טיפ שבועי לפרש שופטים

פרשת השבוע, פרשת שופטים פותחת בשלושה פסוקים העוסקים במצוות מינוי השופטים והשוטרים ובדינים החלים עליהם(טז, יח-כ). לאחר פיסקה זו,  בא פסוק העוסק בנושא שונה לחלוטין, וכך נאמר בפסוק כא: "לא תטע לך אשרה כל עץ. אצל מזבח ה אלהיך אשר תעשה לך" (מסמיכות הפרשיות הנ"ל למדו חז"ל:  "כל הממנה דיין שאינו הגון כאילו נטע אשרה, ובמקום תלמיד חכם -  כאילו נטע אשרה אצל מזבח". ראו בבלי סנהדרין ז, ב: רמב"ם הלכות סנהדרין ג, ח).

 האיסור שבפסוק נוגע לכאורה לסוג מסוים של עבודה זרה, ואלו דברי הרמב"ן(ר' משה בן נחמן. מגדולי חכמי ספרד בימי הביניים. היה פוסק, פרשן מקרא ותלמוד ורופא. חי בין השנים 1270-1194) בפירושו לפסוקנו: "כל אילן הנטוע על פתחי בית אלהים יקרא 'אשרה'. אולי בעבור שהוא שם דרך, מראה אותו לעם, יקרא כן מלשון 'תמוך אשורי במעגלותיך..."(תהלים יז, ה). יזהיר הכתוב שלא יטע אילן אצל מזבח השם לנוי  ויחשוב שהוא כבוד והדר למזבח השם. ואסר אותו בעבור שהוא מנהג עובדי עבודה זרה לטעת אילנות בפתחי בתי עבודה זרה שלהם..."             באופן דומה מפרש גם בעל הפירוש רכסים לבקעה(ר' יהודה לייב שפירא. חי באלטונא בין השנים 1836-1743) "...כן היה חק האמוריים להאהיל סבך עץ על מזבח ועל אליליהם..."(על פולחן האשרה בישראל ראו מאמרו של הרב יאיר וייץ:"סקירה היסטורית של פולחן האשרה בממלכות יהודה וישראל" פורסם במרשתת באתר של ישיבת הר ברכה).

חז"ל הבחינו בין נטיעת אשרה לבין נטיעת כל עץ ואלה דברי מדרש ההלכה ספרי  לפסוקנו: "לא תטע לך אשרה  מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה. ומנין לנוטע אילן בהר הבית שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר 'כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך" (וראו פירוש רש"י לפסוקנו בדיבור המתחיל 'לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה אלהיך').

  מדרש ההלכה מבחין בין שני איסורים המנויים בפסוקנו. האחד- לא תטע לך אשרה- מאיסור זה נלמד האיסור לטעת אשרה בכל מקום. הנוטע עובר על האיסור, גם אם לא עבד את האשרה. השני -  כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך- מחלק זה של הפסוק נלמד האיסור לנטוע וגם לבנות בהר הבית(ראו דיון במדרש זה אצל: מ סקלרץ, "התמודדות עם הפער בין הפשט לדרש -  רמב"ן בעקבות ראב"ע", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כב(תשע"ג) עמ' 222-189 . ראו בפרט עמ' 204)  

מדרש זה נפסק להלכה בדברי הרמב"ם(ר' משה בן מימון. מגדולי פסוקי ספרד בימי הביניים. חי בספרד ובמצרים בין השנים  1204-1138): "ואין בונין בו עץ בולט כלל אלא או באבנים או בלבנים וסיד ואין עושין אכסדרות של עץ בכל העזרה אלא של אבנים או לבנים"(הלכות בית הבחירה א, ט).  מדברים אלה של הרמב"ם משתמע גם שהאיסור לטעת עץ אינו מתייחס רק לעץ הצומח אלא גם לחומר הגלם עץ- wood

 ואומנם  הראב"ד (ר' אברהם בן דוד מופשקיירה שבצרפת. חי בין השנים 1198-1110) משיג על  פסיקה זו של הרמב"ם וכותב" אמר אברהם והלא לשכת כהן גדול של עץ היתה ובשמחת בית השואבה מקיפין כל העזרה גזוזטרא? אלא לא אסרה תורה כל עץ אלא אצל מזבח ה' והיא עזרת כהנים... אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר".

גם הרמב"ן בפירושו לפסוקנו מצמצם את האיסור ומקשה(על דברי רש"י) "ואם כן יאמר: לא תטע לך אשרה וכל עץ אצל מזבח השם? אבל הבונה בהר הבית - אסמכתא מדבריהם, כי הכתוב לא אסר אלא הנטיעה: לא תיטע לך אשרה ולא תטע לך כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך".

 נראה כי הרמב"ן חולק על פירושו של רש"י וסובר שיש להבחין בין נטיעה לבין בניה. מן הכתוב אנו למדים על איסור נטיעה. נטיעה של כל עץ אסורה בהר הבית ולא רק נטיעת האשרה. לדעת הרמב"ן, ההלכה שקבעו חכמים האוסרת לבנות בעץ WOOD בהר הבית נלמדת מפסוקנו כאסמכתא בלבד(ראו מאמרה של מ. סקלרץ שם. על טעמי האיסור המפורט בפסוקנו, ראו שיעורו של הרב יצחק לוי "המקדש במקרא" – ז, שיעור 186. פורסם באתר etzion.org  במרשתת).

 האם ניתן להביא ראיה מפיסוק הטעמים בפסוקנו לאחר מן הפירושים שהבאנו לעיל?

 פסוקנו נחלק באתנחתא במילה המוקפת כל-עץ. בהסבר חלוקת הפסוק על פי הטעמים נראה לומר, כי צלע א היא האיסור, והוא משתרע לא רק על אשרה (המהווה  עבודה זרה מובהקת) אלא גם על כל עץ. צלע ב מגבילה את האיסור לטעת  אשרה וכל עץ  - למקום המזבח.

 נראה כי פיסוק הטעמים משקף פרשנות שונה לפסוק מזה שניתנה לו במדרש ספרי. בעוד שמדרש ההלכה  מבחין בין נטיעת אשרה לבין נטיעת כל עץ, הרי שפיסוק הטעמים לכאורה מכנס את שני סוגי העצים, המיוחד והכללי, לאותה קטגוריה – בצלע א, ומחיל גם על האשרה וגם על 'כל עץ' את האיסור המפורט בצלע ב - לטעת אותם  'אצל  מזבח ה'..."(וברור שלפי פירוש כזה אין מקור הלכתי לאיסור לבנות בעץ בבית המקדש. לפי הבנה זו  יש לראות בתימוכין שנמצאו לאיסור זה בפסוקנו כאסמכתא בלבד).

 נראה כי מפיסוק הטעמים ניתן להביא ראיה לשיטת הרמב"ן בפירושו לפסוקנו. ואכן הרא"ם(ר' אליהו מזרחי. חי בין השנים 1526-1435. היה רבה הראשי של האימפריה העות'מאנית) בפירושו על דברי רש"י לפסוקנו, כותב: "...אבל פשטיה דקרא אינו אלא בנטיעה ד'לא תטע' דקרא, אתרוויהו קאי, בין אאשרה בין אכל עץ אצל מזבח ה', וזאת היא סברת הרמב"ן ז"ל על דברי רש"י ז"ל וכן כתב גם הרמב"ם ז"ל...".

עם זאת ניתן להבין את הרציונל העומד מאחורי פירושו של רש"י לפסוק  (אם כי הוא איננו הולם את פיסוק הטעמים, כאמור)  והוא: בהנחה שהאשרה היא עבודה זרה, האם יעלה על הדעת שהאיסור על נטיעתה יהיה מוגבל למקום המזבח בלבד:"וכי עבודת אלילים דוקא אצל מזבח אסור לעבוד ושלא אצל מזבח מותר לעבוד? אלא הכי קאמר 'לא תטע לך אשרה כלל, בכל העולם כולו, ולא תטע לך כל עץ אצל מזבח דווקא..."(דברי ר' שבתי בס בפירוש שפתי חכמים על פירוש רש"י לפסוקנו).

מצד שני, לשיטת רש"י ניתן לפרש כי הרציונל של האיסור איננו דווקא בהיות העץ הניטע דרך עובדי עבודה זרה, אלא "טעם האיסור דהוא כמו שתוף דבר אל דבר, שהרי ראוי להיות המזבח במיוחד, כדי להורות על מי שנבנה לו המזבח הוא מיוחד. ומי שנוטע אצלו אילן או בית, הרי הוא משתף עימו דבר"(דברי המהר"ל (מורנו הרב ר' ליווא) מפראג (1609-1512)בפירושו גור אריה על פירוש רש"י לפסוקנו).

נראה אפוא כי לנוכח השילוב של שני  הדברים - הרצון להרחיב את  איסור נטיעת האשרה לכל מקום מצד אחד, והרצון למנוע עבודת ה' 'בשיתוף' מצד שני, מציע למעשה פירושו של רש"י לקרוא את הפסוק בניגוד לפיסוק הטעמים כאילו נאמר בו : לא תטע לך אשרה(בכלל,  ו ) כל עץ אצל מזבח...".

לסיכום: עסקנו הפעם באיסור על נטיעת אשרה  האמור בפרשתנו. הבאנו כמה אפשרויות לפירוש הפסוק  ולאחר מכן בדקנו אלו מן האפשרויות  ניתן לתמוך בפיסוק הטעמים. היצגנו גם את ההיגיון שבגישה החולקת על פיסוק הטעמים במקרה זה, גישה המשתקפת במדרש ספרי ובפרשנותו של רש"י לפסוקנו.

Edit Post Text