טיפ שבועי לפרשת יתרו

השבת נקרא בתורה, את פרשת יתרו שבמרכזה תיאור מעמד הר סיני ועשרת הדברות. נעסוק בפסוק מתוך דברי ה' אל משה בעת שעלה אל ההר לפני מעמד הר סיני.

 התורה מספרת  שה' קורא אל משה ומצווה אליו לומר דברים לעם (יט, ג).

תוכן הדברים  מתחיל בפסוק ד': "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים..." דברי ה'  מתחילים בתיאור העבר.  ה' מזכיר לעם את מה שעשה למצרים ואת גאולת בני ישראל ממצרים(על הדימוי 'על כנפי נשרים' ראו פירושיהם של רשב"ם, ראב"ע בפירוש הארוך, ר' יוסף בכור שור ורלב"ג).

לאחר תיאור העבר, באה ההבטחה המותנית לעתיד בפסוק  ה': "ועתה אם  שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי. והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ" ובפסוק הבא, פסוק  ו, אנו קוראים  "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל".  

בפסוק  ו מסתיים הציווי. צלע ב של פסוק ו מהווה סיכום של  הציווי.

פסוק ה' נחלק  באתנחתא במילה המוקפת את–בריתי. בפסוק יש לשון אמירה. האמירה נחלקת, כברוב המקרים, בתוך תוכן האמירה ולא בין הפתיחה לבין התוכן(ראו: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא מס' 4 ).

בפסוק ה' ישנו לכאורה משפט תנאי: "ועתה אם שמוע תשמעו...". בכל משפט תנאי ישנם שני חלקים.  החלק הראשון–התנאי(אם...)  החלק השני, תשובת התנאי–מה יקרה אם התנאי יתקיים.

הפסוק מעורר כמה שאלות: היכן מסתיים התנאי והיכן מתחילה תשובת התנאי בפסוקנו? מה פירוש הביטוי 'והייתם לי סגולה מכל העמים'? ומה הקשר בין הנימוק 'כי לי כל הארץ' להתניה המובאת בפסוק? ומה פירוש המילה 'כי' בפסוק? האם היא משמשת כתיאור סיבה או באחת ממשמעויותיה האחרות(ראו דברי האמורא ריש לקיש בתלמוד הבבלי  מסכת ראש השנה ג, א. ראו על כך: נ. אליקים, "ארבע לשונות של 'כי' בפירושי רש"י לתורה", פורסם באתר מכללת אורות במרשתת: י. ברויאר, "כי משמש בארבע לשונות", תרביץ עב ד' (תשס"ג) עמ'

 522-505: י. יעקבס, "כי משמש בארבע לשונות- מימרת ריש לקיש ו"מסורת הפסוקים" בפרשנות ימי הביניים", לשוננו 79 (א-ב) תשע"ז, עמ' 111-96)?

 נביא להלן מדברי כמה מפרשים לפסוק ונראה כיצד הם מתמודדים עם השאלות הללו. לאחר מכן  נבחן את השאלה האם פיסוק הטעמים מתאים לפירוש כלשהוא לפסוק דווקא, ולא לאחרים.

נפתח בדברי רש"י (ר' שלמה בן יצחק. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) המפרש: "אם עתה תקבלו עליכם, יערב עליכם מכאן ואילך... סגלה - אוצר חביב... כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים, כך אתם לי סגולה משאר האומות, ולא תאמרו, אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם, ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת, כי לי כל הארץ והם בעיני ולפני לכלום".

רש"י מפרש את המלה סגולה–אוצר חביב(וראו פירוש של ר' יוסף בכור שור וכן רמב"ן המפרשים באופן דומה). לדבריו, המילים 'כי לי כל הארץ' נועדו למנוע פקפוק שעלול לבוא מאת בני ישראל בקיום הברית על ידי ה'. בני ישראל עלולים לחשוב כי אין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא בני ישראל בלבד. כנגד זה בא המשפט 'כי לי כל הארץ'- אני הוא הבעלים של כל הארץ, ובכל זאת כל העמים האחרים 'הם בעיני ולפני לכלום'(כך נראה גם מפירוש רשב"ם לפסוק).

 נראה כי לשיטת רש"י המילים 'כי לי כל הארץ' אינם תיאור סיבה, אלא פירוש המילה כי הוא 'שהרי'(וראה הדיון  אודות תרגום אונקלוס לפסוקנו המתרגם כי  - "ארי". בספרו של הרב  רפאל בנימין פוזן ז"ל, פרשגן, שמות, עמ' 344–345).

לעומת  פירוש זה, מביא ראב"ע (ר' אברהם בן עזרא. נולד בטודלה שבספרד. חי  במאות 12-11) ) בשני פירושיו לפסוק פירוש אחר למילים 'כי לי כל הארץ'. הפירוש מובא בשם המדקדק ר' יונה אבן ג'אנח(הקרוי גם רבנו מרינוס) ואלה דברי ראב"ע  בפירוש הקצר: כי לי כל הארץ דבק עם טעם מכל העמים ויאמר רבי יונה המדקדק(השרשים 'כי') כי פירושו אע"פ שלי כל הארץ- ואין צורך".

ובפירוש הארוך כתב ראב"ע: "וטעם לי... הארץ. דבק עם 'כל העמים'  כי לי כל עמי הארץ... ורבי מרינוס אמר... כי לי כל הארץ אע"פ שלי כל הארץ וכמוהו לפי דעתי ' כי עם קשה עורף הוא...".

 בפירוש הקצר דוחה ראב"ע את דברי המדקדק ר' יונה אבן ג'נאח, וחולק על דעתו לפיה פירוש המילה כי בפסוקנו הוא 'למרות ש': כלומר, לדעת ר' יונה בן ג'נאח פירוש הכתוב הוא: למרות שלי כל הארץ–בחרתי בכם להיות סגולה מכל העמים (בפירוש הארוך ראב"ע רק מביא את דברי ריב"ג ללא אימוץ או דחיה). ראב"ע לעומתו מפרש את המשפט 'כי לי כל הארץ' כמשפט סיבה, וכדי  לקשר בין משפט הסיבה לבין ההבטחה הוא נאלץ לפרש את המילים 'כל הארץ'–כל העמים הדרים בארץ.

 רלב"ג(פרשן מקרא ואסטרונום שחי בדרום צרפת בין השנים 1344-1288) בפירושו לפסוק מתייחס גם לשאלת היחס בין שני חלקי המשפט שבפסוק, ולשאלה היכן מסתיים חלק התנאי והיכן מתחילה תשובת התנאי, ואלה דבריו: " ועתה אם שמוע תשמעו בקולי לקיים מצותי. ושמרתם את בריתי אשר אני כורת עמכם.... הנה תהיו לי סגולה מכל העמים לשמור אתכם ולהשגיח בכם כי לי כל הארץ לעשות בה כחפצי ולזה אוכל לשמור אתכם מכל רע מצד יתרון השגחתי בכם...".

 רלב"ג סבור כי המשפט 'והייתם לי סגולה' הוא  תוצאה של התנאי שמפורט קודם לכן, כלומר: אם תשמרו את הברית– תהיו סגולה מכל העמים, ובגלל שאני (ה )  'לי  כל הארץ'- אעשה אתכם ממלכת כוהנים וגוי קדוש, כמפורט בפסוק הבא, והכל בתנאי כמובן שבני ישראל ישמרו את המצוות ויקיימו את הברית.

פירושו של רלב"ג מסייע לנו במתן תשובה לשאלת היחס בין חלקי משפט התנאי. לדעתו, המילים 'והייתם לי סגולה מכל העמים'- הם חלק מתשובת התנאי, והפירוש המתבקש הוא- ה' מבטיח שאם ישראל ישמרו את הברית, עם ישראל יהיה מיוחד ויזכה לשמירה מיוחדת ולהשגחה מיוחדת. הנימוק ל"אפליה"  זו הוא: "כי לי כל הארץ"- מכיוון שה' הוא הבעלים על הכל–הוא רשאי לעשות בעולם  כרצונו ובין היתר לשמור על עם ישראל מכל רע. לדעת רלב"ג, הפסוק הבא, פסוק ו,  'ואתם תהיו לי..." גם הוא הבטחה לעם ישראל שלא יצטרכו לעבוד עבודה קשה אלא  עם ישראל יהיה עם נכבד ובן חורין.

כל המפרשים שמדבריהם הבאנו סבורים כי  פסוק  ה' הינו משפט תנאי. כמו כן הם סבורים כי המילים "והייתם לי סגולה" היא חלק מתשובת התנאי–זו תוצאה של שמירת הברית.  אם ישראל ישמרו את הברית, יקיימו את המצוות- ה' ישגיח על עם ישראל באופן מיוחד. לדבריהם  הפסוק הבא מתאר אף הוא את התוצאה של שמירת הברית עם ה'–עם ישראל יהיה 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.

 על גישה זו מקשה ר' יעקב צבי מקלנבורג(חי בגרמניה בין השנים 1785–1865)בפירושו הכתב והקבלה לפסוקנו ואלו דבריו: "לשון המכילתא 'ועתה קבלו עליכם'. מדבריהם יראה שאין מפרשים מלת אם לתנאי....דאם כן ייעץ לשמור  ברית התורה כדי לקבל השכר האמור אחריו... ובאמת אין העבודה על מנת לקבל פרס חביבה כל כך לפני המקום. לכן ביארו אם לעניין תקווה ובקשה... שפירושם כמלת הלוואי. וכן כאן 'אם שמע תשמעו' פירש הלוואי שתשמעו וכאילו הוא יתברך משתוקק ומתאווה להשלים מעשי ידיו, ורצונו שישמרו בריתו מצד השלמות....אמנם השכר והברכה מאליו בא".

בעל הכתב והקבלה מתנגד לגישה העולה מדברי כל המפרשים לפיה בני ישראל מתבקשים לקיים את הברית ולשמור את המצוות כדי לקבל שכר, שכן שמירת התורה כדי לקבל פרס ושכר איננה המעלה הרצויה.

 לנוכח קושי זה מאמץ הפרשן את המשתמע מדברי מדרש המכילתא לפיו אין המילה אם בפסוקנו משפט תנאי רגיל אלא הבעת משאלה(ראו בראשית  כג, יג: 'אך אם אתה לו שמעני' ודברי רש"י בפירושו לפסוק).

 כיצד יתפרשו לפי דרך זו המילים "והייתם לי סגולה.."? הנה דבריו של בעל הכתב והקבלה: "והייתם לי סגולה...והנה לכל המפרשים ענין מאמר זה תשובת התנאי, והוא הגעת השכר על שמעם בקול ה' ולשמרם את בריתו, שיהיו אהובים וחביבים בעיניו יתברך ויתנהג עמהם באהבה וחיבה. אמנם לפי דבריהם מאמר 'כי לי כל הארץ' הוא רק למותר ואינו מתחבר יפה עם מה שקדם עליו(ואכן ראינו כי הפרשנים מפרשים בדוחק את המילים הללו) .

לנוכח קושי זה מציע בעל הכתב והקבלה פירוש מפתיע, ואלה דבריו: ונראה לי שאין המכוון במאמר  זה התנהגותו יתברך עימהם בדביקות האהבה, אבל המכון בו שהם יתנהגו  בדבקות אהבה עמו יתברך. ומאמר 'והייתם לי סגולה' הוא מחלק התנאי וטעמו: אם תשמעו בקולי ותשמרו בריתי ותהיו בדבקות אהבה עמדי יותר מכל העמים. וכנתינת טעם על 'והייתם לי סגולה' אמר 'כי לי כל הארץ ומלואה ויש ביכולתי למלא כל חפציכם וכל עניני העולם הגשמי ותנועותיו הוא ממני וכל שנעשה בו איננו רק מרצוני לבד, בחפצי ובגזרתי".

בעל הכתב והקבלה מחדש שהמילים, 'והייתם לי סגולה' שבפסוק אינם התוצאה של שמירת הברית אלא זו חלק מהדרישה מעם ישראל במסגרת הברית - עם ישראל נדרש להתחבר אל ה' יותר מאשר שאר העמים– כי לה' הארץ ומלואה, והוא יכול להגשים את כל השאיפות של העם.

 בהקשר לכך מביא בעל הכתב והקבלה את דברי מדרש המכילתא: והייתם לי סגולה שתהיו קנויין לי ועוסקין בתורה ולא תהיו עוסקים בדברים אחרים..." מכאן שפסקה זו היא דרישה מעם ישראל כלפי ה' ואין פסקה זו מהווה הענקת מעמד מיוחד לעם ישראל אלא להיפך(ובפירוש זה כמובן מוסרות כל השאלות והתהיות אודות 'גזענות' וכד' המיוחסות  לדת היהודית בהסתמך על פסוק זה. נושא זה הינו נושא רחב מאוד ונפנה כאן רק לכמה מקורות העוסקים בנושא זה: ש. בראון וי. פז, "חלק ה עמו: על מיתוס בחירת ישראל בגורל והוויכוח הגנוסטי-נוצרי הפגני- היהודי", תרביץ רבעון למדעי היהדות עט חוברת א(תשע-תשעא) עמ' 23–61 וראו הפניות נוספות בהערה 1 שם: א. שביד(ז"ל), "רעיון העם הנבחר והליברליות החדשה" ירושלים תשע"ז).

פרשנות זו מחייבת גם הבנה אחרת של הביטוי 'כי לי כל הארץ', ואכן  בעל הכתב והקבלה מבארם באופן שונה מכל המפרשים שהבאנו עד הנה, ואלה דבריו:  "ויותר יתכן דמאמר 'כי לי כל הארץ' מבאר איכות הסגולה, כלומר: במה ישיג הישראלי לדבקות אהבה אליו יתברך? אמר ' כי לי כל הארץ', כלומר אם ייחד כל חומריותו אליו יתברך שבהיותו עוסק בעניינים המוכרחים לחלק חומריות גופו, לא יכוון בו להנאת גופו כי אם לקיים רצון הבורא יתברך...". פירוש המילה 'הארץ' בפסוקנו איננו 'העולם כולו'. אין פסקה זו מבטלת את בעלות ה' על העולם כולו, אלא פסקה זו מתייחסת לפעולות הארציות הגשמיות שעל האדם לעשות בעולם, ופירוש מילים  אלה הוא אפוא שעל היחיד בישראל לכוון לשם שמים גם כאשר הוא עסוק בפעולות גשמיות שהם חלק ממה שעליו לבצע בעולם הזה(ראו רעיון דומה לזה בדברי הרמב"ם  בספר משנה תורה היד החזקה  הלכות דעות פרק ג, הלכות ה-יא).

 לאחר שהבאנו שתי דעות בפירוש פסוקנו מבחינת חלוקתו למשפט תנאי ותשובת התנאי ננסה לברר את השאלה האם  ניתן ללמוד משהו לעניין זה מפיסוק  הטעמים?

הפסוק נחלק באתנחתא במילה המוקפת את–בריתי. נראה לכאורה מפיסוק הטעמים כי הנימוק 'כי לי כל הארץ'  מתייחס רק למילים 'והייתם לי סגולה מכל העמים', ולא לתנאים המפורטים בצלע א 'אם שמוע תשמעו...'.

 לפי הבנה כזו של הפרשנות האילמת העולה מן הטעמים, נראה כי הפירוש הוא  כי המילים 'והייתם לי סגולה...' היא תשובת התנאי, ונמצא הפסוק נחלק בין התנאי לבין תשובת התנאי, פרשנות שאינה מתאימה לדברי בעל הכתב והקבלה.

ושמא ייתכן לפרש כי פיסוק הטעמים יכול להתאים גם לפירושו של בעל הכתב והקבלה. הכיצד?

ייתכן לפי דרכו של בכל הכתב והקבלה להסביר כי הסיבה לחלוקת הפסוק באמצע משפט התנאי(ולא בין התנאי לבין תשובת התנאי, על פי דרכו) נעוצה במניעים הקשורים  בנוחות הקריאה וההבנה.

כבר הזכרנו פעמים רבות (וכן בטיפ השבועי של השבוע שעבר( פרשת בשלח תשפ"ב) כי ייתכן שניתן לפרש אופן חלוקה זה כחלק מנטיית בעלי הטעמים לאחר את מקום החלוקה העיקרית בפסוק לצורך נוחות הקריאה. על עניין זה כבר עמד הרב מרדכי ברויאר זצ"ל, ואלה דבריו: "יחידה שחלקה השני ארוך מחלקה הראשון תתחלק לפעמים בתוך חלקה השני..הקורא את היחידה יעדיף לקוראה בנשימה אחת, ואין הוא נוטה להפסיק מיד עם תחילת הקריאה. ככל שההפסקה מתאחרת, כן נוח לקורא ולשומעיו. טעמי המקרא מתחשבים בנטיה זו ומאחרים את  ההפסקה גם בניגוד  לכללי הפיסוק ההגיוני"(מ. ברויאר, פיסוק טעמים שבמקרא, ירושלים תשי"ח, עמ' 123. ראו גם : מ. ברויאר, טעמי המקרא בכ"א ספרים ובספרי אמת, מהדורה שניה, ירושלים תש"ן, עמ' 348 ואילך).

הרב ברויאר קובע כלל לפיו, טעמי המקרא נוטים לעיתים מן ההיגיון התחבירי של המשפט מפני כללים שונים הנוגעים לנוחות הקריאה והניגון. ההנחה היא, לפי דרכו של הרב ברויאר, שחלוקת הפסוק חלוקה עיקרית במקום סמוך לתחילתו אינה נעימה לאוזני השומע או הקורא, ולכן לעיתים מתחשבים טעמי המקרא בנטייה זו ומאחרים את מקום האתנח בפסוק.

 אם נשליך כלל זה לפסוקנו נבקש להציע, על פי שיטת בעל הכתב והקבלה,  כי הפסוק כולו–תנאי הוא, ותשובת התנאי היא רק בפסוק הבא "ואתם תהיו לי...". לפיכך העדיפו בעלי הטעמים לחלק את הפסוק בנקודת האמצע שלו(יצוין כי בעל הכתב והקבלה בוחר שלא להתייחס כלל לטעמי המקרא בפירושו לפסוקנו, אלא רק עוסק בשאלת חלוקת משפט התנאי).

נשוב ונדגיש עם זאת, כי דברים אלה אינם מוחלטים שהרי מצאנו פסוקים  המתחלקים חלוקה עיקרית גם במילה הראשונה של הפסוק, ולפי העמדת הרב ברויאר את הדברים, חלוקה כזו ודאי אינה נוחה לקורא (ראו למשל: בראשית  יח, ג: ויקרא ח, יט  ועוד).

נראה אפוא כי פיסוק הטעמים בפסוקנו מתאים לגישת רוב הפרשנים  שמדבריהם  הבאנו לעיל, אלא שלשיטתם קשה פירושו של הביטוי 'כי לי כל הארץ' ושילובו בתוך משפט התנאי. לעומת זאת, פירושו של בעל הכתב והקבלה מציע הסבר נוח יותר לשילוב המילים "כי לי כל הארץ" בפסוקנו, תוך העתקת תשובת התנאי לפסוק הבא.

פיסוק הטעמים אינו נראה כמתאים לדרכו של בעל הכתב והקבלה במקרה זה, שכן שיטת פיסוק הטעמים מכירה רק יחידות של פסוק בודד ולא יחידות של מספר פסוקים כמושא לחלוקה. לכן את פיסוק הטעמים בפסוקנו, לפי דרכו של הרב בעל הכתב והקבלה ניתן אולי  להסביר רק מנימוקים של נוחות קריאה, הגורמת לנטייה לחלק פסוקים קרוב לנקודת האמצע שלהם ולא סמוך לתחילתם או לסופם, גם אם הדבר איננו עולה בקנה אחד עם מבנהו התחבירי של הפסוק.

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק  שהשאלה המרכזית העולה מקריאתו היא שאלת היחס בין חלקיו, התנאי ותשובתו. בחנו כמה דעות של מפרשים בעניין זה וכן  בחנו את השאלה הזו ביחס לפיסוק הטעמים. ראינו כי פיסוק הטעמים  מצביע לכאורה על כך שהמילים "והייתם לי סגולה..." היא חלק מן ההבטחה, תשובת התנאי, אולם העלנו אפשרות לפרש את חלוקת הפסוק בדרך אחרת, שתאפשר  הכלת הפירוש לפיו המילים הללו  מהווים עדיין חלק מן התנאי.

שבת שלום

Edit Post Text