טיפ שבועי לפרשת נח תשפ"ו

  השבת נקרא בתורה את פרשת נח. הפטרת נח לקוחה מתוך נבואות הנחמה שבספר ישעיה: "רני עקרה לא ילדה..." (ישעיה  נד, א - נה, ה. על המנהגים השונים בקריאת ההפטרה לפרשת נח ראו: א' שנאן, מסע בנביאים פירוש ישראלי חדש, ירושלים תשפ"ד, עמ' 27).

אנו קוראים פסוקים אלה גם בשבת פרשת כי תצא, אולם הבדל גדול קיים  בטעמי קביעת הקריאה בין שתי השבתות. הפטרת 'רני עקרה' בשבת 'כי תצא' נקראת כחלק מן ההפטרות של שבע שבתות הנחמה שבין תשעה באב לראש השנה. על כן אין, ולא אמור להיות קשר תוכני ברור בין ההפטרה לבין פרשת כי תצא. לא כך הדבר בקריאה לפרשת נח, שכן בהפטרת השבת יש פסוק המהדהד באופן ברור את פרשת השבוע שלנו: "כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י ..." (נד, ט. עוד על הקשר בין ההפטרה לפרשה ראו בספרו של שנאן, בעמ' 27–28). הבטחת ה' לעם לחדש את בריתו עמו מלווה בהזכרת סיפור המבול שנועדה להדגיש את ההבטחה שכשם שנשבע ה' כי המבול לא יבוא עוד (ראו בראשית ט, ט–יא) כך נשבע ה' שלא יכעס עוד על העַם ולא יגער בו יותר, וגם אם ההרים והגבעות יתמוטטו, חסדו של ה' ובריתו שכרת עם העם  – לא ישתנו.

הפטרתנו הינה מן ההפטרות הקצרות ביותר שישנן (על כל פנים על פי מנהג הספרדים). הסוגייה בתלמוד הבבלי (מגילה כג, ע"א) קבעה אומנם שיעור של 21 פסוקים לאורך ההפטרה. אך היא ציינה שבמקום "דסליק ענינא" (הנושא נשלם), לא מקפידים על השיעור הנ"ל.

בהפטרת השבת בא לידי ביטוי הרעיון המרכזי: "לפום צערא אגרא" – [לפי הצער – השכר. משנה אבות ה, כג] כגודל השבר והקושי שבגלות – כן עצמת הגאולה העתידה.

בהפטרה (בנוסח הארוך יותר) על פי מנהג האשכנזים יש שני חלקים ברורים שאין קשר ברור ביניהם. החלק הראשון מסתיים בפרק נד פסוק י, ובפסוק יא מתחיל עניין חדש (וההפטרה מסתיימת בפרק נה פסוק ה).

נעסוק הפעם באחד הפסוקים שבחלק השני של ההפטרה שנקרא השבת:

ה֤וֹי כָּל־צָמֵא֙ לְכ֣וּ לַמַּ֔יִם וַאֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ל֖וֹ כָּ֑סֶף לְכ֤וּ שִׁבְרוּ֙ וֶֽאֱכֹ֔לוּ וּלְכ֣וּ שִׁבְר֗וּ בְּלוֹא־כֶ֛סֶף וּבְל֥וֹא מְחִ֖יר יַ֥יִן וְחָלָֽב (נה, א). פסוק זה מהווה פתיחה לקריאה חדשה של הנביא אל עמו. יש מפרשים פסוק זה כמשמעו, כקריאה של הנביא לצמא לשתות מים בחינם ואף משקאות יקרים יותר כיין וחלב. אחרים מפרשים פסוק זה כמטפורה להליכה בדרך טובה או הליכה בדרך התורה. בשיטה האחרונה הולך למשל רד"ק הכותב בפירוש לפסוקנו:

והמים הם משל לתורה ולחכמה: כמו שאי אפשר לעולם בלא מים, כי אי אפשר לעולם בלא תורה, וכמו שהצמא מתאווה למים, כן הנפש החכמה תתאווה  לתורה ולחכמה, כמו שנאמר בנבואת עמוס 'לא רעב ללחם...(עמוס ח, יא.)..  יַיִן וְחָלָב, נמשלה התורה ליין: מה יין משמח הלב, כמו שכתוב 'ויין ישמח לבב אנוש' (תה' קד, טו), אף דברי תורה כן,  שנאמר 'פקודי ה' ישרים משמחי לב' (תה' יט, ט) וחלב:  כמו שהחלב קיום היונק וגידולו, כן דברי תורה קיום הנשמה הגדולה, שהיא הולכת וגדלה בלומדה במדרגה כמה שהיא, ואמר אכילה על היין והחלב, כי הם כמאכל ומשקה לגוף.

 (ראו גם עולם התנ"ך ישעיה, תל-אביב תשנ"ד, עמ' 251 בפירוש לפסוקנו).

פסוקנו נפתח במילה 'הוי' שנראית לכאורה כמילה של קינה והבעת צער (ראו למשל ישעיהו  א, ד:שם ה, ח ועוד) ואכן יש המפרשים כך את המילה הזו אף בפסוקנו כגון ר' יוסף קרא הכותב: "הנביא מכריז ואומר: אוי להן לבריות מעלבונה של תורה שנמשלה למים" ואולם יש המפרשים את המלה הזו בפסוקנו כלשון קריאה בעלמא כגון ראב"ע, הכותב: "הוי – לשון קריאה, כמו 'הוי ציון' " (זכריה ב, יא).

מילה נוספת הטעונה ביאור בפסוקנו הינה המילה 'שברו'. בדרך כלל משמשת מילה זו במשמע של קניה בכסף כגון בדברי יעקב אל בניו: 'שובו שברו לנו מעט אוכל' (בראשית מג, ב וראו גם בראשית מב, ג) ואולם בפסוקנו מודגש כי היין והחלב יינתנו בחינם (וראו פירושו של ראב"ע לפסוקנו וכן שד"ל הכותב: "שורש שב"ר איננו קניה בכסף... )

מבחינת פיסוק הטעמים, פסוקנו נחלק באתנחתא במילה 'כָּ֑סֶף'. נראה בעליל על פי פיסוק הטעמים, כי הקריאה 'ה֤וֹי כָּל־צָמֵא֙ לְכ֣וּ לַמַּ֔יִם' מתייחסת למי  שאין לו כסף (והדבר גם מסתבר בהיגיון שמי שאין לו כסף, ילך לשתות מן המשקה הזול, המים, ולא מן המשקאות היקרים, יין וחלב). ואכן, בדרך זו מפרש את פסוקנו ר' יוסף קרא הכותב: "ואשר אין לו כסף – מוסב על לכו למים".

שד"ל בפירושו לפסוק מתייחס במפורש לפיסוק הטעמים וכותב: "בעלי הטעמים השכילו לחבר 'ואשר אין לו כסף' למעלה ולא למטה, ורוזנמילר וגזניוס חברו למטה, ואיננו נכון".

ואולם כנגד מה שמשתמע לכאורה מ"פירוש בעלי הטעמים", יש שחיברו את המילים, 'ואשר אין לו כסף' דווקא לצלע ב של הפסוק, כגון רד"ק הכותב: 'ואשר אין לו כסף לא יחוש, כי אינו צריך, כי בחנם יתנו לו יין וחלב".

מעניין לציין כי בפסוקנו, לאחר הצהרת שד"ל: "בעלי הטעמים השכילו..., הולך שד"ל עצמו ומפרש לכאורה נגד פיסוק הטעמים, ואלו דבריו:

לכו שברו ואכלו – לא תאמרו בלא כסף לא נמצא רק מים, לא לחם ולא יין, כי מה שאתה מבטיח אותנו יהיה דבר גרוע שאינו שווה כסף. לא כן, אך לכו אלי ותמצאו גם כן שבר לאכול, לכו אלי ותמצאו בלא כסף ובלא מחיר גם יין וחלב, כלומר הטובה שאתן לכם חינם איננה טובה פחותה וגרועה כמו המים, אלא היא כלחם וכיין  וכחלב כלומר כמזון וכמשקה הטוב והערב... שורש שבר אין ענינו קנייה בכסף או במחיר, אך תחילת הוראתו שבירת הרעב והושאל על לקיחת המזון.. 'ובלא מחיר' כמו "ומחיר כסף) (דברים כג, יט).

נראה אפוא כי כך הוא פירוש הפסוק: הנביא פונה אל שומעיו ומזמין את מי שאין לו כסף לשתות תחילה מים – זה משקה חיוני הניתן בחינם. בצלע ב מוסיף הנביא לברך את שומעיו ומנבא על כך, כי לא רק המים יינתנו חינם, אלא גם היין והחלב שהם יקרים יינתנו בלא כסף ובלא מחיר, ומכאן שהכול מוזמנים לשתות, הן מן המים והן מן היין והחלב, הן מן היקר והן מן הזול, ואולם נראה כי שתיית המשקאות היקרים, אין בכך  משום וויתור על הבסיסי והזול – המים שהם חיוניים לנפשו של האדם (בין אם יפורש כמשמעו בין אם יפורש כמשל על לימוד התורה (כדרכו של רד"ק למשל).

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מתוך ההפטרה על שני חלקיו. השאלה הפרשנית העיקרית שהעמדנו לדיון היא לאיזה חלק בפסוק מתייחסות המילים "ואשר אין לו כסף". ראינו את מה שמשתמע מפיסוק הטעמים בעניין הזה ואת שד"ל המאמץ משמעות זו. יחד עם זאת ראינו כי גם אין מילים אלה מתייחסות לשתיית המים (בין אם במשמע שתיה ובין אם במשמעות של דברי תורה) הרי שבכל מקרה אין בכך כדי למנוע מלרוות את הגוף ביין וחלב ואת הנפש בדברי תורה, שנמשלו ליין וחלב.   

שבת שלום