טיפ שבועי לפרשת מטות-מסעי

השבת נקרא בתורה שתי פרשות. פרשת מטות ופרשת מסעי. פרשת מסעי עוסקת בחלקה הראשון בתיאור מסעות בני ישראל במדבר, מיציאת מצרים ועד ערבות מואב (לג, א-מט).

נראה להלן כיצד חיבור הפרשות או הפרדתן משליך על יישום הלכה מעניינת הקשורה לאופן קריאת המסעות בקריאת התורה בציבור.

רוב המסעות מתוארים בקיצור, ללא כל פרוט לגבי מאורעות מיוחדים שהתרחשו במקום  המוצא או במקום היעד. "ויסעו ממתקה ויחנו בחשמנה" (כט) זהו פסוק אופייני לתיאור המסעות. גם פסוק קצר זה מתחלק לשתי צלעות. האתנח תחת המחילה 'במתקה' (וכך כל המסעות הקצרים האחרים).

 שאלה מעניינת היא מדוע מפרטת התורה את המסעות. שאלה זו חורגת מענייננו במסגרת זו ועל כן לא נעסוק בה (וראו רש"י לג א).

נדון כאן בשני עניינים קצרים הנוגעים לאופן קריאת  פסוקי המסעות בציבור.

עניין אחד הוא  המנגינה  בה מנוגנים פסוקי המסעות.  יצויין, כי "יש שנהגו מבני אשכנז לנגן פסוקי המסעות הקצרים מפסוק י'... בניגון מיוחד"(ראו פירוש מענה לשון לפסוק ג, בתוך תיקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג).

יצויין כי הניגון המיוחד הזה משמש בקהילות מסוימות גם לקריאת פסוקים אחרים מן התורה, כגון, הפסוקים בהם מוזכר שם ה' בשירת הים (שמות טו)(וראו פירוש מענה לשון לשמות יד, טו), וכן  בתאור המסע הראשון של בני ישראל המתואר בפרשת בהעלותך(במדבר י, יא-כז)(ראו פירוש מענה לשון לפסוק יד שם).

עניין אחר הנוגע לקריאת המסעות הינו הלכה מעניינת המובאת אגב הלכה בשולחן ערוך אורח חיים תכח, ז, שם נפסק כי: "שמונה פסוקים אחרונים שבתורה אין מפסיקין בהם אלא יחיד קורא את כולם". והנה, בפירוש משנה ברורה (ר' ישראל מאיר מראדין, הידוע בכינוי "החפץ חיים") להלכה זו נכתב בין הייתר כך: " ..כתב בספר צרור המור 'מב מסעות שבפרשת  אלה מסעי אין להפסיק בהם, שהם כנגד שם מ"ב'.

 במאמר מוסגר יצויין כי ספר צרור המור הוא ביאור על התורה על דרך הדרוש והקבלה שנכתב ע"י ר' אברהם סבע (1508-1440). ההלכה שמובאת בשם ספר זה מובאת בפירוש של  ר'  אברהם הלוי גומינר(1682-1637), בעל החיבור  "מגן אברהם", שאף הוא פירוש על שלחן ערוך חלק אורח חיים.

ננסה להלן להבהיר הלכה זו.

כידוע, בשבת בשחרית עולים לתורה שבעה קרואים ומפטיר. כאשר נקראות שתי פרשיות בשבת(כמו בשבת הקרובה), משתנה החלוקה הפנימית של העליות.

והנה, בפרשת מסעי, כשהיא נקראת בנפרד, מסומן ברוב ספרי התורה המודפסים כי העליה הראשונה מסתיימת בפרק לג פסוק י: "ויסעו מאלים ויחנו על ים סוף" כלומר, יש כאן הפסקה באמצע קריאת המסעות, דבר העומד לכאורה בניגוד להלכה שהורה לנו בעל החיבור צרור המור.

אמנם, ברוב השנים, כאשר פרשיות מטות ומסעי מחוברות, הפסקה זו איננה נוהגת למעשה בקריאת התורה של שבת בבוקר, וההפסקה הראשונה שפרשת מסעי  נעשית רק לאחר קריאת כל המסעות, (פסוק מט) זאת בהלימה עם ההלכה שנאמר מפי בעל החיבור צרור המור.

על כן מעיר בעל הפירוש "מענה לשון" כי: "ולמעשה בשני וחמישי אין מקפידים על כך אבל בשבת - כהן קורא עד פסוק מט (בערבות מואב) וללוי קורא מפסוק נ...ונפקא מינה כאשר מסעי נקראת לבד".

(אציין כי למיטב ידיעתי האישית, ברוב בתי הכנסת אין נוהגים כך, אלא מפסיקים על פי ההפסקות המסומנות בספרים המודפסים).

ומה טעם הלכה זו? על כך נאמר: "...שהם כנגד שם מ"ב".  אנו מכירים את שם השם שהוא בן  ארבע אותיות, וכבר עמדנו על כך בעבר ששם השם איננו נקרא כפי שהוא כתוב.

ואולם, בנוסף לשם המופיע בספרי התורה, ישנם לה' שמות נוספים, ואחד מהם הוא שם שבו יש 42 אותיות, ועל כן הוא קרוי בשם "שם מב"(שם זה עולה למשל מראשי התבות של תפילת "אנא, בכח גדולת ימינך..." המיוחסת לתנא ר' נחוניה בן הקנה והנאמרת בין הייתר כחלק מתפילת קבלת שבת).

 לפנינו אפוא,  הלכה הנסמכת על  יסודות קבליים (לעיון נרחב בנושא גדול וחשוב זה ראו  למשל מחקרו החשוב של פרופסור יעקב כץ, הלכה וקבלה).

לסיכום: עמדנו על שני עניינים הנוגעים לאופן קריאת המסעות בפרשת מסעי. ראשית ציינו את המנהג לקרא את המסעות במנגינה מיוחדת. כמו כן ציינו את  ההלכה המובאת על ידי כמה פוסקים  לפיה יש לקרא  את  מב המסעות ללא הפסקה. ציינו כי הלכה זו מבוססת על  יסודות קבליים שהשפיעו לא מעט על ההלכה. מכל מקום  ולמעשה, היישום של הלכה זו תלוי בדרך כלל בשאלת חיבורם או הפרדתם של פרשיות מטות ומסעי. מאחר שברוב השנים הפרשיות הללו מחוברות, נמצאנו מקיימים שלא במודע הלכה זו, ברוב השנים, בקריאת התורה של שבת בבוקר.

שבת שלום

Edit Post Text