טיפ שבועי לפרשת לך-לך

פרשת השבוע, פרשת לך–לך, פותחת בצוויי ה' לאברם ללכת מארצו, ממולדתו ומבית אביו, אל הארץ אשר ה' עתיד להראות לו. בצד הצו, באה גם ההבטחה להפוך את אברם לעם גדול ואת אברם עצמו- למבורך( יב, א–ג).

 אברם שומע דברי ה' ויוצא מחרן בהיותו בן שבעים וחמש והוא מגיע לארץ כנען( פסוקים ד–ו).

  לאחר מכן מספרת התורה על רעב שהיה בארץ כנען(וראו דברי רש"י בפירושו לפסוק י', על הניסיון שבדבר) ואברם ממשיך בנדודיו, ויורד למצרים כאשר הרעב הפך להיות כבד(והשוו לירידת אבימלך ומשפחתו לארץ מואב המתוארת במגילת רות א, א).

כאשר מתקרב אברם למצרים, מביאה התורה בפנינו את דברי אברם לאשתו שרי בפסוק יא: "ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה. ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את"(ובהמשך מספרת התורה על תוכן דברי אברם לשרי לנוכח  "ידיעתו". ראו פסוקים יב–יג).   

 פסוק יא נחלק באתנחתא במילה מצרימה. חלוקת הפסוק היא בין תיאור המקום, לבין דברי אברהם, שהחלק הראשון שלהם(כולל לשון האמירה) בא בפסוקנו.

נתמקד בצלע ב של הפסוק.  הצלע נחלקת בטעם זקף, במילה 'אשתו'– חלוקת הצלע היא אפוא, בין הפתיחה לבין המאמר.

 תוכן דברי אברהם בפסוקנו הוא: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את". המילה המוקפת 'הנה–נא' מוטעמת במונח, שהוא טעם משרת, ואילו המילה 'ידעתי' מוטעמת כאמור בטעם זקף.

מה פירוש הביטוי 'הנה נא ידעתי'? האם הפירוש הוא - אני יודע מזה זמן רב, או: עכשיו נודע לי?

 רש"י(ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לפסוק(לאחר הביאו את דברי המדרש) מביא את מה שהוא מכנה "פשוטו של מקרא"(על פשוטו של מקרא בדברי רש"י ראו: ש. קמין, רש"י: פשוטו של מקרא ומדרשו של מקרא, ירושלים תשס"א. ראו רשימת מחקרים בנושא זה אצל: א. זאנד, "מהו הקשר הכתוב לפי רש"י?" שנתון שאנן כא(תשע"ו) עמ' 13–22 וה"ש 1) "ולפי פשוטו  הנה נא הגיעה שעה שיש לדאוג על יופיך.... דבר אחר ידעתי זה ימים  כי יפת מראה את ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים... ודומה לו 'הנא נא אדני סורו נא'(בראשית יט, ב).

רש"י מפרש בפירוש השני "לפי פשוטו" כי אברם אמר לשרי אשתו: אני כבר מודע ליופייך מזה זמן רב, אבל עכשיו יופייך הוא מקור לדאגה, שכן המצרים הם 'שחורים ומכוערים' ואינם רגילים בנשים יפות.

 בדרכו של רשי בפירוש הביטוי 'הנה נא' הולך למעשה גם רד"ק (ר' דוד קמחי. בלשן ופרשן מקרא. חי בצרפת בין השנים 1160–1235)למרות הסתייגות מסוימת, ואלה דבריו בפירושו לפסוקנו: " אע"פ (אף על פי נ.ו)שפירוש נא–'עתה', לא רצה לומר, שלא ידע קודם לכן, כי  כן ידע מקודם, מיום דעתו אותה, אבל כן הוא דרך הלשון, וכן 'הנה נא אדני'(בראשית יט, ב) 'הנה נא מצא עבדך(שם, יט) וזולתם".

 רד"ק קובע עקרונית כי הביטוי הנה נא  הוא ביטוי של זמן הווה–עכשיו ידעתי(ולא קודם). אבל למרות המובן הזה של הביטוי, אין כוונת הביטוי בהקשרו כאן לומר שעתה נודע לו הדבר לראשונה, אלא "כן הוא דרך הלשון".

 רד"ק שב ומפרש כך את הביטוי 'הנה נא' בספר מלכים ב(ד, ט), ואלה דבריו שם:"ואע"פ שאמרה 'נא' אינה אומרת כי עתה ידעה ולא קודם זה, אלא מלת 'נא' רוצה לומר: עתה צריך לנו לעשות לו דבר כיון שהוא רגיל אצלינו... וכמוהו 'הנה נא העיר הזאת קרובה'(בראשית יט, כ) אינו אומר כי עתה היתה קרובה ולא קודם זה, אלא עתה צריך אני להמלט  בה כיון שהיא קרובה...".

 הרמב"ן (ר' משה בן נחמן. מגדולי מפרשי התורה והתלמוד. חי בין השנים 1270-1194) בפירושו לפסוקנו, לאחר הביאו את דרי רש"י,  כותב, "אבל אין צרך לכל הדברים האלה, שאין מלת 'נא' מורה על דבר שיתחדש בעת ההיא בלבד, אבל על כל דבר הווה ועומד יאמרו כן, כי הוא רומז על הענין לומר שהוא עתה ככה 'הנה נא ידעתי..." מאז ועד עתה וכן 'הנה נא עצרני ה' מלדת'( בראשית טז, ב) – מעודי ועד היום הזה, וכן  'הנה נא לי שתי בנות' (בראשית יט, ח) כי לא נולדו עתה וכולם ככה".

נמצא אפוא כי גם לדעת הרמב"ן אין הביטוי 'הנה נא' רומז למשהו שהתחדש עתה ולא היה קודם לכן, אלא פירושו: "הדבר היה מאז ועד היום". נראה כי בניגוד לרד"ק, אין רמב"ן מוצא סתירה בין פירוש ביטוי זה לבין פירוש המילה נא שהוא, כביכול, עתה.

 נשוב עתה לדברי רש"י שהבאנו בתחילת דברינו: ולפי פשוטו הנה נא הגיעה שעה שיש לדאוג על יפיך. ידעתי - שלבעבור שאת אשה יפת מראה והיה כי יראו אותך המצרים והרגו אותי ואתך יחיו. דבר אחר: ידעתי זה ימים כי יפת מראה את ועכשיו אנו באים בין אנשים...".

נראה כי בפירוש רש"י 'לפי פשוטו' יש שני פירושים. הפירוש הראשון "ידעתי שלבעבור שאת אישה יפת מראה והיה כי יראו אותך..." לא ברור בפירוש זה, האם הוא מפרש "ידעתי–מאז ומתמיד,  או: ידעתי – כעת. לעומת זאת, בפירוש השני: "דבר אחר ידעתי זה ימים כי יפת מראה את..." ברור כי הוא מפרש את המילה ידעתי–מזה זמן רב ידעתי.

 והנה נראה כי  ר'  יעקב צבי מקלנבורג(חי בגרמניה בין השנים 1785–1865)    בפירושו הכתב והקבלה לפסוקנו "מאחד" בין שני הפירושים הללו 'והיו לאחד בידיו', ולא זו בלבד אלא שהוא מבקש לטעון כי פירושו של רש"י מתנגד לפיסוק הטעמים, ואלה דבריו: "הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יופיך. ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את (רש"י). לדבריו, מלת 'ידעתי' נפרד מן 'הנה נא'  ומחובר עם 'כי אשה', וזה אינו לפי הטעם, דמלת 'ידעתי' מוטעם בזקף קטן. גם לא ידעתי לכוין ענין הדאגה בלשון הנה-נא. לכן נראה לי כי מלת ידעתי הוא מענין 'ידע תדע פני צאנך'(משלי כז, כג) שטעמו נתינת הדעת על הדבר ושימת כוונה ומחשבה להשגיח עליו היטב... וטעם 'הנה נא ידעתי'  עתה הגיע השעה שאני מוכרח לתת דעתי ומחשבתי איך אתנהג. ומבאר סיבת דבר זה ואמר ' כי אשה...והרגו וכו' כלומר יען שיפת מראה את, בנקל יסובב מזה בין שטופי זימה והרגו אותי...".

בעל הכתב והקבלה מפרש את הביטוי 'הנה–נא ידעתי' כאומר: עתה עלי לשים לב לדרך התנהגותי, בגלל הנסיבות המיוחדות שבהם אני נמצא. אני נכנס לארץ זרה, ארץ שבה התושבים הם שטופי זימה ולכן עלי לשקול היטב את התנהגותי בארץ הזו(ראו פירושיהם של ר' מנחם המאירי ושל ר' יוסף אבן כספי לפסוק בספר משלי).

הציטוט שמביא בעל הכתב והקבלה את דברי רש"י 'מאחד' למעשה בין שני הפירושים 'לפי פשוטו' ומכח האיחוד הזה טוען הפרשן כי רש"י מפרש כי יש להפריד בין המילה 'ידעתי' לבין המילה המוקפת הנה-נא, כאילו יש לקראם כך: "הנה נא– ידעתי כי אשה יפת מראה את".

 ברי שקריאה כזו של הפסוק נוגדת את פיסוק הטעמים, שכן בעלי הטעמים העמידו תחת המילה המוקפת הנה–נא טעם מונח שהוא טעם משרת. לפי פיסוק הטעמים יש לקרוא: 'הנה נא ידעתי- כי אשה יפת מראה את', ואילו לפי קריאת בעל הכתב והקבלה את דברי רש"י, יש לקרוא את הפסוק: הנה נא(עכשיו הגיעה השעה לדאוג לך), ידעתי(מזה זמן רב) כי אשה יפת מראה את.

תמיכה בהנחה לפיה רש"י מפרש את הפסוק כמפריד בין  הביטוי הנה–נא לבין ידעתי(ובניגוד לטעמים) מצינו גם בפירושו של הרב חיים דוד שעוול לרש"י (מהדורת מוסד הרב קוק, הדפסה שביעית תשנ"ב). הפירוש המפריד הזה מובא שם בשם "ספר זיכרון"(פירוש על פירוש רש"י לתורה שנכתב על ידי ר' אברהם בקראט, ממגורשי ספרד), ובשם ר' חזקיה בן מנוח (חי בצרפת במאות ה 13–14) ואלה דבריו על דברי רש"י "ודומה לו...": " כלומר אל תתמה על מה שאנו מפרשים 'הנה–נא' בפני עצמה ו'ידעתי' בפני עצמה ו'נא' לשון עתה, שכבר נמצא כיוצא בא: 'הנה נא אדוני סורו נא', שאין 'נא' הראשון לשון בקשה... אלא ר"ל(רצה לומר נ.ו) הנה נא אדוני, הנה עתה אתם אדוני כיון שעברתם עלי, ואם כן סורו נא ולינו(ספר הזכרון),  כלומר, שני 'נא' אילו אינן כשאר 'נא' שבמקרא שפירושו לשון בקשה, ושני 'נא' אילו פירושם לשון עכשיו(חזקוני)".  

פירושים אלה שמביאם הרב שעוול בביאורו על רש"י אינם מתייחסים לפיסוק הטעמים באופן ישיר, אולם מדברי שניהם עולה כי על פי רש"י יש לקרוא את הפסוק  באופן בו יש הפרדה בין המילה המוקפת  הנה-נא לבין  המילה ידעתי. הפרדה כזו, הינה כאמור בניגוד לפיסוק הטעמים אשר על פיו  יש לחבר בין המלים מאחר שהטעם שתחת המילה המוקפת הנה נא הינו טעם משרת.

יתר על כן: גם הראיה מן הפסוק "הנה נא-אדוני..." שבפרק יט, א הינה ראיה שניתן לכאורה להשיג עליה ולתהות האם הנדון דומה לה, שכן בפסוק הנ"ל המלה 'הנה' מוטעמת במונח, והמילה המוקפת 'נא-אדני' מוטעמת ברביע, כלומר בפסוק ההוא יש לקרוא: "הנה– נא-אדני', ואילו בפסוקנו, המילה הנה-נא היא המילה המוקפת.

לסיכום: עסקנו הפעם בביטוי 'הנה נא ידעתי' שבפרשתנו הפותח את דברי אברם לשרי ברדתם למצרים. הבאנו דעות כמה מן המפרשים שפירשו ביטוי זה. על רקע פירוש הביטוי הזה הבאנו את דברי בעל 'הכתב והקבלה' הטוען כי פירוש רש"י 'לפי פשוטו' נוגד את פיסוק הטעמים,  באשר הוא מפריד בין הנה–נא לבין ידעתי. הגם שפקפקנו האם רש"י אכן טוען כך, ראינו כי  כך כבר פירשו קדמונים את דבריו, ואם אכן זו כוונת דבריו הרי שפירוש כזה נוגד את פיסוק הטעמים.

שבת שלום

Edit Post Text