טיפ שבועי לפרשת שמות

השבת אנו מתחילים לקרוא בתורה בציבור את ספר שמות, השני בחמשת חומשי התורה(ואכן יש המכנים את הספר בשם ספר שני. ראו הקדמת הנצי"ב לפירושו  לספר שמות).

נעסוק הפעם בפסוקי הפתיחה של פרשתנו המתארים את שמות בני יעקב הבאים מצרימה(על פסוקי הפתיחה של ספרי התורה בכלל, ראו: י"ב גוטליב, "להתחיל מבראשית: פתיחותיהם של חמשת חומשי תורה"(בתוך) מ. אביעוז, א. עסיס ו י. שמש(עורכים), זר רימונים מחקרים במקרא ובפרשנותו מוקדשים לפרופסור רימון כשר, אטלנטה, תשע"ג, עמ' 80–98) .

 את שמות בני יעקב הבאים מצרימה כבר ראינו ברשימה שבפרשת ויגש  (שמות  השבטים מופיעים בתורה חמש עשרה פעמים: על סדר מניית בני יעקב ברשימות ראו: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא מס' 192-186:  ד. רוזנווסר, " סדר הופעת שמות השבטים בתורה", מכלול כז תשע"א, עמ' 65–80).

 מספר בני יעקב הוא תמיד שנים עשר(למעט מניין בני יעקב  בבמדבר לד. בטעם מספר זה ראו דברי רמב"ן בפירוש לדברים לג ו (דיבור המתחיל: 'יחי ראובן')  הכותב כי  המספר 12 הוא כנגד שנים עשר מזלות שברקיע וכנגד שנים עשר חודשי השנה. לגישות נוספות  ראו: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא מס' 186).    

הפרשה (וספר שמות כולו) פותחת בפסוק: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. את יעקב איש וביתו באו". זה פסוק המבוא לרשימה כולה(על השאלה, האם פתיחת הפרשה בו"ו החיבור מהווה המשכיות לאמור בספר בראשית או דווקא התחלה חדשה ראו מאמרו של גוטליב המוזכר לעיל, בעמ' 84–86). הפסוק נחלק באתנחתא במילה מצרימה.

פשר חלוקת הפסוק במילה מצרימה הוסבר על ידי ר'  יהודה ליב שפירא(חי באלטונה בין השנים 1743–18356)  בפירושו רכסים לבקעה לפסוק זה, ואלה דבריו: "איש וביתו באו–עם יעקב באו איש וביתו. לכך האתנחתא במצרימה". לדעתו של פרשן זה, חלוקת הפסוק לצלעותיו דווקא במילה מצרימה  באה להדגיש שהאנשים המפורטים בפסוקים הבאים הגיעו למצרים עם יעקב אביהם.

 נעבור עתה לרשימה עצמה. מה העיקרון המנחה את הסדר של בני יעקב המוזכרים ברשימה?

 שני מאפיינים ראויים לציון. המאפיין הראשון הוא הזכרת בני הגבירות לפני בני השפחות, כדברי חז"ל: "הדא הוא שאמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי- למה אין שמות של שבטים שוים בכל מקום אלא פעמים שזה מקדים לזה וזה מקדים לזה? שלא יאמרו בני גבירות תחילה ובני שפחות אחרונה. ללמדך שלא היו גדולים אלו מאלו"(שמות רבה א, ו).

מאפיין זה נזכר בדברי ר' חזקיה בן מנוח (רב ופרשן מקרא. חי בצרפת במאה ה – 13 )בפירוש  חזקוני   הכותב"הזכיר כאן בני הגבירות לפני בני השפחות. לפיכך הקדים כאן בנימין לדן ונפתלי וגד ואשר/ ומכל מקום מזכיר הגדול לפני הקטן כסדר תולדותם". לדעת חזקוני  יש שני מאפיינים לרשימה: האחד–בני הגבירות לפני בני השפחות(לכן בנימין נזכר לפני דן ונפתלי). העיקרון השני–ברשימת בנים מאם אחת- ייזכרו הבנים לפי סדר לידתם.

 שד"ל(שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1800–1865)  עומד על מאפיינים אחרים ברשימה זו ואלו דבריו, בשם אביו,  בפירושו לפסוק ב: "בני יעקב מסודרים כאן על הסדר שלקח נשיו, כי תחילה לקח את לאה (ובניה ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון) ואחר כך לקח  רחל (והיא ילדה יוסף ובנימין, והזכיר תחילה בנימין ויוסף הזכירו לבסוף כי לא בא עם אחיו, כי היה במצרים בעת בואם) ואחר כך לקח בלהה...ולבסוף זלפה...".

שד"ל מסביר שהעיקרון הראשי של סדר הבנים הוא לפי סדר  לקיחת הנשים על ידיי יעקב, שהרי תחילה נישא ללאה ואחר כך לרחל ואחר כך ניתנו ליעקב השפחות. שד"ל מנמק גם את הסדר הפנימי של הרשימות. בנימין מוזכר לפני יוסף, למרות שבנימין הוא הקטן,  בגלל שיוסף כבר היה במצרים.

הסבר שונה למניית יוסף בסוף הרשימה נמצא  בפירושו של ר' בחיי בן אשר  (חי בסרגוסה בין השנים 1255–1340) ואלה דבריו: "והזכיר יוסף באחרונה לשני טעמים. האחד: כדי שלא ישתררו בני הגבירות על בני השפחות, ועל כן נכתבו דן נפתלי  גד ואשר שהם בני השפחות באמצע בין בנימין ויוסף, והשני: מפני שיוסף היה גדול שבכולן במעלה וכבוד. לכן הזכירו באחרונה דרך שפלות, כי כן דרך הצדיקים, כל זמן שהקדוש ברוך הוא מוסיף להם כבוד וגדולה, הם מוסיפים מעצמם שפלות וענוה"(דעות נוספות לגבי סדר הבנים ראו אצל פרלמן שם).

נעיין עתה בפסוקים שבהם נמנים הבאים מצרימה

פסוק ב: 'ראובן שמען לוי ויהודה'. רשימה שבה ארבעה פריטים. נחלקת  בין שני הראשונים לשני האחרונים(זקף כמפסיק עיקרי בפסוק זה). הפסוק הוא חסר אתנח(לדיון על פסוקים אלה, ראו: ל. הימלפרב, "המאפיינים המבניים של פסוקים חסרי אתנח בכ"א ספרים" (בתוך) ר. כשר ומ. ציפור (עורכים) עיוני מקרא ופרשנות ו מנחת זיכרון ליהודה קומולוש ז"ל, רמת גן תשס"ג, עמ' 47–63). המילה לוי מוטעמת בטיפחא, שהוא טעם מפסיק. עם זאת נראה שטעם הדבר הוא מכיוון שהמילה ויהודה היא מילה ארוכה. לא נראה כי לטיפחא יש כאן תפקיד של טעם מפסיק(ראו פרלמן,  חוג לטעמי המקרא מס' 188).  

פסוק ג: 'יששכר זבולן ובנימן'.  הפסוק נחלק בטיפחא במילה זבולן. החלוקה תמוהה לכאורה שכן בין יששכר לזבולון אין ו"ו החיבור. לעומת זאת  בין זבולון ובנימין  יש ו"ו כזו. היה ניתן  אפוא לצפות לחלוקה אחרת דוגמת: יששכר, זבולון ובנימין. נראה כי טעם החלוקה בפסוק  נעוץ בכך שיששכר וזבולון הם בני לאה, בעוד שבנימין הוא בנה של רחל(ראו: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא, מס' 7).

פסוק ד: דן ונפתלי גד ואשר. זה הפסוק המפרט את בני השפחות. הפסוק נחלק במילה ונפתלי, בטעם  טיפחא. יש כאן חלוקה בין שני זוגות. כל זוג מאופיין בו"ו החיבור הצמודה לשם השני. כל אחד מן הזוגות נולד לאם אחרת (דן ונפתלי-לבלהה שפחת רחל, ואילו גד ואשר -לזלפה שפחת לאה). על כן נראה כי יש היגיון  רב בחלוקה באופן זה(לעיון נוסף בשיטות החלוקה של פסוקים בהם יש שלושה שמות ראו: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא מס' 7).  

לסיכום: רשימת הבאים מצרימה הפותחת את ספר שמות מעוררת מספר  נושאים שבהם עסקנו הפעם. הבאנו נימוקים לסדר מניית האחים. כן עסקנו בכללי חלוקת פסוקים בהם נמנים מספר שמות ויישומם בפסוקי הפתיחה של פרשתנו.

שבת שלום

Edit Post Text