טיפ שבועי לפרשת חקת
בפרשת השבוע, פרשת חקת, מסופר על בקשתו של משה מאת מלך אדום להרשות לבני ישראל לעבור בארצו. התורה מספרת (כ, יד) שמשה שלח מלאכים(שליחים. ראו תרגום אונקלוס על אתר ולבראשית לב, ד והשוו לתרגומו לפסוק טז שנדון בו להלן) ובפיהם בקשה מנומקת ממלך אדום, מצאצאי עשו, אחי יעקב (ראו בראשית לו, א) להרשות לבני ישראל לעבור בארץ אדום(כ, יד-כא). התורה ממשיכה ומספרת שמלך אדום מסרב לאפשר לבני ישראל לעבור בתחום מושבו(ארץ אדום שוכנת בדרום מערב ירדן של ימינו). עם ישראל איננו נלחם בו(פסוק כא. ובטעם הנסיגה כותב הרמב"ן בפירושו לפסוק כא: "קצר הכתוב בזה כי מפי הגבורה נצטוו ונשמרתם מאד... כאשר פירש להם משה, ועל פי הדבר נטו מעליו כי לא יכלו לעשות דבר אחד כיון שלא הניחום לעבור").
במסגרת הסקירה ההיסטורית שמפורטת בפי המלאכים ששולח משה אל מלך אדום מסופר גם על ירידת בני ישראל למצרים ועל הימים הקשים שעברו בני ישראל בשבתם במצרים.
במסגרת התאור הזה מתואר גם הליך הגאולה ממצרים: "ונצעק אל ה' וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים. והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך" (טז).
הפסוק נחלק באתנחתא במילה ממצרים. הנימוק לחלוקה הראשית של הפסוק נראה ברור: צלע א מתארת את העבר. צלע ב מתארת את ההווה.
הפסוק מעורר מספר שאלות ענייניות-תוכניות. השאלה הראשונה- מיהו ה'מלאך' המוזכר בפסוק זה? ובכלל: האם בני ישראל יצאו ממצרים באמצעות מלאך? מי שמכיר את ההגדה של פסח בוודאי ייזכר בדברי המגיד: "ויוצאנו ה ממצרים(דברים כו, ח) לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו...".
ואכן הפרשנים מסבירים, כל אחד בדרכו, את המילה מלאך שבפסוקנו.
נפתח בתרגומי התורה לארמית. אונקלוס (היה בן אצולה ממשפחת קיסרי רומי. חי במאות ה 2-1 לספירה) ) תרגם "ושלח מלאכא ואפקנא ממצרים" התרגום הזה אינו מזהה את המלאך עם מישהו ספציפי(הרב רפאל בנימין פוזן ז"ל עומד על כך ש"כשהמשלח הוא אדם מתרגם אונקלוס 'אזגד', ושהמשלח הוא ה' מתרגם מלאך". ראו: ר"ב פוזן, פרשגן, במדבר, עמ'396).
לעומת זאת, בתרגום ירושלמי (תרגום ארץ ישראלי של התורה לארמית) מתורגם הפסוק כך"וצלינא קדם ה' וקביל צלותנא ושדר חד ממלאכי שירותא והנפקנא ממצרים..." על פי התרגום הזה, המלאך המוזכר בפסוק הוא אחד ממלאכי השרת!!!
רש"י(ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לפסוקנו מבאר: "מלאך זה משה, מכאן שהנביאים קרוים מלאכים ואומר' ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים'(דברי הימים ב, לו, טז). לדברי רש"י אפוא, ה'מלאך' אינו אלא משה רבנו עצמו.
פרשן נוסף שעסק בשאלה זו הוא רלב"ג(ר' לוי בן גרשום. פרשן מקרא, ומדען שחי בפרובנס בין השנים 1344-1288) הכותב בפירושו לפסוקנו: "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים- רמז בזה אל משה כי הנביא יקרא מלאך(ראה תנחומא ויקרא א). הרלב"ג מסכים אפוא עם דברי רש"י.
דברי רש"י וסיעתו מבוססים על דברי המדרש (תנחומא ויקרא א, א): "ויקרא אל משה: זה שאמר הכתוב: 'ברכו ה' מלאכיו... (תהלים קג, ב) ברכו ה' מלאכיו - אלו משה ואהרן שנקראו מלאכים שנאמר 'וישלח מלאך ויציאנו ממצרים' וכן הוא אומר 'ויהיו מלעבים במלאכי האלהים".
לעומתם מפרש ראב"ע(ר' אברהם אבן עזרא. נולד בספרד. חי במאות ה 12-11)) : "מלאך כמשמעו, וכן הכתוב אומר 'ומלאך פניו הושיעם'(ישעיה סג, ט), ורבים פירשוהו על משה... כי מצאו 'ויאמר חגי מלאך ה' (חגי א, יג) ואין זו דעתי".
ראב"ע חולק אפוא על רש"י ואינו מקבל את הדעה שה'מלאך' הוא משה.
שאלה נוספת שמעוררת קריאת הפסוק היא: אל מי מתייחס הכתוב במילים: 'ויצאנו ממצרים"? האם 'ויצאינו' זה המלאך שהוזכר בפסוק, או שמא המילה 'ויצאנו' מתייחסת לקב"ה? פרשנות לפי האפשרות הראשונה מאלצת אותנו לפרש שנושא הפסוק מתחלף באמצעו(עניין זה כשלעצמו איננו יוצא דופן כמובן. דוגמה לדילמה פרשנית שכזו ראו בפסוק 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה' בראשית טו, ו וראו דברי רש"י וכנגדו דברי רמב"ן שם. דוגמה נוספת להתלבטות בנושא זה הינה בפסוק "ארמי אובד אבי.." דברים כ, ה וראו דברי רש"י וכנגדם דברי ראב"ע בפירושם לפסוק).
הפרשנים שמדבריהם הבאנו לעיל אינם מתייחסים לשאלה זו. מעבר לשאלה הלשונית העולה מהאפשרות לנושא מתחלף באמצעו של פסוק, יש ליתן את הדעת גם לפרשנות ההגיונית-עניינית של דברי משה בפי שליחיו אל מלך אדום. יש היגיון מסוים במקרה זה 'להעלים' את חלקו של משה בהוצאת בני ישראל ממצרים בפני מלך אדום, כדי לטשטש בפני המלך הזר את היות בני ישראל עם מלוכד תחת פיקודו של מנהיג יחיד, דבר העלול לעורר חשדות בלב האדומים המתבקשים להרשות לבני ישראל לעבור בארצם(ראו אנציקלופדיה עולם התנ"ך, במדבר, תל אביב תשנ"ג, עמ' 126).
האם ניתן ללמוד משהו מטעמי המקרא בפסוק? האם הם נוקטים עמדה בשאלה אחרונה זו? לכאורה נראה כי הטעמים אינם מכריעים בשאלה זו, שכן צלע א של הפסוק נחלקת בטעם זקף במילה קלנו. המילים וישלח מלאך מוטעמות במונח ובזקף בהתאמה. השאלה האם הנושא התחלף לכאורה הינה בלתי מוכרעת על ידי הטעמים(הדוגמאות שהבאנו לעיל לפסוקים בהם הנושא מתחלף לפי דעות חלק מהמפרשים אינן יכולות לסייע לנו שכן, בעוד שהחלוקה בין הנושאים בפסוק מספר בראשית היא במילה בה' המוטעמת באתנחתא, הרי שמקום החלוקה לכאורה בין שני הנושאים בפסוק בספר דברים, 'ארמי אובד אבי.. 'הוא דווקא לאחר המילה אבי המוטעמת בזקף, כך שנראה כי יש מקום לשתי הדעות בשני המקרים ללא תלות בזהות הטעם המפסיק שאחריו קיים, לפי דעה כזו או אחרת, חילוף בנושא הפסוק.
והנה בתיקון קוראים איש מצליח(מהדורה רביעית משנת תש"ע בהוצאת מכון הרב מצליח) מצינו הערה מעניינת בקשר לפיסוק הטעמים בפסוק זה: "יפסיק מעט(לאחר המילה מלאך נ.ו) שכן כוונת הכתוב היא וישלח מלאך(לדבר אל פרעה ולעשות האותות) ויוצאנו(ה' יתברך) ממצרים"(הערה זו מובאת בשם שבולי הלקט , (חיבור שנכתב על ידי ר' צדקיה בן אברהם הרופא, שחי באיטליה במאה ה – 13), סימן ריח וכן על פי דברי ר' דוד אבודרהם (חי בספרד במאה ה – 14).
נראה כי כותב הערה זו מבכר באופן ברור את הפירוש לפיו המילים 'ויוצאנו ממצרים', מתייחסות לה' ולא למשה. פרשנות כזו עולה בקנה אחד עם האמור בהגדה של פסח(ויוציאנו ה ממצרים- אני ולא מלאך אני ולא שרף...". שם מדובר אומנם במדרש על הפסוק בדברים כו, ח ולא על פסוקנו, אולם פרשנות כזו בהחלט משתלבת עם מגמה זו. ראו התייחסות לשאלת הסתירה לכאורה בין האמור בהגדה של פסח לבין האמור בפסוקנו בחיבור של ר"י אברבנאל, זבח פסח).
אכן מבחינת פיסוק הטעמים יש לכאורה בפסוקנו קושי מסוים שייתכן שהוא שהוביל למסקנה זו, והוא: מדוע בחרו בעלי הטעמים להטעים את המילים 'וישלח מלאך' במונח ובזקף ולא במרכא וטיפחא(ובמקרה כזה, המילה 'ויוציאנו' היתה מוטעמת במונח)?
ואלם לשאלה זו יש לכאורה יישוב ברור על פי כללי פיסוק הטעמים, שכן "כשבתחום הסילוק שלוש תבות ומעלה וטפחא ראוי להיות מפסיקה בתיבה שלישית מסוף הפסוק, הטפחא עשויה בתנאי מסוים להיות מומרת במפסיק הגדול ממנה, הזקף, והטפחא תבוא אז בתיבה הבאה כטעם המקדים...ומהו התנאי להמרה זו? הווי אומר כשאחת משתי תיבות הסילוק או זו לפניו ארוכה היא...לפחות שתי תנועות לפני הטעם"(א. דותן, "לתולדות התהוותה של מערכת הטעמים" (בתוך) מ. בר אשר(עורך) מחקרים בלשון ב-ג(תשמ"ז), עמ' 365-355. ראו בפרט עמ' 357).
נבאר את הציטוט. בכללי פיסוק הטעמים משתנה לעיתים זהותו של הטעם בהתאם למרחק ההברות בינו לבין הטעם שאחריו. כך למשל משתנה זהות המשרת של הטעם תביר בהתאם למספר ההברות שבין ההברה המוטעמת במילה שבה הטעם המשרת לבין ההברה המוטעמת בתביר. אם ההפרש הוא שתי הברות ומעלה- יבוא המשרת דרגא ולא המשרת מרכא.
עיקרון דומה מתרחש במקרה שלפנינו: אכן, לכאורה על פי הכללים הרגילים , המילים 'וישלח מלאך' היו אמורות להיות מוטעמות במרכא טיפחא (ואז, לא היה לכאורה כל מקום לחשוב כי בעלי הטעמים רמזו לחילוף הנושא במילה ויוציאנו). אלא שהמילה ויוצאינו היא מילה ארוכה, ועל כן על פי הכלל האמור הטיפחא, שהיתה אמורה להיות תחת המילה מלאך, מומרת למפסיק הגדול ממנה- זקף, והטעם טיפחא יוצב תחת המילה ויוצאנו.
נמצאנו למדים אפוא כי יש הסבר הנעוץ בכללי פיסוק הטעמים לכך שהמילים 'וישלח מלאך' מוטעמות במונח ובזקף ולא במרכא ובטיפחא, ועל כן לא ניתן להביא ראיה מפיסוק הטעמים לפירוש לפיו הנושא של הפסוק אינו מתחלף באמצעו ולטעון כי פיסוק הטעמים מכריח כביכול את המסקנה כי המילה 'ויצאנו' מתייחסת לה', ולא למשה).
יצויין כי כבר עמדנו בעבר על מקרים בהם נעשו ניסיונות לתלות בפיסוק הטעמים פרשנויות שבעלי הטעמים ככל הנראה כלל לא כוונו אליהם(ראו למשל הדיון בטיפ השבועי על הפסוק: אנכי עשו בכורך. ראו דוגמאות נוספות למקרים כאלה אצל: ל. הימלפרב, "על מעמדם של טעמי המקרא בפירוש דעת מקרא לתורה" בית מקרא נב(תשס"ז)עמ' 116-103: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 54-48).
ראוי להבהיר כי אין כוונת הדברים כאן לשלול את הלגיטימיות של הפירוש לפיו המילים 'ויוציאנו ממצרים' מתייחסות לה', ולא למלאך שהוזכר קודם לכן בפסוק, אלא רק לומר כי במקרה זה, טעמי המקרא כשלעצמם אינם יכולים לדעתנו להוות ראיה לפרשנות זו או אחרת של זיהוי הנושא בתיבה זו.
לסיכום - עסקנו פעם בפסוק מפרשת השבוע שיש בו קושי תוכני ושאלה לשונית. סקרנו דברי כמה המפרשים העוסקים בכך. אשר לטעמי המקרא בפסוק, היצגנו עמדה הקושרת לכאורה בין טעמי המקרא של המילים 'ויוציאנו ממצרים' לבין השאלה האם המילה 'ויצאנו' מתייחסת לה' או למלאך. כנגד ניסיון זה הראנו כי טעמי המקרא בביטוי 'ויצאנו ממצרים' הולמים את כללי פיסוק הטעמים ועל כן לא ניתן להסיק מהם כל מסקנה בשאלה האם המילה 'ויצאנו' שבפסוק מתייחסת לה' או ל'מלאך' המוזכר בפסוק.
שבת שלוםEdit Post Text
