טיפ שבועי לפרשת נח

טיפ שבועי לפרשת נח תשפ"ה

על המשמעויות השונות של השורש גור

 השבת נקרא בתורה את פרשת נח. הפטרת נח (בשנים " רגילות" שבהן  השבת אינה חלה בראש חודש מרחשווון) לקוחה מתוך נבואות הנחמה שבספר ישעיה: "רָנִּ֥י עֲקָרָ֖ה לֹ֣א יָלָ֑דָה ..." (ישעיה  נד, א–נה, ה. על המנהגים השונים בקריאת ההפטרה לפרשת נח ראו: א' שנאן, מסע בנביאים; פירוש ישראלי חדש, ירושלים תשפ"ד, עמ' 27. על ההפטרה עצמה ראו: ל' ויזל "הפטרות נח – כי תצא – ראה", בתוך: א' אלדר (עורך) מפטירין בנביא עיונים בהפטרות ובדברי הנביאים,  ירושלים תש"ע, עמ' 218–221).

אנו קוראים פסוקים אלה גם בשבת פרשת כי תצא, אולם הבדל גדול קיים  בטעמי הקריאה בין שתי השבתות. הפטרת 'רני עקרה' בשבת 'כי תצא' נקראת כחלק מן ההפטרות של שבע שבתות הנחמה, שבין תשעה באב לראש השנה. על כן אין, ולא אמור להיות, קשר תוכני ברור בין ההפטרה לבין פרשת כי תצא. לא כך הדבר בקריאה לפרשת נח, שכן בהפטרת השבת יש פסוק המהדהד באופן ברור את פרשת השבוע שלנו: "כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י..." (עוד על הקשר בין ההפטרה לפרשה ראו בספרו של שנאן, עמ' 27–28). הבטחת ה' לעם לחדש את בריתו עמו מלווה בהזכרת סיפור המבול שנועדה להדגיש את ההבטחה, שכשם שנשבע ה' כי המבול לא יבוא עוד (ראו בראשית ט, ט–יא) כך נשבע ה' שלא יכעס עוד על העם ולא יגער בו יותר, וגם אם ההרים והגבעות יתמוטטו, חסדו של ה' ובריתו שכרת עם העם – לא ישתנו.

הפטרתנו הינה מן ההפטרות הקצרות ביותר שישנן (על כל פנים על פי מנהג הספרדים). הסוגייה בתלמוד הבבלי (מגילה כג, ע"א ) קבעה אומנם שיעור של 21 פסוקים לאורך ההפטרה, אך היא ציינה שבמקום "דסליק ענינא" (הנושא נשלם), לא מקפידים על השיעור הנ"ל.

בהפטרת השבת בא לידי ביטוי הרעיון המרכזי: "לפום צערא אגרא" – [לפי הצער, השכר, (משנה אבות ה, כג)] כגודל השבר והקושי שבגלות – כן עצמת הגאולה העתידה.

בהפטרה (בנוסח הארוך יותר) על פי מנהג האשכנזים יש שני חלקים ברורים שאין קשר ברור ביניהם. החלק הראשון מסתיים בפרק נד פסוק י, ובפסוק יא מתחיל עניין חדש (וההפטרה מסתיימת בפרק נה, ה).

נעסוק הפעם באחד הפסוקים שבחלק השני של ההפטרה שנקרא השבת "הֵ֣ן גּ֥וֹר יָג֛וּר אֶ֖פֶס מֵֽאוֹתִ֑י מִי־גָ֥ר אִתָּ֖ךְ עָלַ֥יִךְ יִפּֽוֹל" (נד, טו). פסוק זה בא אחרי קריאתו של הנביא בפסוק הקודם (יד) להקים את ירושלים על אדני הצדק והמשפט: "בִּצְדָקָ֖ה תִּכּוֹנָ֑נִי. רַחֲקִ֤י מֵעֹ֙שֶׁק֙, כִּֽי־לֹ֣א תִירָ֔אִי וּמִ֨מְּחִתָּ֔ה כִּ֥י לֹֽא־תִקְרַ֖ב אֵלָֽיִךְ".

מבחינת פיסוק הטעמים, פסוק טו נחלק באתנחתא במילה מֵֽאוֹתִ֑י. נראה בעליל, כי מילת המפתח בפסוקנו היא המילה גּוֹר, שבה נעשה שימוש בשתי הצלעות של הפסוק, אך כפי שנראה להלן יש חשיבות גם לפירוש המילה "אֶפֶס" בפסוקנו כדי לעמוד על  מלא משמעותו של הפסוק.

במי עוסק הפסוק? יש המפרשים פסוק זה כמתייחס לעשו וחבריו (רש"י) ויש המפרשים נבואה זו על 'כל אומה ולשון' (ר' יוסף קרא). שיטה שלישית מפרשת פסוק זה כמתייחס לגוג ומגוג (ראב"ע).

 מה פירוש הביטוי 'הֵן גּוֹר יָגוּר?' לשורש גור כמה משמעויות בשפה העברית. ניתן לפרשו לשון מגורים (כגון: "לגור בארץ באנו..." בראשית מז, ד).  משמעות שונה לשורש זה היא לשון ירא, פחד (כגון: "לא תגורו מפני איש... " דברים א, יז). משמעות נוספת היא לשון גיור, וכך פירשו חז"ל את פסוקנו (ראו בבלי יבמות כד, ע"ב. דיון על כך ראו בעלון השבועי חמדת הימים, שבת 'כי תצא' שנת תשע"ו. נמצא באתר eretzhamdah.org. print.asp במרשתת).

 כיצד יש לפרש אפוא את פסוקנו? רש"י מפרש את המילה גור בצלע א' כלשון יראה ופחד: "הן ירוא יירא, ויגור מגורת רעות, אותו שאין אני עמו..." (כך גם ר ישעיה מטראני). לעומתו מפרש ר' יוסף קרא את המילה גור בצלע א' מלשון מגורים: "מכאן ואילך, כל אומה ולשון שיבא לגור אתך שלא מדעתי ושלא מרצוני... לשון מלון...", וכך גם מפרש ר' אליעזר מבלגנצי:"אך רשות יהיה אל העושק והמחתה והמירא אותך לשעבר לגור אתך, וגרים גרורים ושפלים יהיו בארצך ולא ילחצון עוד".

 מה פירוש הביטוי 'אפס מאותי'? נראה כי באשר לביטוי זה יש הסכמה בין המפרשים כי המילה 'אפס' מתפרשת כלשון הסתייגות ו/או שלילה והעדר. כך למשל רש"י:  "אותו שאין אני עמו", וגם ר' יוסף קרא: "שלא מדעתי ושלא מרצוני...אפס –  לשון 'איין' (וראו גם רד"ק: אפס מאותי – לא במצותי...)

גם באשר לאמור בצלע ב': 'מי גר איתך עליך יפול' מצאנו גיוון בפירושי המפרשים. רש"י (המפרש את המילים 'גור יגור' בצלע א' כלשון יראה) מפרש:  מי גר אתך – מי אשר נאסף עליך למלחמה או מי גר אתך מי שנתגרה ביך...". רש"י מפרש אפוא את  המילה 'גר' בצלע ב במשמעות זמם להתקיף: מי שזומם להתקיף אותך שלא על דעתי, מי שמתקיפך ייפול על ידך.

 ר' יוסף קרא מפרש את המילה גר בצלע ב' כפי שהוא מפרש את המילים 'גור יגור' בצלע  א': "כל מי שגר אתך עליך יפול... מי גר איתך הם הגרים...(גם את המלה 'יפול' בצלע ב מפרש ר יוסף קרא במשמע ישכון (וכן  ר' ישעיה מטראני).

  מדברנו עד עתה עולה כי יש המפרשים את השורש 'גור' בשתי הצלעות באותו המובן. לעומתם יש המייחסים משמעות שונה לשימוש בשורש 'גור' בכל אחת משתי הצלעות.  

על רקע האמור לעיל, נעיין בפירוש שד"ל לפסוקנו, ואלה דבריו:

אל תיראי כי אין ראוי שיירא אלא מי שהוא רחוק ממני שאין אני עימו (רש"י) או יגור כל איש חוץ ממי שהוא אתי ולפיכך כל מי שיגור אתך, שיהיה איזה זמן גר אצלך, יפול עליך ויתחבר לך, בראותו הצלחתך... והזכיר שורש גור בשתי הוראות מתחלפות דרך צחות....

 שד"ל  מפרש שבפסוק זה יש שימוש מתוחכם של הנביא בריבוי משמעיו של השורש 'גור'. בצלע א' המילה מתפרשת מלשון יראה, ולפיכך משמעה: הנביא אומר לירושלים – איך לך ממה לפחד, כי מי שצריך לפחוד הוא כל מי  שאינו איתי "אפס מאותי". לעומת זאת, בצלע ב' המילה 'גר' מתפרשת מלשון 'מגורים' ופירושה : מי שיגור איתך – יתחבר אלייך בגלל הצלחתך.

 והנה בהמשך דבריו מביע שד"ל הסתייגות מפיסוק הטעמים של צלע א' והוא כותב: "ודעת  בעלי הטעמים נפלאה ממני".

מה קושי מצא שד"ל בדעת בעל הטעמים? המפסיק הגדול של צלע א' הוא הטיפחא הנתונה תחת המילה 'אפס'. על פי פיסוק הטעמים של צלע א' יש לקרוא אותה כך: הן גור יגור אפס – מאותי. ואולם, על פי פירושו של שד"ל עצמו לצלע א' נראה כי יש לקרוא אותה כך: הן גור יגור – אפס מאותי – כלומר:  מי שהוא 'אפס מאותי' – רחוק ממני, הוא זה שעליו לפחד. קריאה כזו עומדת בניגוד לפיסוק הטעמים, שעל פיו כאמור ההפסקה הגדולה בצלע א' היא תחת המילה אפס (טיפחא).

ואולם נראה כי ניתן להסביר את ההיגיון שבפיסוק הטעמים גם על פי  פירוש רש"י שאותו מצטט שד"ל (וכן על פי המשך דברי שד"ל), ללא הסתייגות. על פי פירוש רש"י, פירוש המילה אפס הוא – רחוק (ומובן זה למילה 'אפס' אנו מוצאים בביטוי: 'אפסי ארץ' (דברים לג, יז; ישעיה נב, י) שפירושו: קצות הארץ).

על פי הבנה זו, בפסוקנו יש הנגדה בין שני חלקי הפסוק, הן במשמע הכללי והן בפירוש המילה גור. צלע א' מתייחס לרחוק –  הנביא אומר: מי שיתרחק ממך – עליו לפחד ממני ( גור במובן יראה). לעומת זאת, צלע ב' עוסקת במי שמתחבר אלייך ועליו  אומר הנביא: מי גר איתך (כלומר, מי שיגרו איתך במשך זמן מה – עלייך יפול (וחבר אלייך) כי הוא יראה הצלחתך.

 עניין נוסף בפסוק זה הינו פיסוק הטעמים בצלע ב'. צלע ב' נחלקת במילה איתך. יש לקרוא אפוא את צלע ב' כך: "מִי־גָ֥ר אִתָּ֖ךְ – עָלַ֥יִךְ יִפּֽוֹל". נראה בעליל כי רד"ק בפירושו לצלע ב' אינו מפסק כך את צלע ב', ואלה דבריו: "מי שיאסף אתך  להלחם עליך – יפול, כמו שנאמר 'על הרי ישראל תפול' (יחזקאל לט, ד).

 ואכן, בהמשך דברי שד"ל על פסוקנו, מתייחס שד"ל לשתי האפשרויות לפסק את צלע ב' (מבלי להתייחס לפיסוק הטעמים באופן ישיר) ואלה דבריו:

פירשו יונתן ורש"י ורד"ק וגזניוס מי שיתאסף להילחם בך יפול עליך, אלא שרד"ק מפריד מלת עליך ממילת ייפול ומפרש: מי שנאסף אתך להילחם עליך – הוא ייפול.

 אכן נראה כי רד"ק מפריד בין המלה עלייך לבין המילה ייפול וזאת בניגוד לפיסוק הטעמים. אולם  מבחינה תוכנית, נראה כי פיסוק זה אינו משפיע על הפירוש עצמו שכן הכול מפרשים את צלע ב' באופן לפיו הנביא אומר כי מי שיבוא להילחם עלייך – ייפול (וזו בשורתו של הפסוק והשאלה: על מי ייפול, היא שאלה משנית). אולי בשל כך לא ראה שד"ל  לציין עובדה זו כאשר הוא מנתח את פירושו של רד"ק.

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מתוך ההפטרה על שני חלקיו. השאלה הפרשנית העיקרית העומדת לדיון היא פירוש השורש 'גור' בשתי צלעותיו של הפסוק. ראינו מקצת דעות הפרשנים בהקשר זה. אשר לפיסוק הטעמים, ראינו כי שד"ל  תמה על פיסוק הטעמים בפסוקנו ונסינו להסביר פשר פיסוק הטעמים גם על פי הבנת שד"ל. בהקשר לצלע ב', ראינו את עמדת רד"ק העומדת לכאורה בניגוד לפיסוק הטעמים, אך נראה כי במקרה זה, אין בכך כדי לשנות את הבנת המסר העיקרי של הכתוב.   

שבת שלום

טיפ שבועי נח תשפה.doc

Edit Post Text