טיפ שבועי לפרשת דברים
השבת, ערב ט' באב, נתחיל לקרוא בתורה בציבור את ספר דברים. השבת קרויה "שבת חזון" על שום הקריאה בהפטרה של השבת, המתחילה במילים: "חזון ישעיהו בן אמוץ" (ישעיה א, א).
הפטרת השבוע, פרק א של ספר ישעיה, היא השלישית בסדר שלושת 'שבתות הפורענות', אלו השבתות שבתוך 3 השבועות שבין יז בתמוז לתשעה באב (בין המצרים. מקורו של הביטוי במגילת איכה א, ג), שבהם תקנו חכמים לקרוא בהפטרות שאינן קשורות לפרשת השבוע דווקא, אלא לתקופת השנה (ראו על כך: ח. מאק, מבוא(בתוך) מפטירין בנביא: עיונים בהפטרות ובדברי הנביאים, ירושלים תש"ע, עמ' 14 הערה 2. ראו גם: ב. אליצור, "מפורענות לנחמה: מנהגי הקריאה וההפטרה הקדומים בשבתות הפורענות והנחמה ובתשעה באב", דרך אגדה (יב) תשע"ג. המאמר זמין לקריאה במרשתת).
ההפטרה של שבת פרשת דברים, לקוחה כאמור מתוך פרק א בספר ישעיה. ישעיהו הנביא חי במאה השמינית לפני הספירה ופעל בתקופת שלטונם של עוזיה, יותם, אחז וחזקיה מלכי יהודה(ישעיה א, א).
בדבר מהותו של פרק א בספר ישעיה נחלקו הדעות בשאלה האם לפנינו נבואה אחת ארוכה או כמה נבואות קצרות, אשר קובצו לפרק אחד (פסוקים ב-כ) עקב קשרים אסוציאטיביים שונים בין הנבואות. דעת אמו"ר, פרופסור שמואל ורגון, היא כי בפרק זה, בפסוקים ב-כ, קובצו כמה נבואות שנאמרו בזמנים שונים, והן סודרו זו לצד זו בשל קשרים אסוציאטיביים בין הנבואות. יש חולקים על דעה זו וסבורים כי יחידה זו כולה מהווה נבואה אחת בלבד (ראו: ש. ורגון, "הרקע ההיסטורי והמשמעות של ישעיה א 17-10 (בתוך) בארצות המקרא מחקרים בנבואה, בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה מקראית, רמת גן תשע"ה, עמ' 26-13 ובפרט בעמ' 17-13).
נעסוק הפעם באחד הפסוקים שבהפטרה: "לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט. כסדם היינו לעמורה דמינו"(פסוק ט. פסוק זה קשור לפסוק שלאחריו: שמעו דבר ה' קציני סדם. האזינו תורת אלהינו עם עמרה" וראו להלן. ראו גם דברי שד"ל בפירושו לפסוק י').
פסוק ט, נשוא עיוננו הפעם, נחלק באתנחתא במילה כמעט. מה פירושה?
חז"ל עסקו בפסוק זה בכמה מקומות בתלמוד הבבלי:" דאמר ר' שמעון בן לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן, ואמר רב יוסף מאי קראה? שנאמר 'כמעט כסדם היינו': מאי אהדר להו נביא? שמעו דבר ה' קציני סדם(ברכות יט, א: שם ס, א: כתובות ח, ב).
דרשה זו מעתיקה למעשה את המילה כמעט המסיימת את צלע א של פסוקנו- אל הצלע השניה "כמעט כסדום היינו". כמובן שהעתקה זו אינה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים(לדעת פרופסור שמחה קוגוט, ניתן היה לדרוש את הדרשה גם תוך השארת המילה כמעט בצלע א, אך ייתכן לדעתו שהדרשן ביקש לרכך את "פתיחת הפה לשטן" ואת הזיהוי שבין הדוברים לבין סדום ולכן לא רצה לקרוא "כסדם היינו" אלא 'כמעט כסדם היינו'(ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד (להלן: קוגוט) עמ' 114).
עם זאת, קיים היגיון לשוני בדרך הפרשנית של הדרשן. המילה כמעט מפורשת בדרך כלל כתיאור ולא כלוואי. אם נפרש את המילה כמעט כלוואי, הרי שנפרשה כאילו נאמר 'מעט', ולא 'כמעט'. ואולם המילה 'מעט' באה בדרך כלל לפני הגרעין שהיא מלווה, ולא כן בפסוקנו. לכן העתיקו חז"ל את המילה 'כמעט' אל הצלע השניה של הפסוק(קוגוט, עמ' 113).
בדרכם של חז"ל בחלוקת פסוקנו הילך גם רש"י( ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) , אם כי הוא אינו מזכיר את הדרשה והפירוש כלל, אבל פירושו מחלק את הפסוק לשני דיבורים מתחילים שאינם מתפרשים על ידו, אלא רק מקבלים השלמות ואלה דבריו: 'לולי(ה' צבאות) הותיר לנו שריד - מאיליו וברחמיו ולא בצדקותינו: כמעט היינו כסדום - כולנו כלים".
לעומת גישה זו בחר ראב"ע (ר' אברהם בן עזרא, נולד בספרד במאה ה – 11 ונדד לאיטליה, צרפת ואפריקה ונפטר במחצית השניה של המאה ה- 12) בפירוש לפסוקנו לדבוק בפיסוק הטעמים וגם להצהיר על כך, ואלה דבריו: "וכמעט - דבק עם שריד, בעבור טעם המפסיק, כי עיקר גדול הוא לשמור דרך הטעמים". הצהרה זו משתלבת היטב בהצהרה אחרת של ראב"ע בספרו מאזני לשון הקודש ובה כותב ראב"ע: "אזהירך שתלך... וכל פירוש שאינו על פי הטעמים לא תאבה לו ולא תשמע אליו(לדיון בהצהרה זו ראו קוגוט, עמ' 42-40).
גם מפירושו של ר' יוסף קרא (מחכמי צרפת בסוף המאה ה 11 ותחילת המאה ה – 12). לפסוקנו משתמעת דביקות בפיסוק הטעמים, ואלה דבריו: "שריד כמעט - שלא נשארנו בארץ כי אם שבט יהודה ובנימין.. ולא נשאר זולתי שני שבטים לבדם... ולולי שנשאר אותו מעט כסדום היינו - שלא נותרה בה פליטה(לדעת פרשן זה הדימוי לסדום איננו מבחינת החטאים אלא מבחינת העונש, וכן לדברי רש"י).
רד"ק (ר' דוד בן יוסף קמחי - בלשן ופרשן מקרא בן ספרד. חי בין השנים 1235-1160) בפירושו לפסוק מסביר את פשר האות כ במילה כמעט ואלה דבריו: "וכ"ף 'כמעט' - כף האמתי שבאה על המלים לאמת הדבר כמו 'השבעה לי כיום' (בראשית כה, לג)..." כלומר- אין כאן כ הדמיון, ופירוש המילה כמעט הוא – מעט והאות כ מטרתה לאמת את הדבר.
גם ר' יוסף אבן כספי (פרשן מקרא נועז, פילוסוף ובלשן שחי בספרד ובצרפת בין השנים 1345-1280) בפירושו לפסוקנו הולך בעקבות פיסוק הטעמים ואלה דבריו: "כמעט תאר לשריד כי אנשי כנסת הגדולה ידעו שכן כוונת מחבר הספר ואין לנו אחריהם ז"ל כלום בכל ספרי הקודש". לעניין פירוש המילה כמעט- דעתו אינו שונה מדעת פרשנים אחרים שדעתם היא כדעת בעלי הטעמים, אולם המיוחד בציטוט הוא השיוך של פיסוק הטעמים אל "אנשי כנסת הגדולה". מסתבר מדבריו שהם אלה שקבעו את פיסוק הטעמים ובחרו לפסק את הפסוק כך. לדעתו - הם ידעו שזו היא כוונת המחבר, והם ביטאוה באמצעות פיסוק הטעמים.
מבט רחב על פשר הכרעתם של בעלי הטעמים לפיה המילה 'כמעט' בפסוקנו היא לוואי למילה 'שריד', ולא תיאור של הדימוי "כסדום היינו" מספק לנו שד"ל(שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בפירושו לפסוק, ואלה דבריו: "כמעט- דבק למטה. כן דעת יונתן ורש"י... וזו הוראת מלת 'כמעט' ברוב המקומות. ובעלי הטעמים הדביקו 'כמעט' עם 'שריד' כאילו יאמר 'שריד מועט' על דרך 'כמעט וגרים בה'(תהלים קה, יב) אבל סתם שריד הוא מועט ולא מצאנו בשום מקום שריד מעט ולא שום לשון דומה לזה".
שד"ל פותח את דבריו בהסבר הכרעתם של בעלי הטעמים והוא מצביע על היותה חריגה במובן זה שהיא מצרפת את המילה כמעט למילה שריד, בעוד שהיינו מצפים שהמילה הנלווית למילה שריד תהיה 'מעט', ולא 'כמעט'.
מה עומד מאחורי הכרעת בעלי הטעמים? אלה דברי שד"ל: "ואמנם דעת בעלי הטעמים נראה שהיתה(כאשר העירני תלמידי מוהר"ר אליעזר אליה איגל רב בעיר טשרנוביץ והגליל) (הרב הנ"ל היה תלמידו של שד"ל בבית המדרש בפדובה שם למד עד שנת 1847 ושימש אחר כך כרב בBucovina נ.ו) כי לולי ה' .. שריד', משמע שלולי כן לא נשאר להם שום שריד, אם כן בהכרח היו כסדום ועמורה .. ואיך יאמר אחר כך 'כמעט כסדום היינו'? והלא ודאי כסדום היו. לכן יפה עשו בעלי הטעמים להרחיק מן ההמון התמיהה הזאת, כמו שהרחיק אנקלוס רוב המליצות השיריות שלא היו מובנות להמון. אמנם אותם שהיו עומדים בימי ישעיה יודעים היו כי השריד שהותיר להם ה', לא היה שריד מעט אלא פליטה גדולה, ואף אם לא הותיר להם ה' כל השריד ההוא, עדיין היה אפשר שיישאר להם שריד מעט, ולפיכך נכון היה שיאמר 'כמעט כסדום היינו".
שד"ל מייחס בדבריו לבעלי הטעמים כוונה להרחיק מן ההמון הבנה שגויה של המקראות ושלא לגרום להם לחשוב מחשבות מוטעות (אין זה המקום היחיד בו הולך שד"ל בדרך זו בייחס למגמת בעלי הטעמים. שד"ל מרחיב בנושא זה בספרו אוהב גר, אך גם בכמה מקומות בפירושו לתורה. ראו למשל פירוש שד"ל לבראשית כא, ז: בראשית מ, י: שמות כ, ב: במדבר יב, ו). לעניין זה משווה שד"ל את בעלי הטעמים לתרגומו של אונקלוס שכידוע, אף הוא ניסח את תרגומו כך כדי להוציא מן ההמון מחשבות מוטעות, למשל בנושא הגשמת האל. על מגמה זו ואחרות בתרגום אונקלוס ראו: ר. כשר, "תרגומי המקרא הארמיים", פעמים חוברת 83(אביב תש"ס) עמ' 107-70 ובפרט עמ' 84-79).
בפסוקנו, טוען שד"ל כי אם מקום האתנחתא בפסוק היה במילה שריד, ניתן היה לחשוב כי אכן מצבו של עם ישראל הוא כמצבן של הערים סדום ועמורה שלא נשאר מהם שריד. אבל אם כך הוא מצבו של עם ישראל בימי ישעיה - איך ניתן אחר כך לומר "כמעט כסדום היינו", שכן במקרה כזה לא יהיה זה נכון להשתמש במילה כמעט(במשמעות הרווחת בימינו- allmost) אלא במשמעות - בדיוק כמו סדום.
כדי למנוע קושיה אפשרית כזו בתוך הפסוק, בחרו בעלי הטעמים להניח האתנחתא תחת המילה כמעט, ולפיכך תתפרש המילה כמעט בפסוקנו - מעט.
בהערת אגב מוסיף שד"ל כי הנמענים הישירים של נבואת ישעיה, בני דורו, ידעו כי השריד שהותיר להם ה' לא היה שריד קטן ומועט אלא גדול, וגם אם חלילה לא יישאר השריד ההוא - עדיין יישאר לכל הפחות שריד כל שהוא, מועט, ולכן נכון היה לומר: 'כמעט כסדום היינו'(כי בניגוד לימי סדום, בימי ישעיה נותר שריד לעם ישראל). אבל מכיוון שהנבואה מיועדת לדורות, כדי למנוע אי הבנה של משמעות הנבואה - ביכרו בעלי הטעמים להניח את האתנחתא תחת המילה כמעט והביטוי 'שריד כמעט' יתפרש כ'שריד מעט'.
לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מתוך ההפטרה שנהוג לקרוא בשבת שלפני תשעה באב, הפטרה הלקוחה מתוך הפרק הראשון בספר ישעיה. ניתחנו את משמעות המילה 'כמעט' בפסוק וראינו מחלוקת בין המפרשים לגבי פירושה של המילה הזו. הטעמנו שהמפרשים על פי הטעמים מפרשים את המילה 'כמעט' כאילו היה כתוב ' מעט'. על הרציונל של פיסוק הטעמים העמידנו שד"ל וראינו כי לדעתו חולק הפסוק כך על ידיי בעלי הטעמים כדי להוציא מלב ההמון תהיות לגבי סתירות מדומות בפסוק.
שבת שלום
Edit Post Text
