טיפ שבועי לפרשת אמר
השבת נקרא בתורה את פרשת אמר . בשלהי הפרשה אנו קוראים על מקרה יוצא דופן וחמור שבו אדם מקלל את ה' (על מקומה של פרשה זו בתוך הפרשיות שבספר ויקרא ראו אצל: נ. ליבוביץ, עיונים חדשים בספר ויקרא בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים , הדפסה שניה תשמ"ד, עמ' 378 -389).
הסיפור יוצא הדופן הזה פותח בפסוק, " ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל. וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי " (כד, י).
הפסוק נחלק באתנחתא במילה ישראל . נראה שהחלוקה היא בין שני נושאים. צלע א נושא הוא היחיד - בן האישה הישראלית שהוא גם בן איש מצרי, ואילה צלע בעוסקת בשני הניצים.
איך יש לקרוא את צלע א של הפסוק ? האם הביטוי, 'והוא בן איש מצרי', מחלק לחלק הראשון של הצלע? לפי פרשנות כזו, המילים 'והוא בן איש מצרי' מתאר את הביטוי "בן אישה ישראלית". לפי זה יש לקרוא את צלע א כך: "ויצא בן אישה ישראלית(והוא בן איש מצרי), בתוך בני ישראל".
על פי הבנה כזו של צלע א, אותו האיש היוצא, יצא בתוך בני ישראל , וכך הגיע אל המחנה ושם פגש את "איש הישראלי" המתואר בצלע בפסוק.
נראה כי כמה פרשנים מפרשים את פסוקנו בדרך זו. כך למשל כותב רמב"ן (ר' משה בן נחמן. נולד בספרד בשנת 1194 ובאחרית ימיו עלה לארץ ישראל ונפטר שם בשנת 1270. סקירה אודותיו ועל שיטת הפרשנית ראו אצל: א. ראק, פרשני המקרא , ירושלים תשפ"ב(להלן: ראק"ב) ), עמ' 213–244) " ויצא בן אשה ישראלית: טעמו –ויצא בתוך בני ישראל, וכן "ויצא בתוך העיר"( אסתר ד, א )- כי יצא מביתו או ממקום מושבו אל תוך העיר, וכן זה, יצא מאהלו או. ממקומו ובבא בתוך העם וינצו שם ..."(וראו גם דברי רבנו בחיי בפירושו לפסוקנו).
ואולם, על פירוש זה הקשה דון יצחק אברבנאל (חי בין השנים 1437–1508. ראו עליו ועל שיטתו הפרשנית אצל ראק בעם' 285–296), ואלה דבריו: " באומרו 'בתוך בני ישראל', שאם הייתה הכוונה שיצאה בתוך בני ישראל, בקרב מחנה ישראל ושם נצו שניהם ויקלל זה את השם, היה לו לאמרו למעלה: "ויצא בן אשה ישראלית בתוך בני ישראל "?
לדעת אברבנאל, נוסח הפסוק קשה לשיטת רמב"ן וסיעתו שכן אם המילים 'בתוך בני ישראל' מציינות רק את המקום הגאוגרפי שאליו יצא המקלל, הרי שהמלים: "והוא בן איש מצרי' מיותרות??
גם ר' דוד צבי הופמן(חי בין השנים 1843–1921. ראו על קורות חייו ועל דרכו הפרשנית אצל ראק, עמ' 379–396) בפירושו לפסוקנו מתקשה להסכים עם דבריו של הרמב"ן: "קשה לי להסכים עם הרמב"ן המפרש כי "בתוך בני ישראל" מתכון לציין את המקום לשם יצא האיש, אלא זה רוצה להדגיש כי העבירה נעשתה 'בתוך בני ישראל' בפרהסיא".
רד"צ הופמן אומנם אינו מנמק מדוע קשה לו להסכים לפירוש הרמב"ן, אבל הוא מבכר פירוש אחר, לפיו המילים 'בתוך בני ישראל' אינן מתייחסות למקום היציאה של האיש, אלא למקום ביצוע עבירת הקללה.
מורי ורבי מיכאל פרלמן ז"ל כותב כי הגם שרד"צ הופמן חולק על הרמב"ן בפירוש הביטוי 'בתוך בני ישראל' שבפסוקנו, הרי שמבחינת החלוקה הפנימית של צלע א, גם לפי רד"צ הופמן יש לקרוא את הפסוק באותו אופן שבו קראהו הרמב"ן כלומר: "ויצא בן אישה ישראלית(והוא בן איש מצרי) בתוך בני ישראל(מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא, מס' 132) . נקודת המחלוקת בין שני המפרשים אינה בפירוש הביטוי, 'והוא בן איש מצרי', אלא בפירוש הביטוי 'בתוך בני ישראל' שבצלע א.
ואכן מצינו שיטה שונה בהבנת פסוקנו והיא מובאת במדרש תורת כהנים (פרשה יד) וכך נאמר שם: "בתוך בני ישראל- מלמד שנתגייר". לפי דעה זו (המובאת גם בפירוש רש"י וכן בפירושו של רבנו בחיי לפסוקנו) המילים 'בתוך בני ישראל' אינם מיקום גיאוגרפי של היציאה של האיש המקלל, אלא הכתוב בא לומר לנו שאותו האיש המקלל הוא , 'מצרי(החי) בתוך בני ישראל", כלומר, אדם מצרי שהתגייר והפך להיות בתוך בני ישראל( על עניין הגיור בהקשר זה ראו פירושיהם של חזקוני, רבנו בחיי ואחרים).
הבנה זו של הפסוק מחייבת את קריאתו באופן שונה, וכדלהלן: ויצא בן אישה ישראלית - והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל. כלומר: האיש הזה היה 'בן איש מצרי (שחי) בתוך בני ישראל', כלומר נתגייר.
ומה דעת בעלי הטעמים?
בעלי הטעמים הטעימו את המילה 'ישראל' בזקף ואף את המילה מצרי בזקף. כלל נקוט בידינו: שני טעמים מתרדפים(הבאים זה אחר זה) - המפסיק הראשון גדול בכח פיסוקו מן השני(ראו: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא מס' 28). לפי כלל זה, פיסוק הטעמים מאמץ את קריאת המדרש את הפסוק ולא את הקריאה העולה מפירושיהם של רמב"ן וסיעתו (ברור גם שלא ניתן לראות במילים 'והוא בן איש מצרי' כמאמר מוסגר שכן על פי כלל המאמר המוסגר, הוא מסתיים במפסיק הגדול בכח פיסוקו מן המפסיק שבא לפני תחילתו. אלא שבפסוקנו מצב הדברים הוא הפוך. על 'כלל המאמר המוסגר' ראו פירושו של בעל הכתב והקבלה לבמדבר טו, כח, פירוש אותו כבר הזכרנו בעבר במסגרת הטיפ השבועי).
ייתכן שבעלי הטעמים בחרו לפסק כך את הפסוק, מפאת הקושי הענייני העולה מתוך שיטת הרמב"ן, קושי עליו עמד אברבנאל. לכן חצו בעלי הטעמים את צלע א במילה 'ישראלית' ובכך חברו בין הביטוי 'והוא בן איש מצרי' לבין הסיפא של צלע א 'בתוך בני ישראל'. קריאה כזו מאפשרת את ההבנה לפיה האיש היוצא איננו מבני ישראל, אלא בן איש מצרי שהתערב בקרב בני ישראל.
לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מתוך פרשת השבוע ועמדנו על שתי דרכים לפרשו. ראינו דעה אחת, לה שותפים כמה מפרשים, לפיה הביטוי 'והוא בן איש מצרי' מתייחס לתחילת הפסוק. לעומתה ראינו דעה אחרת המפרשת את הביטוי כמתייחסת להמשכו, כלומר, היוצא הוא "איש מצרי בתוך בני ישראל'- כלומר אחד שהתגייר והצטרף לבני ישראל. ראינו שהפירוש המשתמע מאופן הפיסוק של בעלי הטעמים הוא הפירוש השני. היצענו לתלות זאת בקושי שהמלים 'והוא בן איש מצרי" לפי האפשרות הראשונה, נראות כמיותרות.
שבת שלום
Edit Post Text
