טיפ שבועי לפרשת ואתחנן

הפעם נעסוק בפסוק מוכר וידוע לכל, המצוי בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן. בפרשתנו נמצאת הפרשה הידועה כ"פרשה ראשונה של שמע", הלא היא פרשת  שמע ישראל (דברים ו, ד-ט). נעסוק הפעם בפסוק אחד מפרשה זו, בחלוקת הפסוק ובפירושו.

כפי שכבר הזכרנו בעבר, ההלכה מדגישה במקומות שונים את החובה להתפלל באופן מדויק ועיקר העיסוק בנושא זה קשור לקריאת שמע ולתפילת העמידה, הקרויה "תפילה" (ראו ר' יוסף קארו שלחן ערוך אורח חיים, סימן ס"א). לפיכך יש מקום  וחשיבות לעיון בפסוקים שבקריאת שמע, ולהבנת משמעותם.

 התורה מצווה: "ושננתם לבניך ודברת בם. בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".

 המילים 'ושנתתם לבניך' מתייחסות  ככל הנראה לנושא המתואר בפסוק הקודם "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" ועל אותם "דברים" מצווה התורה "ושננתם לבניך".

מעניין לציין כי חז"ל למדו מפסוק זה דווקא את חובת חלוקת הזמן בלימוד התורה בין חלקיה השונים, ולאוו דווקא את החובה ללמד את הבנים תורה(כפי שמשתמע לכאורה מלשונו של הפסוק), ואלה דברי התלמוד: "אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא: מאי דכתיב 'ושננתם לבניך'? אל תקרי 'ושננתם' אלא 'ושלשתם'. לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד..."(בבלי קידושין ל, א).

ובמקום אחר מצינו  כי חז"ל למדו מפסוק זה את חובת החידוד בלימוד, וכך מביא רש"י(ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לפסוק בשם מדרש ספרי: "ושננתם -  לשון חידוד שיהו מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם דבר שלא תהא צריך לגמגם בו..לבניך – אילו התלמידים. מצינו כל מקום שהתלמידים קרויין בנים...".

 ואולם היו  מן המפרשים שפירשו  פסוק זה כמתייחס לחינוך הבנים, וכך כותב ר' יוסף בכור שור (פרשן מקרא ותלמוד, מבעלי התוספות. חי במאה ה- 12 בצרפת): "ושננתם לבניך- אני אומרם לך ואתה תשנה אותם לבניך ובניך לשלשים לפניהם...".

 ואף הרמב"ן (ר' משה בן נחמן. מגדולי חכמי ספרד בימי הביניים. היה פוסק, פרשן מקרא ותלמוד ורופא. חי בין השנים 1270-1194)כותב בפירושו לפסוקנו: "ושננתם לבניך גם אלה מצוות מבוארות...הנה אנחנו מצווים שידעו בנינו המצות, ואיך ידעו אותם אם לא נלמדם??

מבחינת פיסוק הטעמים- הפסוק נחלק באתנחתא במילה בם. נראה  כי פשר החלוקה הוא: צלע א היא הציווי. צלע ב הוא המועד שבו יש לקיים את הציווי- בבית, בדרך, בשכיבה ובקימה (נחלקו בית שמא ובית הילל בפירוש ההלכתי של הביטוי 'בשכבך ובקומך'. ראו על כך במשנה ברכות א, ג).

על רקע פיסוק הטעמים מעניין לבחון את דעת ראב"ע(ר' אברהם בן עזרא, נולד  בספרד במאה ה – 11 ונדד לאיטליה, צרפת ואפריקה ונפטר במחצית השניה של המאה ה- 12) ואת פירושו לפסוקנו. כפי שהזכרנו כמה פעמים בעבר, יש טעם רב בבחינת פירושו של ראב"ע דווקא ואת מידת התאמתו לפיסוק הטעמים, שכן ראב"ע, מצהיר במספר מקומות על מחויבותו לדבוק בפירוש על פי הטעמים(דוגמה לזה ראינו בטיפ השבועי לשבוע שעבר בפירוש על הפסוק בישעיה א, ט. ראו דברי ראב"ע בספר מאזני לשון הקודש וכן בספר צחות וכן את הדיון על כך אצל: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד(להלן: קוגוט), עמ' 40 ואילך).

 ואלה דברי ראב"ע בפירוש לפסוקנו: "ושננתם לבניך- מגזרת 'חץ שנון'... והמעתיקים העתיקו(ראה ספרי דברים לד)  שעת קרית שמע וכולנו נסמוך  עליהם. בשבתך- דבק עם ודברת בם".

 ראב"ע פותח את פירושו לפסוק  בהסבר הביטוי ושננתם- לשון חידוד- חץ שנון(משלי כה, יח). בעניין זה דומה דעתו של ראב"ע לדעת פרשנים אחרים לפסוק  (ראו פירוש רש"י ופירוש נכדו, רשב"ם, לפסוקנו).

החידוש בדברי ראב"ע מתגלה בהמשך דבריו: בשבתך - דבק עם ודברת בם, ראב"ע סובר כי צלע ב של הפסוק מתייחסת אך ורק לציווי ודברת בם, אך לא לציווי 'ושנתתם לבניך'.

מה טעם מצא ראב"ע לנכון לנטות בפירושו במקרה זה מפיסוק הטעמים? פרופ' שמחה קוגוט מסביר כי דעת ראב"ע היא כנראה שהצגה של הציווי כמתחייב מפיסוק הטעמים היא בלתי סבירה מבחינה לוגית "שהרי אין להניח שבניו של אדם לנים עימו תמיד...וכיצד אפוא יכול לקיים בכל הזמנים הללו את מצוות ושננתם לבניך?, לכן פירש ראב"ע כי המצווה 'ושננתם לבניך'- מנותקת מתיאורי הזמן, והם מתייחסים רק למצוות ודברת בם.

 ואם ישאל השואל - והלא גם מצות 'ודברת בם' אינה ניתנת לקיום תמיד, שהרי לא תמיד מצוי האדם בחברת משהו אחר שיכול לדבר עימו על מצוות ועל לימוד תורה או ללמוד מאיתו? לכך משיב ראב"ע: "ודברת בם בלב ובפה"-  כשאין לאדם בן שיח – עליו ללמוד את התורה בלב, וכן ניתנת תורה להילמד בכל עת וכך ניתן בכל זמן לקיים את המצווה הזו( קוגוט, עמ' 228-227).

 נראה כי  אף שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים

1865-1800) מפרש את פסוקנו בדרך דומה לדרכו של ראב"ע מבחינת חלוקת הפסוק ,ואלה דברי שד"ל: "ושננתם לשון שנינה יהיו בפיך תדיר ותשנה ותשלש אותם לבניך על ידי שתדבר בם בשבתך בביתך וגו'"- גם מפירוש  שד"ל נראה כי הוא אינו מחלק את הפסוק כפי שחלקוהו בעלי הטעמים, אלא הוא מבחין בציווי בין 'ושננתם לבניך', לבין 'ודברת בם'- לדעתו, המילים: 'ודברת בם בשבתך בביתך...' הוא האופן והדרך לקיים את הציווי 'ושנתתם לבניך'. נמצא אפוא כי הן ראב"ע והן שד"ל  פירשו את הפסוק באופן הנוגד לכאורה את חלוקת הפסוק על פי הטעמים. נראה כי הטעם ההגיוני שבבסיס עמדת ראב"ע כפי שהציע פרופ' קוגוט יכול לשמש הסבר אפשרי גם לעמדת שד"ל.

כנגד הטיעון ההגיוני הזה ניתן לומר כי בעלי הטעמים פירשו ככל הנראה כי  אין צורך שהמצווה תיעשה בכל עת ובכל שעה. לעיתים היא (המצווה) נעשית בדרך, לפעמים לפני השינה ולפרקים בזמן הקימה. לכן- גם מצוות השינון לבנים(או לתלמידים) יכולה להיעשות בכל אחת מן העיתים הללו ובכל אחת מהן- יש בלימוד משום מצווה. העובדה שקיום המצווה 'ושננתם לבניך' איננו תמיד ישים "בשכבך ובקומך" אינו שולל את התוקף התמידי של המצווה, שהיא מצווה שאינה תלויה בזמן.

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מתוך פרשת השבוע הכלול  בפרשה ראשונה של קריאת שמע. ראינו את חלקות הפסוק על פי הטעמים ומה שמשתמע ממנה והבאנו דעות כמה מפרשים אשר עולה מדבריהם  כי הם אינם מפרשים את הפסוק בהתאמה לחלוקת בעלי הטעמים. היצגנו את השערתו של פרופסור שמחה קוגוט לגבי הטעם לחריגה זו וכן הצענו רציונל לחלוקת הפסוק על פי דרכם של בעלי הטעמים.

שבת שלום

Edit Post Text