טיפ שבועי לפרשת מסעי
השבת נקרא בתורה את פרשת מסעי. בניגוד לשבתות שברוב ימות השנה, השבתות שמלאחר י"ז בתמוז ועד ראש השנה מאופיינות בכך שלהפטרות הנקראות בהן אין דמיון מובהק לפרשות השבוע(ראו בבלי מגילה כט, ב: ח. מאק, מבוא(בתוך) מפטירין בנביא עיונים בהפטרות ובדברי הנביאים, ירושלים תש"ע (להלן: מאק) עמ' 11–22, ובפרט בעמ' 19–20), אלא הן קשורות לתקופת השנה. בשלושת השבועות שמי"ז בתמוז ועד צום תשעה באב קוראים הפטרות המתאימות לאבלות ולחורבן, ואילו בשבע השבתות שמתשעה באב ועד ראש השנה קוראים בנבואות הנחמה שבספר ישעיה(ח. מאק מציין כי זהו מנהג קדום שנהג ברוב המקומות. עם זאת בסדר ההפטרות שמביא הרמב"ם לאחר ספר אהבה של חיבורו היד החזקה נקבעו לפרשות אלה הפטרות מגוונות שאינן תוכחות או נחמות אלא הן קשורות לתכנים של הפרשות שלהן הן צמודות. ראו על כך אצל מאק, עמ' 14 ושם ה"ש 2).
בפרשת מסעי אנו קוראים הפטרה שברובה לקוחה מתוך פרק ב בספר ירמיהו. ההפטרה פותחת בפסוק שלאחר הפסוק המסיים את ההפטרה של פרשת מטות(כשהיא נקראת בנפרד. "שמעו נא..."). הנבואה פותחת בהזמנת העם לשמוע את דבר ה'. נראה כי הנבואה מסתיימת בפסוק כח: "ואיה אלהיך אשר עשית לך יקומו..." הנביא מוכיח את ישראל על ריבוי האלילים ומראה להם כי האלילים שבהם הם בוטחים אינם מסוגלים להושיע את העם בעת צרתו.
כאן אומנם מסתיימת נבואה, אך כאן אינה יכול להסתיים הפטרה שהרי על פי הדין יש לסיים את ההפטרה "בדבר טוב"(ראו ירושלמי מגילה ג, ז: דברי הרמ"א על שלחן ערוך אורח חיים קלח, א), ועל כן נוספו להפטרה(לפי מנהג הספרדים) שני פסוקים הפותחים את פרק ד בספר ירמיהו.
נתמקד בפסוק הראשון של הפרק: "אם תשוב ישראל נאם ה אלי תשוב. ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד".
בטרם נדון בשאלה הפרשנית העיקרית העולה מפסוק זה, נעיר כי בין המילה ישראל לבין המילה המוקפת נאם–ה ישנו קו מאונך. זהו הטעם פסק. הטעם פסק בא לאחר טעם מחבר והוא בא לומר לקורא שיש להפסיק בין שתי המילים (למרות שהמילה הראשונה נמצאת בטעם מחבר). על פי כללי הפסק, אחד המקרים בהם יבוא טעם זה הינו: "לתקן המלה, שלא תהיה זו עם זו בלולה, ולהפריד מענה הדבר, לבלתי היות מחבר'(ספר דקדוקי הטעמים שכתב ר' אהרן בן אשר, שער טז כלל רביעי) ומקרה זו הולם את פסוקנו. הפסק בא לגרום לקורא להפריד בין המילה 'ישראל' לבין המילה המוקפת 'נאם–ה'(להרחבה על עניין הפסק ראו: א. דותן "קדמוניות פסק"(בתוך) עיונים בלשון המקרא ובמסורה, ירושלים תשפ"א, עמ'290 –301: ל. הימלפרב, "תפקידו הפרשני של הפסק"(בתוך) דרכים במקרא ובהוראתו ירושלים תשנ"ז, עמ'117–130).
אשר לשאלה הפרשנית העולה מן הפסוק שאנו עוסקים בו–נראה בעליל כי בפסוק זה יש שני משפטי תנאי: "אם תשוב.." ו"ואם תסיר...".. חלוקת הפסוק לצלעותיו משקפת מבנה זה. האתנחתא, המחלק את הפסוק לשתי צלעות נתונה תחת המילה תשוב.
ואולם נשאלת השאלה: כיצד יש לפרש את צלע א? היכן מסתיים התנאי והיכן מתחילה תשובת התנאי?
ר' ישעיה מטראני(מגדולי ראשוני איטליה. חי בי השנים 1165–1240) כותב בפירושו לפסוקו: "אומר להם הנביא אם תשוב ישראל עכשיו קודם שתגיע אליכם הרעה... אלי תשוב, כלומר אני אשיבך אלי..".
לשיטתו של פרשן זה, יש לחלק את צלע א לאחר המילה המוקפת נאם ה'. כמו כן לדעתו, תוכן דברי הנביא כאן הוא האפשרות למנוע את הגלות מלכתחילה.
ואולם על הגישה לפיה הפסוק מדבר באפשרות למנוע את הגלות הקשה ר' יצחק אברבנאל (חי בין השנים 1437–1508): "וכפי דרך הנבואה וענינה אינו נכון, כי הדברים כלם הם אחרי הגלות בהתעוררותם לתשובה כדי שיגאלו".
ר"י אברבנאל טוען כי על פי ההקשר של הנבואה, שמכוונת לדבריו להתעוררות עם ישראל בתשובה לאחר הגלות, לא ניתן לקבל את הפירוש לפיו הנביא מנבא כי יש ביכולתו של עם ישראל למנוע את הגלות מלכתחילה, שהרי הנבואה כולה עוסקת בסיום ובקץ הגלות.
על כל פנים, לעניין חלוקת משפט התנאי, הלכו כמה מפרשים בדרכו של ר' ישעיה מיטראני. כך למשל כתב ר' דוד אלטשולר(חי בפראג בין השנים 1687–1769) בפירושו מצודת דוד לפסוקנו: " אם תשוב: מוסב למעלה לומר, אם אתה ישראל תשוב בוידוי... אז תחזור ותשוב אלי להיות לפני כמאז..."(וראה פירושים נוספים ההולכים בכיוון זה אצל מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא מס' 35).
ובדרך פרשנית זו הלך גם המלבי"ם(ר' מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר. חי ברומניה בין השנים 1809–1879) בפירושו לפסוק: "אם רק תשוב אתה ישראל, אז ממילא, 'אלי תשוב' איישר דרכך עד שיתכוון אלי...". על פי פירושים אלה מסתיים חלק התנאי במילים נאם ה, וכך יש לקרוא את צלע א לשיטתם: אם תשוב ישראל נאום ה'(אז) – אלי תשוב.
לעומת גישתם של ר' ישעיה מיטראני, המלבי"ם ובעל מצודת דוד, נקטו כמה מפרשים בדרך שונה. לשיטתם יש לפרש את משפט התנאי כנחלק לאחר המילה 'אלי' ויש לקרוא את צלע א כך: אם תשוב ישראל נאם ה אלי–(אז) תשוב.
פרשנות כזו עולה כבר מתרגום יונתן בן עוזיאל(תנא בדור הראשון. חי במאה הראשונה לספירה) לפסוקנו המתרגם: " אם תתוב ישראל לפלחני, אמר ה' תתקבל תיובתך" (לפי דעת המתרגם- הנושא מתחלף באמצע הצלע).
בדרך זו הולך גם רש"י (ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירוש לפסוקנו, ואלה דבריו:"אם תשוב ישראל בתשובה זו, אלי תשוב לכבודך ולגדולתך הראשונה"(לדעת רש"י, אין חילופי נושאים בתוך צלע א).
וכן כתב רד"ק(ר' דוד קמחי. בן למשפחת דקדקנים ופרשנים מספרד. חי בפרובנס בין השנים 1160–1235) בפירוש לפסוקנו: "אם תתודו בדברים הנאמרים ותשובו אלי, אני אקבל אתכם בתשובה ותנוחו ולא תגלו מארצכם. 'תשוב' השני עניין מנוחה כמו 'בשובה ונחת תושעון'(ישעיה ל, טו).
גם רד"ק מחלק את צלע א לאחר המילה אלי, וכמו המתרגם הארמי נראה שגם הוא סבור כי הנושא מתחלף באמצע הצלע, ופירוש המילה 'תשוב' לשיטתו: (אני ה') אקבל אתכם בתשובה( מבחינה תוכנית נראה כי הוא מפרש באופן דומה לר' ישעיה מיטראני שלפיו פירושו כאמור, הפסוק עוסק באפשרות למנוע את הגלות)
וכן כתב ר' יוסף אבן כספי (חי בפרובנס בין השנים 1279–1340) בפירושו לפסוק: כאלו אמר אם תשוב ישראל אלי- הנה אז תשוב, כלומר תשוב לירושלים כמו שבישרתיך, כלומר בבנין בית שני...".
וכן כתב ר' יצחק אברבנאל בפירוש לפסוקנו:, "וכאלו השם יתברך משיבם: אם תשוב ישראל נאם ה אלי תשוב... ולכן יהיה פירוש הכתוב 'אם תשוב ישראל נאם ה אלי', רוצה לומר אם תעשה תשובתך באמת..., הנה אז תשוב, רוצה לומר לארצך מהגלות שהלכת בו ותשוב למעלתך וכבודך ושלטון ארצך...".
על פי שיטתו של ר"י אברבנאל בא הנביא לומר לעם ישראל- אם אתה תשוב אל ה' באמת- תזכה לשוב לארצך מהגלות שבה תהיה. כלומר המילה תשוב (השניה) שבצלע א פירושה שיבה אל הארץ. אם כך, ברור שיש לפרש את הצלע כנחלקת אחר המילה אלי, ולא לפניה, שכן השיבה שעליה מדבר הנביא איננה השיבה אל ה כי אם השיבה אל הארץ.
נראה כי לאור דברי דון יצחק אברבנאל ניתן למצוא גם הסבר מדוע בחרו מסדרי ההפטרות בפסוקים אלה, לסיים את הפטרת השבוע. כאמור, נהוג לסיים את ההפטרה בדבר טוב, והדבר הטוב שבו מסתיימת ההפטרה הוא, לפי פירוש אברבנאל, המסר שמועבר לעם ישראל על האפשרות לחזרה בתשובה ולשיבה מן הגלות אל ארץ ישראל בתנאי שהעם ישוב אל ה'. פרשנות זו מתאימה לימי האבל שאנו מצויים בהם והיא מעבירה מסר של נחמה לעם שעדיין לא נגאל ולא זכה להיגאל בגאולה שלימה. לעומת זאת, על פי דעת המפרשים המסבירים את הפסוק כאפשרות להימנע מן הגלות(כרד"ק), אין בפסוק כל נחמה הרלבנטית לזמננו, שהרי עם ישראל לא הצליח להימנע מן הגלות ועודנו ממתינים לגאולה השלימה.
ומה דעת בעלי הטעמים? בעלי הטעמים הטעימו את המילה 'אלי' בטיפחא שהוא המפסיק הגדול של צלע א. כלומר לדעתם יש לקרוא את הפסוק כך: אם תשוב ישראל נאם ה' אלי(אז)– תשוב. נראה כי פירושיהם של רש"י ורד"ק עולים בקנה אחד עם פיסוק הטעמים, ולא כן פירושיהם של המלבי"ם ובעל מצודת דוד.
התייחסות מפורשת לטעמי המקרא בפסוקנו מצינו בפירושו של מנחם בולה לפסוק, שיצא בסדרת דעת מקרא, ואלה דבריו: עתה ה' משיב על ודויו של ישראל...חלקת הכתוב לפי הטעמים היא: אם תשוב ישראל, נאם ה', אלי תשוב: ושעורו: אם תשוב ישראל אלי, נאם ה', כלומר אם אלי תשוב ישראל...".
נראה כי הפרשן מנסה לכוון לדעת בעלי הטעמים אך כותב דבר והיפוכו. בתחילת דבריו כתב שעל פי הטעמים יש לחלק "אם תשוב ישראל נאם ה'–אלי תשוב'- וכבר ראינו שלא כך חלקו בעלי הטעמים את הצלע (שכן הצלע נחלקת חלוקה עיקרית לאחר המילה 'אלי' ולא לפניה).
וממשיך הפרשן וכותב: " ושעורו – אם תשוב ישראל אלי, נאם ה, כלומר אלי תשוב ישראל". משפט זה אינו עולה לכאורה בקנה אחד עם המשפט הקודם, שכן לפי המשפט הקודם, המילים 'אלי תשוב' הם חלק מתשובת התנאי. ואילו לפי המשפט האחרון, המילה 'אלי' היא חלק מן התנאי.
על כל פנים, נראה כי טעם הטיפחא שתחת המילה 'אלי' מורה לנו כי שם חלוקתה העיקרית של הצלע והמילה 'תשוב' היא תשובת התנאי, כשיטת רש"י.
לסיכום: עסקנו הפעם באחד הפסוקים מן הסיום של ההפטרה שנקרא השבת. עמדנו על המחלוקת בפירוש הנבואה וגם על מחלוקת בין המפרשים לגבי פיסוקו של החלק הראשון של הפסוק. ראינו כי אין מתאם מלא בין דרך חלוקת הפסוק לבין פירוש הנבואה עצמה, כלומר שפירוש הנבואה, לפי פרשנים מסוימים אינו תלוי בחלוקת הפסוק. ראינו כי שיטת בעל הטעמים מכריעה לצד אחד במחלוקת זו, לצד פירושיהם של רש"י ורד"ק, וזאת כאמור למרות העובדה כי נראה כי לעניין פירוש הפסוק עצמו והשאלה האם הוא נאמר לעם הנמצא כבר בגולה או לעם המבקש למנוע את הגלות, נותרים הפרשנים הללון חלוקים בדעתם, אך פירוש שניהם מסכים עם פיסוק הטעמים. במקרה זה מותיר איפוא פיסוק הטעמים מקום למגוון פירושים.
שבת שלום וחודש טוב
