טיפ שבועי לפרשת ויצא

הפעם נעסוק בפסוק אחד מתוך פרשת השבוע, פרשת ויצא, באופן החלוקה הפנימית שלו על פי פיסוק הטעמים ובמשמעות הפרשנית של החלוקה.

 בפרשת השבוע מסופר על הדיון בין יעקב לבין לבן, דודו, אודות השכר הראוי ליעקב עבור עבודתו  בצאנו של לבן במשך  20 שנה(על פי האמור בפרק לא, פסוק לח).  בדו השיח בין יעקב לבין לבן, קובע יעקב את  את שכרו, כמצוות דודו, ואומר: "אעבר בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים. והיה שכרי"(ל, לב).

 יעקב מסכם את הצעתו בעניין דרך קביעת שכרו ואומר: "וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך. כל אשר איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי"(פסוק לג. לבן מאשר את הצעה בפסוק העוקב, פסוק לד).

הפסוק  נחלק באתנחתא במילה לפניך. נראה כי דברי יעקב בצלע א נועדו להרגיע את לבן ולהבטיח לו שלא ייקח יותר ממה שמגיע לו על פי הקריטריון שקבע הוא עצמו. בצלע ב יש חזרה על  העיקרון  הקובע את  כמות הצאן שייטול יעקב בשכרו. הפעם (בניגוד לפסוק לב) העיקרון מנוסח על דרך השלילה: מה שאינו נקוד וטלוא- הוא גנוב.

נתמקד בצלע א של הפסוק. הצלע נחלקת בטעם זקף במילה מחר. החלק השני של הצלע נחלק במילה המוקפת על-שכרי המוטעמת בטיפחא.

מה פירוש הביטוי "כי תבוא על שכרי לפניך"? מי בא על שכרו? ולפני מי? על פי פיסוק הטעמים, המילה לפניך מתייחסת למילה תבוא, שכן הביטוי 'כי תבוא על שכרי' מוטעם במרכא טיפחא, כלומר יש לקוראו: 'כי תבא על שכרי- לפניך'.

אכן נראה כי שאלת המפתח היא פירושה של המילה 'תבוא' בפסוק. האם  היא גוף שני- כלומר: אתה(לבן)  תבוא על שכרי, או שמא היא גוף שלישי, כלומר "צדקתי תבוא על (בעניין) שכרי- לפניך?

מכאן נובעת שאלה נוספת: אל מה מתייחסת המלה 'לפניך' בפסוק? האם היא מתייחסת לחלק הראשון של הצלע 'וענתה בי צדקתי'(צדקתי תבוא לפניך) ? או שמא מתייחסת מילה זו  לחלק השני של הצלע, למלים "כי תבוא...לפניך"?

כמה מפרשני ימי הביניים התייחסו לשאלת המפתח ששאלנו וקבעו כי המילה 'תבוא' היא גוף שני, כלומר: אתה לבן, תראה כי השכר שאני נוטל הוא שכר נכון וצודק ואינני מרמה אותך.

., כך למשל ראב"ע (ר' אברהם בן עזרא, נולד  בספרד במאה ה – 11 ונדד לאיטליה, צרפת ואפריקה ונפטר במחצית השניה של המאה ה- 12)  כותב בפירוש הקצר: "וענתה בי צדקתי – היא תעיד כאשר תבוא ותראה שכרי, והוא העדר שאפריד לנפשי: אם לא מצאת התישים והעזים עקודים נקודים וברודים, והכבשים שחורים- גנוב הוא איתי...".

וכן כתב רד"ק(ר' דוד קמחי מגדולי פרשני המקרא ומחשובי המדקדקים בימי הביניים. חי בצרפת בין השנים 1235-1160) בפירושו לפסוק: "וענתה בי צדקתי–כי בצדק התנהגתי עמך ואתנהג. וצדקתי תעיד בי שיולידו הצאן רבים כאלה ויהיו לחלקי... ומלת 'לפניך' דבוקה עם 'וענתה בי צדקתי' כלומר: אתה תראה שתעיד בי צדקתי כשתבא אלי על שכרי לראות מה הוא".

 וכן כתב בקיצור ר' חזקיה בן מנוח (חי בצרפת בין השנים 1310-1250): "סרסהו: וענתה לפניך בי צדקתי ביום מחר, כי אתה תבוא על שכרי לראות מה לקחתי בשכרי".

 גם ר' יצחק אברבנאל(מדינאי, פילוסוף ופרשן מקרא, ממנהיגי יהדות ספרד בעת הגירוש. חי בין השנים 1437–1508) סובר כי המילה תבוא בפסוקנו היא גוף שני והיא רומזת אל לבן, אליו מדבר יעקב בפסוקנו, ואלה דבריו : "וענתה...כלומר, אם היום או למחר תבוא לראות את שכרי אשר קניתי לי, לערער ולדקדק להכיר מה עמדי, כל אשר תמצא שאינו נקוד וטלוא בעזים...כשימצא זה כן, אני מודה שגנוב הוא אתי, אבל אם לא ימצא שם זולת זה, תענה בו צדקתי שעשיתי כהוגן".

אף מלבי"ם(ר' מאיר ליבוש בין יחיאל מיכל. חי ברומניה בין השנים 1809–1879)  בפירושו לפסוק מפרש את המילה תבוא כגוף שני, כמתייחסת  אל לבן, ואלה דבריו: "רוצה לומר, ואם תשאל: הלא הנקודים והטלואים הנמצאים בעדר מכבר, נוכל לספור אותם ולראות כמה הם... וכן למה בחרתי דווקא בנקודים וטלואים? על זה משיב, שבאמת הנקודים והטלואים הנמצאים היום, מספרם ידוע, ואין שייך חשד, אבל אני רוצה שתענה בי צדקתי ביום מחר. רוצה לומר בזמן העתיד, אם תבוא לבדוק את שכרי, אם לא גנבתי דבר משלך... לכן...בחרתי, שכל הנקודים והטלואים הנמצאים בין הצאן יהיו שלי, ובזה תתברר צדקתי, כי כל אשר איננו נקוד וטלוא גנוב הוא איתי...".

כל הפירושים הללו מפרשים את פסוקנו באופן בו אומר יעקב ללבן: אתה תיווכח במו עיניך שאינני מרמה אותך, ששכרי שאני נוטל לעצמי בעבור העבודה שעבדתי עבורך במשך 20 השנים הללו–שכר מוצדק הוא ואני אינני גובה ממך מאומה מעבר למה שמגיע לי.

נשאלת השאלה, האם הפירוש לפיו המילה כי תבוא מתייחסת ללבן כלומר היא גוף שני, הולמת את פיסוק הטעמים?

 לשאלה זו מתייחס שד"ל(שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים

 1865-1800) בפירוש לפסוקנו, ואלה דבריו: וענתה בי צדקתי: צדקתי תענה לפניך כשתבוא אתה לבדוק שכרי(ראב"ע ורשב"ם) וכן נכון, אף על פי שלפי זה היה ראוי להטעים: "וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכר– לפניך(כלומר, לא להטעים את המילים 'ביום מחר' במונח ובזקף, אלא  במרכא ובתביר.  כי בצירוף כזה הופכת המילה המוקפת 'על שכרי'–המוטעמת בטיפחא, למפסיק העיקרי של הצלע נ.ו).

מורי ורבי מיכאל פרלמן ז"ל מביא את דברי המפרשים שהבאנו עד הנה ואת דברי שד"ל(חוג לטעמי המקרא מס' 55–56) וקובע: "ראינו אם כן שכל הפירושים דלעיל אינם תואמים את פיסוק טעמי המקרא כי הם היו דורשים–כעדות שד"ל– את חלוקת הצלע לפני התיבה 'לפניך', והביטוי 'כי תבא על שכרי' יהיה מאמר מוסגר".

על רקע כל הפירושים שהבאנו, מעניין לראות את דברי רש"י (ר' שלמה בן יצחק. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לפסוקנו, ואלה דבריו: "אם  תחשדני שאני נוטל משלך כלום, תענה בי צדקתי כי תבא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך, שלא תמצא בעדרי כי אם נקדים וטלאים"(על השיטה שנקט בה יעקב להרבות את שכרו, ראו הדיון  בטיפ השבועי לפרשת ויצא בשנה שעברה).

פרשני רש"י  עמדו על הניתוח הלשוני של הפסוק בהתאם לדברי רש"י אלה,  וכך כתב הרא"ם(ר' אליהו מזרחי. חי בין השנים 1526-1435. היה רבה הראשי של האימפריה העות'מאנית) "ותהיה התי'ו לנקבה נסתרת, לא תי'ו הנוכח, כי מה טעם 'לפניך'? ותעיד על שכרי–שיהיה 'על שכרי' דבק עם 'וענתה בי', לא עם 'כי תבוא' הסמוך לו... ומלת 'לפניך' דבקה אם 'כי תבא', כאילו אמר: 'כי תבוא לפניך צדקתי וענתה בי על שכרי".

 המהר"ל מפראג(ר' יהודה ליווא בן בצלאל, רב פוסק הלכה ומקובל. חי בפראג במאה ה 16 ) בפירושו  לדברי רש"י אלה(פירוש גור אריה) מסביר מדוע פירש רש"י את הפסוק כפי שפירשו, ואלה דבריו: "הוצרך לפרש 'כי תבוא'   ולא פירש כפשוטו 'כי תבוא אתה לראות שכרי', דכתיב 'כי תבוא על שכרי לפניך', ולא שייך לומר לנוכח 'כי תבוא לפניך".

לפי פרשנות זו את דעת רש"י הרי שעמדת רש"י עומדת מנגד לעמדת כל הפרשנים האחרים, והוא סובר כי  המלה 'תבוא' בפסוקנו איננה גוף שני(אתה תבוא), אלא גוף שלישי לשון נקבה והנושא הוא המילה צדקתי–צדקתי תבוא לפניך ושיעור הפסוק הוא אפוא: 'כי תבוא צדקתי לפניך'. פרשנות כזו הולמת לכאורה את פיסוק הטעמים.

ואולם, נראה כי כמה פרשנים מאוחרים פירשו את רש"י כמפרש את הפסוק נגד הטעמים, ואלה דברי ר' שלמה דובנא (חי בין השנים 1813-1738. היה שותף למשה מנדלסון במפעל ה"ביאור" שלו) בפירוש הביאור: " וענתה בי צדקתי: לשון עדות, אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום, תענה בי צדקתי ותעיד על שכרי והוא העדר שאפריד לנפשי, שלא תמצא שם כי אם נקודים וטלואים... והנה לפי דעת הראב"ע והרשב"ם שב 'לפניך' על 'וענתה'...וכן משמע מפירוש רש"י, אבל הוא נגד הנגינה, כי לפי זה ראוי להית 'שכרי' במפסיק יותר מן 'מחר' ולכן יותר מכוון בזה באור המתרגם האשכנזי ששיעורו 'על שכרי אשר לפניך' כלומר, לנגד עיניך שתוכל לראות אם יש בו דבר שאינו שלי".

 על דברים אלה של ר' שלמה דובנא, שבהם הוא טוען למעשה כי טעמי המקרא מחייבים את הפירוש לפיו המלים 'כי תבא' הינם גוף שני, השיב הרוו"ה(ר' וולף היידנהיים, חוקר מסורה ובלשן יהודי גרמני. חי בין השנים 1757–1832  בפירושו הבנת המקרא, ואלה דבריו: "דע שלדעת רש"י, תי"ו של 'תבוא' היא לס' נקבה נסתרת ושב על 'צדקתי' ומלת 'לפניך' שבה על מלת 'תבוא' ושיעור הכתוב: 'כי תבוא צדקתי לפניך ותעיד על שכרי'. ולכן בטלה טענת הרש"ד(ר' שלמה דובנא נ.ו) מהנחת פסקי הטעמים".

היידנהיים מפרש אפוא את דברי רש"י כפי שפירשו אותם הרא"ם והמהר"ל מפראג . לפי פרשנות זו כאמור המילה תבוא היא גוף שליש ולא גוף שני. פירוש הכתוב  הוא "צדקתי תבוא לפניך ותעיד על שכרי". פירוש זה, על פי דברי שד"ל שהבאנו לעיל הולם את פיסוק הטעמים.

לסיכום:   עסקנו הפעם בהתלבטות בפירוש המילה  'תבוא'  בדברי יעקב אל לבן' כי תבוא על שכרי לפניך. ראינו עמדם כמה פרשנים המפרשים מילה זו כלשון נוכח' כי אתה תבוא', והבאנו דעת שד"ל שמאמץ פירוש זה חרף היותו, לדעתו, נוגד את פיסוק הטעמים. על רקע זה הבאנו את דברי רש"י שעולה ממנו פירוש שונה למילה 'תבוא', פירוש המתאים לטעמים. ראינו שהיו שפירשו כי גם הסברו  של רש"י נוגד את פיסוק הטעמים, ואת דברי הינדנהיים הדוחה את דבריהם.

Edit Post Text