מתנם, וזו היא פרשנות  שאיננה נראית טבעית.

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מפרשת השבוע שיש בו פירוט של אחת מן המתנות שהכהן זכאי להן מתוקף תפקידו. ראינו שרוב המפרשים פירשו את הפסוק כמתייחס רק למתנות הטעונות תנופה. נראה לנו כאמור כי פרשנות זו עולה  בקנה אחד עם פיסוק הטעמים. על רקע זה נסינו להבין את פרשנותו החריגה של בעל הפירוש רכסים לבקעה  המפרש את הפסוק  כמתייחס לכל המתנות ואף טוען כי פירושו הולם את פיסוק הטעמים. כאמור נדמה כי פרשנות זו מאולצת וכי טעמי המקרא אכן תומכים בפירוש המקובל בין המפרשים לפיו הפסוק מתייחס למתנות הטעונות תנופה בלבד.  

שבת שלום

Edit Post Text