טיפ שבועי לפרשת עקב

הפעם נעסוק בפסוק, המצוי בפרשת השבוע, פרשת עקב, ובמקום החלוקה העיקרית שלו.

דרך הילוכנו בטיפים השבועיים ברוב המקרים היא שאנו מבארים את החלוקה הראשית של הפסוק הנידון ואת הגיונה, ולאחר מכן עוסקים בשאלה המתעוררת באחת מצלעותיו של הפסוק.

 ואולם במקרה שנעסוק בו הפעם, ההשאלה מתמקדת  במקום החלוקה העיקרית של הפסוק.

בפרק יא פסוקים י-יב מתאר משה לבני ישראל את אופייה המיוחד של  הארץ אשר הם עומדים להיכנס אליה. תיאור אופייה של הארץ נעשה בהנגדה לאופייה של ארץ מצרים "...לא כארץ מצרים... והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת...( יא, י-יא).

ובהמשך  דברי משה נאמר : "ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה. תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"."(יא, יב).

הפסוק נחלק באתנחתא במילה 'אתה'. המילה תמיד פוחת את צלע ב.

 מה פירוש הצילה תמיד? בלשון ימינו הינו מתרגמים תמיד always. ,

ואולם נראה כי בלשון התורה אין זה התרגום הנכון של המילה תמיד ויש לתרגמה regular.   כבר התרגומים העתיקים מתרגמים את המילה תמיד:  'תדירא', כלומר,  פעולה שהיא חוזרת ונשנית, ולא פעולה הנמשכת לעולם.

 כך למשל  בפסוק הפותח את פרשת תצוה שבספר שמות אנו קוראים: ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור. להעלת נר תמיד( כז, כ). מהמשך הציווי נראה בבירור שאין פירוש המילה תמיד בפסקו זה always  אלא  regular'   שכן בהמשך הציווי נאמר" באהל מועד מחוץ לפרכת...יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה'...,."(פסוק כא). הנר אינו דולק תמיד אלא רק מערב עד בוקר(ואמנם רש"י בפירושו לפסוק זה מפרש "כל לילה ולילה  קרוי תמיד...").

וכן בציווי על קרבן התמיד במשכן מצווה התורה:"ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה'. כבשים בני שנה תמימם שנים ליום עלה תמיד. את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים(במדבר כח, ב-ג). קרבן התמיד איננו קרב והולך כל היום כולו וכל הלילה כולו, אלא  באופן תדיר  ויום יומי קרב בבוקר ובאופן תדיר הוא מוקרב בין הערביים(ואכן בשני הפסוקים הללו, מתורגמת המילה תמיד- תדירא).

על רקע זה נעיין שוב בפסוקנו: ארץ אשר  ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך  בה מרשית השנה ועד אחרית שנה". על פני הדברים נראה כי בפסוקנו יש תקבולת בין המילה 'תמיד', לבין הביטוי 'מרשית השנה ועד אחרית שנה', וכן הביטוי 'ארץ  אשר ה' אלהיך  דרש אותה' מקביל לביטוי "עיני ה' אלהיך בה".

 על פי קו חשיבה זה, ניתן היה  לצפות כי המילה תמיד תופיע בצלע א ולא בצלע ב של הפסוק(ראו א"ב הלבני, "טעמי המקרא שאינם בהתאם לתחביר: שתי דוגמות" מחקרים בלשון ט תשס"ד עמ' 123–126. ראו בעיקר לענייננו בעמ' 125.  הלבני כתב מאמר המשך למאמר זה שפורסם בכתב העת מגדים נו( שבט תשע"ו) עמ' 115–120).

עיון בכלל מופעיה של המילה תמיד בתנ"ך מלמדנו כי  המילה  הזו נמצאת  בתנך 78 פעמים. רק בדוגמה יחידה המילה פותחת היגד(למעט פסוקנו כמובן), והיא נמצאת בפסוק בספר תהלים: "...תמיד תהלתו בפי"(לד, ב). גם בתרגום  הארמי על פסוק זה, מתורגמת המילה תמיד- תדירא, ואולם יש המפרשים את המילה תמיד בפסוק זה במשמעות  always.

וכך כתב רד"ק בפירושו לפסוק: "אברכה את ה בכל עת כי תמיד הוא עושה עמי נסים וחייב אני לברכו ולהללו תמיד בכל עת".

וכן כתב ר' מנחם המאירי בפירושו לפסוק: "ואמר אברכה את ה' בכל עת כלומר בלא הפסק...".

מפרשים אלה ראו בפסוק תקבולת בין הביטוי 'בכל עת' לבין המילה 'תמיד' ופירשו  את המילה 'תמיד' כהודאה רצופה ללא הפסק. כאמור מקרה זה הוא נדיר ובדרך כלל, המילה תמיד איננה פותח היגד אלא מסיימת אותו.

התייחסות מפורשת לטעמי המקרא בפסוקנו מצאנו בפירושו של יעקב חייב (ג'פרי) טיגאי על ספר דברים שיצא בסדרת מקרא לישראל  בשנת תשע"ו, ואלה דבריו:"לפי פיסוק הטעמים 'תמיד' מוסבת על המשך כאילו היה כתוב 'עיני ה אלהיך בה תמיד' אבל בחלק זה של הפסוק המילה תמיד מיותרת בשל הביטוי הנרדף בסופו 'מרשית שנה ועד אחרית שנה'. מבחינה תחבירית סביר יותר  להסב את המילה 'תמיד' על הפסוקית הקודמת כמגדירה את הפועל דרש, אף שההבחנה נראית כחסרת חשיבות, והיא מגדירה את הפסוק כמבנה של תקבולת...".  

 האם ניתן ללמוד מדרך פיסוק הטעמים בפסוקנו כי בעלי הטעמים מתעלמים מן התקבולת? כבר הראנו בעבר, שאין הדבר כן וכי יש להבחין בין שני סוגים של תקבולות לעניין זה. כאשר התקבולת מחייבת משיכת מילים מצד לצד אי היא מתאימה לפיסוק הטעמים  אבל כאשר אין היא מחייבת זאת,  טעמי המקרא  יתאימו לתקבולת(ראו על כך בספרו של פרופ' שמחה קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 128–130).

והנה נראה כי יש השלכה מעניינת אפשרית של השאלה שעסקנו בה, על נוסח התפילה היומיומית שאנו אמרים בתפילת ערבית "אל חי וקים תמיד ימלך עלינו לעולם ועד". כיצד יש לפסק את המשפט? האם המילה 'תמיד' היא חלק מן החלק הראשון(אל חי וקים תמיד)? או חלק מן החלק השני(תמיד ימלוך עלינו...")?

 בסידור עבודת ישראל של ר' יצחק בן אריה יוסף דוב זליגמן בער (על פי דפוס צילום ראשון  שיצא ברדלהיים בשנת תרכ"ח 1868) הוא כותב(עמ' 164): "יתכן לחבר מילת  תמיד לאל חי וקים. גם יתכן לחבר למטה ולומר 'תמיד ימלוך'.

ואולם בהמשך התפילה כשהוא מפרש את הברכה(שנהוג לומר בחו"ל בתפילת ערבית בימי חול) המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד ועל כל מעשיו" כותב בער( עמ' 169) : "נחלקו הדייקנים אם לחבר מלת 'תמיד' למעלה ממנו או למטה ממנו והנה בעל מגן אברהם... כתב... שיקרא מלת 'תמיד' למטה "תמיד ימלוך"... והעדים להם בשמונה עשרה שאומרים כמו כן 'ויתרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד'. ובברכת המזון ...'יתברך שמך בפי כל חי תמיד...' ולפי זה כפל הלשון 'תמיד לעולם ועד' הוא לחזק הענין, רצה לומר כל משך הזמן בלי הפסקה כלל. ואחרים.. הורו שלא לחבר מלת 'תמיד' עם 'ימלוך' אלא עם 'בכבודו'... רצה לומר אשר הוא תמיד במלכותו, הוא ימלוך...לעולם ועד...."

ובהמשך דברין מתייחס בער לנוסח ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע בערבית וכך כתב: "והנה הספק הזה בעצמו, נמצא גם בברכת המעריב ערבים שגם שם יתכן לחבר 'תמיד' עם 'אל חי וקים' או להפרידו ממנו ולחברו עם 'ימלוך עלינו', אך ממה ששם הנוסחא במחזור רומא 'ה צבאות שמו, ושמו אל חי וקים תמיד הוא ימלוך עלינו לעולם ועד' נראה גם שם הנכון לחבר 'תמיד' למעלה ממנו ולהפרידו מן ימלוך"(עמ' 169). ומעניין שב"סידור ארץ ישראל" שמבוסס על "מטבעות תפילה עתיקות לחכמי ארץ ישראל שנהגו בקודש למעל מאלף שנה"(יצא בירושלים לראשונה בשנת תשס"ז. אני מודה לשופט( בדימוס)  דוד גדול מרעננה שהפנה אותי למקור זה), המשפט הנדון כלל אינו כלול וזהו נוסח התפילה המובא שם: "בורא יום ולילה גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור".

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק  שבו עוררנו ספק לגבי מקום חלוקתו הראשית. האם יש לחבר את המילה 'תמיד' לחלקו הראשון של הפסוק או לחלקו השני. בעלי הטעמים הכריעו כי יש לחברה לחלק השני של הפסוק ובכך לכאורה שיבשו את התקבולת בין שני חלקי הפסוק.  הראנו כי קיימת גם  התלבטות דומה לגבי נוסח התפילה בכמה מקומות.

שבת שלום

Edit Post Text