טיפ שבועי לפרשת חקת

,

בפרשת השבוע, פרשת חקת, מסופר על  מלחמת הכנעני מלך ערד בישראל (כא, א). התורה מספרת כי במלחמה זו, שבה מלך ערד שבויים מעם ישראל(לשאלת זהות מלך הכנעני מלך ערד ראו: בבלי ראש השנה ג, א וכן דברי רש"י בפירוש לפסוק א בדיבור המתחיל 'יושב הנגב' וכן בפירוש ראב"ע לפסוק א. לשאלת זהות השבויים ראו דברי רש"י בדיבור המתחיל 'וישב מנו שבי').

 בעקבות ארוע זה, נודר ישראל נדר(שבו נרחיב להלן) שבו הוא מתחייב להחרים את ערי הכנעני, אם ה' ייתן את ערי הכנעני בידי ישראל. בעקבות הנדר, ה' שומע אל תפילת ישראל, עם ישראל מנצח את הכנעני ומחרים אותם ואת עריהם (כלומר איננו לוקח לעצמו מן הרכוש שנלקח במלחמה. על משמעות החרם, ראו דברי רש"י בפירוש לפסוק ב וכן: חרם בתנ"ך(בתוך)  חרם נידוי הלכתי בויקיפדיה).

התורה מספרת על הנדר שנדר ישראל לפני היציאה למלחמה: "וידר ישראל נדר לה' ויאמר. אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם"(כא, ב).

 נדר הוא התחייבות רצונית של אדם או של גוף כלפי ה' לעשות מעשה כל שהוא. לעיתים הנדר מותנה ביקומו של ארוע כל שהוא ולפעמים הנדר איננו מותנה(ראו בהרחבה על כך בערך נדר(יהדות) בויקיפדיה).

 בנדר שהוא מותנה יש שני חלקים. החלק הראשון הוא חלק התנאי: "אם..." והחלק השני- תשובת התנאי- מה ייתן או יעשה הנודר אם התנאי יתקיים.  

 כך למשל בנדר יפתח: "...אם נתון תיתן את בני עמון בידי. והיה היוצא אשר יצא..."(שופטים יא, ל-לא).  

כך גם בנדר חנה: "...אם ראה תראה בעני אמתך... ונתתיו לה' כל ימי חייו..." (שמואל א, א, יא).

לעיתים  קיימת אי בהירות לגבי תיחום שני חלקי הנדר ונשאלת השאלה היכן מסתיים חלק התנאי והיכן מתחילה תשובת התנאי. כזה הוא נדר יעקב (בראשית כח, כ-כב): "וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי... ושבתי בשלום אל בחית אבי והיה ה' לי לאלהים. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה...".

 לדעת רש"י (ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) )חלק התנאי של הנדר מסתיים בסוף פסוק כא, ותשובת התנאי היא בפסוק כב: "והאבן הזאת...", ואלה דברי רש"י בפירושו לפסוק כב: "והאבן הזאת- כך מפורש וי"ו זו  של 'והאבן'- אם יעשה לי את אלה, ואף אני אעשה זאת".

 ואולם הרמב"ן( (ר' משה בן נחמן . מגדולי חכמי ספרד בימי הביניים. חי בין השנים 1194–1270)  בפירושו לפסוק כא חולק על דברי רש"י ואלו דבריו: "והיה ה' לי לאלהים- אינו תנאי כדברי רש"י אבל הוא הנדר, והענין: אם אשוב אל בית אבי אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלהים ושם אוציא את המעשר".(ואמנם יעקב קיים את הנדר הזה. ראו בראשית לה, יד ופירוש  ראב"ע שם).

 כיצד  משתקף מבנה הנדר בפיסוק הטעמים?

 בפרשתנו נראה הדבר פשוט. הפסוק נחלק באתנחתא במילה ויאמר. יש כאן לשון אמירה. הפסוק נחלק בין הפתיחה לבין הנאום. כפי שהזכרנו כמה פעמים בעבר, זו צורת החלוקה השכיחה כאשר הנאום, תוכן המאמר, הוא קצר.

 הנדר כולו על שני חלקיו(התנאי ותשובת התנאי)  מפורט בצלע ב של הפסוק. צלע ב עצמה נחלקת  בזקף במילה בידי, בין חלק התנאי לחלק הביצוע, תשובת התנאי.

נדרה של חנה( שמואל  א א, יא) הוא ארוך יותר מן הנדר שבפרשתנו והדבר בא לידי ביטוי בפיסוק הטעמים: "ותדר נדר ותאמר, ה' צבאות, אם ראה תראה  בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים. ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו".

 גם פסוק זה הוא לשון אמירה. הפסוק נחלק באתנחתא במילה אנשים. בפסוק זה, תוכן האמירה הוא ארוך. לפיכך, החלק הראשון של הנדר- התנאי, מצורף לפתיחה. צלע ב היא תשובת התנאי- ונתתיו לה'...".

נדרו של יפתח הוא ארוך יותר והוא משתרע על שני פסוקים: 'וידר יפתח נדר לה' ויאמר. אם נתון תתן את בני עמון בידי'(פסוק ל). פסוק זה הוא לשון אמירה והוא נחלק בין הפתיחה לבין הנאום(אתנחתא תחת שם ה').

 ואולם הנדר אינו מסתיים בפסוק ל, אלא בפסוק הבא, פסוק לא: 'והיה היוצא אשר יצא...' זו תשובת התנאי(ואין כאן המקום לדון בפירוש פסוק זה כשלעצמו שקולמוסים רבים נשתפכו עליו. ראו למשל: ש. אמיתי, "דמותו של יפתח", אפיקי נחלים קובץ מאמרים תשכ"ט, עמ' 106–110: י. לוי, "נדרו של יפתח" שמעתין 100(תש"ן) עמ' 85–91: חיה שרגא בן איון, "עקדת בת יפתח(שופטים יא 34–40"(בתוך) עיוני מקרא ופרשנות י מנחת ידידות והוקרה לשמואל ורגון, רמת גן תשע"א, עמ' 49–70). במקרה זה, בשל אורכה של תשובת התנאי, נחלק הנדר עצמו לשני פסוקים. בפסוק הראשון אנו מוצאים פתיחה ואת חלק התנאי של הנדר, ואילו בפסוק השני אנו מוצאים את תשובת התנאי

 המקרה המורכב מכל הנדרים שהבאנו הוא כמובן נדרו של יעקב. המורכבות באה לידי ביטוי בשני פנים. האחד- הנדר משתרע על שלושה פסוקים. השני- קיימת מחלוקת בין הפרשנים בשאלה, היכן מסתיים החלק הראשון של הנדר והיכן מתחיל החלק השני.

 ננתח את מבנה הנדר לפי כל אחת משתי השיטות שהבאנו.

"וידר יעקב נדר לאמר... לחם לאכל ובגד ללבש". ברור שיש כאן לשון אמירה. הפסוק נחלק באתנחתא במילה לאמר, בין הפתיחה לבין הנאום. צלע ב כולה היא חלק התנאי שבנדר ואין על כך מחלוקת.

נעיין עתה בפסוק כא: ושבתי בשלום אל בית אבי...". הפסוק נחלק באתנחתא במילה אבי. כאן תבוא לידי ביטוי המחלוקת בין הפרשנים. לשיטת רש"י, כל הפסוק כולו הוא עדיין חלק מחלק התנאי של הנדר. הפסוק נחלק אפוא לפי שיטה זו בין שני חלקי התנאי, בין "ושבתי", לבין "והיה ה' לי...". החלק הראשון הוא חלק פעיל שתלוי ביעקב עצמו- שובו בשלום אל בית אביו. החלק השני אינו תלוי ביעקב אלא בה' וכדברי רש"י: "שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי...".

ואולם, לפי שיטת רמב"ן, צלע ב' של הפסוק הינה תשובת התנאי. לפי דרכו של רמב"ן נמצא  פסוק זה נחלק בין החלק האחרון של התנאי, לבין תשובת התנאי.

לסיכום: נדר ישראל שמופיע בפרשתנו הוביל אותנו לבחון כמה נדרים אחרים בתנ"ך. הבחנו בין חלקי הנדר וראינו שלעיתים יש מחלוקת בין המפרשים בשאלה היכן מסתיים חלק התנאי שבנדר והיכן מתחילה ההתחייבות. על רקע זה ניתחנו את הנדרים השונים על פי פיסוק הטעמים, ובמקום שיש מחלוקת היצענו ניתוח שונה של פיסוק הטעמים על פי כל אחת משתי השיטות. עם זאת הטעמנו כי הנדר שבפרשתנו  הינו קצר, פשוט וללא מחוקת לגבי  חלוקתו הפנימית.

Edit Post Text