טיפ שבועי לפרשת קדושים

השבת נקרא בתורה את פרשת קדושים. בפרשה זו מצוות רבות(בעל ספר החינוך מנה בה  13   מצוות עשה ו–38 מצוות לא תעשה).

אחת המצוות המופיעות בפרשתנו היא המצווה: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. ויראת מאלהיך אני ה"(יט, לב).

הפסוק נחלק באתנחתא במילה זקן. נראה כי טעם החלוקה בין הצלעות הוא שצלע א עוסקת במצוות ספציפיות, ואילו צלע ב היא מצווה כללית או הוראה כללית המתייחסת למבחר מצוות(ראו דברי חז"ל בבלי קידושין לב, ב: יכול יעצים עיניו כמי שאינו רואהו? תלמוד לומר ויראת מאלהיך. ראו גם  דברי רש"י לפסוקנו    "שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך").

צלע א נחלקת במילה תקום. נראה כי יש בה תקבולת. שיבה- זקן. תקום- והדרת.

מה מורה לנו הכתוב למעשה? פירושו הפשוט של הפסוק הוא שיש לכבד את הזקן(הקרוי גם שיבה).פרוש זה מביא רלב"ג(ר' לוי בן גרשום. חי בין השנים 1288–1344 בפרובנס. סקירה אודותיו ועל שיטתו הפרשנית ראו אצל: א. ראק, פרשני המקרא, ירושלים תשפ"א, עמ'273–284) בפירוש לפסוקנו, ואלה דבריו: "הוא מצות עשה לקום מפני כל איש שיבה כדי לכבדו... ובזה תועלת כי מפני זה ישמעו צעירי הימים לדברי הישישים ויהיו דבריהם אצלם יקרים...כי הישישים לרוב ממה שראו מענייני קורות העולם יודיעו להם על צד הנסיון דברים רבים בפילוספיא המדינית. ולזה יקרה למי שישמע דבריהם להנצל מהרבה מהפגעים אשר היו באים עליו לולא עצת הקשישים...".

חרף (ואולי דווקא בגלל) הרציונל השובה את הלב שמביא רלב"ג, בדברי חז"ל אנו מוצאים אמירות המגבילות את הקיפה של המצווה שבפסוק, ואלה דברי רש"י(ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשנים המקרא היהודים. חי בין השנים 1040–1105 בצרפת סקירה אודויו ראו אצל א רקק שם עמ'35–86) בפירושו לפסוקנו(בשם מדרש תורת כהנים) : "יכול זקן אשמאי? תלמוד לומר זקן. אין זקן אלא שקנה חכמה(תורת כוהנים פרשתא ג פרק ז, יב).

 גם בתלמוד אנו מוצאים התבטאות המגבילה את היקפה של המצווה: "...תלמוד לומר זקן. אין זקן אלא חכם... רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא שקנה חכמה"(בבלי קידושין לב, ב)ומסכם הרמב"ן בפירושו לפסוקנו:"והנה לדברי שניהם אין המצוה אלא בחכם.

 למרות הגבלות אלה, מוצא הרמב"ן לנכון לציין בהמשך פירושו לפסוקנו כי: "ועם כל זה, העולה מן הגמרא, לפי פסק הלכה אינו כן שהרי אמרו(קידושין לב, ב) איסי בן יהודה אומר: כל שיבה במשמע, ואמר רבי יוחנן(שם לג, א) הלכה כאיסי בן יהודה והנה יצוה בכל שיבה, אפילו על אשמאי שהוא הבור, ויחזור ויצוה על הזקן- שהוא הקונה חוכמה דאפילו יניק וחכים...".

 הרמב"ן  מציין כי חרף הדעות השונות שהושמעו על ידי אחדים מן החכמים,   המגבילים את היקפה של המצווה, הרי שלהלכה אנו פוסקים כי אין להבחין בין זקן אשמאי לבין זקן חכם והמצווה הכתובה בפסוקנו מתייחסת לכל הזקנים.

 שאלה אחרת העולה מן הפסוק היא שאלת היקף חובת ההידור והקימה, כלומר, אימתי יש לקום מפני הזקן(יהא פירושו של המונח אשר יהא). בשאלה זו עוסקים כמה מדרשי חז"ל והנה אחד מהם: "יכול יעמוד  מפניו בבית הכסא ובבית המרחץ? תלמוד לומר תקום והדרת. לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור" (בבלי קידושין לב, ב). על פי  דרשה זו, מצוות הקימה תלויה בהידור ומצומצמת רק למקום שבו בעצם הקימה יש הידור. לכן, בבית הכסא ובבית המרחץ אין מקום לקימה, כי אין שם הידור.

 דרשה אחרת המובאת בסוגיה התלמודית משווה בין קימה להידור:"אקיש קימה להידור והידור לקימה. מה הידור שאין בה ביטול מלאכה אף קימה שאין בה ביטול מלאכה ומה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס".

 בדרשה זו משווה הדרשן בין הקימה לבין ההידור ומיתוך ההיקש הוא בא לצמצם את תחולת המצווה. המצווה לקום מפני הזקן חלה רק בקימה שאין עימה ביטול מלאכה.  מצוות ההידור תחול רק במקום שאין בו חסרון כיס.

 נראה כי יש הבדל בין נקודות המוצא של הדרשנים. הדרשה הראשונה דורשת קיומו של הידור בעת הקימה, וכך מצמצמת את חובת הקימה. לעומת זאת זאת, הדרשה השניה משווה בין הידור לקימה, כלומר מניחה שמדובר בשני עניינים שונים, אך הדרשן לומד מן הפסוק שאופיו של ההידור יבוא לידיי ביטוי בקימה ולהפך.

 ומה דעת בעלי הטעמים?

נראה כי הדרשה הראשונה שהבאנו אינה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים שכן המקור ללימוד ההלכה הוא בהצמדת המילים 'תקום והדרת'. לעומת זאת, בעלי הטעמים דווקא הפרידו בין שתי המילים הללו בכך שהעמידו את הטעם המפסיק זקף על המילה תקום.

 לעומת זאת , הדרשה השניה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים. ההשוואה בין קימה להידור ובין הידור לקיימה מתאימה למתכונת הפסוק הבנוי בצורה של תקבולת התואמת את פיסוק הטעמים(וכבר הראנו בעבר כי יש תקבולות שאינן תואמות את פיסוק הטעמים. ראו בטיפ לפרשת בלק לשנת תשפא על הפסוק: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. במדבר כד, ט).

לסיכום:  עסקנו הפעם באחת המצוות שבפרשתנו. הסברנו את הרציונל של המצווה ועמדנו על היקפה.  ראינו שדרך הלימוד של חז"ל מתוך הפסוק על היקפה של המצווה אינו עולה תמיד בקנה אחד עם פיסוק הטעמים.

שבת שלום

Edit Post Text