טיפ שבועי לפרשת עקב

הפעם נעסוק בפסוק מוכר וידוע לכל, המצוי בפרשת השבוע. התורה מספרת בשבחה של הארץ : "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון. ארץ זית-שמן ודבש "(ח, ז-ח).

פסוק ח' מפרט, את מה שמוכר לנו כ"שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל". מבחינת פיסוק הטעמים, הפסוק מתחלק במילה "ורימון" המוטעמת באתנחתא. כלומר, בצלע א מצויים חמישה מינים, ובצלע ב, רק שני מינים (וראו פירושו של ר' עובדיה ספורנו לפסוק ח).

כבר עמדנו על כך, שכאשר התורה מפרטת רשימה של אנשים או מקומות וכד', החלוקה הפנימית, מבחינת פיסוק הטעמים, אינה בהכרח מאוזנת. במקרה של הפסוק שאנו דנים בו, יש היגיון רב ומובהק בחלוקה הקיימת, שכן שתי הצלעות של הפסוק פותחות במילה " ארץ".

 והנה, מן הפסוק הזה נלמדת גם הלכה מעניינת. המשנה קובעת:  "על פירות האילן אומר בורא פרי העץ..."(משנה ברכות ו,א: ראו גם רמב"ם הלכות ברכות פרק ז, הלכה א).

כידוע, יש הלכות המסדירות את  הקדימה בברכות כאשר מונחים על השולחן מספר מיני מאכלים. כך למשל, כידוע, ברכת "המוציא לחם מן הארץ" (שנוסחה לקוח מן הכתוב בתהלים קד, יד) קודמת לברכה על כל מאכל אחר, ואף פוטרת מברכה את כל המאכלים האחרים ובלבד שמדובר במאכלים הבאים מחמת הסעודה(רמב"ם הלכות ברכות פרק ד, הלכה  יא).

             מקרה מורכב יותר הוא כאשר מונחים על השלחן כמה מאכלים שברכתם זהה. כאן מתעוררת שאלה, על מה יברך, ויפטור בברכתו את כל שאר המאכלים.

והנה, ככל שהדבר נוגע ל"שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל", קובעת ההלכה כי:  "...וכל הקודם בפסוק קודם בברכה" (רמב"ם הלכות ברכות  פרק ח, הלכה יג). כלומר, ככל שהפרי מוזכר בפסוקנו והוא יותר קרוב למילה 'ארץ' – הוא מוקדם לברכה. כך למשל, היו לפניו ענבים ותאנים, יברך על הענבים ופוטר את התאנים. היו לפניו תאנים ורימונים, יברך על התאנים ופוטר את הרימונים.

והנה בפסוקנו, כאמור, מופיעה  המילה 'ארץ' פעמיים. פעם אחת בתחילת הפסוק ובפעם השנייה בתחילת צלע ב, ואכן ההלכה מתייחסת לכך ויוצרת היררכיה גם בין שתי הפתיחות, זו של צלע א וזו של צלע ב, וכך נפסק לעניין זה בשלחן ערוך (נכתב על ידי ר' יוסף קארו, חי בצפת במאה ה- 16 לספירה): "כל הקודם בפסוק ארץ חיטה ושעורה קודם לברכה וארץ בתרא הפסיק העניין וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא לפיכך תמרים קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא וזה שלישי לארץ קמא" (או"ח  ריא,  ד. ראו ניסוח שונה במקצת ברמב"ם הלכות ברכות פרק ח, הלכה יג. בחרנו לצטט את דברי בעל השלחן ערוך בגלל הניסוח הנהיר יותר שבדבריו).

נמצאנו למדים כי ההלכה הפסוקה, מייחסת חשיבות לחלוקת הפסוק לשתי צלעות, כך שאם היו לפני האוכל על שולחנו תמרים וענבים, הרי שלמרות העובדה שהתמר היא אחרונה ברשימה (ראו דברי הרמב"ם הלכות ברכות פרק  ח, הלכה יג: "...ודבש זה הוא דבש תמרים"), הרי שברכתו קודמת לברכת הענבים, שכן התמר הוא שני בצלע ב', ואילו הענב("וגפן") הא רק שלישי בצלע א (לאחר חיטה ושעורה).

לסיכום: הפסוק המתאר את מה שאנו מכנים: "שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל", מתחלק במובהק, על פי פיסוק הטעמים,  בצלעות שאינן שוות בגודלן, אך כל אחת מהן פותחת במילה "ארץ" במקרה זה,  נלמדת גם הלכה בדיני ברכות מתוך חלוקה זו. טעמי המקרא במקרה זה, בהחלט עולים בקנה אחד עם ההלכה.

שבת שלום

Edit Post Text