טיפ שבועי לפרשת וילך

השבת נקרא בתורה בפרשת וילך. נעסוק הפעם בהיררכיה בין שני טעמים מפסיקים. נעשה זאת באמצעות עיון בפסוק מפרשת השבוע: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתם לתת להם. ואתה תנחילנה אותם"(דברים לא, ז).

הפסוק נחלק באתנחתא במילה להם. זו דוגמה בולטת לפסוק שבו יש חוסר איזון בין צלע א(הארוכה מאוד) לבין צלע ב(הקצרה מאוד). כזכור, בטיפ השבועי לפרשת נצבים (ובמקומות נוספים) הזכרנו נושא זה כשיקול של בעלי הטעמים בבואם  לחלק את הפסוק לצלעותיו, ופסוקנו בהחלט מהווה מקרה בולט שבו מופר האיזון הזה.

בפסוקנו יש כמובן לשון אמירה. האמירה כוללת את המילים "חזק ואמץ" ושתי הנמקות הנמסרות בפסוק. הפסוק נחלק לפני ההנמקה השניה(ראו: מ. פרלמן, דפים ללימוד טעמי המקרא ו,  עמ' 461 ושם הערה 1).

 נתמקד הפעם ביחס שבין שני  מפסיקים: הגרש והזרקא. בפסוקנו מוצב הגרש  על המלה אליו ואילו הזרקא נמצאת  על המילה המוקפת כל–ישראל.

  שני המפסיקים הללו הם קטנים בכח פיסוקם, מן הטעם המפסיק סגול הנתון בפסוקנו על המילה ואמץ(על הטעם סגול ראו: ר. שושני, "לתולדות הטעם סגול", לשוננו סט( תשס"ז), עמ' 87–114: פרלמן, שם, עמ' 412–414). אולם מה היחס ביניהם?

 בעל הקורא עשוי לשאול את עצמו: האם עלי לקרוא: 'ויאמר אליו לעיני כל ישראל- חזק ואמץ', או שמא עלי לקרוא  'ויאמר אליו: לעיני כל ישראל חזק ואמץ'?

 שאלה זו, כך נדמה, זקוקה להישאל מידי פעם כדי להדגיש את הפער הקיים לעיתים בין הצורה שבה  חלק מבעלי הקריאה מנגנים את הטעמים, לבין ההיררכיה הפיסוקית שביניהם(עניין זה נידון בהרחבה במאמרו של פרופסור שמחה קוגוט: "פיסוק טעמים המשתבש בקריאה המנוגנת  הרווחת: דיסהרמוניה בין הכוונה לבין הביצוע והשלכות פרשניות"(בתוך):  רפאל יצחק (זינגר) זר ו י. עופר(עורכים), ישראל- מחקרים בלשון לזכרו של ישראל ייבין, ירושלים תשע"א, עמ'205–234).

התשובה העקרונית היא שהגרש קטן בכוח פיסוקו מן הזרקא שאחריו. את פסוקנו יש לקרוא אפוא: "ויאמר אליו לעיני כל ישראל- חזק ואמץ". המילים לעיני כל ישראל הם אפוא מאמר מוסגר, שכן תוכן האמירה הוא: חזק ואמץ(ולא: לעיני כל ישראל חזק ואמץ. ובטעם האמירה חזק ואמץ לעיני כל ישראל, כתב רלב"ג: "אמר זה לעיני כל ישראל כדי שיבטחו בו יותר ויכנעו לעשות מצותיו". פירוש זה כמובן הולם את פיסוק הטעמים).

לפיכך יש להטעים בקריאה את העובדה שההפסקה שבטעם זרקא היא הגדולה מבין השתיים(ניתן לעשות זאת למשל על ידי קריאה מהירה יותר של המילים ויאמר אליו והשתהות מה אחרי המילה המוקפת כל–ישראל. על אמצעים נוספים להדגשת ההיררכיה שבין המפסיקים השונים, ראו: מ. פרלמן, טעמי המקרא ותפקידיהם, תל אביב תשמג) .

 נדגים עיקרון זה באמצעות פסוק נוסף:"כי ירחק ממך המקום אשר יבחר

ה' אלהיך לשום שמו שם..." (דברים יב, כא). בפסוק זה המילה יבחר מוטמעת בגרש ואילו המילה אלהיך מוטעמת בזרקא.  מאחר שהזרקא גדול בכוח פיסוקו מן הגרש שלפניו, יש לקרוא את הפסוק כך: "אשר יבחר ה' אלהיך - לשום שמו שם. גם לגבי פסוק זה ניתן להיווכח שקריאה אחרת של הפסוק, הפסקה יתירה במילה יבחר יוצרת חוסר היגיון פרשני, שכן אין הגיון  בקריאה:"אשר יבחר- ה' אלהיך לשום שמו שם"  כי המלים לשום שמו שם מתייחסות לבחירה. אף במקרה כזה ניתן לראות למעשה במילים 'ה' אלהיך' כמאמר מוסגר ולפיכך יש לקרוא את הפסוק כך: "אשר יבחר ה' אלהיך – לשום שמו שם"(ראו דוגמאות נוספות לצירוף טעמים כזה  אצל מ. פרלמן, דפים ללימוד טעמי המקרא ו, עמ' 460–462).

לסיכום:  עסקנו הפעם בשני טעמים מפסיקים: הגרש והזרקא, וביחס שביניהם.  הטעמנו כי כח פיסוקו של  הזרקא גדול מכח פיסוקו של הגרש. לנוכח עיקרון זה בחנו פסוק מפרשת השבוע, והדגמנו עיקרון זה באמצעות פסוק נוסף. נשוב ונדגיש כי על בעל הקורא לקרוא את הפסוק בציבור כפי שפיסקוהו ופירשוהו בעלי הטעמים.

 שבת שלום וגמר חתימה טובה

Edit Post Text