טיפ שבועי לפרשת משפטים
רובה של פרשת השבוע, פרשת משפטים, עוסקת במצוות מתחומים שונים. בשלהי הפרשה, מספרת התורה על עליית משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, וכך נאמר: "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם. ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם"(כד, יב. על השאלה מתי נאמר ציווי ה' ראו פירושיהם של רש"י ורמב"ן לפסוק).
מה נתן ה' לתת למשה על הר סיני? האם משה קיבל בהר סיני רק את עשרת הדברות, או אולי משהו נוסף?
נעיין בדברי כמה מן המפרשים על הפסוק.
רש"י((ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) מבאר: 'את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי – בתוכם להורותם–כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הם. ורב סעדיה פירש, ב'אזהרות' שיסד לכל דבר ודבר מצות התלויות בו".
רש"י מביא שני פירושים. לדעת רש"י, 'התורה והמצוה', נכתבו בתוך הלוחות, אולם נראה כי אין הכונה שכל המצוות היו כתובות ממש על הלוחות, אלא כדברי רש"י בהמשך דבריו "כל שש מאות ושלש עשרה מצווה בכלל עשרת הדברות הן" – עשרת הדברות מכילות את כל המצוות.
רש"י מביא את דעת רס"ג(ר' סעדיה גאון. מגאוני בבל. חי בין השנים 882–942 לספירה) המפרש: 'באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו'–נראה מפירוש זה כי אין כאן משהו כתוב בנוסף למה שכתוב על הלוחות, אלא בסוג של נספח לכל דיבר ודיבר. ב"נספח" הזה מפורטות כל המצוות התלויות באותו דיבר(על המונח, דיברות, ראו:נ ברגרין, "עשרת הדברות: לתולדותיה של מלה"(בתוך)יצחק הקלמן(עורך) עיונים בלשון העברית מאת ניסן ברגגרין, ירושלים תשנ"ה, עמ'84–89).
ראב"ע(ר' אברהם בן עזרא, נולד בספרד במאה ה – 11 ונדד לאיטליה, צרפת ואפריקה ונפטר במחצית השניה של המאה ה- 12) מביא אף הוא שני פירושים לביטוי 'והתורה והמצוה', ואלה דבריו בפירוש הקצר: " יש אומרים תורה: שבכתב והמצוה: בעל פה, והנכון כי על לוחות לבדם ידבר, והראיה הגמורה 'אשר כתבתי', והשם לא כתב התורה, רק משה כתבה על פי השם. ויש אומרים שטעם התורה– על דיבור 'אנכי', והמצוה על התשעה. ואחרים אמרו כי התורה–הלאוין ו'המצוה'– זכור וכבד. ולפי דעתי כי התורה והמצוה שתיהם יורו וידריכו בדרך הישרה, על כן כתוב 'אשר כתבתי להורותם', והתורה–שהיא בעבור דבר אחד כצרעת... והמצווה– עומדת בפני עצמה כדיבור הראשון והששי, והתורה–כדיבור הרביעי והתשיעי...והנה כל 'מצוה'–תורה, ואין כל 'תורה'–מצוה"
ראב"ע מביא בתחילה את הפירוש לפיו 'התורה' היא התורה שבכתב והמצוה היא התורה שבעל פה. נראה כי אין הוא מקבל פירוש זה, אך אין הוא מנמק את הדחיה. לדעתו של ראב"ע, הפסוק מתייחס ללוחות בלבד, שרק על הלוחות ניתן לומר "אשר כתבתי להורותם" שהרי ה' לא כתב את התורה אלא משה על פי ה'(להרחבה על גישות של חכמים בנושא זה, מחז"ל ועד לימי הראשונים ראו: ע. ויזל, "שאלת חלקו של משה בכתיבת התורה בספרות חז"ל ובמעבר לימי הביניים", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל כד(תשע"ה) עמ' 29–53).
ראב"ע מביא בהמשך דבריו פירושים נוספים, ונראה שהמכנה המשותף לכולם הוא השימוש במילה 'תורה' כמילה נרדפת ל'הוראה' (בניגוד למשמעות השכיחה בלשון העם לפיה הכוונה היא לכל חמשת הספרים). ראב"ע מביא כמה פירושים כאלה, ומביע את דעתו כי המילה 'תורה' היא מילה כוללת יותר מאשר המילה 'מצווה' ועל כן כל מצוה תורה ואין כל תורה מצווה. לכן, לדעתו, התורה היא קובץ הוראות בנושא מסוים(כמו 'תורת הצרעת') אך מצווה היא משהו מצומצם יותר( כגון הדיבר הראשון–אנכי ה' אלהיך או הדיבר השישי–לא תרצח).
גם ראב"ע מתייחס לפירושו של רס"ג, וזאת בפירושו הארוך לשמות ואלה דברי ראב"ע: "אמר הגאון כי 'אשר כתבתי' דבק עם לוחות האבן, לא עם 'התורה והמצוה', כי השם לא כתב רק עשרת הדברים ופרש: התורה–שבכתב והמצוה– תורה שבעל פה כי כל המצות–בסיני נתנו למשה בימים שעמד בהר... ולפי דעתי כי 'התורה'–הדבור הראשון והחמישי, ו'המצוה'–השמונה דברים".
לדעת רז"ל כפי שהיא מובאת על ידי ראב"ע, המילים "אשר כתבתי" מתייחסות רק למילים 'לחות האבן', שכן, לדעתו רק הלוחות נכתבו על ידי ה'. לפיכך המילים 'התורה והמצווה' מתייחסות לתורה שבעל פה (עניין זה עצמו שנוי במחלוקת בחז"ל וראו להלן).
רמב"ן (ר' משה בן נחמן. מגדולי פרשני המקרא והתלמוד . חי בין השנים 1194–1270)בפירושו לפסוק דוחה את דברי ראב"ע ולאחר שמביאם, כתב: "ואינו כלום, כי הכתוב במשנה תורה 'ואדברה אליך'(דברים ה, כח) יעיד כי על כל המצוות כולן ידבר".
לדעת רמב"ן, אין לקבל את גישת ראב"ע לפיה המילה המצווה- מתייחסת רק לחלק מהמצוות שכן הפסוק בדברים סותר הבנה זו.
הרמב"ן עצמו מציע שתי אפשרויות אחרות להבנת פסוקנו. הדרך האחת היא על דרך 'סרסהו ופרשהו" ואלה דברי הרמב"ן: "אשר כתבתי–יחזור על הלוחות , ולהורותם–על התורה והמצוה, ושיעור הכתוב: ואתנה לך את לוחות האבן אשר כתבתי, והתורה והמצוה להורותם". לדעת הרמב"ן(וכן שד"ל בפירוש לפסוקנו), רק הלוחות היו כתובות–המילים 'אשר כתבתי' מתייחסות רק ללוחות, ולא למילים 'התורה והמצווה' שהן(כל שאר המצוות) רק נאמרו בעל פה למשה בסיני ולא נכתבו.
בשלהי פרושו מזכיר הרמב"ן אפשרות נוספת לפירוש פסוקנו, ואלה דבריו: "ועל דעת רבותינו(ראה שבת פח, ב) יתכן שיהיה רמז שהיתה כל התורה כתובה לפניו קודם שנברא העולם, כאשר הזכרתי בתחלת ספר בראשית"
הרמב"ן מפנה כאן לדברי חז"ל:"בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מה לילוד אישה בינינו? אמר להם: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמדה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות שבעים וארבע דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?....". לפי גישה זו, התורה היתה כבר כתובה לפני ה' ומשה רק העתיק אותה.
עניין אופן כתיבת התורה על ידי משה, מפורט בהרחבה בהקדמתו של הרמב"ן לספר בראשית ואלה דבריו שם: "משה רבנו כתב הספר הזה עם התורה כולה מפיו של הקדוש ברוך הוא, והקרוב שכתב זה בהר סיני, כי שם נאמר לו: 'עלה אלי ההרה והיה שם...', כי 'לוחות האבן' יכלול הלוחות והמכתב, כלומר עשרת הדברות, ו'המצוה'- מספר המצות כולן, עשה ולא תעשה. אם כן, 'התורה'- יכלול הספורים מתחילת בראשית, כי הוא מורה אנשים בדרך בענין האמונה, וברדתו מן ההר כתב מתחילת התורה עד סוף ספור המשכן, וגמר התורה כתב בסוף שנת הארבעים... וזה כדברי האומר: 'תורה מגילה מגילה נתנה'. אבל לדברי האומר 'תורה חתומה ניתנה', נכתב הכל בשנת הארבעים כשנצטוה 'כתבו לכם את השירה הזאת' .... והטעם לכתיבת התורה בלשון זה, מפני שקדמה לבריאת העולם. אין צריך לומר, ללידתו של משה רבנו, כמו שבא אלינו בקבלה, שהיתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. הנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב, ולכן כתב סתם".
הרמב"ן מתייחס בהקדמתו למחלוקת בשאלה באיזה אופן ניתנה התורה. הוא אינו מכריע במחלוקת, אלא רק מפרש כי לדעת האומר 'תורה מגילה מגילה נתנה'–משה כתב בשלב ראשון את התורה מספר בראשית עד סיפור המשכן. את השאר כתב בשנת הארבעים. לדעת הסובר 'תורה חתומה נתנה'- הכל נכתב בשנת הארבעים. נראה מתחילת דברי הרמב"ן כי הוא קרוב יותר לדעה כי משה כתב את התורה בהר סיני ולא בשנת הארבעים(מקורו של הרעיון לפיו התורה היתה כתובה לפני ה 'באש שחורה על גבי אש לבנה' הינו בתלמוד הירושלמי במסכת שקלים טז, ב).
ומה דעת בעלי הטעמים? האם ניתן ללמוד מפיסוק הטעמים בפסוקנו על השאלה מה ניתן ומה נכתב בסיני?
פסוקנו נחלק באתנחתא במילה המוקפת והיה–שם. צלע ב היא הנוגעת לענייננו והיא נחלקת בזקף במילה 'והמצוה'. המילים 'לוחות האבן' מוטעמות במונח וברביע בהתאמה.
מכאן ניתן להבין כי המילים : 'אשר כתבתי להורתם' מתייחסות הן ללוחות האבן והן לתורה והמצווה. לפי ניתוח זה של פיסוק הטעמים, בעלי הטעמים הכריעו לכאורה לטובת הדעה שהתורה ניתנה בסיני כשהיא כתובה, ולא רק עשרת הדברות.
ואולם ניתן גם להבין את טעמי המקרא לפסוקנו בדרך שונה. לפי הבנה זו המילים 'התורה והמצוה' הן 'מאמר מוסגר'. כזכור על פי 'כלל המאמר המוסגר', הוא מסתיים בטעם מפסיק גבוה יותר מן הטעם המפסיק שבא לפני תחילתו. במקרה שלפנינו מתקיים תנאי זה. המילה 'לוחות האבן' מוטעמות במונח ורביע והמילה 'והמצווה' מוטעמת בזקף, שהוא מפסיק גדול יותר בכח פיסוקו מן הרביע.
ניתוח כזה יכול לאפשר פרשנות על דרך 'סרסוהו ופרשהו' כמו שמשתמע מדברי הרמב"ן, כלומר: התורה ולוחות האבן ניתנו בהר סיני, אך לא התורה והמצווה(שהוא במאמר מוסגר, והם לא ניתנו בסיני, יהא פירוש המונח אשר יהא).
ניתוח כזה של פיסוק הטעמים נראה גם קרוב לדעת רס"ג שמביא ראב"ע וכן לאחת הדעות שמביא רמב"ן בפירושו לפסוק לפיה פירוש הכתוב הוא "ואתנה לך את לחות האבן אשר כתבת- והתורה והמצווה להורותם". לפי הבנה זו "התורה והמצווה ניתנו בעל פה ולא בכתב.
לסיכום: עמדנו הפעם על פסוק העוסק בציווי ה' למשה לעלות אליו להר ולקבל את התורה. ראינו כי פיסוק הטעמים בפסוקנו יכול לאפשר שתי הבנות. לפי הבנה אחת, גם 'התורה והמצווה' ניתנו כתובות בסיני. לפי ההבנה השניה, המילים 'והתורה והמצווה' הן 'מאמר מוסגר'. לפי הבנה זו רק לוחות האבן ניתנו בסיני כתובות, ואילו 'התורה והמצווה' נמסרה בעל פה ונכתבה בשלב מאוחר יותר. לכל אחת מן הדעות יש בסיס בדברי חז"ל.
שבת שלום
Edit Post Text
