טיפ שבועי לפרשת בשלח

בסופה של פרשת השבוע, פרשת בשלח, מסופר על מלחמתו של עמלק בישראל(על עמלק ראו בערך בשם זה באנציקלופדיה המקראית וכן בויקפדיה ושם ספרות).

התורה מספרת שלאחר הניצחון על עמלק, מצווה ה' את משה 'לכתוב בספר' את התחייבות ה' למחות את עמלק מתחת השמים. משה בונה מזבח וקורא לו שם.

לאחר קריאת השם למזבח שבנה משה, נאמר:"ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק. מדר דר"( יז, טז).

 קריאת פסוק זה מעוררת כמה שאלות: ראשית-מי הוא הדובר בפסוק? שנית-מה פירוש הביטוי 'כי יד על כס יה'? ידו של מי? שלישית - מה פירוש הביטוי הייחודי 'מדור דור'( על פי הערת המסורה על אתר, זו הפעם היחידה בתנ"ך בו נזכר ביטוי זה)? לאיזה חלק בפסוק הוא מתייחס?

 אשר לזהות הדובר בפסוק–נראה כי הדובר הוא משה, שהוא נושאו של הפסוק הקודם.

של מי היא היד המורמת? תרגום אונקלוס(היה בן אצולה ממשפחת קיסרי רומי שהתגייר. חי במאות  ה 1–2 לספירה) שנזהר מאוד כידוע מתרגום פסוק כצורתו בכלל ומתרגום באופן שתישמע ממנו איזו שהיא הגשמה של הקדוש ברוך הוא בפרט(ראו על כך בספרו של הרב רפאל בנימין פוזן זצ"ל פרשגן ביאורים ומקורות לתרגום אונקלוס–בראשית, ירושלים תשע"ג, עמ' 915–963. ראו הדיון על פסוק זה בעמ' 930), מתרגם: "ואמר בשבועה אמירא דא מן קדם דחילא דשכינתיה על כורסי...(ואמר בשבועה אמירה מלפני כב' השכינה על כסאו..."- היד 'נעלמה' מן התרגום).

לעומתו, רש"י(ר' שלמה בן יצחק. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לפסוק מבאר כי היד המורמת היא ידו של הקדוש ברוך הוא, ואלה דבריו: ויאמר כי יד על כס יה- ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה לישבע בכסאו, להיות לו מלחמה בעמלק עולמית..."(וראו המשך דברי רש"י המביא את דברי המדרש במכילתא דר' ישמעאל בשלח מסכתא דעמלק: "...שנשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עשו כולו").

 בדרכו של רשי מהלך במקרה זה גם נכדו, רשב"ם(רבי שמואל בן מאיר), הכותב: "לכך אני קורא שם המזבח ה' ניסי.. שהרי הרים הקדוש ברוך הוא את ידו על כסאו ונשבע כי מלחמה לו בעמלק מדר דר".

 מדברי רש"י ורשב"ם אנו יכולים גם להבין כי לדעתם הביטוי 'מדור דור' שבסיפא של פסוקנו, מתייחס למלחמה בעמלק. מלחמה זו תהיה לעולמי עד.

גישה אחרת לפירוש הביטוי 'כי יד על כס יה' מובאת  בפירושי ראב"ע( (ר' אברהם בן עזרא . נולד בטודלה שבספרד. חי  במאות 12-11) לפסוקנו, ואלה דבריו בפירוש הקצר: "כי יד– יש אומרים... מי שתהיה ידו בתחלה על כסא השם, יעשה מלחמה בעמלק וכסא השם- מלכות ישראל....".

ובפירוש הארוך מפרט ראב"ע את זהותו של המפרש, ואלה דבריו: "ורבי ישועה (כוונתו לישועה בן יהודה- חכם קראי ירושלמי בן המאה ה- 11 שנחשב לגדול חכמי הקראים בדורו) אמר כי יד חזקה תהיה ליושב בראשונה, כאשר נאמר בשלמה' על כסא ה'(דברי הימים א כט, כג).

 לפי גישה זו,  כיסא ה' איננו כסאו של ה' ממש אלא המלכת מלך ישראל-הוא זה אשר נחשב כיושב על כיסא ה' וידו היא ה"יד על כס יה".

 נראה כי בגישה זו מהלך גם ר' יוסף בכור שור (חי בצרפת במאה ה- 12) בפירושו לפסוקנו הכותב: "ויש לפרש יד לשון גדולה ומלכות... והכי קאמר שתהיה יד ומלכות על כס יה– על כסאו של הקדוש ברוך הוא שאעמיד מלך על ישראל שישב על כסא ה... אז תהיה מלחמה בעמלק כמו שמצינו כשהומלך שאול–צוהו להלחם בעמלק וכן בכל דור ודור ילחם בו עד שימחה לגמרי".

נראה כי גישתו של ר' יוסף בכור שור משלבת בין שתי הפרשנויות: הוא מפרש את הפסוק  כמתייחס למלך ישראל- שהוא ה'יד על כסא מלכות ה'(בכך הוא חומק משאלת ההגשמה). מצד שני, הוא מפרש שהמלחמה בעמלק היא רב דורית, כפי שפירשו גם רש"י ורשב"ם (וכתב רמב"ן בפירושו לפסוקנו על פירוש זה כי"ועל דרך הפשט נכון הוא'. הרמב"ן מביא בדבריו גם פירוש "על דרך האמת').

 בדרך שונה בפירוש הפסוק נוקט רלב"ג (פרשן מקרא ואסטרונום שחי בדרום צרפת בין השנים 1344-1288)    הכותב: " קבלתי בפירוש זה הפסוק מהרב אדוני אבי, שהוא אמר כי היד שהוא על  הכסא, יהיה ממנה מלחמה לה' בעמלק מדור דור מישראל שיהיו נלחמים עם עמלק, כי יד השם  יתעלה תהיה אתם תמיד לעזרם... והנה השם יתעלה הוא מושל על מה שיסודר מהגרמים השמימיים, להפך הסדור ההוא כאשר היה מסודר ממנו רע מה לאוהביו הדבקים בו. ובזה הכח, אשר יש לו על הכסא, היה נלחם בעמלק כי לפי המערכת היה עמלק מנצח את ישראל לולי עזר השם יתעלה וכן תמצא בימי המן.. והנה זה הפירוש הוא נכון מאוד... ובזה האופן תהיה המלחמה לה' בעמלק מדור דור מישראל הנלחמים עמו כי תמיד היה עמלק מנצח לפי המערכת, לולי עזר השם יתעלה".

 רלב"ג מפרש את 'יד ה' כהתערבות השם לטובת ישראל במלחמותיהם. לולי התערבות זו, היו ישראל חלילה מפסידים במלחמה עם עמלק. אבל ה', בכח שיש לו על הכסא, נלחם בעמלק ומסייע לישראל לנצח במלחמה זו. כך במלחמה המתוארת בפרשתנו וכך לדורות–גם לדורות, על פי דרך הטבע היה עמלק ראוי לנצח, אולם ה' עוזר לישראל לנצח את עמלק בכל דור ודור.

לאחר שראינו כמה גישות  לפרש את פסוקנו, נבדוק עתה כיצד ניתן לפרש את פסוקנו על פי הטעמים. ננסה לברר, היש בפיסוק הטעמים כדי להטות לכיוון אחד מן הפרשנים שהבאנו, אם לא.

פסוקנו נחלק באתנחתא במילה בעמלק. כבר במבט ראשון נראה כי פסוקנו בולט בחוסר האיזון שבאורכן של הצלעות. צלע א ארוכה וצלע ב קצרה(שתי מילים בלבד).

מהי המשמעות שיש לייחס לעובדה זו? מדוע לא חילקו בעלי הטעמים את הפסוק במילה יה ובכך היה מובן שהמלחמה לה' בעמלק היא רב דורית וגם היתה נשמרת חלוקה מאוזנת בין שתי הצלעות? היש לכך משמעות פרשנית?

ייתכן שניתן לפרש אופן חלוקה זה כחלק מנטיית בעלי הטעמים לאחר את מקום החלוקה העיקרית בפסוק לצורך נוחות הקריאה. על עניין זה כבר עמד הרב מרדכי ברויאר זצ"ל, ואלה דבריו: יחידה שחלקה השני ארוך מחלקה הראשון תתחלק לפעמים בתוך חלקה השני..הקורא את היחידה יעדיף לקוראה בנשימה אחת, ואין הוא נוטה להפסיק מיד עם תחילת הקריאה. ככל שההפסקה מתאחרת, כן נוח לקורא ולשומעיו. טעמי המקרא מתחשבים בנטיה זו ומאחרים את  ההפסקה גם בניגוד  לכללי הפיסוק ההגיוני"(מ. ברויאר, פיסוק טעמים שבמקרא, ירושלים תשי"ח, עמ' 123. ראו גם : מ ברויאר, טעמי המקרא בכ"א ספרים ובספרי אמת, מהדורה שניה, ירושלים תש"ן, עמ' 348 ואילך).

הרב ברויאר קובע כלל לפיו, טעמי המקרא נוטים לעיתים מן ההיגיון התחבירי של המשפט מפני כללים שונים הנוגעים לנוחות הקריאה והניגון. ההנחה היא, לפי דרכו של הרב ברויאר, שחלוקת הפסוק חלוקה עיקרית במקום סמוך לתחילתו אינה נעימה לאוזני השומע או הקורא, ולכן לעיתים מתחשבים טעמי המקרא בנטייה זו ומאחרים את מקום האתנח בפסוק. כך לכאורה נעשה גם בפסוקנו.

נדגיש עם זאת, כי דברים אלה אינם מוחלטים שהרי מצאנו פסוקים  המתחלקים חלוקה עיקרית במילה הראשונה, ולפי העמדת הרב ברויאר את הדברים, חלוקה כזו ודאי אינה נוחה לקורא (ראו למשל: בראשית  יח, ג: ויקרא ח, יט  ועוד). בכל מקרה, לגבי הפסוק שאנו דנים בו, גם החלוקה החליפית שהיצענו אינה קרובה מידי לתחילת הפסוק והיא מאוזנת. נראה אפוא שהסבר זה איננו מספק תשובה מספקת לאופן חלוקת פסוקנו על ידי בעלי הטעמים.

הסבר בכיוון אחר למקום החלוקה העיקרית בפסוקנו ייתכן על ידי מציאת משמעות פרשנית לעובדה זו. בדרך זו הולך  ר' יעקב צבי מקלנבורג(חי בגרמניה בין השנים 1785–1865) בפירוש הכתב והקבלה, ואלה דבריו: " ביאורים שונים נאמרו על פסוק זה, ולכולם יתנגד האתנח אשר יפסיק בין רישא לסיפא דקרא. לכן נראה לי.. ושם יד כאן אינו חוזר על ה' כי אם על משה שנאמר עליו בעניין זה 'וירם משה את ידו', והודיע משה לבני ישראל במאמרו זה את תוכן המובן מהרמת ידו למעלה, כי הייתה  להורות שלא יעלה על לב בני ישראל שיתגברו במלחמה זו מכח ידיהם וזרוע גבורתם... כי אם יד ה תעשה זאת...על זה אמר 'כי יד על כס יה' לומר: הרמת ידי אל השמים שהם כסא ה', היא הייתה להורת כי מלחמה לה' בעמלק... והוסיף עוד איש האלוהים להודיעם שבכל דור ודור כאשר יעמדו השונאים עלינו לכלותינו הוא יתברך יעמוד לנו למגן וצינה ולעולם לא נשים מבטחינו אל הכנות טבעיות והשתדלות בני אדם, כי שווא תשועת אדם, ועזרתנו תמיד יהיה לנו מאל המושיע, וזהו שחתם 'מדור דור".

 ראוי ליתן את הדעת לכמה נקודות מעניינות בפירושו של בעל הכתב והקבלה. ראשית–בניגוד לדברי המפרשים שהבאנו, המפרשים שהמילה יד מתייחסת לידו של ה'(חרף בעיית ההגשמה הכרוכה בפירוש זה שעליה עמדנו לעיל בקצרה) סבור בעל הכתב והקבלה כי היד היא ידו של משה, אותה יד שנאמר עליה בתיאור המלחמה בעמלק "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ..."(וראו דברי המשנה ראש השנה ג, ח).

 שנית- המסר העולה מדברי הפסוק האחרון של הפרשה, על פי דברי בעל הכתב והקבלה הוא כי אל לאדם לשים מבטחו באדם, אלא בה' יתברך לבדו "כי שווא תשועת אדם"(השאלה העקרונית  של השתדלות האדם מול האמונה בה' היא כמובן שאלה רחבה  שלא ניתן להרחיב בה במסגרת הטיפ השבועי. ראו על כך:א וינרוט, ביטחון והשתדלות פרקי יסוד, ירושלים תשע"ז). הרב מקלנבורג מציג כאן גישה שאיננה מעניקה למעשה שום משמעות להשתדלות האדם ומעניקה את מלא כובד המשקל לאמונה והבטחון בה'(ואולי ניתן להגביל עמדה זו כפי שבעל הכתב והקבלה עצמו אומר, רק למקרים בהם: "יעמדו השונאים עלינו לכלותינו..." ולא לכל עניין שהרי על האדם להשתדל למען בריאותו, פרנסתו והצלחתו, דרישה העולה ממקורות רבים אחרים ואין כאן מקום להאריך בדבר).

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק האחרון של הפרשה. היצגנו כמה שאלות העולות מקריאת הפסוק והבאנו מדברי מקצת הפרשנים ביחס לשאלות אלה.  בחינת פיסוק הטעמים העלתה קושי  אל מול דברי כל המפרשים, קושי שהוביל את בעל הכתב והקבלה לפרשנות שונה לפסוק, העולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים.

שבת שלום

Edit Post Text