טיפ שבועי לפרשת וישלח

הפעם נעסוק בהפטרה שנקרא השבת, פרשת וישלח. מנהג האשכנזים הוא לקרוא  את ספר עובדיה(כולו). נעמוד על היבטים שונים של פיסוק הטעמים העולים מתוך  ההפטרה הזו(על זהות הנביא עובדיה ראו פירושו של רד"ק לעובדיה א, א, וכן במבוא של י. קיל לפירוש ספר עובדיה בסדרת דעת מקרא וכן בערך עובדיה בויקיפדיה).

הקשר בין פרשת וישלח לבין ההפטרה בספר עובדיה נראה פשוט. חלק ניכר של פרשת וישלח עוסק בעשו ובתולות עשו, אבי אדום (פרק לו כולו). אף הנבואה שבעובדיה היא  נבואה על אדום. על כן גם במקרה זה יש דמיון בין ההפטרה לפרשה מבחינת הנושא שבו היא עוסקת, דמיון שהוא למעשה אמת המידה לקביעת ההפטרה המיוחדת לפרשה(ראו : ח' מאק, מבוא, בתוך: מפטירין בנביא עיונים בהפטרות ובדברי הנביאים, ירושלים  תש"ע (להלן: מפטירין), עמ' 11–22 ובפרט בעמ' 19–20).

 פסוקים אחדים בהפטרתנו דומים עד מאוד לפסוקים בספר ירמיה פרק מט. נעסוק אפוא הפעם בהשוואה בין הפסוקים הללו, ככל שהיא נוגעת לפיסוק הטעמים(להשוואה מפורטת בין הנבואות ראו: י. בן נון, "הפטרת וישלח"(בתוך)  מפטירין עמ' 378–383.  ראו גם דברי הסיכום של מנחם בולה בתוך ספר ירמיה עם פירוש דעת מקרא, ירושלים תשמ"ד, עמ' תקצד-תקצה. התייחסות שונה לייחס בין שתי הנבואות ראו אצל: י. אבישור, "למשמע  השם עשו בעובדיה ולזיקה בין הנבואות על אדום בעובדיה ובירמיהו". המאמר זמין לצפייה במרשתת. על ההשוואה בין שתי הנבואות ראו גם בערך עובדיה בויקיפדיה).

נפתח בפסוק א בעובדיה: "חזון עבדיה. כה אמר ה אלהים לאדום שמועה שמענו מאת ה' וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה". בפסוק יש בשורה על בוא האויב. למלחמה נגד אדום יש הד בינלאומי(אשר לשאלה מיהו ה "שומע", בפסוק הזה, ראו דברי רד"ק בפירושו לפסוק וכן בפירושים על הפסוקים בסדרת דעת מקרא). העמים נקראים להתקבץ למלחמה כנגד אדום(פירוש המילה גוי בלשון המקרא הוא עם. ראו: שמות  ט, כד).

מבחינת פיסוק הטעמים: פסוק זה נחלק באתנחתא במילה עובדיה. יש היגיון רב בחלוקה זו, למרות שהצלעות אינן מאוזנות. הפסוק נחלק בין הפתיחה הקצרה לבין תוכן הנבואה. צלע ב נחלקת בזקף במילה שלח. נראה כי טעם החלוקה הוא בין ההכרזה על עצם השמועה לבין תוכן השמועה- היציאה למלחמה.

 והנה הפסוק המקביל בנבואת ירמיהו על אדום (מט, יד): "שמועה שמעתי מאת ה' וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה" .בפסוק זה אין פתיחה. הוא נמצא באמצע הנבואה על אדום (יש הסבורים שבפסוק זה מתחיל קטע חדש בנבואת ירמיה על אדום. ראו עולם המקרא ירמיה, תל אביב תשנ"ד, עמ' 221) ועל כן הוא מקביל למעשה  לצלע ב בפסוק בעובדיה. הפסוק נחלק באתנחתא במילה שלוח. אף הפסוק בירמיה נחלק בין הדיווח על השמועה, לבין תוכן השמועה.

 הפסוק הבא שנעיין בו הוא פסוק ב בעובדיה: "הנה קטן נתתיך בגוים. בזוי אתה מאד". הנביא מנבא כי אדום, שנחשבת לעם גדול, תיהפך להיות קטנה בין העמים ובזויה.

מבחינת פיסוק הטעמים: הפסוק נחלק באתנחתא במילה בגוים.

הפסוק המקביל בירמיה הוא פסוק טו: "כי הנה קטן נתתיך בגוים. בזוי באדם". השינוי הבולט בפסוק בירמיה לעומת הפסוק בעובדיה הוא בסוף הפסוק. תחת הביטוי 'בזוי אתה מאוד', נאמר בפסוק בירמיה- בזוי באדם(וראו פירוש דעת מקרא לשני הפסוקים). אין בכך כדי לשנות את פיסוק הטעמים.

נעבור עתה לפסוק ג בעובדיה: זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו. אמר בלבו מי יורידני ארץ". אדום מתוארת בפסוק כשוכנת בחגוי (נקיקי) סלע (שוכני=שוכן. זו צורה קדומה שנתקיימה במקומות רבים בתנ"ך, למשל: תהלים קיג, ה-ז. ראו רד"ק בפירוש לפסוק) זה דימוי לנשר המקנן במקומות מסתור ובהרים הגבוהים. בנוסף לכך 'סלע' היא עיר מרכזית באדום המוזכרת בכמה מקומות בתנ"ך(מלכים ב יד, ז: שופטים א, לו: ישעיהו טז, א).

 הנביא עובדיה מיחס לאדום גאווה. אדום שוכנת ברום הסלע וחושבת שאיש לא יוכל להורידה מן המקום הגבוה שבו היא שוכנת. הפסוק נחלק באתנחתא במילה 'שבתו'.

הפסוק המקביל בירמיה הוא צלע א של פסוק טז: "תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע  תפשי מרום גבעה"(תפלצתך- לשון זעזוע). הצלע נחלקת בזקף במילה לבך. צלע ב של הפסוק בעובדיה אינה נזכרת כלל בנבואת ירמיהו(וראו דעת מקרא בפירוש לפסוק בירמיהו).

ומכאן נעבור לפסוק ד בעובדיה: אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך. משם אורידך נאם ה". הפסוק נחלק באתנחתא במילה קנך. הנביא חוזה לאדום ירידה ואומר לו: אין זה משנה כמה גבוה תהיה- כוחו של ה' שהוא יכול להורידך מכל פסגה שתימצא בה ואויביך יוכלו לך וינצחוך.

נוסח מקוצר מעט של פסוק זה נמצא בצלע ב של פסוק טז בירמיה: "כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נאום ה". צלע זו נחלקת בזקף במילה קנך, כמו הפסוק בעובדיה. ההבדל הוא בדרגת ההפסק. בעובדיה המילה קנך חוצה פסוק שלם ולכן היא  מוטעמת באתנחתא, ואילו בירמיהו המילה קנך חוצה צלע של פסוק ועל כן היא מוטעמת בזקף (מקום נוסף בתנ"ך בו בא דימוי של נשר המגביה  קינו בא בשירת האזינו דברים לב, יא וכן באיוב לט, כז-כח).

 הפסוק הבא שבו נעסוק  הינו פסוק ה בהפטרתנו: אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים. אם בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות". יש כאן שאלות רטוריות של לעג. הנביא אומר כאן לשומעיו: האויב שיבוא על אדום יהיה גרוע מהבוצרים ואפילו מן הגנבים. הבוצרים משאירים עוללות לעניים (ראו  ויקרא יט, י:משנה פאה ז, ד) וגם הגנבים אינם מרוקנים כליל את הבית. ואולם האויב שיבוא על אדום לא יותיר דבר בארצם(גנבים- מלה נרדפת לשודדי לילה. ראו רד"ק בפירושו לפסוק).

הפסוק נחלק באתנחתא במילה דים. נראה כי הפסוק נחלק בין שתי השאלות הרטוריות שבו. הראשונה פותחת את הפסוק: אם גנבים באו לך? ואילו צלע ב נפתחת  בשאלה הרטורית השניה "אם בוצרים באו לך".

והנה הפסוק המקביל בנבואת ירמיהו(מט, ט) אם בצרים באו לך לא ישארו עוללות. אם גנבים בלילה השחיתו דים". הפסוק נחלק באתנחתא במילה עוללות. בפסוק זה, בניגוד לפסוק בעובדיה, אין שאלות רטוריות אלא קביעות פוזיטיביות (ה"א השאלה נעדרת מן הפסוק). הפסוק נחלק בין שתי הקביעות. צלע א היא קביעה לגבי   הבוצרים ואילו צלע ב היא קביעה המתייחסת לגנבים.

בהשוואה בין שני הפסוקים מבחינת פיסוק הטעמים, הפסוק בעובדיה ארוך יותר ולפיכך נוספו בו טעמים מפסיקים. בצלע א בעובדיה יש שני זקיפים ואילו בפסוק המקביל בנבואת ירמיהו יש זקף  בצלע א,  אך בצלע ב, הקצרה מצלע א, אין צורך בזקף ועל כן היא נחלקת בטיפחא במילה 'בלילה'.

הפסוק האחרון שבו נעסוק הפעם הוא  פסוק ו בנבואת עובדיה: איך נחפשו עשו נבעו מצפניו- פירוש הכתוב הוא: איך נחשפו מטמוני עשו(ייתכן ויש כאן סיכול אותיות. ראו פירוש חומת אנך של החיד"א על פסוקנו). זו שאלה רטורית (וראו רד"ק בפירושו לפסוק). זה פסוק בן צלע אחת בלבד ואין בו אתנחתא(ראו: ל. הימלפרב, "המאפיינים המבניים של פסוקים חסרי אתנח בכ"א ספרים"(בתוך) עיוני מקרא ופרשנות ו מנחת זכרון ליהודה קומלוש ז"ל, רמת גן תשס"ב, עמ' 47–69). הפסוק נחלק במילה עשו המוטעמת בזקף. הנביא מתאר מצב שבו לא ניתן יהיה להתחבא מפני האויב שיבוא על אדום.

והנה הפסוק המקביל בנבואת ירמיהו: (י) כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו ונחבה לא יוכל. שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו". מבחינת לשון הכתוב, בניגוד לפסוק בעובדיה, הנביא כאן  נוקט לשון פעיל ולא בפועל חוזר כבעובדיה וה' "מזדהה" כמי שהוא זה אשר יכלה את מסתריו ואת אוצרותיו של עשו, ועשו עצמו לא יוכל להסתיר את אוצרותיו וגם הוא עצמו לא יצליח להסתתר מפני אויביו(וראו פירוש דעת מקרא לפסוק בירמיהו).

 מבחינת פיסוק הטעמים- החלק המקביל לפסוק בעובדיה משתקף רק בחלק הראשון של צלע א. הפסוק בירמיהו ארוך ומפורט יותר ונחלק באתנחתא במילה יוכל. נראה כי טעם חלוקת הפסוק בירמיהו לצלעותיו הוא שצלע א עוסקת בעשו עצמו ואילו צלע ב עוסקת  בזרעו, אחיו ושכניו.

לסיכום- ההפטרה שנראה השבת , נבואת עובדיה על אדום. עיינו הפעם במספר פסוקים מתוך ההפטרה ובתוכנן, מתוך מבט אל הפסוקים הדומים להם בנבואת ירמיהו על אדום. עמדנו על הדומה והשונה בין שתי הנבואות מנקודת המבט של פיסוק הטעמים.

שבת שלום

Edit Post Text