טיפ שבועי לפרשת בא תשפ"ה
נעסוק הפעם באחד הטעמים שלא הרבינו לעסוק בו במסגרת הטיפ השבועי, זרקא. הטעם זרקא הוא טעם מפסיק. מיקומו של הטעם הוא לפני הטעם סגול. טעם זה בא בצלע א בלבד ובדרך כלל בא טעם זה בפסוקים ארוכים (למעט חריג אחד שבו בא זרקא ללא סגול. ראו ישעיה מה, א וראו דברי חז"ל בבלי מגילה יב, א ופירוש רש"י לסוגייה התלמודית. ראו גם: י' עופר, "טעמי המקרא וכורש המשיח", לשון לציון – דעת לשון ב (תשע"ו), עמ' 143–151).
הטעם זרקא הוא אחד מן הטעמים שמקומם ביחס למילה הוא קבוע ואינו משתנה בהתאם להברה המוטעמת. כבר ציינו כמה פעמים בעבר במסגרת הטיפ השבועי כי, אחד מתפקידי טעמי המקרא הינו לאפשר לקורא לדעת מהי ההברה המוטעמת במילה. ואלם, טעמי המקרא ממלאים תפקיד זה באופן חלקי בלבד, מאחר שקיימים כמה טעמים (וזרקא הוא אחד מהם) שמקומם ביחס למילה הוא קבוע ואיננו משתנה בהתאם להברה המוטעמת.
כיצד נוצרה מציאות זו שבה ישנם טעמים הכפופים להברה המוטעמת של הפסוק וישנם טעמים אחרים שאינם תלויים בה?
בשאלה זו עסק הרב מרדכי ברויאר ואלו דבריו:
"גם זרקא מסומן תמיד בסוף האות האחרונה של התיבה... סימון זה בא להבדיל בין צינור המפסיק לבין צינורית המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת (הכוונה לטעמים הנוהגים בספרים איוב משלי ותהלים, נ"ו) והם דומים בצורתם. משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. ודרך הסימון של הצינור באמ"ת הועברה משם לזרקא (=צינור) של כ"א ספרים". (מ' ברויאר, טעמי המקרא בכ"א ספרים ובספרי אמ"ת, מהדורה שנייה תש"ן, עמ' 17).
כיצד ניתן אפוא לסייע למי שמבקש לקרוא את המילים המוטעמות בטעמים אלה לבל יטעה באופן הגייתן? הפתרון שנמצא לכך הוא להכפיל את סימן הטעם בתיבה המוטעמת בהברת מלעיל. כך נעשה בדפוסים מסוימים לגבי הטעמים: פשטא, סגול ותלישא קטנה. גם אלו טעמים שמקומם ביחס למילה הוא קבוע ולפיכך נוצר הסדר זה (ראו על כך ברויאר, שם, בהערה 15).
והנה בפרשתנו יש פסוק שבו נוצרה "בעיה" בהטעמת המילה המוטעמת בטעם זרקא.
בפרשת 'בֹּא' מצטווים ישראל על אכילת קרבן הפסח במצרים, ובין המצוות הנוגעות לאכילת הבשר נאמר: "וְכָכָה֘ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַיקֹוָֽק (יב, יא). הפסוק נחלק באתנחתא במילה 'בְּיֶדְכֶ֑ם'. נראה כי ניתן להסביר את חלוקת הפסוק בין הצלעות כך: צלע א מתייחסת לרמת המוכנות של בני ישראל ליציאה בעת אכילת הפסח, ואילו צלע ב מתייחסת לאופן האכילה עצמה. לחילופין ניתן להסביר כי הפסוק נחלק בין שני פעלי האכילה. 'וְכָכָה֘ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒' – צלע א, 'וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן' – צלע ב.
כאמור ענייננו הפעם בטעם זרקא כטעם חריג במובן זה שמקומו ביחס למילה הוא קבוע. כיצד יש לקרוא את המלה 'וְכָכָה֘' שבראש הפסוק? האם במלעיל או במלרע? התשובה נראית לכאורה פשוטה: הקריאה צריכה להיות מלעיל כי זו הטעמתו הרגילה והשכיחה של המילה ככה (ראו למשל: 'כָּ֔כָה' שמות כט, לה: 'כָּ֛כָה' במדבר ח, כו) ואולם נראה כי הדברים אינם כה פשוטים.
ואלה דברי מנחת ש"י (שחברו ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי שחי באיטליה במאה ה 16) על פסוקנו:
"כתב רד"ק בשרש כה שהמסורת כת' עליו 'ל כוותיה מלרע' וכן העתיק דבריו...אבל מהר"ר משה פרובינצלו ז"ל, כתב זל"ש (זה לשונו נ"ו): 'ובמסורת שאצלנו בדפוס וגם בכתיבת יד כתו' עליו: ב', וחברו בנחמיה ה, יג ('וְכָ֛כָה יִהְיֶ֥ה נָע֖וּר וָרֵ֑ק') והוא מלעיל. משמע שגם ''וְכָכָה֘ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒'' מלעיל'. וכן מצאתי עליו בספרי' ישני' שתי זרקאות להורות שהוא מלעיל, כי הזרקא תמיד בסוף המלה והקדימו לה האחרת להורות על קריעת המלה שהיא מלעיל ...."(הציטוטים בטיפ זה, מן החיבור מנחת ש"י הם מתוך: צבי בצר (מהדיר) מנחת שי על חמישה חומשי תורה, ירושלים תשס"ה).
נבאר את הדברים: בעל מנחת ש"י מצטט את רד"ק בחיבורו "ספר השורשים" המביא מסורת שהמילה 'ככה' שבפסוקנו מוטעמת מלרע וזה מקרה יחיד בתנ"ך כולו. כנגד זה מביא בעל מנחת ש"י את דברי ר' משה פרובינציאלו המצטט הערת מסורה שבדפוסים לפיה המילה 'וככה' מופיעה פעמיים בכל התנ"ך (המקום השני הוא בספר נחמיה ה, יג), וכי יש להטעימה בהטעמת מלעיל. כמו כן, ר' משה פרובינציאלו מספר כי מצא בספרים ישנים שתי זרקאות על המלה 'וככה'. עובדה זו מנהירה כי יש לקרוא את המילה הזו בהטעמת מלעיל.
וממשיך בעל מנחת ש"י וכותב:
"גם בעל 'רב פעלים' בשער המלים הביא מסרה הנזכרת, ואח"כ כתב 'ואם כן הקורא 'וככה תאכלו אתו' מלרע תועה מדרך השכל כי הה"א נוספת, שכך חז"ל נשתמשו הרבה בלשון כך וכך, ודומה לו במשקלו 'אן הלכתם', 'עד אן תמלל אלה', שבבאם בה"א נוספת רובם מלעיל, 'אנה הלך דודך...(שה"ש ו, א) עד אנה ינאצוני...(במדבר יד, יא)... וב' מהם הנמצאי' דרך זרות מלרע, כבר העיד בעל המסורת עליהם, שהם 'אנה אנחנו עולים(דברים א, כח) אנה אלך מרוחך (תהלים קלט, ז) ועל אלה ב' וככה היה לו לומ': ב, א מלעיל וא' מלרע....".
בעל רב פעלים (ר' יוסף זרקא) משווה את המילה 'וככה למילים 'אן' ו'אנה'. פירושם זהה ואולם כאשר משתמשים במילה 'אנה' – ברוב המקרים המילה תהיה מלעיל ועל מקרים חריגים העירה המסורה על חריגותם.
לאור זאת, טוען בעל 'רב פעלים' שאילו במקרה של המלה 'וככה' הייתה הטעמה חריגה מן הרגיל (כלומר, הטעמת מלרע), הרי שהייתה צריכה להיות הערה של בעל המסורה בנוסח: ב, א מלעיל ולא מלרע (כמו הערות דומות לגבי המילה 'יאבד': ראו איוב ג, ב).
ומסכם דבריו בעל רב פעלים (המצוטט בחיבור מנחת ש"י) וכותב:
"ולא יקחך לבך לקרות 'וככה' מלרע בעבר הזרקא שבאות אחרונה, כי כן מנהג הזרקא והתרסא והסגולה לבוא כל א' מהם בסוף תיבה אפ' בתיבת מלעיל, וכן תלשא בראש התיבה אפי' בתיבת מלרע, תבקשם וכן תמצאם... ".
בעל רב פעלים מכריע אפוא, כי אין בעצם העובדה שהמילה 'וככה' מוטעמת בזרקא שמקומו הקבוע הוא בסוף המילה, כדי לקבוע כי יש להטעים מילה זו בהטעמת מלרע, שכן מקומה הקבוע של הטעם זרקא הוא בסוף המילה ועל כן אין להסיק ממיקום הטעם על אופן ההטעמה וההגיה של המילה.
לשאלת שיטתו של בעל מנחת ש"י עצמו בשאלת הסימון הכפול של הטעם זרקא כדי למנוע טעיות בהגיית המילה מתייחס המהדיר ד"ר צבי בצר ז"ל בהערה שם וכותב:
"מן המשפט האחרון בדברי נורצי משתמע שהכרעו בשאלת סימון הזרקא במילה מלעילית נמצא בבר' לא נב('ואם אתה'). מדבריו שם עולה שספרי ספרד מסמנים תלישא אחת בלבד, אך זרקא (ופשטא) הם נוהגים לסמן פעמיים... אך נראה שדרכו של נורצי בעניין זה אינה כדרכם של ספרי ספרד... שיטתו של נורצי היא אפוא סימון זרקא אחת, ורק בשני מקומות שבהם היו לפניו, כנראה, עדויות מוצקות ביותר לסימון כפול, חרג מנוהגו" (עמ' 175, הערה 32).
לסיכום: עסקנו הפעם בטעם זרקא המיוחד בכך שמקומו ביחס למילה הוא קבוע והוא אינו תלוי בהברה המוטעמת במילה. עמדנו על הבעיה שמיקומו של הטעם מעורר במילה 'וככה' שבפרשתנו וראינו את השיקולים השונים לקביעת הטעמת המילה ואת הפתרונות האפשריים במסגרת סימון הטעמים, למקרים כאלה, פתרונות שאינם תמיד מוסכמים על הכול.
Edit Post Text
