טיפ שבועי לפרשת תרומה- שקלים

השבת היא שבת ראש חודש אדר, ובשבת זו, אנו קוראים בתורה את פרשת שקלים ומקיימים בכך את דברי המשנה: "באחד באדר משמעין על השקלים..." (משנה שקלים א, א).

 ההפטרה שנקרא השבת קשורה בתוכנה לפרשת שקלים והיא עוסקת בגביית הכסף מאת העם לצורכי בדק הבית (בית המקדש הראשון), בבעיה שנוצרה בימי המלך יהואש בנושא זה ובפתרון שנמצא לאותה בעיה (על הפטרה זו ראו: י אייזנברג, "הפטרת שבת שקלים"(בתוך) א אלדר (עורך) מפטירין בנביא, עיונים בהפטרות ובדברי הנביאים, ירושלים תש"ע, עמ' 160–163,  א' שנאן, מסע בנביאים פירוש ישראלי חדש, ירושלים תשפ"ד, עמ' 200).

ההפטרה פותחת בדברי רקע על יהואש המלך: "בֶּן־שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים יְהוֹאָ֥שׁ בְּמָלְכֽוֹ" (מל"ב יב, א). מבחינת פיסוק הטעמים: פסוק זה הוא פסוק קצר, ללא אתנח והוא מספר על גילו של יהואש בעת שהחל למלוך (ראו הסבר אפשרי לכך אצל: א סמט, "הפטרת שקלים- מלכות יואש". השיעור נמצא באתר ybm.org.il  במרשתת)

בפסוק ב נמסרים פרטים נוספים על מלכותו של יהואש: "בִּשְׁנַת־שֶׁ֤בַע לְיֵהוּא֙ מָלַ֣ךְ יְהוֹאָ֔שׁ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע".  הפסוק נחלק באתנחתא במילה בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם. צלע א עוסקת ביהואש, ואילו צלע ב עוסקת באימו.

 בפסוק ג מוסר הכתוב דברי שבח על יהואש: "וַיַּ֨עַשׂ יְהוֹאָ֧שׁ הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י יְקֹוָ֖ק כָּל־יָמָ֑יו. אֲשֶׁ֣ר הוֹרָ֔הוּ יְהוֹיָדָ֖ע הַכֹּהֵֽן". הפסוק נחלק באתנחתא במילה המוקפת כָּל־יָמָ֑יו. צלע  א מציינת לחיוב את התנהגותו של יהואש. צלע ב מסייגת במידת מה עובדה זו ונאמר בה שהתנהגותו של יהואש הייתה בהתאם להוראותיו של הכהן יהוידע.

 והנה לפסוקים אלה הפותחים את הפטרתנו, יש פסוקים 'מקבילים' בספר דברי-הימים–ב כד, וכך פותח הפרק: "(א) בֶּן־שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ יֹאָ֣שׁ בְּמָלְכ֔וֹ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּֽירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע". הפסוק כולל את המידע שנמסר לנו בשני הפסוקים הראשונים של הפטרתנו (למעט הספירה למלכותו של יהוא מלך ישראל שאינה נזכרת בדברי הימים).

 "כיווץ" שני הפסוקים לפסוק אחד משנה גם את פיסוק הטעמים. הפסוק השלם במלכים "בֶּן־שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים יְהוֹאָ֥שׁ בְּמָלְכֽוֹ", הופך לחלק מצלע א בפסוק בדברי הימים. כך הופך הסילוק במילה 'במלכו' לזקף בדברי הימים והטיפחא שתחת המילה 'שנים' הופכת לפשטא שהוא מפסיק קטן לפני זקף.

 המילים: "וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם", זהים בפיסוק טעמיהם למילים המקבילות בספר מלכים. כך גם צלע ב של הפסוק בדברי הימים " וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע"", הטעמים זהים למלים הזהות בספר מלכים.

 כל זה מוביל אותנו לפסוק ב שנראה שיש בו הבדל בין שני הפסוקים ה"מקבילים", הן בתוכן המידע והם בפיסוק הטעמים.

והנה מן הפסוק בדברי-הימים-ב, "וַיַּ֧עַשׂ יוֹאָ֛שׁ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֑ק כָּל־יְמֵ֖י יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן" (כד, ב) – משתמע, כי הליכתו של יואש בדרך הישר הייתה מוגבלת רק לפרק הזמן שבו היה יהוידע הכהן בחיים, ומשתמע מכאן שלאחר מות יהוידע הכהן, המלך יואש נטה לדרכים אחרות וכבר לא הלך בדרכי ה'. (והכתוב בדברי-הימים מספר על כך בפירוש בהמשך הפרק).

 לעומת זאת, הפסוק במלכים מדגיש לכאורה כי יהואש היה מלך צדיק ללא תלות  ביהוידע הכהן שהרי כך נאמר, " מלכים ב פרק יב

(ג) וַיַּ֨עַשׂ יְהוֹאָ֧שׁ הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י יְקֹוָ֖ק כָּל־יָמָ֑יו...".

לכאורה קיימת אפוא אי התאמה בין המידע הנמסר לנו בספר מלכים לבין המידע הנמסר בספר דברי הימים לגבי הליכתו של יהואש בדרכי ה'.

 והנה אנו מוצאים בדברי כמה מפרשים שהם מבארים את הפסוק במלכים, לאור הפסוק שבדברי הימים. כך למשל כותב רש"י בפירושו לפסוקנו: "אבל משמת יהוידע, אז באו שרי יהודה להשתחות למלך ועשאוהו אלוה..." (וראו גם פירוש  ר' יוסף קרא לפסוק) וכן כתב רד"'ק: "כי אחרי מות יהוידע עשה הרע בעיני ה', כמו שכתוב בדברי הימים... אלא פירושו כל הימים אשר הורהו יהוידע הכהן, כלומר: כל זמן שיהוידע היה חי: וכן כתוב בדברי הימים...." .

רד"ק, בניגוד לרש"י  מבטא את הקושי בפירוש פסוקנו באופן המתאים למה שכתוב בספר דברי הימים, ואת הקושי הוא פותר לשיטתו בכך שהוא מפרש את הביטוי 'כל ימיו' כאומר – 'כל הימים אשר  הורהו יהוידע הכהן".

האם פיסוק הטעמים יכול לסייע לנו בפירוש הפסוק? האם מוצדקת פרשנות הפסוק במלכים ברוח הכתוב בספר דברי הימים, על פי פיסוק הטעמים לפסוק בהפטרתנו?

כדי להשיב על שאלה זו, נשווה בין שני הפסוקים מבחינת פיסוק הטעמים:  נפתח בפסוק שבספר דברי הימים: "וַיַּ֧עַשׂ יוֹאָ֛שׁ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֑ק כָּל־יְמֵ֖י יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן" (כד, ב). הפסוק נחלק באתנחתא במילה ה'. צלע א מתארת את התנהגות המלך. צלע ב היא תיאור זמן. מכאן שעל פי הפסוק בדברי הימים, התנהגותו של המלך יואש 'הישר בעיני ה' ', הייתה אכן תלויה בזמן, ואכן בהמשך פרק כד בדברי הימים מתוארת התנהגותו השלילית של יואש אחרי מות יהוידע הכהן (פסוק יז ואילך).

נפנה עתה לפסוק שבהפטרתנו: "וַיַּ֨עַשׂ יְהוֹאָ֧שׁ הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י יְקֹוָ֖ק כָּל־יָמָ֑יו אֲשֶׁ֣ר הוֹרָ֔הוּ יְהוֹיָדָ֖ע הַכֹּהֵֽן"". פסוקנו נחלק באתנחתא במילה המוקפת 'כָּל־יָמָ֑יו'. גם בפסוקנו נראה כי צלע א מתארת את התנהגות המלך, אך צלע ב בפסוקנו איננה תיאור זמן אלא פירוט של התנהגותו של המלך. המלך עשה הטוב בעיני ה, כמצוות  יהוידע הכהן.

ואולם, בניגוד לפסוק בדברי הימים, בפסוק בספר מלכים נאמר 'כָּל־יָמָ֑יו', ועל פני הדברים נראה כי הביטוי 'כָּל־יָמָ֑יו', חוזר אל יהואש. ולפי הבנה זו בא הפסוק לומר, שהמלך ציית להוראות הכהן גם אחר מותו, כלומר הלך על פי הנחיותיו של הכהן גם לאחר מותו של הכהן.

 נראה אפוא כי בכל הנוגע לפסוק בהפטרתנו, כדי להצדיק את הפירוש לפיו יהואש עשה הטוב בעיני ה' רק כל עוד יהוידע הכהן היה חי, יש לבחור אחד משני האילוצים הפרשניים הבאים:  אילוץ אחד – לפרש את הביטוי 'כָּל־יָמָ֑יו' כמוסב אל יהוידע הכהן. הקושי בדרך זו ברור, שכן הנושא של צלע א הוא יהואש.

 האפשרות השנייה היא, לקרוא את הפסוק כאומר "ויעש יהואש  הישר בעיני ה' – כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן" ומקריאה כזו משתמע כי רק כאשר היה יהואש תחת סמכותו של הכהן – עשה טוב בעיני ה', אך לאחר שהכהן הלך לעולמו, כבר סטה המלך מדרכי ה'. פרשנות כזו אומנם מתאימה לכתוב בדברי הימים, אבל מבחינת פיסוק הטעמים היא כרוכה בשינוי בחלוקה הפנימית של הפסוק, כי על פי פרשנות זו יש לחצות את הפסוק במילה ה' (כמו הפסוק בדברי הימים) ואולם פיסוק הטעמים בפסוקנו שונה, והפסוק נחלק במילה המוקפת 'כָּל־יָמָ֑יו'. נראה אפוא, כי על פי הטעמים, הליכתו של יהואש בדרך ה' לא הייתה מוגבלת לימי חייו של הכהן, וזאת בניגוד לאמור בפסוק ה"מקביל" בדברי הימים (על היחס בין תיאור מלכות יואש בהפטרתנו לבין התיאור שבדברי הימים ראו גם במאמרו של הרב אלחנן סמט שהוזכר לעיל).

 נראה אפוא על פני הדברים, כי דברי מי שמפרש את הפסוק בהפטרתנו  בהתאמה לפסוק בדברי הימים אינם עולים בקנה אחד עם פיסוק הטעמים. נשוב ונדגיש כי בכך אין כשלעצמו כל פגם פרשני, שכן "שבעים פרים לתורה", אולם מאחר שהפרשנים הללו לא הזכירו בדבריהם את פיסוק הטעמים ניתן לומר כי לא היו ערים למשמעותו של פיסוק הטעמים בפסוקנו או לחילופין העדיפו לפרש את הפסוק בהפטרתנו כמתאים למה שכתוב בספר דברי הימים ובחירה פרשנית זו היא  זו שהביאה את אותם פרשנים לסטות מפיסוק הטעמים בבואם לפרש את פסוקנו.

טיפ שבועי לפרשת שקלים  תשפה.doc

Edit Post Text