טיפ שבועי לפרשת בלק
הפעם נעסוק באחד מן הפסוקים בפרשתנו, המצוי באחד ממשלי בלעם. נעמוד על תופעה ספרותית שכיחה בספרי התנ"ך, ונבדוק האם קביעה כי תופעה זו נמצאת גם בפסוק שבו נעסוק, הולמת את פיסוק הטעמים אם לאו.
אקדים ואציין כי הרעיון לטיפ השבועי שלהלן עלה במוחי בזכות עיון ב "גיליונות נחמה" - פרשת בלק שנת תשכ"ד (נמצא במרשתת באתר ).
עוד יצויין כי החלק העוסק בטעמי המקרא ב"גיליונות נחמה" נעשה בשיתוף פעולה של נחמה ליבוביץ ז"ל עם מורי ורבי מיכאל פרלמן ז"ל.
ועתה נעבור לגופו של עניין:
חלק מפרשנינו הקדמונים עמדו על היקרותה של תופעת התקבולת בפסוקי המקרא, בפרט בפסוקי השירה וכינו אותה בשמות שונים. כך, למשל, הרשב"ם(ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י) כתב בפירושו לדברי ה' אל רבקה: "שני גיים בבטנך ושני לאמים ממעייך יפרדו..."(בראשית כה, כג), כי "כפל לשון הוא". כך גם בשירת האזינו על הפסוק "אספה עלימו רעות..."(דברים לב, כג) כתב הרשב"ם כי "דרך המקראות לכפול לשונם".
גם ראב"ע (ר' אברהם בן עזרא, נולד בספרד במאה ה – 11 ונדד לאיטליה, צרפת ואפריקה ונפטר במחצית השניה של המאה ה- 12) כתב בפירושו על הפסוק: "ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני..."(בראשית מט, ג) כך: "כפול בענייין כדרך כל הנבואות"(ראו דוגמאות ודיון בתופעה בכללותה אצל: ב"ש ברוש, "הוראת התקבולת בשירה המקראית", פורסם באתר מקראנט במרשתת).
יצויין כי היו מפרשני המקרא שהתנגדו לפרש מקראות אלה ואחרים כתקבולת והם טענו כי החלק השני של ה"תקבולת" תמיד יוסיף משהו על החלק הראשון. בולט בעמדה זו הוא המלב"ים (ר' מאיר ליבוש בין יחיאל מיכל. חי ברומניה בין השנים 1879-1809) אשר הצהיר בהקדמתו לפירוש לספר ישעיה כי "לא נמצא במליצות הנביאים כפל ענין במלות שונות"(ראו: ע. פריש, "קווים לדרכי פרשנותו של מלבי"ם לאור פירושיו לבראשית ד, להושע יד ולתהלים פט",(בתוך) עיוני מקרא ופרשנות י' - מנחת ידידות והוקרה לשמואל ורגון, רמת גן תשע"א, עמ' 500-473).
והנה, בפרשתנו נאמר: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. מברכיך ברוך וארריך ארור"(כד, ט). נתמקד בצלע א של הפסוק.
לכאורה ניתן לראות בצלע א של הפסוק כתקבולת: "כרע שכב כארי- וכלביא מי יקימנו". ואולם, נראה כי בעלי הטעמים לא פירשו כך את הפסוק, שכן, הטיפחא, שהיא המפסיק הגדול בצלע א נמצאת תחת המילה "וכלביא". הווה אומר- על פי פיסוק הטעמים יש לקרא את צלע א כך: "כרע שכב כארי וכלביא - מי יקימנו".
והנה בתלמוד (בבלי ברכות יב, ב) נאמר: "אמר ר' אבהו בן זוטרתי אמר ר' יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה? משום טורח ציבור".
לפנינו מימרא המשקפת מחשבה לפיה יש לומר את פרשת בלק כחלק מקריאת שמע, אלא שכדי שלא להקשות על הציבור יותר מידי (כי יש כבר 3 פרשיות בקריאת שמע) לא הכלילו את פרשת בלק בקריאת שמע.
הסוגיה מנסה לברר, במה "זכתה" פרשת בלק בכך שביקשו להוסיף אותה לשלוש הפרשיות של קריאת שמע. בסופו של דיון, מנמק האמורא ר' יוסי בר אבין את המחשבה הזו בקיומו של הפסוק: "כרע שכב כארי..".
ומבאר רש"י בפירושו לסוגיה התלמודית את פשר המחשבה להכליל את פרשת בלק בקריאת שמע: "כרע שכב - דמי ל'בשכבך ובקומך' שהקדוש ברוך הוא שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא".
בפירושו מדמה רש"י את השלווה שמדבר עליה בלעם במשלו לשלוותם של הארי והלביא- הארי והלביא נמצאים יחד. לכאורה נראה אפוא, כי פירושו של רש"י מתאים לפיסוק הטעמים, שלפיהם כאמור, אין תקבולת בין הארי ללביא, אלא הם זוג אחד.
והנה, בבראשית מט, ט מצאנו פסוק דומה לפסוקנו, בברכת יעקב ליהודה: "גור אריה יהודה מטרף בני עלית. כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו". יצויין כי גם שם, בעלי הטעמים הטעימו, כבפסוקנו, כי המפסיק הגדול, הטיפחא יהיה נתון תחת המילה "וכלביא", דהיינו – אין כאן תקבולת.
והנה, בפירוש ר' עובדיה ספורנו (חי באיטליה במאה ה – 16) לפסוק בבראשית נאמר: "כרע רבץ כאריה - היה אז כמו האריה הכורע ורובץ בלתי מזיק.... וכלביא מי יקימנו- כן יהיה במלכותו לעתים שירבץ כלביא...".
נראה לכאורה כי פרשן זה מפרש פסוק זה כתקבולת, בין העבר לעתיד, ובין האריה ללביא. זאת, כאמור, כנגד פירושם של בעלי הטעמים.
לסיכום: הפסוק "כרע שכב כארי..." נראה לכאורה כפסוק שיש בו תקבולת בין הארי והלביא, אך לא כך מפרשים בעלי הטעמיםאת הפסוק. ראינו כי בין הפרשנים חלוקות הדעות בשאלה האם יש לראות בפסוק זה כתקבולת, אם לאו. עם זאת ברור כי בקריאת התורה בטעמיה, יש לנהוג כפי שהורו לנו בעלי הטעמים ולהפסיק כראוי בטיפחא שתחת המילה "וכלביא" שבפסוקנו.
שבת שלום
