טיפ שבועי לפרשת נח

פרשת נח שנקרא השבת, היא אחת משש פרשיות בתורה שנקראות על שם  אישים. שמו של נח ושלושת בניו נזכרים כבר בשלהי פרשת בראשית, שם מספרת התורה על משפחתו של נח, על לידתו ועל הולדת בניו. התורה מציינת כמה פעמים כי לנח היו שלושה בנים, ושמותיהם: שם, חם ויפת (בראשית ה, לב: ו, י) ועוד.

בעבר כבר עסקנו בפסוקים בהם נמנים שמות של אנשים או של משפחות (ראו טיפ שבועי לפרשת פינחס). גם דרך קריאת הפסוקים המזכירים את בני נח  נוכל להבין את העקרונות בהם נקטו בעלי הטעמים בבואם להטעים פסוקים אלה. (לעניין זה בייחס לבני נח ראו: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא מס' 8) .

כאשר  נמנים  בני משפחה שהם אחים, הציפיה הטבעית לכאורה היא שהם יימנו לפי סדר לידתם. ואולם,  מניין שלא על פי סדר  הלידה אנו מוצאים במקומות רבים בתורה, למשל במניין בני יעקב (על אופני המנייה השונים של בני יעקב ראו: ד. רוזנווסר, "סדרי הופעת שמות השבטים בתורה" מכלול כז( תשע"א) עמ' 65–80: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא 186–192).

בעבר כבר  עמדנו על כך שגם בנות צלפחד אינן נמנות באופן אחיד (וראו  על כך במסכת בבא בתרא שבתלמוד הבבלי בדף קכ עמוד א ובדברי רש"י בפירושו לבמדבר לו, יא).

נשאלת השאלה: מהו העיקרון המנחה את אופן מניית בני נח?

ראשית נציין כי מספר האיברים ברשימה אינו זוגי. לפיכך  אין אפשרות אחרת זולת חלוקת הרשימה באפן לא סימטרי. ואכן, כך הם פני הדברים בכל הפסוקים בהם נמנים שלשת בני נח (ה, לב: ו, י: ט, יח: י, א). רשימה זו באופן קבוע מחולקת ביחס של 1- 2, כלומר: בתחילה נמנה שם  בן נח (ומוטעם בטעם מפסיק), ואחריו נמנים חם ויפת כזוג.

מיהו הבכור בבני נח? התשובה לשאלה זו מעניינת ומגוונת. למרות שברשימת בני נח, יבוא תמיד ראשונה שמו של שם, הרי שחז"ל קבעו: "יפת  הגדול שבאחיו הוה" (בבלי סנהדרין סט, ב), וזאת בהסתמך על פסוק בפרשתנו: "ולשם ילד גם הוא. אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול"(י, כא). הפסוק נחלק באתנחתא במילה גם–הוא.

קביעת חז"ל לפיה יפת הוא הבכור הולמת את טעמי המקרא של צלע ב מאחר שהמילה 'אחי' מוטעמת בטעם מפסיק, טיפחא. נמצא כי הבן  הגדול על פי טעמי המקרא הינו יפת(ראו: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ'43).

 מלבד העובדה שיפת הוא הקרוי הגדול בפסוק זה, הרי שקיימת לכאורה ראיה נוספת לכך שיפת היה הבכור מבין שלושת האחים, שכן בפרק י מונה התורה תחילה את בני יפת(ב- ה), אחריהם את בני חם(ו-כ) ורק לאחר מכן מונה התורה את בני שם( כא- לא).

ואלם חרף העובדה שיפת הוא הקרוי 'הגדול' בפסוק כא וחרף דברי חז"ל שהבאנום לעיל, כותב רש"י בפירושו לפסוק: "איני יודע אם יפת הגדול אם שם. כשהוא אומר שם בן מאת שנה...שנתיים אחר המבול  הוי אומר יפת הגדל שהרי בן חמש מאות שנה היה  נח כשהתחיל להוליד והמבול היה בשנת שש מאות שנה. נמצא שהגדול בבניו היה בן מאת שנה, ושם לא הגיע למאה עד שנתים אחר המבול".

נמצא כי חרף הפירוש העולה מן הטעמים ודרשת חז"ל העולה עימם בקנה אחד, עדיין רש"י עומל להראות, מבחינה חשבונית, כי אכן יפת הוא הבן הגדול שבבני נח.

 בעמדה זו, לפיה יפת הוא הגדול שבאחים מחזיק גם הרמב"ן (ר' משה בן נחמן. מגדולי מפרשי התורה והתלמוד. חי בין השנים 1270-1194)ואלו דבריו בפירושו לפרק ו פסוק י: "הנראה אלי כי יפת הוא הגדול  שנאמר: 'אחי יפת הגדל' וכן ימנם כתולדותם בני יפת תחלה, וחם הוא הקטן בכולם... אבל הקדים שם בעבור מעלתו והזכיר חם אחריו כי כן נולדו והנה נתאחר יפת, ולא רצה הכתוב לומר שם ויפת וחם כי היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם ואין ליפת מעלה שיבטל הסדר בעבורו, אבל שם הקדים אותו בעבור מעלתו..."(אך ראו פירוש רמב"ן לפרק י, כא בדיבור המתחיל 'אחי יפת הגדול' שם משתמע לכאורה כי שם הוא הגדול, וייתכן להסביר זאת על בסיס פרשנות  אחרת למילה' הגדול' וראו להלן).  

  המיוחד בדברי רמב"ן הוא הפירוט של  הסיבה להקדמת שם לשני אחיו למרות שהוא הקטן ושל  הסיבה שחם נזכר לפני יפת.

התייחסות מפורשת לטעמי המקרא בהקשר לסדר הזכרת בני נח מצאנו בדברי שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1800–1865) בפירושו לפסוק הראשון בהם נזכרו הבנים(ה, לב) ואלה דבריו: " הנכון כדעת רמב"ן כי יפת הוא הגדול... וחם הוא הקטון ככתוב 'את אשר עשה לו בנו הקטן(למטה ט, כד) והקדים שם בעבור מעלתו...". עד כאן דומים דברי שד"ל לדברי רמב"ן.

 ולקראת סיום דבריו, כותב שד"ל: "ומכל מקום יש מכאן ראיה(כמו שכתב שם רש"י ז"ל) כי שם איננו הבכור ושיפה עשו בעלי הטעמים שהדביקו מלות 'יפת הגדול'(למטה י, כא) ולא נקדו 'אחי יפת' במרכא טפחא".

שד"ל מציין את העובדה כי בעלי הטעמים מצאו לנכון להטעים, אחי–יפת הגדול. ומכאן שיפת הוא הבכור, ועובדה זו עולה בקנה אחד גם עם חישוב השנים.

מדברינו עד עתה עולה, כי מי שסובר כי יפת הוא האח הגדול משלושת בני נח מסתמך  על דברי חז"ל, על פיסוק הטעמים ועל חישובי השנים.

 והנה הרב ברוך הלוי אפשטיין (רב, בנקאי וחוקר, בנו של בעל ערוך השלחן. חי בין השנים 1860–1942) בפירושו תורה תמימה  על פרק י פסוק כא (אות יח) מתייחס לדרשת חז"ל בסנהדרין סט, ב וחולק על הבאת הראיה מפסוקנו לכך שיפת היה גדול בשנים משם, ואלה דבריו:" ויש לומר הא דלא ילפו שם מפסוק זה, משום דכאן אין הכרע דיפת גדול בשנים משם, משום  דיש לומר  ד'הגדול'  קאי על שם, ועיין ברמב"ן שפירש ד'הגדול' קאי  על שם, ביחס אל חם, שהוא, שם, היה הגדול שבאחי יפת, והוא נגד פסוק הטעמים".

ונראה כי תמוהים דברי הרב אפשטיין בעניין פירוש הרמב"ן, שהרי ראינו לעיל כי הרמב"ן פירש כי יפת הוא הגדול שבאחים, כדברי חז"ל. גם לגופו של עניין, איך ניתן לומר כי בפסוקנו, מבחינה עניינית המילה 'הגדול' מוסבת על שם, שהוא הנושא של צלע א. בכל מקרה ברור על פני הדברים שפרשנות כזו, לפיה שם הוא 'הגדול', מתנגדת לפיסוק הטעמים בפסוקנו.

ראינו אפוא כי סדר מניית בני נח אינו תואם את  סדר הולדתם. עולה אפוא השאלה: מדוע נמנה שם בראש, בכל הפעמים? על כך עונה המדרש:  'לפי שהיה כשר ושלם לבוראו..."(תנחומא נח, פרשה יב), וכן נאמר במדרש אחר: "והלא יפת הוא הגדול? אלא בתחילה אתה דורש שהיה צדיק ונולד כשהיה מהול ושייחד הקדוש  ברוך הוא שמו עליו ושאברהם עתיד לצאת ממנו וששימש בכהונה גדולה..."(בראשית רבה כו, ג).

נמצאנו למדים כי סדר מנייתם של בני נח, אינו תואם את סדר לידתם. שם שהוא החשוב נמנה ראשון אף שאיננו בכור. אשר לסדר בני נח הנותרים, חם ויפת, כבר קבע רמב"ן כי "לא רצה הכתוב לומר שם ויפת וחם כי היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם" (ו, י) ולכן נקבע סדר זה כסדר קבוע של בני נח.

לאור האמור לעיל, נשאלת השאלה, מדוע בפסוקנו מכונה יפת בשם 'הגדול'? לעניין זה מתייחס ר' יוסף אבן כספי (פרשן, פילוסוף ובלשן שחי בצרפת ובספרד בין השנים 1280–1345)בפירושו לפרק י פסוק כא, ואלו דבריו שם:  "שני הייחוסים האלה לשם הוא לשבח, הפך שני הייחוסים שכתוב בחם. ואולם – 'הגדול' היה כוונת נותן התורה כי הוא תואר ליפת, כאשר העידו עליו עדים נאמנים אנשי כנסת הגדולה. ואין תמה מאמרינו 'הגדול', כי אין הכרח שיהיה הצרוף לחם ושם. כל שכן  שכיוון לבאר זה, כי עיקר הדבוק בעניין האדם בקטן וגדול הוא מצד הנפש, כי 'לא בשוקי האיש ירצה' וכתוב ' אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו" כלומר כי מאוס הוא לשם מצד נפשו והוא יתברך יודע נפש כל חי".

מן הפסוק עולה כי התורה  מכנה  את שם בשני כינויים: האחד- אבי כל בני עבר. השני- אחי יפת הגדול. שני ייחוסים אלה עומדי בניגוד לייחוסו של חם(האחד-  אבי כנען. השני- חם בנו הקטן).

 ר' יוסף אבן כספי מסביר כי הכינוי 'הגדול' שמתייחס ליפת אין כוונתו:  גדול במניין שנותיו בייחס לשני אחיו, שם וחם, שהרי חם הוא הגדול, אלא פירוש המילה 'הגדול' רומז למעלה אחרת שהיתה ביפת:  'שהיה גדול מצד נפשו'- אדם בעל תכונות נעלות.

 בדרך דומה לזו הולך ר' יהודה ליב שפירא(חי באלטונא בין השנים 1743–1836)בפירושו רכסים לבקעה, ואלה דבריו: "אין דרך הכתוב לכנות הבכור- גדול... על כן יתכן לפרש שהיה נודע בדורו בכנוי 'יפת הגדול', על שם מעשיו או חכמתו, כמו שנהוג בדורות אחרים כגון ר' אליעזר הגדול וכיוצא, וחם הבכור. לכך מנאו לפני יפת, ושם ראשון לחשיבתו ולכבוד אברהם וזרעו".

 הרב שפירא מסביר כי פירוש הביטוי 'יפת הגדול' אין כוונתו להיותו  בכור בשנים, שהרי (לדעתו) חם הוא הבכור. לדעתו, יפת היה 'גדול' כשלעצמו, בשל  גדולתו או חוכמתו הרבה וכיו"ב מעלות. לכן כונה כאן יפת בתואר 'הגדול' למרות שהוא אינו הבכור.

לסיכום: עסקנו הפעם בעיקרון, עליו עמדנו בעבר, שסדר מניית הצאצאים בתורה איננו בהכרח תואם את סדר לידתם. הפעם התמקדנו בסדר מניית בני נח וראינו דעות שונות לגבי זהות הבן הבכור, ובהתאמה בהסברי בעלי השיטות השונות את סדר מניית שני האחים האחרים. מבחינת פיסוק הטעמים, ראינו כי מן הפסוק: "אחי יפת הגדול" עולה לכאורה כי יפת הוא הבכור, אולם ראינו כי פרשנים שלא קיבלו את העמדה לפיה יפת הוא הבכור שבבני נח פירשו פסוק זה  כמכוון לשם שהוא נקרא 'הגדול' או  שפירשו את המילה 'הגדול' לא במשמעו השכיח, אלא בפירוש 'גדול במעשיו' או 'גדול בחוכמתו'.

שבת שלום

Edit Post Text