טיפ שבועי לשבת ראש חודש

השבת נקרא בתורה את  פרשת ראה. מאחר שהשבת יחול גם ראש חודש אלול, יחול שינוי בקריאת ההפטרה. בדרך כלל, בשבת פרשת ראה, קוראים את הפטרת 'עניה סערה' (ישעיה נד, יא ואילך) אולם מאחר שהשבת יחול ראש חודש אלול, נקרא השבת (על פי מנהג האשכנזים) את ההפטרה שנהוג לקרא בשבת ראש חודש (ישעיה סו). את קריאת ההפטרה של פרשת ראה, "נשלים" בשבת פרשת  כי תצא, שהפטרתה סמוכה להפטרת פרשת ראה  (ישעיה נד, א-י).

בהפטרת השבת נקרא: "כי הנה ה' באש יבוא וכסופה מרכבתיו. להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש"(סו, טו). לעומת הנחמה שמנבא הנביא על ירושלים(פסוקים י, יג), באמצע פסוק יג עובר הנביא לעסוק בנקמת ה' באויביו: "ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את איביו".

 הנקמה מפורטת בפסוק הבא(טו) : "כי הנה ה' באש יבוא...". הפסוק  נחלק באתנחתא במילה מרכבתיו. נראה כי הנימוק לחלוקה הוא שצלע א מתארת את בואו של ה', ואילו צלע ב מתארת את מטרתה.

 מה פירוש הביטוי, 'להשיב בחמה אפו'? אנו רגילים לראות במילים 'אף' ו'חמה' כמלים נרדפות, המתארות כעס. צמד המילים 'אף וחמה' מופיע בפסוקים רבים, כגון: 'ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול...'(דברים כט, כז) וכן:  "ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה  ובזרוע חזקה. ובאף ובחמה ובקצף גדול" (ירמיה כא, ה. ראו גם ירמיה ל, כג: שם לו, ז: יחזקאל ה, טו: מיכה ה, יד).

יתר על כן, ישנם פסוקים בהם באות המילים 'אף' ו'חמה'  בצורות הנראות כתקבולת,  עובדה המחזקת את ההבנה כי שתי מלים אלה אינן אלא מילים נרדפות, כגון: "הרף מאף ועזב חמה. אל תתחר אך להרע"(תהלים לז, ח), "מענה רך ישיב חמה ודבר עצב יעלה אף"(משלי טו, א), וכן: "אל תתרע את בעל אף. ואת איש חמות לא תבוא"(משלי כב, כד).

ואולם, כידוע, קיימת שיטה בפרשנות התנ"ך שאיננה מקבלת עיקרון זה של "מילים נרדפות" ומעניקה מובן שונה ונפרד לכל אחת ממילים אלה הנראות כנרדפות. ידועים בהקשר זה דברי מלבי"ם( ר' מאיר ליבוש בין יחיאל מיכל. חי ברומניה בין השנים 1809–1879) הכותב(בהקדמתו לפירוש לספר ישעיה)" לא נמצאו במליצות הנביאים ובמאמריהם הפשוטים או הכפולים מלות או פעלים הונחו במקרה מבלתי כונה מיוחדת עד שכל המלות והשמות והפעלים שמהם הורכב כל מאמר, לא לבד שהם מוכרחים לבא במאמר ההוא, כי גם לא היה אפשר להמליץ האלהי להניח תחתיה מילה אחרת"(על דרכי פרשנותו של מלב"ים ראו: ע. פריש, "קווים לדרכי פרשנותו של מלבי"ם לאור פירושיו לבראשית ד להושע יד ולתהלים פט(בתוך) עיוני מקרא ופרשנות י מנחת ידידות והוקרה לשמואל ורגון, רמת גן תשע"א, עמ'473–500).

 נאמן לדרכו זו מפרש מלבי"ם כי יש הבדל בין' אף' לבין 'חמה', ואלו דבריו בפירושו למשלי טו, א: "אף הוא הכעס החיצוני הגלוי לעין(כמו האף הבולט באמצע  הפנים)... חמה היא הכעס הפנימי השמור בלב...".

 כיצד בא לידי ביטוי ההבדל בין 'אף' לבין 'חמה' בפירוש פסוקנו? על כך כותב רד"ק(ר' דוד קמחי מגדולי פרשני המקרא ומחשובי המדקדקים בימי הביניים. חי בצרפת בין השנים 1235-1160): "להשיב בחמה אפו–שלא היה עדיין גדול על הגוים, עתה ישיבנו בחמה. וחמה גדולה מ'אף' כי חמה לשון 'חימום' כי כשיתחמם בעל הכעס בדבר שיכעוס בו יהיה כעסו גדול. ועל הדרך הזה תרגם יונתן...".

 דברים אלה של רד"ק, המייחסים מובן שונה לכל אחת מן המלים 'אף' ו'חמה' ראויים לציון מיוחד שכן בדרך כלל  רד"ק סבר כי 'ה'כפל לחזק'(ראו: א סיידלר, "הכפל לחזק  כשאין לו טעם אחר- טעמו האחר של הכפל בפירושי רד"ק", תרביץ רבעון למדעי היהדות כרך עז(תשס"ח) עמ' 555–571(להלן: סיידלר). ראו בפרט בעמודים 555–556: א. ראק, פרשני המקרא, ירושלים תשפ"א, עמ'206–207). ואולם, כבר העירו על כך כי "יש בפירוש רד"ק חריגות בולטות מן המתודה העקרונית שהציע לטיפול בשאלת הכפל"(סיידלר, עמ' 557).

 והנה אחד הפסוקים בהם נמצא הביטוי 'אף וחמה': "כי יגרתי מפני האף והחמה אשר קצף ה עליכם להשימד אתכם...(דברים ט, יט). בפירוש הרכסים לבקעה שנכתב על ידי הרב יהודה ליב שפירא פרנקפורטר (1826-1743), מצא הפרשן מקום להתייחס לפירוש המילים 'אף' ו'חמה' ולהוכיח את דעתו מפיסוק הטעמים לפסוקנו, ואלה דבריו: "ידוע שחמה קשה מאף וזה שאמר בישעי' 'כי באש.. להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש..' 'בחמה' בטעם פשטא, להפסיקו מ'אפו', ופירושו: להשיב בחמה את אפו. תחת אפו הקל ילבש חמה, כאילו משיב אפו על ידי החמה שילבש, וכן גערתו הקלה ישיב ויניח על ידי להבי אש הקשים".

הפרשן מניח בפשטות  שהמונח 'חמה' מבטא כעס גדול יותר מאשר המונח 'אף' ועל בסיס הנחה זו מסביר את פסוקנו: להשיב בחמה אפו- להשיב בחמה את אפו- להלביש את האף(שהיא דרגה קלה יותר של כעס) בחמה (שהיא דרגה חמורה יותר של הכעס).

כאמור, בעל הרכסים לבקעה מצא תימוכין לפירושו בפיסוק הטעמים: "בחמה בטעם פשטא להפסיקו מאפו". מדובר בביטוי בין שלוש מילים. כלל נקוט בידנו בפיסוק הטעמים כי כל צלע בפסוק חוזרת ונחלקת אם שש בה יותר משתי מלים(מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא, מס' 1) . לכן יש לפנינו שתי אפשרויות  קריאה: האחת: להשיב-בחמה אפו. השניה: להשיב בחמה-אפו. האפשרות ההגיונית והמסתברת היא  לקרוא 'להשיב בחמה (את) אפו', ואכן המילה בחמה מוטעמת בפשטא, שהוא טעם מפסיק.

נראה כי אכן  בפסוק  שבהפטרתנו יש מקום לומר כי המילים 'חמה' ו'אפו' אינן נרדפות ואינן מקבילות. בפסוק זה אין תקבולת ולכן מסתברת פרשנות המייחסת לכל אחת מן המילים מובן שונה. ואולם אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להכריע בין פירוש המלבי"ם לבין פירושו של בעל רכסים לבקעה לגבי משמען של מילים אלה בפסוקנו או בכלל.

גם בפסוק בדברים שעליו נסוב פירושו של בעל רכסים לבקעה אין תקבולת בין 'אף' ו'חמה': 'כי יגרתי מפני האף והחמה...". עובדה זו תומכת ברעיון לפיו אין לראות גם בפסוק זה את המילה 'אף' ואת המילה 'חמה' כנרדפות.

 ואולם, כאמור לעיל, ישנם פסוקים  בהם אנו מוצאים את המלים 'אף' ו'חמה' כמקבילות זו לזו ובהם אין הכרח לפרש כי יש הבדל במשמע בין שתי המילים וניתן לפרשן כנרדפות.

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מתוך ההפטרה הנקראת בשבת ראש חודש. העיון בפסוק נסוב סביב שאלת היחס למילים שיש המפרשים אותן כמילים נרדפות. והנה בפסוק בו עסקנו נראה לכאורה כי לא ניתן לפרשן כנפרדות, ובעל הרכסים לבקעה הביא ראיה לכך מפיסוק הטעמים. הטעמנו כי פיסוק הטעמים אכן מראה לכאורה כי המילים 'אף' ו'חמה' בפסוקנו אינן בעלת משמעות זהה, אך אין בכך כדי להכריע לגבי הפירוש(הנבדל) של כל אחת משתי המילים.

שבת שלום וחודש טוב

Edit Post Text