טיפ שבועי לפרשת בחקתי

                                 

 השבת נקרא בתורה בפרשת בחקתי. הפרשה המסיימת את ספר ויקרא.

עיקרה של הפרשה עוסק בברכה ובקללה, בברכה שתבוא על עם ישראל אם ילך בחוקות התורה וישמרו את המצוות, ובפורענות שתבוא על עם ישראל אם ימאס בתורה ולא ילך בדרך ה'.

בפרק כז עוסקת התורה במצוות הנוגעות לנדרים ולהקדשות מסוגים שונים, למשל: תרומות של בהמות לצרכי עבודת המשכן, הקדשת מקרקעין לה'. במקרים הללו קובעת את התורה את הדרכים על פיהם יש להעריך את הנכסים המוקדשים לה'(ראו למשל פסוקים:  יד, טז, כג).

 התורה מפרטת סוגים שונים של מתנות שיכול אדם להקדיש לה', בין אם במסירה  פיזית ובין אם באמצעות הערכת  המתנה ותשלום הערך הכספי שלה.

 בפסוק ל, אנו קוראים: "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא. קדש לה". הפסוק נחלק באתנחתא במילה 'הוא'.

נעסוק תחילה בתוכן הפסוק, ומתוך הסבר תוכן הפסוק נבוא לעסוק בהסבר חלוקת הפסוק לצלעותיו על פי הטעמים.

 הפסוק מעורר כמה שאלות: האחת: באיזה מעשר מדובר כאן? השניה- לכאורה יש בפסוק כפילות בלתי מובנת, כי הכתוב אומר: 'לה' הוא- קודש לה'. מה פשר כפילות זו ומה אנו למדים ממנה?

אשר לשאלה הראשונה- ברור מלשון הכתוב שאין מדובר במעשר בהמה, שכן נאמר בפסוק: 'מזרע הארץ מפרי העץ". אבל אין בכך  עדיין כדי להסביר על איזה מעשר מדובר כאן, כי הרי מפרי העץ מופרשים כמה סוגים של מעשרות. האחד-  המעשר הקרוי בלשון חז"ל 'מעשר ראשון'- בעל האדמה מפריש עשירית מן היבול ללוויים(לאחר הפרשת תרומה גדולה לכוהנים. ראו במדבר יח, כא-כד: רמב"ם הלכות תרומות פרק ב, הלכה א: הלכות מעשר פרק א הלכה א). ישנה גם 'תרומת מעשר': הלוי מפריש עשירית מן המעשר שהוא מקבל מבעל האדמה –  לכהן(במדבר יח, כה-כט: רמב"ם הלכות מעשר פרק א, הלכה ג). ישנו גם המעשר המוכר כ"מעשר שני". פעולת העישור הזו נעשית לאחר הפרשת תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי: בעל הקרקע מפריש מעשר מן המותר ומעלה אותו לאוכלו לפני ה' ואם אינו יכול לשאת את כל היבול, מתירה התורה לפדות את היבול בכסף ולהעלות את הכסף לפני ה' ולקנות בו מאכל ומשתה ולאכול "לפני ה'"(דברים יד, כב-כז: רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק א הלכה א) .

 נמצא כי יש  שלושה סוגי מעשר מפרי הארץ. על איזה מהם  מדבר פסוקנו?

 רש"י( (ר' שלמה יצחקי. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודיים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לפסוקנו כותב: "במעשר שני הכתוב מדבר". בפירוש "שפתי חכמים(נכתב על ידי ר' שבתי בס. חי בפולין במאות  ה -17–18)    מובא  הנימוק לפירוש זה: "מדכתיב כאן 'קדש לה' ובמעשר שני כתיב 'ביערתי הקודש מן הבית'... לאפוקי מעשר ראשון חולין גמורין הן...".

יש הבדל בין מעשר ראשון למעשר שני- מעשר שני נקרא קודש, אך מעשר ראשון אינו קודש, שכן לגביו מצווה התורה: "ואכלתם אתו בכל מקום..."(במדבר יח, לא). לעומת זאת, את המעשר השני ניתן לאכול רק 'במקום אשר יבחר  לשכן שמו שם'(דברים יד, כג). זאת ועוד, בפרשת "ביעור מעשרות", המצווה לבער מן הבית בכל שלוש שנים את המעשר שמסיבה זו או אחרת לא הופרש, מצהיר המבער: "בערתי הקדש מן הבית..."(דברים כו, יג). אשר על כן מתפרש פסוקנו כמדבר על מעשר שני בלבד ולא על סוגי המעשרות האחרים.

 הרלב"ג( (ר' לוי בן גרשום. חי בפרובנס בין השמים 1288–1344. סקירה אודותיו ועל דרכו הפרשנית ראו אצל א. ראק, פרשני המקרא, ירושלים תשפ"א, עמ'273–283) בפירושו לפסוק, מפרט את הרציונל של המצווה הזו: "רצה השם יתעלה שנפריש מעשר מן הזרע והפירות אחר שהפרשנו ממנו תרומה לכהנים ומעשר ראשון ללויים וזה המעשר נקרא 'מעשר שני', והוא נאכל לבעלים בירושלם כמו שנתבאר בפרשת ראה אנכי... ושם התבאר שאפשר לבעלים לגאול אותו שנאמר: 'וכי ירבה ממך הדרך..' ועניין קדושתו הוא שאינו נאכל אלא בירושלם ואינו נאכל באנינות ובטומאה כשאר הקדשים...".

 פירוש זה, לפיו הכתוב מדבר במעשר שני בלבד, מבוסס על המדרש בתורת כהנים: "יכול בשני מעשרות הכתוב מדבר? תלמוד לומר  'הוא'. הוא אמור כאן והוא אמור להלן. דברים מחוסרים כאן , אמרן הכתוב להלן ".  

מעשר ראשון נועד לאכילה ללויים. לכן לא ניתן לפרש שהביטוי: "לה' הוא' , מתייחס אליו. לעומת זאת, על המביא מעשר שני, לאכלו  במקום אשר יבחר ה', ולכן מעשר זה הוא הנקרא: "לה' הוא".

 הרב ברוך אפשטיין (בפירוש " תורה תמימה" לפסוקנו) בהביאו את המדרש שבחיבור תורת כוהנים מוסיף(בסוגרים: 'הוי אומר במעשר שני הכתוב מדבר') ומבאר שזהו פשר הכפילות לכאורה בפסוקנו, ואלה דבריו(אות קעט) : "הביאור הוא דמעשר ראשון לא נקרא לה' מפני שניתן ללוים אבל מעשר שני המצוה לאכלו לפני ה' בירושלים ולכן נקראת 'קודש לה' ומדייק כן מאריכות הלשון 'לה' הוא קודש לה' ודריש שאף על פי שכל המעשרות קודש, אך מעשר שני יש בו קדושא יתירא מאכילה לפני ה'(עם זאת, הרב אפשטיין כותב כי את הקטע הרשום בסוגריים לעיל, שבו נאמר בפירוש שהכתוב מדבר רק במצוות מעשר שני, לא מצא בשום מקום). כך מתבארת מכל מקום השאלה השניה ששאלנו: כפל הלשון מלמדנו שמדובר במעשר שני שיש בו  'קדושה יתירה' על שאר סוגי המעשרות.

  הרחבה של ביאור זה ופירוש הכתוב על פי טעמי המקרא,  מצינו בפירושו של ר' יעקב צבי מקלנבורג (חי בין השנים 1785–1865. ראה סקירה אודותיו ועל דרכו הפרשנית שנכתבה ע"י דר' מיכל דל, בתוך ספרה של דר' אביגיל ראק ז"ל פרשני המקרא שיצא בשנת תשפ"א. הסקירה נמצא בעמ' 325–338 לספר) בפירושו הכתב והקבלה לפסוקנו, ואלה דבריו: " במעשר שני הכתוב מדבר(רש"י מתורת כהנים)" וממשמעותיה דקרא הוא דילפי דלאו במעשר, רק במעשר שני משתעי. מדכתיב 'לה' הוא קודש לה', ולא אמר בלשון קצרה 'קודש לה' הוא', אבל במאמר 'לה' הוא' מפרש דלאו במעשר משתעי, כי אין זה לה' רק ניתן ללוויים. אומנם מעשר שני הוא הנקרא 'לה' הוא', שהבעלים אוכלים אותה בירושלים לפני ה' ככתוב בפרשת ראה: 'עשר תעשר... ואכלת לפני ה אלהיך"(דברים  יד, א-ב).

 הסבר זה דומה לביאור של רלב"ג וכן להסברו של בעל שפתי חכמים את דעת רש"י ותמציתו היא: רק מעשר שני יכול להיקרא 'קודש לה', שכן מעשר ראשון ניתן ללוי(והלוויים רשאים לאוכלו בכל מקום כפי שמפורט בבמדבר יח, לא). לעומת זאת, על  מעשר שני  ניתן להצהיר 'לה' הוא', כי הוא נאכל "לפני ה'" בלבד.

בעל הכתב והקבלה מדגיש בהמשך דבריו כי פרשנות זו מתאימה גם לטעמי המקרא לפסוקנו, ואלה דבריו: "לכן מלת 'הוא' מופסק באתנחתא שזה סיים חלק התנאי, ולתשובת התנאי אמר 'קדש לה".

 נבאר את הדברים: פסוקנו נחלק כאמור באתנחתא במילה הוא. בעלי הטעמים הפרידו בין הביטוי: "לה' הוא" לבין הביטוי 'קודש לה'. טעם חלוקת הפסוק באופן זה מבואר על ידי הרב מקלנבורג באופן  הבא: הביטוי לה' הוא- הוא חלק מתנאי הסף הנדרשים לקיום המצווה המתוארת בפסוק- התנאי הוא שהמעשר הזה יהיה "לה' הוא'. צלע ב- קודש לה'- הוא הדין החל על המעשר הזה(וכאמור, רק מעשר שני הוא המעשר הזה). הדין קובע כי מעשר זה יהיה 'קודש לה'(הרב מקלנבורג משתמש בביטויים 'חלק התנאי' ו'תשובת התנאי', ונראה שכוונתו אינה למשפט תנאי דווקא כי בפסוקנו אין מילת תנאי, אלא שצלע א מפרטת את התנאים המקדמיים לקיום המצווה, והמצווה עצמה מפורטת בצלע ב).

לסיכום-  עסקנו הפעם בפירושו של פסוק בפרשת השבוע. במוקד הדיון עמדה השאלה על איזה מעשר מדבר הכתוב. ראינו את ההסבר המובא במפרשים לפיו הפסוק עוסק במעשר שני, ואת האסמכתא שהביא לכך בעל "הכתב והקבלה" מתוך פיסוק הטעמים ולייתר דיוק, מאופן חלוקת הפסוק לצלעותיו.

שבת שלום

Edit Post Text

May 19, 2022