טיפ שבועי לפרשת וישב

הפעם נעסוק בפסוק אחד מתוך פרשת השבוע, פרשת וישב. נתייחס לפירושו, כדרכנו, גם בהתאמה לפיסוק הטעמים.

 בפרק לח מספרת התורה על פרישתו של יהודה מאחיו, נישואיו עם ביתו של שוע הכנעני, לידת בניו ובעיקר פרשת ביאתו של יהודה על תמר כלתו, בחושבו כי היא זונה(על פרשה זו ראו: י. גרוסמן, "סיפור יהודה ותמר–שלושה מבנים ושלוש קריאות" פורסם באתר etzion.org.il במרשתת).

בסוף הפרק מתוארת לידת התאומים לתמר אשת יהודה (לח, כז), וכך מתוארת לידת התינוק הראשון: "ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ. ויקרא שמו פרץ"(כט).

התורה מספרת שאחד התינוקות הוציא תחילה את ידו, אך הוא השיבה למקומה ואז יצא אחיו ועל מעשה חריג זה אמרה המיילדת: 'מה פרצת עליך פרץ' ונקרא שמו של התינוק שיצא ראשון–פרץ(על השם פרץ ראו: מ. גרסיאל, מדרשי שמות במקרא, רמת גן תשמ"ח, עמ' 123, 161. על פי האמור במגילת רות (ד, יח–כב)    פרץ הוא  הראשון לשושלת שממנה יצא דוד המלך. על סיום מגילת רות ראו:  ע. פריש,  "משמעות הסיום הכפול של מגילת רות ותרומתו להבנתה", בית מקרא סו (תשפ"א), עמ' 115–143).

 מבחינת פיסוק הטעמים, הפסוק נחלק באתנחתא במילה פרץ(הראשונה), ונראה שפשר החלוקה נעוץ בהפרדה בין מה שקרה בלידה ותגובת המיילדת, לבין קריאת השם(אולי על ידי יהודה, ואת זאת ניתן לתמוך בעובדה  שהתורה משתמשת בלשון זכר 'ויקרא' ולא 'ותקרא'. ראו פירוש רד"ק לפסוקנו).

מה פירוש הביטוי: 'מה פרצת עליך פרץ'? על פי פיסוק הטעמים, יש לחלק את הביטוי לשני חלקים: מה פרצת–עליך פרץ, שכן המילה פרצת מוטעמת בטעם מפסיק, טיפחא. נראה כי על פי פיסוק הטעמים יש כאן שאלה של המיילדת ותשובתה בצידה. השאלה היא: מה פרצת? והתשובה: עליך פרץ(ראו: ר. פוזן, פרשגן בראשית(להלן: פוזן),  עמ' 718).

במפרשים הובעו דעות שונות לגבי פירוש פסוקנו. נבחן את הפירושים  ואת שאלת התאמתם לפיסוק הטעמים.

במדרש, פורש פסוקנו כשאלה שהמיילדת קוראת אל הסובבים אותה , ואלה דברי המדרש: "מה פרצת עליך פרץ–זה רבה על כל הפריצים. ממך יעמוד: 'עלה הפרץ לפניהם'(מיכה ב, יג). רבי בשם רבנן אמר: כל הפורצים ממך עומדין"(בראשית רבה פה, יז).

לפי דברי המדרש, פסוקנו הוא דברי השתוממות וקריאה של המיילדת אל העומדים סביבה. אין כאן שאלה ותשובה, אלא רק שאלה. עם זאת, לדעתנו אין להיחפז ולהסיק כי פירוש המדרש נוגד בהכרח את פיסוק הטעמים שכן גם אם כל הביטוי הוא שאלה(שאין עליה תשובה), עדיין הוא זקוק למפסיק אחד בתוכו, בהיותו ביטוי בן ארבע מילים.

בתרגום אונקלוס(אונקלוס היה בן אצולה ממשפחת קיסרי רומי שהתגייר. חי במאות  ה 1–2לספירה) לפסוקנו נאמר: "מא תקוף סגי עלך למתקף". מפרשי התרגום נחלקו בהסברו. היו מהם  שביארוהו  כאילו הוא תרגם את הפסוק כאומר: 'מה פרץ פרצת עליך', תוך סיקול סדר המילים. פירוש כזה של הפסוק בוודאי שאינו מתאים לפיסוק הטעמים, מאחר שהוא למעשה הופך את סדר המילים בפסוק.

לעומתם, היו שפירשו את דברי אונקלוס כמרמזים לדרשת חז"ל שהבאנו לעיל. על פי הסבר זה את תרגום אונקלוס, המיילדת ראתה את התינוק ופצחה בקריאה: מה תקוף סגי (מה כח גדול יש בך)(ולכן) עלך למתקף - עליך התעודה לפרוץ לעתיד לבוא(ובכך רמז לבית דוד ולמשיח(על הסברים אלה לפשר התרגום לפסוקנו ראו פוזן, שם. ראו גם פירושו של שד"ל לפסוקנו).

רש"י(ר' שלמה בן יצחק. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) )בפירושו לפסוק כתב: "פרצת- חזקת עליך חוזק". נראה כי לפי דרכו,  יש לקרוא את הפסוק כך : מה פרצת עליך, פרץ. פירוש כזה מנוגד לפיסוק הטעמים, אשר קבע הפסקה לאחר המילה 'פרצת', ולא אחר המילה 'עליך', המוטעמת בטעם משרת.

ואכן נראה כי ראב"ע(ר' אברהם בן עזרא. נולד בטודלה שבספרד. חי  במאות 12-11))  המצהיר על נאמנות לפירוש על פי הטעמים (מאזני לשון הקודש ד, ב), מפרש את הפסוק בדרך שונה מפירושו של רש"י, ואלה דבריו בפירוש הקצר: 'מה פרצת- כאדם שיפרוץ גדר ויצא ממנו. והנה יש עליך משפט זה הפרץ...". נראה כי על פי דברי ראב"ע, הקריאה של המיילדת מופנית לתינוק עצמו ולא לסובבים(ראו דברי הרב פוזן שם). עם זאת  נראה כי  גם לשיטתו של ראב"ע קריאת המיילדת מתחלקת לשני חלקים, בהתאמה לפיסוק הטעמים(ואכן כך  גם קובע בעל ר'      יעקב צבי מקלנבורג בפירוש הכתב והקבלה  לפסוקנו: "אמת שהנגינה מסכמת לפירוש זה כי הושם טיפחא במילת מה–פרצת וחובר 'עליך' במונח אתנחתא).

בהמשך דבריו, מביא ראב"ע את דברי ר' סעדיה גאון(ר' סעדיה  בן יוסף אלפיומי גאון. מגאוני בבל. חי בין השנים 942-881 עמד בראש ישיבת סורא אשר בבגדד. ראו עליו בערך סעדיה גאון בויקיפדיה ובמקורות הרבים המוזכרים שם): 'והגאון אמר כי 'מה פרצת' כמשמעו, רק עליך פרץ–מגזרת  'ויפרץ האיש'(בראשית ל, מג). גם פירוש של רס"ג נראה כמחלק את דיבורה של המיילדת לשני חלקים, באופן בו חלקוהו בעלי הטעמים(אמנם יתכן שנחלקו רס"ג וראב"ע בפירוש דברי המיילדת עצמם, רק שהם מסכימים בעניין חלוקת דבריה לשני משפטים ובצורת החלוקה, ועל כן ניתן לקבוע כי שני הפירושים הללו מסכימים עם הטעמים).

 נראה כי בדרך דומה בפיסוק דברי המיילדת הולך רד"ק(ר' דוד קמחי מגדולי פרשני המקרא ומחשובי המדקדקים בימי הביניים. חי בצרפת בין השנים 1235-1160)  ) בפירושו לפסוקנו, ואלה דבריו: "מה מאד פרצת גדר הרחם בדחקך על אחיך ויצאת. עליך פרץ: עליך דין הפרץ הזה אם מת אחיך בדחקך עליו...". אומנם מבחינת תוכן דברי המיילדת, פירוש זה שונה מן הפירושים שהבאנו עד כה, מפני שעל פיו, המיילדת האשימה את היילוד הראשון בפריצה שעלולה לסכן את חייו של היילוד השני. עם זאת מבחינת פיסוק הטעמים, נראה כי אף פירושו של רד"ק  מתאים לטעמים.

הרמב"ן(ר' משה בן נחמן. נולד בספרד בשנת 1197 ונפטר בשנת 1270) בפירושו לפסוק, לאחר הביאו את דברי רש"י כותב: " וענין 'פרץ' בכל מקום, נתיצת הגדר ועברו... אבל יאמר בלשון הקדש על כל עובר גבול הדבר... ולכן אמר בכאן, בהיות הראשון כמשיב ידו והוא מיהר לצאת 'מה פרצת פרץ גדול בגדר למהר לצאת ממנו'. ואמר 'עליך' כי היה הגדר עליו, והוא כלוא בתוכו, כלומר: מה פרצת פרץ גדול בגדר ויצאת ממנו".

נראה כי הרמב"ן חולק על ראב"ע בפירוש המילה 'עליך' שבפסוק. בעוד שלפי ראב"ע פירושה של המילה הוא 'על אחריותך', הרי  שלפי הרמב"ן נראה כי פירושה הוא פירוש של מגע פיזי(אולי רמז למגע הפיזי בין שני העוברים בבטן אימם).

כיצד עומד פירוש הרמב"ן ביחס לחלוקת הפסוק על פי הטעמים? נראה כי גם לפי פירוש הרמב"ן יש לשנות את סדר המילים  בפסוק כאילו נכתב 'מה פרצת בפרץ שעליך'.  נראה אפוא כי פירוש כזה איננו מתאים לטעמים.

לאחר שהרמב"ן מביא את פירושו שלו, הוא מצטט את דברי ראב"ע ודוחה אותם בקובעו: "ואין בזה טעם"(ייתכן לבאר ביקורת זו כנובעת מכך שמדובר בתינוק ולכן  הוא איננו ראוי להיענש. ראו דברי הרב פוזן שם).

התייחסות מיוחדת לחשיבות הפירוש על פי טעמי המקרא משמיע לנו ר' יוסף אבן כספי(חי בין השנים 1279–1340. נולד בפרובנס ועבר לספרד) בפירושו לפסוקנו, ואלה דבריו: "מה פרצת עליך פרץ–גם זו הודיעונו פירושו אנשי כנסת הגדולה לפי כוונת עושה הספר, רצה לומר שתי גזרות מחייבות".

מדברים אלו אנו למדים על דעתו  העקרונית של ר' יוסף אבן כספי בנוגע למעמדם של טעמי המקרא כאמצעי פרשני. הוא מייחס את טעמי המקרא לאנשי כנסת הגדולה וקובע למעשה כי פירושם הוא המחייב ועל פיהם הוא מפרש את מאמר המיילדת כמתחלק לשני חלקים.

אבן כספי מדגיש את העמדת הטעם המפסיק טיפחא תחת המילה פרצת אשר היא המחלקת את הביטוי לשני חלקים: מה פרצת, עליך פרץ.

 לפירוש על פי הטעמים מתייחס  גם שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין הנשים 1800–1865) בפירושו לפסוקנו ואלה דבריו: "לפי הטעמים הם שני מאמרים: מה פרצת גדר ויצאת קודם אחיך שהוציא ידו קודם לכן, והנה עליך משפט הפרץ הזה".

 שד"ל קובע כי על פי פיסוק הטעמים יש לחלק את הביטוי 'מה פרצת עליך פרץ' לשני מאמרים נפרדים וזאת בשל הטעם טיפחא תחת המילה פרצת. ראינו לעיל כי ראב"ע אכן מפרש את המאמר כשתי אמירות נפרדות ואת עמדת בעל הכתב הקבלה הסבור כי פירוש מתאים לטעמים. נראה כי אף שד"ל מסכים לפרשנות זו בדברי ראב"ע.

לסיכום:  עסקנו הפעם בפסוק מתוך הפרשה והפירושים שניתנו לו. המיוחד בפיסוק הטעמים בפסוקנו הוא בכך שהוא מאפשר מגוון של פירושים. לכן הבאנו דברי כמה מפרשים שמבחינת פיסוק הטעמים יש ביניהם מכנה משותף, אבל הם חלוקים בדעתם לגבי פירוש דברי המיילדת עצמם. כמו כן נראה כי אף  פסוק זה מהווה דוגמה לדבקותו של ראב"ע בפירוש ההולם את פיסוק הטעמים. כן ראינו הצהרה עקרונית מעניינת של ר' יוסף אבן כספי לגבי פיסוק הטעמים וחשיבתו, שניתנה אגב פירושו לפסוקנו.

שבת שלום

Edit Post Text