טיפ שבועי לפרשת ואתחנן
הפעם נעסוק בפסוק אחד מפרשת השבוע, המסיים את הנאום הראשון של משה אל בני ישראל, ערב כניסתם לארץ(על חלוקת ספר דברים לנאומים השונים, ראו דברי הרמב"ן בהקדמתו לספר דברים וכן דברי הרב דוד צבי הופמן בפירושו לספר דברים, עמ' יז). פסוק זה הינו גם הפסוק האחרון שבקריאה שנהוג לקרוא בבית הכנסת בתפילת שחרית של תשעה באב שחל אך לפני ימים אחדים.
וכך נאמר בפסוק: "ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך. ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלהיך נתן לך כל הימים"(ד, מ)".
פסוק זה בא לאחר הפסוק המצווה את בני ישראל להבין ולהפנים את העובדה כי ה' הוא האלהים "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" וכי אין עוד אל מלבדו(על פסוק זה, ראה הטיפ שלנו לפרשת שלח תשפ).
בפסוקנו יש ציווי ויש תוצאות לציווי. הפסוק נחלק באתנחתא במילה אחריך. צלע א נחלקת במילה היום. נראה כי בצלע א ישנו ציווי: "ושמרת ... אשר אנכי מצוך היום"('אשר אנכי מצוך היום'–מאמר מוסגר) ויש תכלית לציווי, והיא: "אשר ייטב לך ולבניך אחריך". בצלע ב יש תכלית נוספת "ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה אלהיך נתן לך כל הימים".
צלע ב נחלקת בזקף במילה המוקפת 'על–האדמה', ונראה כי המילים:"אשר ה אלהיך..." הוא משפט לוואי.
קריאת הפסוק מעוררת לכאורה קושי. הביטוי "על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך" מוכר וידוע מפסוקים אחרים(למשל: דברים ה, טז). הביטוי המצומצם יותר "אשר ה' אלהיך נתן לך"(האות נו"ן בחולם, ולעיתים גם שלא בזיקה לאדמה), נפוץ עוד יותר(למשל: שמות כ, יב: דברים יב, ט : יג, יג ועוד).
ואולם בפסוקנו יש ביטוי יוצא דופן: "אשר ה אלהיך נתן לך כל הימים". הביטוי כל הימים בהקשר פסוקנו נראה תמוה, שכן לכאורה ביטוי זה מציין מציאות מתמשכת(למשל: "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה. דברים יב, א) ואולם בפסוקנו אין לכאורה פעולה או מציאות מתמשכת אלא פעולה של נתינה, שהיא לכאורה פעולה חד פעמית: "אשר ה' אלהיך נתן לך"- ה' נותן לך עתה את הארץ ואתה( ישראל) מתחייב לשמור את חוקיו ואת מצותיו של ה'.
פיסוק הטעמים של צלע ב נראה לכאורה כמעצים את הקושי. כאמור, צלע ב נחלקת בטעם זקף במילה המוקפת על–האדמה(לייתר דיוק: המילה המוקפת על– האדמה מוטעמת במונח ובזקף, אך המונח הוא כמובן טעם משרת). החלק השני של צלע ב נחלק בטיפחא במילה לך, הווה אומר שיש לקרוא כך: "אשר ה' אלהיך נתן לך–כל הימים"., הפירוש המשתמע מקריאה זו היא שהנתינה היא "כל הימים" היא מתמשכת , היא תמידית. פירוש זה אינו הולם את המשמע הרגיל של הפועל לתת, שהוא מציין פעולה חד פעמית.
נראה כי קושי זה בפיסוק הטעמים הוביל את שד"ל(שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1800–1865 ) להציע שינוי בפיסוק הטעמים בפסוקנו ואלה דבריו: "לפי דעתי כך היה ראוי להטעים... ויהיה 'כל הימים' חוזר אל 'למען תאריך ימים', לא אל 'נותן לך'".
לפי פיסוק הטעמים החילופי שמציע שד"ל, יש להטעים את המילים 'תאריך ימים' בקדמא ואזלא ואת המילה המוקפת על–האדמה ברביע. לפי פיסוק הטעמים החילופי הזה יש לקרוא כך: "ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלהיך נתן לך–כל הימים": המילה המוקפת 'כל הימים' אינה מתייחסת אפוא אל הנתינה כי אם אל אריכות הימים(כאילו היה כתוב: ולמען תאריך ימים- כל הימים, והמילים שבתווך הם מאמר מוסגר).
נשאלת אפוא השאלה: מה פשרו של פיסוק הטעמים בפסוקנו הנראה לכאורה תמוה?
מעניין לציין כי שילוב בין השורש הדקדוקי נת"ן לבין הביטוי כל–הימים מצוי בפסוק נוסף בתנ"ך: "ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד חזאל מלך ארם וביד בן הדד בן חזאל כל הימים"(מלכים ב יג, ג). הפסוק נחלק במילה ה', בין שתי הפעולות: ויחר, ויתנם.
כיצד ניתן לפרש את המילים 'כל הימים' בפסוק בספר מלכים? את הפסוק הזה ניתן לבאר כאומר שה' נתן את ישראל להיות נתונים תחת(נתינים של) חזאל ובן הדד. אם נפרש את המילה ויתנם בפסוק במלכים כך, ניתן להבין את הצירוף ,ויתנם... כל הימים" כאומר: ה' הפך את ישראל להיות נתונים תחת המלכים הללו במשך זמן ממושך. זה מצב מתמשך של שעבוד, מציאות של נתינות.
ואולם פירוש כזה אינו מתאים לפסוקנו, שכן פסוקנו מדבר על מתנה שה' נותן לנו- הארץ. הנתינה היא לכאורה חד פעמית והיא בוודאי אינה פעולה סבילה.
ההבדל בין שני הפסוקים ניכר גם בתרגומים העתיקים. תרגום אונקלוס (בן אצולה למשפחת קיסרי רומי. חי במאה הראשונה לספירה. תלמידם של ר אליעזר ור' יהושע)לפסוקנו מתרגם את סיפת הפסוק: 'דה אלהך יהיב לך כל יומיא", לעומת זאת, הפסוק במלכים מתורגם: 'ומסרנון ביחד חזאל מלכא דארם...כל יומיא"(תרגום יונתן בן עוזיאל שחי בדור הראשון של התנאים).
לאור הסבר זה בפסוק במלכים, פסוקנו נשאר מזהיר בבדידותו בקשר בין פעולת הנתינה, שהיא מטבעה חד פעמית, לבין הביטוי המתמשך: "כל הימים".
ושמא ניתן להציע הסבר לפיו בעלי הטעמים פירשו את המילה" נתן–לך" כנתינה רב פעמית ולא חד פעמית.
פירוש כזה של פעולת הנתינה אנו מוצאים במדרש על הפסוק 'ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ..."(בראשית כז, כח) בפסוק זה נראה כי אין מדובר בנתינה חד פעמית אלא בנתינה רב פעמית, וכדברי רש"י בפירושו לפסוק בשם מדרש בראשית רבה: "יתן ויחזור ויתן".
על פי הדברים האלה ניתן גם לפרש כי הכתוב מלמדנו כי גם את נתינת הארץ אין לראות כמתנה חד פעמית שנתן ה' לעם ישראל, אלא כנתינה מתחדשת מידי יום ביומו, ושמירת המצוות שניתנו על ידי ה' באופן מתמיד ויום יומי, היא הערבות לכך שגם נתינת ה' את הארץ לעם ישראל תשוב ותתחדש מידי יום ביומו.
על פי הבנה זו של הכתוב, ניתן להבין את פיסוק הטעמים המצוי לפנינו ללא צורך בכל שינוי: ה' נותן לעם ישראל את האדמה באופן תמידי ומתחדש מידי יום. שמירת החוקים והמצוות מדי יום ביומו היא הערובה לכך שמתנה יומיומית זו לא תיפסק לעולם(וראו על כך דברי חז"ל בבלי עבודה זרה, א: 'גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה וראו דברי תוספות שם בדיבור המתחיל: גדול).
לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מפרשת השבוע שיש בו קושי תוכני וגם פיסוק הטעמים אינו נהיר כל צורכו. הקושי בפיסוק הטעמים הביא את שד"ל להציע פיסוק טעמים חילופי. הצענו הסבר לפירוש הפסוק, המתבסס על מדרש שעל פיו ניתן יהיה להבין את פסוקנו באופן שונה(נתינה כפעולה רב פעמית) ולפי הבנה זו לא יהיה צורך לשנות את פיסוק הטעמים כפי שהוא מצוי בפנינו.
טו באב שמח ושבת שלום
