טיפ לחג הסוכות

ביום טוב ראשון של סוכות נוהגים לקרוא בתורה את פרשת המועדות מתוך פרשת אמור שבספר ויקרא(כב, כו– כג, מד). בסקירת כלל החגים בפרשה זו , תופס חג הסוכות מקום מרכזי(כג, לג והלאה).

 התורה מצוה: "בסכת תשבו שבעת ימים. כל האזרח בישראל ישבו בסכת"(כג, מב).

 וממשיכה התורה ומנמקת את הציווי בפסוק הבא: "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. אני ה' אלהיכם"(מג).

וכך פתח בעל ספר החינוך (ספר העוסק בטעמי המצוות. יש המייחסים את כתיבתו לר' אהרון הלוי מברצלונה, ויש המייחסים את כתיבתו לאחיו, ר' פנחס הלוי שחיו בשלהי המאה ה - 13. ראו: י"ש שפיגל, "עוד אודות זהותו של מחבר ספר החינוך", המעין מה(ד), תמוז תשס"ח, עמ' 71–72, וכנגדו: י. תא שמע, "מחברו האמיתי של ספר החינוך", קריית ספר נה(תש"ם) עמ' 787–790) את דבריו לגבי מצוה זו (שכה) : שנצטווינו לשבת בסוכה שבעה ימים שנאמר: 'בסכות תשבו  שבעת ימים...'. ויום ראשון – הוא יום חמישה עשר בתשרי".

 ידועה המחלוקת לגבי פירוש המילה בסכות, שבביטוי'כי בסכות הושבתי את בני ישראל' שבפסוק מג(ראו בבלי סוכה יא, ב) ובעל ספר החינוך מוצא לנכון להזכיר בדבריו את שתי הדעות ואלה דבריו:  משורשי המצווה מה  שמפורש בכתוב, למען נזכור הנסים הגדולים שעשה האל ברוך הוא לאבותינו במדבר בצאתם ממצרים, שסככם בענני כבוד, שלא יזיק להם השמש ביום וקרח בלילה. ויש שפירשו  שסוכות ממש עשו בני ישראל  במדבר: ומתוך זכירת נפלאותיו שעשה עמנו ועם אבותינו – ניזהר במצוותיו ברוך הוא ונהיה ראויים לקבלת הטובה מאתו, זה חפצו ברוך הוא שחפץ להיטיב"(ראו על מחלוקת זו אצל: נ. ליבוביץ, עיונים חדשים בספר ויקרא בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים, ירושלים תשמ"ד, עמ'372–375).

לאור דברים עקרוניים אלה נעסוק בשני הפסוקים שהזכרנו ומתוך כך נבוא לעיון בעניין אחד הקשור לפיסוק הטעמים של  הפסוק השני: "כי בסכות...".

 התורה מצווה בפסוק מב: "בסכת תשבו שבעת ימים. כל האזרח בישראל ישבו בסכת". פסוק זה נחלק באתנחתא במילה ימים. צלע א היא הציווי העקרוני. צלע ב מספרת פרט נוסף ונקבע בה כי הציווי חל על כל האזרח בישראל(המילה אזרח  נתפרשה על ידי כמה מהפרשנים כ"מי שיש לו קרקע" ראו בפירושיהם של רשב"ם ושל ר' יוסף בכור שור לפסוק מב). צלע א נחלקת בטיפחא במילה תשבו- בין הציווי ותיאור המקום- מצד אחד, לבין משך הזמן – מצד שני.

 בפסוק הבא (מג) מפורט הנימוק: "למען ידעו דרתיכם...". בדברי המפרשים לפסוק זה באה לידי ביטוי המחלוקת הנזכרת בתלמוד לגבי אופי הסוכות שהיו לבני ישראל במדבר.

רש"י (ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040)מפרש: "כי בסכות הושבתי - ענני כבוד".

 הרמב"ן (ר' משה בן נחמן. מגדולי חכמי ספרד בימי הביניים. היה פוסק, פרשן מקרא ותלמוד ורופא. חי בין השנים 1270-1194) בפירושו לפסוק מצטט את דברי רש"י וקובע "...והוא הנכון בעיני על דרך הפשט : כי צוה שידעו הדורות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבוד כסוכה... ומפני שכבר  פירש שענן ה' עליהם יומם ועמוד האש בלילה, אמר סתם: 'כי בסוכות הושבתי- שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגין עליהם".

לעומת גישה זו, רשב"ם, (ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י)  מפרש: "פשוטו כדברי  האומרים במסכת סוכה סוכה ממש...".

ובדרך זו מהלך גם ראב"ע, (ר' אברהם בן עזרא, נולד  בספרד במאה ה – 11 ונדד לאיטליה, צרפת ואפריקה ונפטר במחצית השנייה של המאה ה- 12) בפירושו  לפסוק, ואלה דבריו: "שהיו עושים אחר שעברו ים סוף סכות ואף כי במדבר סיני שעמדו שם קרוב משנה וכן מנהג כל המחנות".והנה, בשני הפסוקים העוקבים הנזכרים, נמצאת מילה מן השורש יש"ב. 'בסכת תשבו' –  'בסכות הושבתי'. מה פירושה של מילה זו?

חז"ל הורו לנו: 'תשבו כעין תדורו"(ברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת  סוכה כח, ב) וכך נפסק להלכה בדברי הרמב"ם (ר' משה בן מימון. מגדולי פוסקי ספרד בימי הביניים. חי בספרד ובמצרים בין השנים  1204-1138):" כיצד היא מצות הישיבה בסוכה? שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכות כל שבעת הימים בין ביום ובין בלילה  כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה( הלכות סוכה פרק ו, הלכה ה).

לכאורה נראה כי פירוש המילים הושבתי , תשבו הוא כפירושם בימינו - sit  ולפירוש זה יש גם השלכה הלכתית למעשה , ואלו דברי הרמב"ם: "כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה, מברך קודם שישב, אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה. ובלילי יום טוב ראשון מברך על הסוכה ואחר כך על הזמן... נמצא מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב, ואחר כך מברך על הזמן"(שם, הלכה יב). סדר פעולות זה נבע מן הכלל ההלכתי הגדול הקובע כי: "כל המצוות  מברך עליהם עובר לעשייתן"(בבלי פסחים ז, ב).

ואולם, בפירוש של ר' יעקב צבי מקלנבורג(חי בין השנים 1865-1785 בגרמניה),  "הכתב והקבלה" מצאנו פירוש חריג למילה 'הושבתי' בפסוקנו, פירוש שלדעתו מקרין גם על טעמי המקרא בפסוק, ואלה דבריו: "כי  שורש ישב יורה גם על המנוחה והשקיטה כמו שאמרו 'למה ישבת בין המשפתים...'(שופטים ה, טז), שהוא דרך מליצה לצייר את הרועה יושב שוקט ובוטח בין עדרים מתענג בשריקתם ולא ישים לב על כל הנעשה חוצה לו... וכן 'וישבה  ירושלים עוד תחתיה(זכריה יב, ו) ...'כי ישב המלך בביתו'(שמואל ב ז, א)  שכולם על המנוחה והשקיטה, ומשורש שוב 'נפשי ישובב' (תהלים כג, ג) , 'ישבו ישבי בצלו'(הושע יד, ח)... והמקום שהתחילו בו ענני כבוד  לשכון על ישראל הוא סכות כמו שאמרו 'ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה'(שמות יב, לז)  ועל זה אמר ר' עקיבא שם במכילתא  'אין סכות אלא  ענני הכבוד'...".

 בעל הכתב והקבלה  רואה אפוא בשימוש בשורש יש"ב בפסוקינו מעין משנה הוראה: לא רק ישיבה, אלא גם שלווה ונחת כפי שמצאנו שימוש בלשון זה בכמה פסוקים במקרא שאותם מביא הפרשן בתמיכה לדעתו. הוא גם קושר  זאת   לפסוק המלמדנו כי  ענני הכבוד החלו לשכון על בני ישראל בהיותם בסוכות(וגם מסביר בדרך זו את פשר כתיבת המילה בסכות בפסוק בכתיב מלא).

 ובהמשך דבריו כותב ר' יעקב מקלנבורג: "ולזה הפסיק בעל הטעמים להטעים 'כי בסכות' בטעם רביע, אף שהיה ראוי במהפך כדי לחברו עם הושבתי".

 נבאר משפט אחרון זה בדבריו של בעל הכתב והקבלה.  כלל יסוד בלימוד פרשנות הוא, שיש להבין מה היה קשה לפרשן שאילץ אותו לפרש כפי שפירש. אם נבין את הקושי, נוכל להבין בייתר קלות את התשובה(וגם להחליט אם לקבלה אם לאו).

 נראה כי הקושי הנסתר  עליו מנסה  הפרשן להשיב  במקרה זה, נובע מתוך השוואת שני הפסוקים שאנו עוסקים בהם, או לייתר דיוק,  השוואת פיסוק הטעמים של הביטוי 'בסכת תשבו'(פסוק מב) עם פיסוק הטעמים שבביטוי 'כי בסכות הושבתי את בני ישראל'(פסוק מג).

עיון בפיסוק הטעמים מראה כי קיים שוני עקרוני בפיסוק שני הביטויים. בעוד שבביטוי 'בסכות תשבו' מוטעמת המעלה 'בסכת' בטעם משרת, הרי שבביטוי 'כי בסכות הושבתי  את בני ישראל' נתון תחת המילה בסכות טעם מפסיק- רביע.

הביטוי 'בסכת תשבו- שבעת ימים'(ולא: בסכת- תשבו שבעת ימים) נראה דומה במבנהו לביטויים אחרים כגון: 'בחוץ תעמוד'(דברים כד, יא. יצויין כי הגם שהמילה בחוץ מוטעמת בטעם במפסיק, טיפחא, הרי שאין לטיפחא זו תפקיד  ממשי של טעם מפסיק). וכן: 'מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב(שמואל ב יב, ג. בכל אחד מצמדי המילים האלה  נתון הפועל בטעם מפסיק ולא המושא: מפיתו, מכוסו וכד').

על רקע זה עולה השאלה מדוע ראה בעל הטעמים לשנות מן הפיסוק שבפסוק מב,   שבו המילה בסכת נתונה בטעם משרת, ולקבוע במילה בסכות שבפסוק  מג טעם מפסיק  (נראה כי פיסוק הטעמים החילופי המתבקש לפי השאלה הוא הטעמת המילה  כי במונח, והמילים 'בסכות הושבתי' במהפך פשטא)?

על שאלה זו  עונה בעל הכתב והקבלה, כי  הטעם המפסיק רביע שעל המילה בסכות, מרמז לנו על מהותה של הישיבה - אין הכוונה רק לישיבה בניגוד לעמידה אלא לישיבה שהיא משובה ונחת, ולכן  לדעתו מצא בעל הטעמים לנכון להטעים את המילה בסכות בפסוק  מג  בטעם מפסיק ולא בטעם משרת כבפסוק הקודם.

לסיכום: עסקנו הפעם בשני פסוקים שעניינם מצוות הישיבה בסוכה. בשני הפסוקים משתמשת התורה בשורש יש"ב בעניין מצות הסוכה. הבאנו את פירושו הייחודי של בעל הכתב והקבלה לשימוש בשורש שזה  ואת האופן שבו הוא מביא את פיסוק הטעמים כראיה לפירושו והיצגנו את מה שנראה כקושי שעמד לפני הפרשן שבעטיו פירש את הפסוק כפי שפירשו. 

Edit Post Text