טיפ שבועי לראשון של פסח

 השבת יחול היום הראשון של חג הפסח . בקהילות האשכנזים נהוג לקרוא בשבת חול המועד פסח את מגילת שיר השירים (מנהג זה נזכר בדברי הרמ"א , ר' משה איסרליש שחי במאה ה – 16 בפולין) אורח חיים ת"צ סעיף ט. על טעמי מנהג זה ראו מאמרו של הרב חניאל פרבר, "מה לשיר השירים בפסח"? פורסם באתר news1 במרשתת. ראו גם במבוא שכתב עמוס חכם לפירוש על שיר השירים במסגרת סדרת דעת מקרא ).

השנה(תשפ"ב), חל ראשון של פסח בשבת ומנהג האשכנזים הוא לקרוא את המגילה ביום זה. נעסוק אפוא הפעם בפסוק מתוך המגילה ובפיסוק הטעמים שבו.

מגילת שיר השירים נחלקת לכמה שירים. בדרך הפשט נהוג לפרש את המגילה כאוסף שירי אהבה ששר הדוד(האהוב) לרעיה והרעיה לדודה. בדרך הדרש נהוג למען את המגילה בכללותה כעוסקת מערכת היחסים שבין הקדוש ברוך הוא, הדוד, עם ישראל- הרעיה(ראו כך: י. שרלו, אחריך נרוצה , תל אביב תשס"ג, עמ' 40–53 וכן בעמ' 144– 175: בפירוש הפסוק שנעסוק בו להלן נלך על פי דרכו של הרב שרלו בספרו, אם כי קיימות כמובן פרשנויות אחרות. ראו למשל: י. זקוביץ, שיר השירים(בתוך) מקרא לישראל , ירושלים תשנ"ב: ג"ח כהן, "שיר השירים כמשל וכסמל"(בתוך) עיונים בחמש המגילות , מהדורה שניה, ירושלים תשס"ט, עמ' 27–37: א. עסיס, אהבת עולם אהבתי: קריאה חדשה בשיר השירים , תל אביב תשס"ט: י. זקוביץ וא. שנאן. , מגילת שיר השירים פירוש ישראלי חדש, ראשון לציון תש"פ: ראו גם ר. כשר, "שיר השירים בפרשנות היהודית הקדומה"(בתוך) עולם התנ"ך- מגילות , תל אביב תשנ"ד, עמ' 13–14).

באחד השירים, הבא לקראת סופה של המגילה, מבקשת הרעיה מן הדוד : "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה. רשפיה רשפי אש שלה בתיה"( ח, ו ) .

פסוק זה נמצא בתוך הפיסקה הראשונה מפסקאות הסיום של המגילה. פיסקה זו המשך לשיר הקודם. בשיר הקודם מבקשת הרעיה מדודה להיות לה כאחד, להפוך לאהובתו הרשמית ולמנוע את הבוז שנוקטים כלפיה, להביא אותו אל בית אמה ולהשקות אותו עם הרקח ומעסיס רימונה. בנקודה היא זו מבקשת קשר ברמה גבוהה יותר, היא מתחננת בפני דודה שישימנה כחותם על ליבו ושאר בשיאה של האהבה, שמים רבים לא יכבוה ונהרות לא ישטפוה(שרלו, עמ' 118).

 באשר זה, הרעיה איננה מבקשת עוד להביא את הדוד אל בית אימה אלא מבקשת להיות דבוקה בו ונראה כי המקום בו תמומש האהבה איננו כולל עוד שיקול דעת (שרלו, עמ' 120). הרעיה כבר מבינה עתה כי החלום להביא את הדוד אל בית אימה איננו ישים עוד אבלנה שוכחת את החלום שהיא מבקשת להיות חותם על ליבו ועל זרועו של המלך(שם, עמ' 124) ונראה הדבר דומה לתפילין אף אשר הם חותם על הזרוע נגד הלב ( וראו דברי הדרשן במדרש שיר השירים רבה פרשה ח, ו).

חכמי המדרש בבואם  לפרש את דברי הרעיה בפסוק זה ראו בהם רמז לשאיפת עם ישראל בעת הישועה: "אמר רבי מאיר: אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבנו של עולם, מה שחשבת בלבך לעשות לנו עשה, דאמר רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך המוות ואמר לו: אף על פי שמיניתיך  קפוקליטור קוזמוקרוטור על בריותי, אין לך עסק באומה זו"(שיר השירים רבה ו, א).

בקשת הדבקות נתפסת על פי בעל המדרש כבקשת הגעה אל הטוב המוחלט בו לא קיימות עוד מלחמות פנימיות(שרלו, עמ' 294). בעלי הדרש אף רואים היבט לאומי בבקשת הרעיה: "אמר רבי מאיר- שימני כחותם על ליבך ... כיהויכין, דאמר ר' מאיר:  נשבע הקב"ה שבועה  שהוא נותק מלכות בית דוד מידו..." (שם). על פי מדרש זה, הרעיה אומרת לדוד כי בקשתה להיות כחותם על זרועו היא בשל אהבתה העזה ובשל חוסר יכולתה לסבול את המחשבה כי מישהי אחרת תמצא עצמה בחיקו.

 בדברי חז"ל בא גם תיאור נוסף של האהבה ההדדית שבין הקב"ה לעם ישראל ואלה דברי המדרש "כי עזה כמות אהבה: עזה אהבה כמות שהקדוש ברוך הוא  אוהב אתכם... קשה כשאול קנאה- בשעה שמקנאים אותו בעבודת כוכבים שלהם..."(שם) - יש כאן שני צדדים לאהבה ההדדית בין ה' וכנסת ישראל. כנסת ישראל מסרה את נפשה על קידוש ה' לאורך הגלות ואהבת ה' מתגלה בהשגחה האלוהית גם בימים שבהם נדמה כי הקב"ה נטש כביכול את האומה הישראלית.

בצד דברים אלה מצאנו בדברי חז"ל, גם מעין ביקורת על בקשת הרעיה, ואלה דברי המדרש: "ועוד שאלה שלא כהוגן: אמרה לפניו רבונו של עולם 'שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך'. אמר לה הקדוש ברוך הוא בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה, אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר 'הן על כפים חקתיך(בבלי תענית ד, א: מדרש רבה שם. ראו שרלו עמ' 295–296).

מבחינת פיסוק הטעמים: פסוקנו נחלק באתנחתא במילה קנאה. נעסוק בצלע ב של הפסוק בה נאמר: "רשפיה רשפי אש שלהבתיה".

 מהו רשף? מבאר רשב"ם(ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י) רשפיה, לשון גחלים לכבות. אצל גחלים נופל ומוסב לשון כיבוי(וכך מפרש גם ראב"ע בפירוש א וראו גם פירושו של ר' ישעיה מטראני לפסוקנו).

המילה רשפי היא מילה הנטויה בצורת סמיכות, ואולם היא מוטעמת  בטעם מפסיק(זקף גדול). על הטעם במילה רשפיה עמד רש"י(ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודים.  חי בצרפת בין השנים 1040–1105 ) בפירושו לפסוקנו ואלה דבריו: "רשפים של אש חזקה הבאה מכח שלהבת של גיהנם. טעם 'זקף גדול' הנקוד על 'רשפי' מלמדינו על תיבת 'אש' שהיא דבוקה לשלהבת יה, לומר: אש של שלהבת יה".

רש"י מפרש תחילה את הביטוי ואחר כך עוסק בפיסוק הטעמים ולמד ממנו על פירוש הפסוק. רש"י פותח ואומר, "רשפים של אש חזקה... (אותה קנאה שהיא קשה כשאול כמפורט בצלע א) היא באה מאותה שלהבת של גיהנם(מקביל למילה 'כשאול', שבצלע א).

בהמשך דבריו, מסתמך רש"י על פיסוק הטעמים. רש"י למד מכך שהמילה רשפי מוטעמת בטעם מפסיק, זקף גדול, כי יש לקרוא את הפסוק: 'רשפיה- רשפי, אש שלהבת יה', כלומר: המילה אש איננה נסמכת למילה רשפי, (למרות היות המילה רשפי נטויה בצורה של סמיכות), אלא לביטוי הבא אחריה:"שלהבתיה"- אש של שלהבת יה(וראו גם פירושו של עמוס חכם במסגרת סדרת דעת מקרא על פסוקנו, המתייחס לפיסוק הטעמים).

ואכן אף המילה שלהבתיה שבפסוקנו ראויה לעיון. בנוסח שבפירוש רש"י מחולקת מילה זו לשתים 'שלהבת יה', אולם בנוסח המקרא שלפנינו היא מילה אחת- שלהבתיה- מילה זו היא יחידה בתנ"ך כולו(וראו הערת המסורה הקטנה על אתר וכן  בפירושו של עמוס חכם על מילה זו).

נשאלת אפוא השאלה, האם מדובר כאן במילה אחת שהוארכה על ידי סיומת, או  שיש כאן שתי מילים נפרדות המצורפות על ידי צורת סמיכות?

 פרופסור יוחנן ברויאר מציין כי ישנם חילוקי דעות בין  המפרשים בשאלה זו. ראוי לציין את דברי ראב"ע(ר' אברהם בן עזרא, חי במאה ה – 11) "מחלוקת בין אנשי המסורת אם היא מלה אחת או שתים: והקרוב שהיא שתים, וסמיכת השם כמו כהררי אל( תהלים לו, ז)... ".

מבחינת טעמי המקרא, המילה שלהבתיה מוטעמת בשני טעמים(מרכא תחת האות ה"א, סילוק תחת האות יו"ד) והדבר מורה לכאורה כי בעלי הטעמים תפסו מילה זו כשתי מילים. לעומת זאת, בעלי הניקוד הבינו לכאורה מילה זו כמילה אחת, והראיה לכך היא העדרו של המפיק באות ה"א(האות האחרונה במלה). נמצא אפוא כי לגבי מילה זו ישנה מחלוקת בין הניקוד לבין הטעמים (ראו על כך בהרחבה אצל: י. ברויאר, "מחלוקת ניקוד וטעמים בחלוקת פסוקים"(בתוך) ספר היובל לרב מרדכי ברויאר. אסופת מאמרים במדעי היהדות, כרך א, ירושלים תשנ"ב, עמ' 191–241.  ראו הדיון על מילה זו  בעמ'  229–232 למאמר).

לסיכום:  עסקנו הפעם במגילת שיר השירים ובפסוק אחד מתוכה שיש בו שני עניינים הנוגעים לפיסוק הטעמים. האחד- ההתייחסות המפורשת של רש"י לפיסוק הטעמים, והשני,  אי ההתאמה בין הטעמים לבין הניקוד, הבאה לידי ביטוי בשני מקומות בפסוק.

שבת שלום ופסח כשר ושמח לכולם

​