טיפ שבועי לפרשת ראה
הפרשה שנקרא השבת, פרשת ראה, פותחת בעניין הברכה והקללה. התורה מצווה: "ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל"(יא,כט) ובפסוק הבא מתארת התורה את מקומם של ההרים: "הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה. מול הגלגל אצל אלוני מרה".
אקדים ואציין כי הרעיון לטיפ השבועי שלהלן עלה במוחי בזכות עיון ב "גיליונות נחמה" - פרשת ראה שנת תשכ"ד (נמצא במרשתת באתר ).
עוד יצויין כי החלק העוסק בטעמי המקרא ב"גיליונות נחמה" נעשה בשיתוף פעולה של נחמה ליבוביץ ז"ל עם מורי ורבי, מיכאל פרלמן ז"ל.
ועתה נעבור לגופו של עניין:
הפסוק מתאר את מיקומם הגיאוגרפי של הר גריזים והר עיבל. ראשית, ההרים נמצאים בעבר הירדן- זהו עבר הירדן המערבי, שהרי בני ישראל עומדים עתה בעבר הירדן המזרחי בטרם כניסתם לארץ. על כן, "עבר הירדן" הוא הצד המערבי של הירדן.
לאחר מכן בא הביטוי: "אחרי דרך מבוא השמש"
נשאלת השאלה: כיצד יש לקרא ביטוי זה? האם יש לקרא: אחרי דרך- מבוא השמש, או: אחרי- דרך מבוא השמש?
כידוע, כללי פיסוק הטעמים קובעים, כי את הפסוק יש לחלק לחלקי משנה עד ליחידה קטנה שלא תעלה על שתי מילים. והנה בפסוקנו, המילה 'אחרי' מוטעמת בפשטא (מפסיק קטן לפני זקף), המילה 'דרך' מוטעמת ביתיב (אף הוא מפסיק קטן לפני זקף), והמילים 'מבוא השמש' מוטעמות במונח ובזקף בהתאמה.
והנה, בפסוקנו ישנה התייחסות מפורשת ונדירה יחסית של רש"י לפיסוק הטעמים, וכך הוא כותב: "אחרי – אחרי העברת הירדן הרבה והלאה למרחוק, וזהו לשון אחרי...דרך מבוא השמש – להלן מן הירדן לצד מערב. וטעם המקרא מוכיח שהם שני דברים שננקדו בשני טעמים, 'אחרי' נקוד בפשטא ו'דרך' נקוד במשפל (יתיב. נ.ו) והוא דגש (כלומר, האות דל"ת מודגשת בדגש קל. נ.ו), ואם היה 'אחרי דרך' דבור אחד, היה נקוד 'אחרי' במשרת בשופר הפוך (מהפך.נ.ו) ודרך- בפשטא ורפה"(כלומר, ד שאינה דגושה נ.ו).
נבאר את דברי רש"י- רש"י מוכיח מפיסוק הטעמים שיש לקרא את הביטוי כך: "אחרי – דרך מבוא השמש", ופירוש הדבר: אחרי- אחרי העברת הירדן הרבה והלאה למרחוק. דרך מבוא השמש- זה ביטוי נפרד, ופירושו- להלן מן הירדן לצד מערב.
רש"י מוכיח את פירושו, לפיו יש להפריד בין שני הביטויים, מפיסוק הטעמים. כיצד?
המילה 'אחרי' מוטעמת בפשטא - מפסיק קטן לפני זקף. המילה 'דרך' מוטעמת ביתיב, שאף הוא מפסיק קטן לפני זקף, והאות ד' במילה 'דרך' דגושה בדגש קל. מכאן שיש להפריד בין המילה 'אחרי' לבין המילה 'דרך', שכן, אם אומנם היה צורך לחבר בין שתי המילים, היתה, כך לכאורה משתמע מדברי רש"י, המילה 'אחרי' מוטעמת במהפך, ואילו במילה 'דרך' לא היה דגש קל באות ד' , שכן, כלל ידוע הוא בלשון המקרא: "שכל אותיות בג"ד כפ"ת הבאות בראש התיבה הן דגושות, אולם אם יבוא בסוף התיבה שלפניהם אחת מאותיות אהו"י- לא יהיה דגש קל באותיות אלה"(ראה פירוש מענה לשון לפסוק זה, וכן בעמ' 41 בתוך תיקון קוראים – סימנים, ירושלים תשע"ג).
עם זאת, בדברי רש"י אלה היה מי שמצא קושי, עד שטען, כי הסיפא של הפירוש שציטטנו לעיל אינה מדברי רש"י אלא מדברי מי מתלמידו שלא ידע בפיסוק טעמים.
וכל כך למה?רש"י כותב בסיפא של דבריו:"ואם היה 'אחרי דרך' דיבור אחד, היה ניקוד 'אחרי' במשרת בשופר הפוך (מהפך.נ.ו) ודרך- בפשטא ורפה".
דבר זה אינו נכון על פי כללי הטעמים, שהרי, כלל הוא שכאשר המילה שאמורה להיות מוטעמת במהפך מוטעמת בהברתה האחרונה(מלרע), ואילו המילה הבאה אחריה מוטעמת בהברתה הראשונה(מלעיל) - יבוא מרכא תחת המהפך(ראו תיקון סופרים - סימנים בעמ' 38).
ובמקרה שלנו, המילה 'אחרי' מוטעמת בהברתה האחרונה. המילה 'דרך' הסמוכה לה, מוטעמת בהברתה הראשונה. לפיכך - בכל מקרה, לא יכול לבוא הטעם מהפך במילה 'אחרי', אלא מרכא.
תמיהה זו הביאה את הרב וולף הידנהיים (רב, חוקר מסורה ובלשן שחי בגרמניה בין השנים 1832-1757) בפירושו "הבנת המקרא" לטעון כי : "ומה שאמר הרב....ששתי המילים האלה 'בשופר הפוך' הוא תוספת איזה תלמיד שרצה לפרש איזה המשרת הראוי... ולא ידע בטיב הטעמים".
לדעת הרב הינדהיים אפוא, לא ניתן לפרש שרש"י,שהבין היטב בפיסוק טעמים, שגה וכתב שהטעם שהיה צריך להיות במילה "אחרי", הינו מהפך, שהרי, המילה 'דרך' מוטעמת מלעיל, ולכן הוא משער שמשפט זה איננו מדברי רש"י אלא תוספת של מי מתלמידיו.
לסיכום: עמדנו הפעם על הביטוי "אחרי דרך מבוא השמש" שבפרשתנו. ראינו את פירושו של רש"י, המפרש את הביטוי באופן שלדעתו הולם את פיסוק הטעמים, ואף רואה בפיסוק הטעמים כראיה מכריעה לאמיתות פירושו. עם זאת הראנו כי נמצא מי שהסתייג מן הסיפא של דברי רש"י לפסוקנו, וראה בהם תוספת של מי מתלמידיו של רש"י.
שבת שלום
Edit Post Text
