טיפ שבועי לפרשת במדבר
השבת אנו מתחילים לקרוא בתורה בציבור בספר במדבר, הקרוי: " ספר הפקודים ", ובאנגלית : numbers
הספר קרוי בשם זה מפני שיש בו שני מפקדים. האחד מתואר בתחילת הספר והוא נערך בשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים. המפקד השני מתואר בפרשת פינחס והוא נערך בשנה הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים, סמוך לכניסתם לארץ(על הטעם לביצוע כל אחד מהמפקדים ראו פירוש רש"י לבמדבר א, א ורמב"ן לפסוק בשם. לגבי המפקד שבפרשת פינחס, ראו רש"י בפירושו לפרק כו, א ופירוש הרמב"ן לפרק כו פסוק ה).
פרשתנו פותחת בציווי שמצווה ה' את משה למנות(לשאת בלשון התורה) את " ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם "(א, ב. על מונחים אלו ראו פירושו של רש"י לפסוק, וכן: י. מילגרום, "מוסדות שבטיים בישראל הקדומה", עולם התנ"ך במדבר, תל אביב תשנ"ג, עמ' 15).
דיבורו של ה' הוא אל משה, אולם הוא נאמר בלשון רבים. ה' מוסיף ומצווה בפסוק בכי בצוות המבצע את המפקד יהיו גם נשיאי השבטים(פסוק ג) והתורה הולכת ומונה את שמות נשיאי השבטים בפסוקים ה-טו.
בפסוקים יז- יט מתארת התורה את ביצוע המבצע בפועל על ידי משה, אהרן והנשיאים.
עיקר הפעילות מתוארת בפסוק יח: " וכל העדה הקדושה באחד לחדש השני ויתילדו על משפחתם לבית אבתם. כולל שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגלגלתם "(יושם אל לב שהציווי והתחלת ביצוע המפקד נעשו באותו היום. וראו רמב"ן בפירושו לפסוק).
איך התבצע הפעולה? הרמב"ן בפירושו לפסוק יח מסביר כי המפקד אומנם החל ביום שבו ציווה ה' על כך " אבל לא נשלם המנין ביום אחד ולכך חזר ואמר 'ויפקדם במדבר סיני' להודיע שהיה במקום שהוא המנין. לא ביום הוא ".
על אופן ביצוע המפקד כותב רש"י( ר' שלמה יצחקי. נחשב לגדול פרשני המקרא היהודיים. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירוש לפסוק יח " הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת לידם כל אחד ואחד להתיחס על השבט ".
ואולם, הרמב"ן ( ר' משה בן נחמן . מגדולי חכמי ספרד בימי הביניים. חי בין השנים 1194–1270) בפירושו לפסוק חולק על דברי רש"י וכותב: " ואיננו נראה שיהיו צריכין להביא שטר ועדים על יחוסיהם לשבטיהם, אבל 'ויתילדו'. ', שנמנו תולדותם למשפחות לבית אבותם. הטעם, לומר כי כאשר צוה אותם משה כן מפי הקב"ה נקהלו כל העדה כלם אל פתח אוחל מועד, חוץ מערב רב אשר לא מבני ישראל המה כי נכרים היו בהם... והנה הביאו כל העד איש. שקלו ואמרו לפני משה והנשיאים: אני פלוני נולדתי לפלוני ממשפחת פלוני שהיא לשבט ראובן וזולתו ומשה נתן שקלי כל שבט ושבט במקום מיוחד וידע מספר הפרט והכלל... ".
הרמב"ן מסביר כי בספירה זו של בני ישראל עדיין היו השבטים מעורבים זה בה (כי רק בפרק בחלקו לשבטים לאהליהם) כל אחד הביא ראיות על ייחוסו ועל שבטו.
משה ייחד מקום מיוחד לשקלי כל שבט(שהרי אסור למנות את ישראל לגלגלתם ויש למנותם באמצעות נטילת מחצית השקל מכל אחד ואחד כמפורש בשמות ל, יא-טז) וכך ידע משה מה המספר הכולל של בני כל שבט ושבט ומה המספר הכולל של בני ישראל(הרמב"ן גם מסביר שבמנין השני המתואר בפרק כו, כשכבר נחלקו לשבטים, לא היה צורך בכל זה, ולכן לא היה צורך בסיוע של נשיאי השבטים במפקד השני, שנערך בשנת הארבעים ליציאת מצרים).
תוצאות המפקד, לפי שבטים, מפורטות בפסוקים כ-סג. לכל שבט מוקדשים שני פסוקים ונוסחם כמעט זהה(למעט שבט ראובן הנמנה ראשון. לכן הנוסחה בפסוק כ ארוכה יותר מן הנוסחה של השבטים אחרים, ולמעט השינוי הקטן בניסוח תוצאות מנין בני שבט נפתלי, שבו נעסוק להלן).
בפסוק הראשון מבין שני הפסוקים המסכמים, מפורטים הקריטריונים לביצוע המניין: למשפחותם, לבית אבותם, בן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא. המפקד כלל רק את מי שעומדים בארבעת הקריטריונים הללו: כלומר: זכרים בלבד, יוצאי צבא, מבן עשרים שנה ומעלה.
ניטול לדוגמה את פסוק כד: "לבני גד תולדתם למשפחתם לבית אבתם. במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא". הפסוק נחלק באתנחתא במילה אבתם. בצלע א רשומות אמות המידה לביצוע המפקד: למשפחתם, לבית אבתם. בצלע ב רשומים כמה קריטריונים נוספים: במספר שמות, כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא.(אגב, הביטוי 'יוצא צבא–פירושו הפוך מן המקובל בלשון ימינו. בלשון התורה 'יוצא צבא' הוא מי שראוי(לפי גילו) להתגייס לצבא. ראו למשל דברים כד, ה: "לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר").
הפסוק השני מן השנים, מפרש את המספר עצמו עם נוסחת סיכום המבוטאת בצלע ב, למשל: "פקדיהם למטה גד. חמשה וארבעים אלף ושש מאות וחמישים"(כה). הפסוק נחלק באתנחתא במילה גד. צלע א מציגה את נוסחת הסיכום. צלע ב מציגה את המספר עצמו.
והנה, כל אחת מן הפסקאות הפותחת את מניינו של כל שבט ושבט, (למעט שבט ראובן שמוזכר ראשון) פותחת במילים: לבני שמעון(כב) לבני גד(כד) לבני יהודה (כו) וכן כולם, אך ישנו חריג אחד, אותו אנו מוצאים בפסוק מב: "בני נפתלי..." (ולא לבני נפתלי).
נשאלת השאלה מה הטעם לשינוי? לשאלה זו התייחס רבנו בחיי(בן אשר אבן חילוואה חי בספרד בין השנים 1255–1340) בפירושו לפסוק כ, ואלה דבריו: " ומה שהזכיר בכל השבטים 'לבני' ובנפתלי הזכיר 'בני נפתלי', מפני שנשתנה שבט נפתלי משאר השבטים, שהרי בשבט נפתלי היו הבנות מרובות מן הבנים ולכך נרמז בברכת יעקב בלשון נקבה 'נפתלי אילה שלוחה'(בראשית מט, כא) ומפני זה הזכיר בו 'בני', כמי שבורר הבנים מן הבנות".
גם בעל הטורים(ר' יעקב בן הרא"ש. מגדולי הפוסקים. נולד באשכנז בשנת 1269 והיגר עם אביו, רבנו אשר בן יחיאל, לספרד. נפטר בשנת 1343) כותב: "בכולן אומר 'לבני' לבד מנפתלי שאומר 'בני' לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים"(וראו פירוש עיטור ביכורים שנכתב על ידי ברוך בן אלקנה מפיורדא, על פירוש זה, אות תרצג) .
מקרה כזה שבו יש שינוי בפסוק אחד לעומת כל הפסוקים האחרים הדומים לו, הינו כמובן מצע מעניין גם לחכמי המסורה לענות בו( המסורה היא מערכת כלים שנוצרה במטרה לשמר את נוסח המקרא ולמסור אותו מדור לדור. ראו על כך: י. עופר, המסורה למקרא ודרכיה פרקי מבוא ירושלים תשפ"ב(להלן: עופר), עמ' 3–20), ואמנם בחומש מקראות גדולות(שהוגה על ידי ר' שלמה זלמן נטר , שחי בירושלים בין השנים 1801–1871) יש הערת מסורה המתייחסת לעניין זה וכך נאמר שם: בני נפתלי ליתא בענין, ושארא 'לבני', שבני הווי ליה ובנתא לא הוו ליה ושארא בנים ובנות הוו להון"(הערה כזו לא נמצאת במהדורת הכתר של מקראות גדולות).
על פי האמור בהערה זו, הסיבה לשינוי במניית שבט נפתלי מאופן מניית שאר השבטים נעוצה בכך שלנפתלי היו בנים בלבד, בעוד שלשאר השבטים היו בנים ובנות(יוער כי בדרך כלל אין דרכה של המסורה לעסוק בפרשנות המידע שהיא מביאה. ראו על כך אצל עופר בעמ' 291–292: רפאל יצחק זר, היסוד הפרשני שבהערות המסורה הלא טיפוסיות(עבודת דוקטור), ירושלים תשס"ז).
נראה כי הערת מסורה זו הינה קיצור מדבריו של ר' יהודה שלמה נורצי (חי באיטליה באה ה – 16) בחיבורו הנודע מנחת ש"י, וכך נאמר שם: "בני נפתלי: לית בענין ושארא 'לבני', דבנים הווה ליה ובנתא לא הוו ליה, ושארא הוו להון מסור וכ"כ ר טוביהו בפסיקתא שלו".
בעל מנחת שי מפנה למקור המסורת לפיה לנפתלי לא היו בנות. המקור הוא מדרש לקח טוב הקרוי גם פסיקתא זוטרתי(ביאור לתורה ולמגילות שנערך על ידי ר' טוביה בן אליעזר, שחי ביוון במאה ה - 11) וכך נאמר שם: "בני נפתלי תולדותם- כלם כתוב בהן 'לבני' וכאן 'בני'. מלמד שהיו כל בניהם זכרים ולא היו להם נקבות".
והנה, ר' אליהו מזרחי (פוסק הלכה, פרשן ומדינאי. חי בטורקיה בין השנים 1435–1526, ממפרשיו המפורסמים של פירוש רש"י על התורה)בפירושו למדרש זה כותב: "עיין בבעל הטורים על התורה מביא להיפך, שבשבט נפתלי היו יותר בנות מזכרים וכ"כ בספר פענח רזא (ספר שנכתב על ידי ר יצחק בן יהודה הלוי, שהיה מבעלי התוספות וחי בצרפת במאה ה – 13) ודעת הפסיקתא הביא המנחת ש"י.
נמצא אפוא מקור מדרשי להערת המסורה. פירושו של בעל הטורים נתמך באמור בספר פענח רזא (פירוש אחר לעניין השינוי בפסוק מב ראו בפירוש העמק דבר לפסוק זה, בשם האר"י. ראו על פירוש זה גם בגיליון "מלאכת מחשבת" על פרשת במדבר- שבועות. נמצא באתר beinenu.com ).
לסיכום: עסקנו הפעם בפתיחת הפרשה, בפרשת המפקד של בני ישראל במדבר. התמקדנו במנין בני נפתלי, שבו פתיחה שונה מן הפתיחות האחרות, וראינו הסברים שונים לחריגה זו. עמדנו גם על הערת המסורה בקשר לפסוק זה, שיש בה גם פרשנות, דבר שאינו אופייני להערות המסורה, וניסנו להתחקות אחרי מקורן של הפרשנויות השונות לנוסחת הפתיחה יוצאת הדופן של מניין בני שבט נפתלי.
שבת שלום
Edit Post Text
