טיפ שבועי לפרשת חיי שרה
השבת נקרא בתורה את פרשת חיי שרה. נעסוק בפסוק מן הפרשה ובפיסוק הטעמים בו, הנראה לכאורה בלתי מובן.
פרשתנו פותחת בפרשת רכישת מערכת המכפלה על ידי אברהם לצורך קבורתה של שרה, שפטירתה מתוארת בתחילת הפרשה (על מו"מ זה ראו: ע"צ מלמד, "קניית מערת המכפלה", תרביץ תשי"ג, עמ' 11–18: נ. ליבוביץ, עיונים חדשים בספר בראשית בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים, מהדורה שמינית תשמ"ג, עמ' 146–150 ובפרט בהערת השוליים שבעמוד 150).
במהלך המשא ומתן בין אברהם לעפרון אנו מבחינים בכך שאברהם מתעקש, לאורך המשא והמתן, לשלם בכסף מלא עבור מקום קבורתה של שרה ולא לקבל את מקום הקבורה בחינם(ראו פרק כג פסוקים ט, יג. ראו דברי חז"ל על כך במדרש בראשית רבה עט, ז).
והנה במהלך חילופי הדברים בין אברהם לעפרון, פונה אברהם לעפרון ואומר לו: "וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר אך אם אתה לו שמעני. נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה"(כג, יג).
בפסוק זה יש 'לשון אמירה' והוא נחלק, כמו ברוב המקרים, בתוך תוכן האמירה ולא בין הפתיחה לבין התוכן(וראו על כך בטיפ השבועי בשבוע שעבר וכן בטיפ השבועי לפרשת חיי שרה בשנה שעברה). בפסוקנו נראה כי הפסוק נחלק בין הפתיחה וההקדמה לגוף ההצעה שמציע אברהם, לבין ההצעה עצמה (המפורטת בצלע ב) בה אברהם מציע לשלם בכסף כדי לקבל את הזכות לקבור את שרה.
צלע א בה נעסוק הפעם נחלקת במילה 'לאמר' המוטעמת בזקף, בין הפתיחה למאמר לבין המאמר עצמו(שבצלע א הוא אינו אלא הקדמה נוספת לפני תוכן ההצעה המפורטת בצלע ב).
מה פירוש הביטוי" אך אם אתה לו שמעני"?
את המילה 'לו'(האות ו בשורוק) אנו מכירים כבר מן הכתוב בפרק יז פסוק יח: "ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך". בפסוק בפרק יז, וכן בפסוקנו נראה לכאורה כי פירוש המילה 'לו' הוא מעין מילת תנאי שיש רצון שיתקיים. כך מפרש רש"י (ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040)את הפסוק בפרק יז: "לו ישמעאל יחיה לפניך–הלואי שיחיה ישמעאל...".
הרמב"ן (ר' משה בן נחמן. מגדולי מפרשי התורה והתלמוד. חי בין השנים 1270-1194)בפירושו לפסוק בפרק יז מפרש בהרחבה את המילה 'לו' וכותב: "פירוש המילה הזאת בכל הכתוב: כטעם אם, והורכבה במלת 'לולי'(בראשית לא, מב) וטעמה: אם לא: ונכתבה לפעמים באל"ף וכן ירכיבוה עוד ויאמרו 'אלו': 'ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי' (אסתר ז, ד) 'ואלו חיה אלף שנים פעמים' (קהלת ו, ו) וענין המילה: אם לו, וטעמה כמו 'אם' ובא הכפל לחזוק...".
נראה כי שני הפרשנים הללו עקביים בשיטתם ומפרשים לשיטתם גם את המלה 'לו' בפסוקנו. כך מפרש רש"י "לו שמעני- הלואי ותשמעני" (וראו פירוש רד"ק לפסוקנו המפרש אף הוא כך).
אף רמב"ן בפירוש לפסוקנו כותב בדומה לפירושו בפרשת לך לך: "אם אתה לו שמעני – שיעורו, אם אתה אם תשמעני... והכפל בא לנחץ בענין. כמו 'סורה אדני סורה אלי' (שופטים ד, יח) 'הטוב טוב אתה'(שופטים יא, כה)...כולם רדוף הענין".
ואולם נראה כי דווקא פיסוק הטעמים לפסוקנו אינו עולה בקנה אחד עם הפירושים הללו, שכן המילה 'לו' מוטעמת בפסוקנו בטעם מפסיק- טיפחא לעומת זאת, בפסוק בפרשת לך לך, מוטעמת המילה לו בטעם משרת- מרכא. יש לקרוא אפוא את בקשת אברהם מעפרון כך: 'אך אם אתה לו- שמעני' (ולא- אך אם אתה - לו שמעני, כפו שניתן היה להבין שיש לקרוא פסוק זה על פי דברי רש"י בפירושו לפסוקנו).
כדי לנסות ולהסביר את הפער הזה שבין פיסוק הטעמים בפסוקנו לבין הפירוש הנפוץ למילה לו, כמילת תנאי או כמילת איחול(הלוואי) נבדוק כמה מהיקרויותיה של המילה 'לו' בתנ"ך.
הערת המסורה לפסוק בבראשית יז, יח (שזו הפעם הראשונה בה המילה 'לו' מופיעה) מונה 22 מקומות בהם מופיעה מילה זו(ההערה כוללת גם מקומות שבהם כתובה המילה הזו בכתיב חריג: לוא. ראו למשל שמואל א יד, ל). מתוך הרשימה הזו, תשעה מקומות הם בתורה.
כאמור, השוואת הפסוק בפרשתנו לפסוק בפרשת לך לך מעלה כי קיים קושי בפיענוח משמעה של המילה לו, שכן בפסוק שבפרשת לך לך המילה לו מוטעמת בטעם משרת(מרכא) ואילו בפסוקנו מוטעמת המילה לו בטעם מפסיק (טיפחא)!
הקושי בהבנת פירוש המילה הזעירה הזו מתעצם כאשר בודקים את אופן תרגום המילה לו אצל אונקלוס(היה בן אצולה ממשפחת קיסרי רומי שהתגייר. חי במאות ה 1–2לספירה). מתוך תשע פעמים בהם מופיעה המילה לו בתורה, היא מתורגמת חמש פעמים על ידי המילה 'לוי', ובפעמים האחרות היא מתורגמת באמצעות המילים: 'אילו', 'פון', 'אם' , 'דלמא'. נמצא אפוא כי המילה לו היא רב משמעית(ראו על כך אצל: הרב רפאל בנימין פוזן, פרשגן בראשית עמ' 427 ).
על ריבוי מובניה של המילה 'לו' כבר עמד רש"י בפירושו לבראשית נ, טו, ואלה דבריו שם: "לו ישטמנו יוסף שמא ישטמנו. 'לו' מתחלק לענינים הרבה: יש 'לו' משמש בלשון בקשה ולשון הלואי כגון: 'לו יהי כדברך'(בראשית ל, לד)... ויש 'לו' משמש בלשון (אם ו) אולי, כגון 'לו חכמו'(דברים לב כט)... ויש 'לו' משמש בלשון שמא 'לו ישטמנו'...".
על רקע זה מעניין לבדוק את תרגום המילה לו בפסוקנו, והנה בתרגום אונקלוס לפסוקנו נאמר: "ומליל עם עפרון... ברם אם עבדת לי טיבו קביל מני...". לעומת זאת, בפסוק בבראשית י, יח, מתרגם אונקלוס: 'לוי ישמעאל יתקיים...". אנו רואים אפוא הבדל בתרגום בין שני הפסוקים הללו. גם העובדה שבפסוק שבפרשת לך לך מוטעמת המילה 'לו' בטעם משרת ואילו בפסוקנו מוטעמת המילה 'לו' בטעם מפסיק תומכת לכאורה בהבנה שיש למילה זו משמע שונה בכל אחד משני הפסוקים הללו.
לדעת הרב פוזן(שם, עמ' 428) תרגום אונקלוס מבחין בין המילה 'לו' כמילת משאלה לבין המילה 'לו' כמילת תנאי. כשהמילה לו היא משאלה, היא מתורגמת כמעט תמיד - 'לוי'. לעומת זאת, כאשר המילה לו היא מלת תנאי מבחין התרגום (על פי הסברו של הרב פוזן) בין שני סוגי ספקות: ספק שתוצאתו שלילית–יתורגם דלמא. ספק שתוצאתו חיובית–יתורגם 'לו' או 'אילו'.
לנוכח האמור לעיל, שבה ונעורה השאלה, כיצד יש לפרש את פסוקנו? לכאורה דברי אברהם מבטאים משאלה–אברהם מייחל לכך שעפרון ישמע לדבריו ויאפשר לו לרכוש את מה שעפרון רוצה ליתן לו חינם. על רקע זה מובן פירושו של רש"י, המפרש את המילה לו בפסוקנו: "הלוואי שתשמעני".
לעיל הבאנו דברי רמב"ן המפרש את המילה לו כ–'אם', אך פירוש זה נתקל בקושי, שכן המילה אם כבר נמצאת בפסוקנו: "אך אם אתה לו שמעני". לנוכח קושי זה מבאר הרמב"ן, כאמור לעיל, שכפל הלשון נועד "לנחץ העניין...".
ואולם, לדעת הרב פוזן, לא כך הבין אונקלוס את הפסוק. לדעתו, אונקלוס פירש את פסוקנו כמקרא מקוטע, כיוון שיש בו משאלה שלא נאמרה בו במפורש. אונקלוס משלים את המשאלה החסרה בכתוב, כאילו אמר אברהם: אך אם אתה(עושה לי חסד") שמעני(פוזן, עמ' 429 וראו הערות 30–31 שם). ובאופן כללי קובע הרב פוזן בכל הנוגע לתרגום אונקלוס כי "יש בשינויי התרגום תוספת פרשנית המבהירה את הוראתה המדויקת של לו בכל אחת מהיקרויותיה(שם, עמ' 430).
כבר עמדנו לא פעם על כך שאחת המגבלות של שיטת הפיסוק של טעמי המקרא(וממילא של הפירוש המשתמע מהם) היא שהיא איננה יכולה להוסיף מילים או לחסר מילים, להעביר מילים מצד לצד(בתקבולת) וכד'. לכן, בשיטת הטעמים תהיה על פי רוב הכרעה לגבי פירוש מסוים, האם הוא מתיישב עימם אם לאו.
במקרה של פסוקנו, לדברי הרב פוזן (עמ' 429), גם הטעמים פירשו את פסוקנו כמקרא מקוטע. על כן העמידו תחת המלה לו טעם מפסיק(ולא טעם משרת כבפסוק בבראשית יז, יח), אולם בעלי הטעמים כמובן לא הוסיפו את "המשאלה" שהוסיף אונקלוס בתרגומו.
והנה הרב יעקב צבי מקלנבורג (חי בגרמניה בין השנים 1785–1865) בפירוש הכתב והקבלה מביא את דברי הרוו"ה(ר' וולף היידנהיים חוקר מסורה ובלשן יהודי גרמני חי בין השנים 1757–1832 ) וכותב: "אונקלוס תרגם 'אם את עביד לי טיבו'. נראה שלדעתו 'לו' שם תאר הוא לאיש שוחר טוב וכפיו כן לבו. ולכן שם בעל הטעמים טעם מפסיק במלת לו, להפרידו מן שמעני, ויהיה שמעני כפשוטו לשון פיוס... והמבאר(נראה שמתכוון למשה מנדלסון בעל ה"ביאור" שחי בגרמניה בין השנים 1729–1786) לא הבין דברי אונקלוס על דרך זה ולכן האשימו שהוא מתנגד לבעל הטעמים".
היידנהיים מייחס לאונקלוס פירוש לפיו פירוש המילה לו הוא: איש שוחר טוב שפיו וליבו שווים ומכאן שפשר דברי אברהם לעפרון הוא: אם אתה(עפרון) איש שפיו ולבו שווים, אם אתה 'לו'–שמע אותי ואנא אפשר לי לרכוש את מתחם הקבר המיועד לקבורת שרה.
פירוש זה ודאי יש בו כדי להסביר מדוע הניחו בעלי הטעמים טעם מפסיק במילה 'לו, שכן 'לו', לפי פירוש זה, הוא שם תואר לאדם הגון וישר.
ואולם פירוש זה קשה, שכן לא מצאנו בשום מקום אחר בתנ"ך כי פירוש המילה לו הוא 'אדם הגון וישר'(וכן גם קבע הרב פוזן לגבי פירוש זה כי הוא "ניסיון דחוק לפרש את ת"א (תרגום אונקלוס נ.ו)(כדרך הטעמים... אין לו על מה שיסמוך". ראו שם עמ' 429 הערה 29).
נראה שהקושי שבפירושו של היידנהיים את תרגום אונקלוס איננו נובע מן ההפרדה בין המילה לו–המוטעמת בטעם מפסיק, לבין המלה 'שמעני', אלא הוא נובע ממשמעותה של הפרדה זו. הן בעלי הטעמים והן אונקלוס מפרידים(זה בפירוש המשתמע, ואלה בהצבת הטעם המפסיק) בין המילה 'לו' לבין המילה 'שמעני', אלא שהטענה כנגד פירוש של הרוו"ה היא שפירושו את המילה 'לו' הינו פירוש מאולץ שאין לו תמך באף אחת מהיקרויותיה של המילה 'לו'.
לעומת זאת, העובדה שבעלי הטעמים בחרו להטעים את המילה 'לו' בפסוקנו בטעם מפסיק, מאפשרת פירוש כמו זה שמשתמע מתרגום אונקלוס, לפיו המילה 'לו' רומזת למשאלה שאיננה מפורשת בפסוק(אותה משלים אונקלוס במפורש ובעלי הטעמים רק רומזים אליה).
ולמרות כל דברינו, עדיין לא ברור, מדוע הלכו בעלי הטעמים בדרך זו והטעימו את המילה לו בטעם מפסיק בניגוד למקומות אחרים בהם המילה לו הוטעמה בטעם משרת(כמו בפסוק בבראשית יז, יח וכן בפסוקים הבאים: בראשית נ, טו: במדבר כ, ג: שם כב, כט: דברים לב, כט: שופטים יג, כג: שמואל א יד, ל: שמואל ב יח, יב: שם יט, ז: ישעיה מח, יל: שם סג, יט: יחזקאל יד, טו).
ושמא יש להסביר זאת בהשפעה המצטברת של כמה גורמים: ריבוי מובניה של המילה לו, בצירוף הקושי שהעלה הרמב"ן בפירושו לפסוקנו, (כפל ה"אם"). ייתכן ששילוב שני נתונים אלה הוא אשר הביא את בעלי הטעמים להעדיף את האפשרות לסמן את המילה לו בפסוקנו בטעם מפסיק ולאפשר בכך פירוש אחר למילה לו בפסוקנו, פירוש כדוגמת הפירוש העולה מתרגום אונקלוס.
לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מפרשתנו שפיסוק הטעמים בו מעורר קושי. התמקדנו במילה 'לו' ובפירושה. ראינו את דברי רש"י ולעומתו את דברי רמב"ן, ועמדנו על הקשיים שבכל שיטה. בהיבט של פיסוק הטעמים הבאנו את פירוש ר' יעקב מקלנבורג(בשם הרוו"ה), המשווה בין פירוש הטעמים לבין התרגום ואת עמדתו של הרב פוזן לפיה אין להשוואה זו על מה שתסמוך. ניסינו גם להשיב לשאלה מדוע בחרו בעלי הטעמים להטעים את המילה 'לו' בפסוקנו בטעם מפסיק, וזאת לנוכח פסוקים רבים בהם הוטעמה המילה 'לו' בטעם משרת.
שבת שלום
Edit Post Text
