טיפ שבועי לפרשת כי תצא

בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, ישנן מצוות רבות, ואחת מהן היא המצווה לשלם לעובד שכיר היום את שכרו במועד, וכך נאמר בפרשה: "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו. ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא"(כד, טו).

הפסוק נחלק באתנחתא במילה המוקפת את–נפשו. נראה כי החלוקה היא בין שני חלקי הנימוק לאיסור: החלק האובייקטיבי: 'כי עני הוא'... והחלק הסובייקטיבי: 'ולא יקרא עליך אל ה'...'.

נפתח בעיון בצלע  א של הפסוק. הרמב"ן(ר' משה בן נחמן . מגדולי חכמי ספרד בימי הביניים. חי בין השנים 1194–1270) בפירושו לפסוק מסביר  את המצווה שבפסוק ואת טעמה, ואלה דבריו: "וטעם ביומו תתן שכרו ולא תבא (בנוסחנו תבוא) עליו השמש, על דרך הפשט- ביאור ממה שנאמר בתורה 'לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר'(ויקרא יט, יג), כי דרך הכתובים לדבר בהווה והמנהג הוא לשכור הפועל ביום ולערב הוא יוצא טרם בוא השמש".

הרמב"ן פותח בהצהרה כי המצווה הזו היא מצווה מבוארת, כלומר מצווה שכבר נזכרה בעבר ומשה רבנו מוסיף לה כאן, בנאום המצות של ספר דברים, פירוש וביאור(על האבחנה בין 'מצווה מבוארת'  ל'מצווה מחודשת' ראו הקדמת הרמב"ן לספר דברים). הרמב"ן גם מסביר, מדוע התורה מצווה לשלם לפועל דווקא לפני השקיעה, ואומר כי בדרך כלל שוכרים את הפועל לעבודת היום ועבודתו מסתיימת עם שקיעת החמה ו"דרך הכתוב לדבר בהווה", כלומר במצוי ובשכיח.

מכאן עובר הרמב"ן לדון ברציונל של המצווה: "ויצוה הכתוב לפרעו ביומו כהשלים מלאכתו מיד, ושלא תבוא עליו השמש, כדי שיקנה בשכרו לו ולאשתו ולבניו מה שיאכלו  בלילה : כי עני הוא – ברובי הנשכרים ואל השכר הזה הוא נושא נפשו, שיקנה בו מזון להחיות נפשו. ילמד אותנו בכאן, כי מה שאמר בתורה 'לא תלין פעולת שכיר....' הכונה בו שתפרענו ביומו: שאם לא תפרענו בצאתו ממלאכתו מיד, הנה ילך לו לביתו וישאר שכרו אתך עד בוקר וימות הוא ברעב בלילה, וכן 'כי היא כסתו...לבדה היא שמלתו..."(שמות כב, כו).

מביאור הרמב"ן אנו למדים מספר דברים. ראשית- הרציונל של התשלום לעת ערב הוא שהעובד יסיים את מלאכתו ויקבל מייד שכר על עבודתו ובשכר זה שיקבל, ילך ויקנה מזון לו ולבני ביתו, כרובי הנשכרים שהם  אנשים עניים הזקוקים לשכר הזה כדי להתקיים בו. מכאן למד הרמב"ן כי מה שכתוב בתורה, "לא תלין...עד בוקר" שמפסוק זה עולה לכאורה כי ניתן לשלם לשכיר יום, גם בבוקר שלמחרת(או מעט לפני כן) הכוונה היא שיש לשלם את השכר מיד בסוף המלאכה(ואכן כבר חז"ל תירצו את הסתירה לכאורה בין שני הפסוקים על ידי האבחנה בין שכיר יום לשכיר לילה. ראו בבלי בבא מציעא קי, ב).

 הרמב"ן גם משתמש בלשון ציורית המדגישה את הסיטואציה ואת החובה להגן על העובד העני: "שאם לא תפרענו בצאתו ממלאכתו מיד, הנה ילך לו לביתו וישאר שכרו אתך עד בקר וימות הוא ברעב בלילה"(!!!)

מה ניתן ללמוד מפיסוק הטעמים של צלע א? צלע א נחלקת בזקף במילה הוא. נראה כי חלוקת צלע א במקום זה מדגישה את העובדה כי המילה  'ואליו'  מתייחסת אל שכרו של העובד- העובד נושא את נפשו אל שכרו, שהוא אמור לקבל ממעסיקו.

 ואולם חלוקת צלע א מעוררת קושי מסויים , שכן ניתן היה לכאורה לצפות לחלוקה אחרת של הצלע, בין המצווה, לבין הנימוק למצווה. חלוקה כזו היתה דורשת הצבת מפסיק עיקרי תחת המילה 'השמש', ואנו מוצאים חלוקה מעין זו בפסוקים אחרים בהם יש נימוק המתחיל במילה כי. כך למשל, בפסוק: "לא תלין נבלתו על העץ... כי קללת אלהים תלוי"(דברים כא, כג, ואומנם בפסוק זה נמצאת המילה כי פעמיים, אך נראה כי מובנה איננו זהה. על מובניה של המילה "כי" ראו בבלי ראש השנה ג, א וכן: נ. אליקים, "ארבע לשונות של 'כי' בפירוש רש"י לתורה ". פורסם באתר מכללת אורות במרשתת: י. ברויאר, "כי משמש בארבע לשונות" תרביץ עב ד(תשס"ג) עמ' 505–522: י. יעקבס, "כי משמש בארבע לשונות– מימרת ריש לקיש ו"מסורת הפסוקים" בפרשנות ימי הביניים", לשוננו 79(א-ב) תשע"ז, עמ' 96–111), וכן בפסוק:"לא יהיה כלי גבר.... כי תועבת ה אלהיך כל עשה אלה"  (דברים כב, ה). פסוק זה נחלק במילה אשה בין האיסור לבין הנימוק לאיסור.

ואולם בפסוקנו החלוקה היא שונה והיא נראית כך: "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא–ואליו הוא נושא את נפשו". כפי שכבר אמרנו, מוצדקת החלוקה הראשית בזקף במילה 'הוא', כדי שיובן שהמילה 'ואליו' שבהמשך הפסוק מתייחסת לשכר, אולם לא ברור מדוע לא נחלקה הצלע מלכתחילה במילה 'השמש', ואז ניתן היה להבין את החלוקה כחלוקה בין המצווה לבין הנימוק למצווה כבשני הפסוקים שהבאנו לעיל.

ונראה להסביר את הדבר באופן שלהלן: מבחינת כללי פיסוק הטעמים: ישנם פסוקים לא מעטים שבהם החלוקה העיקרית נמצאת במקום מאוחר ממה שניתן היה לצפות. חלוקה כזו היא חלוקה על פי כללי הקריאה, שכן היא מחלקת את הקטע לשני חלקים(ראו דיון על כך בספרו של הרב מדרכי ברויאר זצ"ל, טעמי המקרא בכ"א ספרים ובספרי אמ"ת, מהדורה שניה ירושלים תש"ן,  עמ' 353 ושם דוגמאות נוספות למקרים כגון אלה).   

ואולם נראה כי במקרה של פסוקנו ניתן להציע גם הסבר ענייני לחלוקה זו של הטעמים, והוא: פיסוק הטעמים בא להדגיש את הקשר בין אופי העבודה, שהיא עבודה יומית, לבין אופיו של העובד, שהוא עני.

 ייתכן למצוא תמך להסבר זה גם בדברי הרמב"ן שהבאנו לעיל: קיים קשר בין 'ולא תבוא עליו השמש' לבין 'כי עני הוא' כי בוא השמש הוא הזמן שבו אמור הפועל העני לקנות לחם למשפחתו לאחר שסיים את עבודת יומו וקיבל את שכרו. לכן צורפו המילים 'כי עני הוא' לחלק הראשון של צלע א ולא לחלק השני.

נעבור עתה לדיון בצלע ב של הפסוק

 כבר חכמי המדרש נתנו דעתם לתמיהה העולה למקרא צלע ב של הפסוק:  "יכול אם קרא יהיה בך חטא ואם לא קרא לא יהיה בך חטא? תלמוד לומר 'והיה בך חטא' מכול מקום. אם כן למה נאמר 'וקרא עליך'- ממהר אני ליפרע על ידי הקורא  יותר ממי שאינו קורא"(ספרי. ראו דברי רש"י בפירושו לפסוקנו).

 פסוקנו מזכיר אזהרה דומה שנאמרה כלפי מי שנמנע מלהלוות כסף לעני סמוך למועד שמיטת כספים מחשש שלא יזכה לקבל את כספו בחזרה: '...ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו. וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא"(טו, ט).

 יש הבדל בין שני הפסוקים מבחינת המצב שאותו הם מתארים. בפרשתנו אנו עוסקים ביחסי עובד ומעביד, ואילו בפסוק שבפרק טו אנו עוסקים ביחסים בין מלווה ללווה ועל כך כותב הרב ברוך אפשטיין בפירוש תורה תמימה לפסוק בפרשת ראה(אות טו): "יתכן לפרש הכונה דאשמעינן רבותא בשכיר ורבותא בעני, כי השכיר אף על פי שתובע מה שמגיע לו בעד עבודתו, בכל זאת אין עליו מצוה לקרוא, והעני אף על פי שאין מגיע לו מהעשיר כלום, בכל זאת אם יקרא ימהר ליפרע".

למרות ההבדל בין שני המצבים, ייתכן  שהדמיון הצורני בין הצלעות השניות של כל אחד משני הפסוקים השפיע על חלוקת הפסוקים.

לסיכום: עסקנו הפעם בפסקו בפרשתנו הנוגע לחובה לשלם לשיכר יום שכר יומי עם סיום עבודתו. עמדנו על טעמה של המצווה והאיסור הכרוך בה. לגבי פיסוק הטעמים ראינו כי הפסוק אינו נחלק בין המצווה לבין הטעם למצווה והראנו כי אין כלל ברור בעניין זה ואין אחידות. עם זאת נסינו להצדיק את פיסוק הטעמים בצלע א של פסוקנו גם בטעם הענייני על יסוד דברי הרמב"ן בפירושו לפסוק. בכל הנוגע לצלע ב, עסקנו בדומה ובשונה בין פסוקנו לפסוק בפרשת ראה העוסק ביחסי מלווה ולווה. הטעמנו כי הדמיון הצורני בין הצלעות הוביל לפיסוק טעמים דומה.  

שבת שלום

Edit Post Text