טיפ שבועי לפרשת בראשית
השבת נקרא בתורה את פרשת בראשית, הפרשה הראשונה בתורה. הפרק השני בפרשה, עוסק בין הייתר בתפקיד שייעד ה' לאדם עם בריאתו(ב, טו) ובציווי ה' לאדם שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע (יז). לאחר מכן מתארת התורה את בריאת חית השדה ועוף השמים ואת קריאת השמות על ידי האדם (יט-כ) והתורה מדגישה כי "לאדם לא מצא עזר כנגדו"(פסוק כ. על הייחס בין תיאור בריאת האדם בפרק א של ספר בראשית לבין התיאור שבפרק ב ראו דברי רש"י ורשב"ם לפרק א, כז, וכן: הרב מדרכי ברויאר, פרקי בראשית, עמ' 82–122: הרב יוסף דב סולוביצ'יק, "איש האמונה הבודד"(בתוך) איש האמונה, ירושלים תשנ"ב, עמ' 13).
לנוכח מצב זה מתארת התורה כיצד ברא ה' את האישה: "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם...ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם".(כא- כב).
תגובת האדם מובאת בפסוק כג: "ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי. לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת".
הפסוק נחלק באתנחתא במילה מבשרי. מדובר בפסוק שיש בו לשון אמירה (ויאמר האדם) וכמו רובם של הפסוקים שיש בהם לשונות אמירה, הוא נחלק חלוקה עיקרית בתוך האמירה עצמה, ולא בין הפתיחה לבין תוכן האמירה(ראו: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא מס' 4). בפסוקנו נראה כי צלע א היא הגדרתו של האדם את המציאות החדשה, ואילו צלע ב היא קריאת השם(כשם שהאדם קרא שמות לבהמה ולעוף השמים, כמפורט בפסוק כ).
נתמקד בצלע א של הפסוק. צלע זו נחלקת בטעם סגול שעל המילה האדם, דהיינו בין הפתיחה, לבין האמירה.
מה פירוש המלים, "זאת הפעם" שבפתח דברי האדם? האם המילה זאת מתייחסת לאשה שהאדם רואה עתה לראשונה? ואולי המילה זאת צופה פני עבר או עתיד, כלומר האדם אומר - הפעם הזאת מדובר במשהו שונה ממה שהיכרתי בעבר, או מדרך העולם בעתיד?
בשאלה זו נחלקו המפרשים ונביא מדברי כמה מהם.
הרשב"ם(ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י) בפירושו לפסוק (המובא במהדורת מקראות גדולות הכתר) כותב: "זאת הפעם עצם מעצמי- דווקא, אבל מכאן ואילך אינו כן, אלא אדרבה איפכא: האיש יוצא מן האשה". לפי פירוש זה, האדם מדגיש בדבריו את הייחוד שביצירה זו לעומת היצירה העתידית–בעוד שהפעם האישה יצאה מן האיש(שהרי מצלעו של האיש נבראה), הרי שלפי דרכו של עולם בעתיד, האיש יצא מן האישה ולא להפך. נראה כי לדעת רשב"ם, המילה זאת מתייחסת למילה הפעם, ולא ליצור החדש שראה האדם לפניו.
בדרך דומה בפירוש המילה זאת צועד גם ראב"ע(ר' אברהם בן עזרא, נולד בספרד במאה ה – 11 ונדד לאיטליה, צרפת ואפריקה ונפטר במחצית השניה של המאה ה- 12) ) בפירוש הארוך ואלה דבריו: "ופשוטו של זאת הפעם כי כמה פעמים חפשתי בבהמה ובחיה ובעוף ולא מצאתי עזר כנגדי שהוא כמוני, רק זאת הפעם".
אף ראב"ע מפרש את המילה זאת כמתייחסת למילה הפעם ולא לאישה, אולם בניגוד לרשב"ם שממנו עולה הדגשת ההווה לעומת העתיד, מדברי ראב"ע עולה כי דברי האדם מעמתים את ההווה עם העבר. לפי פרושו של ראב"ע אומר האדם: בניגוד לעבר שבו לא מצאתי עזר כנגדי, הפעם - מצאתי.
הרחבה של פירוש זה מצינו בדברי רד"ק (ר' דוד בן יוסף קמחי - בלשן ופרשן מקרא בן ספרד. חי בין השנים 1235-1160) ואלה דבריו: " כי בפעם הראשונה כשהביא האל לפניו הבהמות והחיות והעופות(לעיל יט) לא ראה בהם בת זוגו, כי לא היה בהם בתכונתו ובדמותו בקומה זקופה כמוהו, אבל זאת הפעם שהביאה אליו ראה והכירה כי מעצמו ומבשרו היתה, כי ראה אותה בתכונתו ובדמותו".
רד"ק מסביר כי הפעם, בניגוד לעבר המתואר בפסוק יט, מצא האדם את המתאימה לו–בעוד שבעבר לא מצא בין כל הבהמות והחיות מישהו בקומה זקופה כמוהו–הפעם הייצור החדש נראה דומה לו מבחינת גובה וקומה.
לעומת גישה זו, לפיה המילה זאת מתייחסת לפעם הזאת, היו כמה פרשנים שפירשו כי במילה זאת מתייחס האדם לאשה שלפניו. כך למשל כותב ר' יהודה ליב שפירא(חי באלטונא בין השנים 1743–1836) בפירושו הרכסים לבקעה: "זאת הפעם–זאת היא מעכשיו עצם מעצמי וגו' פירוש חביבה עלי כגופי... זאת - על האשה אמר והפעם פירושו מעכשיו... שאם פירושו 'הפעם הזאת' – חסר עיקר: מצאתי או ניתן לי או קניתי וכיוצא".
בעל רכסים לבקעה טוען כי גישת המפרשים שהבאנו עד הנה מוקשית, שכן אם נפרש את המילים 'זאת הפעם' במובן 'הפעם הזאת'(בניגוד לעבר או בניגוד לעתיד ), הרי שהעיקר חסר– מה קרה בפעם הזאת שלא קרה בעבר או שלא יקרה בעתיד. לכן מפרש בעל רכסים לבקעה כי במילה זאת מכוון האדם לאישה הניצבת לפניו ושנוצרה זה עתה.
בדרך דומה לדרכו של בעל רכסים לבקעה הולך גם שד"ל(שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1800–1865) בפירושו לפסוקנו ואלה דבריו: אין 'זאת' חוזר ל'פעם' כי היל"ל(היה לו לומר נ.ו) הפעם הזאת... אלא 'זאת'- חוזר לאשה ומלת 'הפעם' ענינה כמו 'עתה הפעם ילווה אישי אלי'(בראשית כט, לד) 'הפעם יזבלני אישי'(שם ל, כ) 'חטאתי הפעם'(שמות ט, כז) והנה הכוונה: סוף סוף מצאתי בת זוג הראויה לי... וכן מצאתי גם לבעל הספר הרכסים לבקעה".
אף שד"ל מוצא קושי ענייני-לשוני בפירוש לפיו המילה זאת מתייחסת לפעם, כי אז לדברי שד"ל היה על הכתוב לומר: 'הפעם הזאת', ולא 'זאת הפעם'. לכן יש לפרש כי המילה 'זאת' מתייחסת לאשה שלפניו וכוונת המשפט היא שהאדם שמח על כך שסוף סוף נמצאה בת זוגו הראויה לו.
מדברינו עד עתה ראינו שני מחנות של מפרשים. האחד מפרש את המילה זאת כמתייחסת למילה הפעם(בין אם בניגוד לעבר או בניגוד לעתיד) ואילו המחנה השני מפרש את המילה זאת כמתייחסת לאישה, היציר החדש שנועד לשמש כבת זוג לאדם.
על פני הדברים נראה כי לפי כל המפרשים, המלים זאת הפעם הינם חלק מדברי האדם לאחר שראה את האישה לאחר יצירתה.
והנה ר' יעקב צבי מקלנבורג (חי בין השנים 1865-1785 בגרמניה) בפירושו 'הכתב והקבלה' מציע פרשנות שונה לחלוטין לביטוי זאת הפעם, וטוען כי רק פירושו שלו מתיישב עם טעמי המקרא, ואלו דבריו: " זאת הפעם - אין זה מאמר האדם רק מאמר התורה, כלומר, בפעם הזאת שהובאת לפניו, עתה אמר: 'עצם מעצמי' וגו' וקראה אשה, אבל אחר כך בפעם אחרת קראה בשם חוה כמבואר שם, ולזה שתי מלות אלה מופסקות ברביעי, והמחברים 'זאת הפעם עצם מעצמי' למאמר אחד, מתנגד אל נגינת הטעם".
בניגוד לדברי כל המפרשים שמדבריהם הבאנו עד עתה, לדעת בעל הכתב והקבלה דברי האדם מתחילים במילים "עצם מעצמי...", ולא במילים 'זאת הפעם', שהם לדבריו "מאמר התורה". לדעתו פסוק זה נועד להבדיל את דברי האדם כאן מדברי האדם בפרק ג, כ: 'ויקרא האדם שם אשתו חוה...". בפסוקנו קרא לה האדם בשם אישה, ואילו בפרק ג קרא האדם לאישה בשם חוה.
לפי פרשנות זו, לכאורה יש לקרוא את הפסוק כך : "ויאמר האדם זאת הפעם (בניגוד למה שיאמר בפעם הבאה נ.ו): עצם מעצמי ובשר מבשרי...".
ברור שקריאה כזו של הפסוק אינה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים, שכן המילה הפעם מוטעמת ברביע ואילו המלה 'מעצמי' מוטעמת בזקף שהוא מפסיק גדול בכח פיסוקו מן הרביע שלפניו(ראו: מ. פרלמן, דפים ללימוד טעמי המקרא ג, עמ' 180). לכן, פיסוק הטעמים מורה לנו לקרוא את הפסוק כך: 'ויאמר האדם: זאת הפעם עצם מעצמי...".
והנה בעל הכתב והקבלה מתייחס בפירושו לקריאה כזו בשלהי דבריו וכותב כי "המחברים 'זאת הפעם עצם מעצמי' למאמר אחד מתנגד אל נגינת הטעם". נראה כי על פי כללי פיסוק הטעמים המחבר, 'זאת הפעם עצם מעצמי' למאמר אחד דווקא עולה בקנה אחד עם הטעמים ואינו מתנגד לו.
יצויין ויודגש כי הפרשנות עצמה לפיה המילים 'זאת הפעם' אינם 'מאמר האדם כי אם מאמר התורה' הינה פרשנות לגיטימית לחלוטין, אולם על פי כללי פיסוק הטעמים המוכרים לנו, אין היא עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים (להשלמת התמונה יצויין כי המילים 'זאת הפעם' אינן יכולות לשמש אף כמאמר מוסגר שכן הוא מסתיים ברביע, הקטן בכח פיסוקו מן הסגול שלפניו ולכן לא ניתן לראות זאת כמאמר מוסגר על פי "כלל המאמר המוסגר" שאותו הזכרנו כמה פעמים בעבר).
לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מן הפרשה ובביטוי המצוי בו וסקרנו את האפשרויות השונות לפרשו. ראינו כי יש שתי אפשרויות לפרש את המילה 'זאת' בפסוקנו. הבאנו את דברי בעל 'הכתב והקבלה' הטוען כי מי שמחבר את המילים 'זאת הפעם עצם מעצמי' מתנגד לפיסוק הטעמים. הבענו את דעתנו כנגד קביעה החלטית זו של בעל הכתב והקבלה בהתבסס על כללי הפיסוק של טעמי המקרא.
שבת שלום
Edit Post Text
